תולה חלומות בשמיים

באותו בוקר הרגשתי תחושה של הרפתקה , דומה לזו שהייתה לי לפני המון שנים כשהייתי ילדה.

נסעתי באוטובוס לתל אביב , למקום שלא הכרתי , לעשות משהו שלא העזתי לחשוב עליו , אפילו לא בחלומותיי הכמוסים ביותר,מסתבר שגם הם לא היו חופשיים לחלוטין..

'הדרך נראית לי כל כך רחוקה, השביל מתפתל ובורח, הוי דפנה שלי את כול כך רחוקה , קרוב לי יותר הירח' שרתי לי בשקט מרוצה   וסקרנית .

'למה לא עשיתי זאת כול השנים שחלפו ? מה הבעיה ? זה  כול כך פשוט, מרימים טלפון ונרשמים, אין מבחנים ואין שאלונים ואין שום דבר שמכביד על החיים,מזל שקרה לי מה שקרה לי'. המסקנה האחרונה העירה אותי מהבהייה אל תוך עצמי, היא הפחידה אותי,

 'עמי' ,אמרתי לעצמי , בשקט אני מקווה, ' היית סמרטוט אמיתי ממש סחבה בלויה'.. ואיך שסיימתי לחלק לעצמי את ה מחמאות נזכרתי שגם בזה פישלתי, מפני שבסדנה אינטרנטית שניתנה חינם באינטרנט לפראיירים כמוני , (בתקווה שהם מספיק 'אפסים'  כך שניתן בקלילות  לשכנע אותם להירשם לקורס,שעולה  כסף אמיתי.') , למדתי שאני לא אוהבת את עצמי וקיבלתי תרגילים בדרגת קושי עולה , מה עלי לעשות ומה עלי לא לעשות על מנת שאוהב אותי.

בשום פנים ואופן אסור לי לומר על עצמי דברים שיפוטיים , כי הם מעלים את מידת אי האהבה שלי מעצמי. ' אז אפילו דבר כזה פשוט אני לא מסוגלת ליישם'

אופס', פעם נוספת . החלטתי להפסיק לחשוב ופשוט להתבונן בנוף שבורח ממני במהירות גדולה,

'אין לך מה לפחד',חייכתי אליו, 'זו מחלה לא מדבקת'  ואיך שסיימתי לומר לו שמתי לב שהנוסעת שיושבת לידי מתבוננת עלי , 'סליחה, אמרת לי משהו?' שאלה אותי, 'לא לא, אני מתה מעייפות אז כנראה נרדמתי ודיברתי מתוך שינה '

חייכתי את החיוך הכי גדול שהייתי מסוגלת להפיק באותו רגע , אך ידעתי שאני לא יכולה לסמוך על ההבנה שהשגתי עם הקול שלי , בדבר נהלים  לפעילותו כשאני היא הנמענת שלי.

'או קי , אני צריכה להיזהר משני דברים, לא לבקר את עצמי  ולא לדבר עם עצמי בקול, אז איך אני מעבירה את הזמן בנסיעה המשעממת הזו?' החלטתי לשחזר זיכרונות מעניינים, כמו למשל איך הגעתי להחלטה המוצלחת  הזו ,שהביאה אותי לנסוע לתל אביב ,לרחוב לאונרדו דה וינצי, על מנת לנסות להוריד מהשמיים את אחד מחלומות הילדות שתליתי עליהם לקישוט, ולהפוך אותו למשהו בר קיימא .

'כן זה רעיון טוב .הסכמתי עם עצמי. והתחלתי להריץ במוחי תמונות נבחרות, אני יושבת בחדר קטן, ובוכה ,ובוכה ,ובוכה,

כל כך בוכה כאילו עבורי הומצאה המילה מסכנה, מולי יושבת אישה צעירה, מאד צעירה,יותר מדי צעירה. 

 והילדה הזו , שרק אתמול נולדה, שואלת אותי במצח נחושה ללא כול בושה  ' עמי למה את בוכה?' .

ואני הייתי מבולבלת , באמת  למה אני בוכה?מה קרה? הפה נפתח ונסגר לי ואף מילה לא התנדבה לצאת ראשונה.

הצעירונת המשיכה בשלה, ' עמי תבכי כשיהיו לך סיבות לבכות, ויהיו לך! לא מחכה לך דרך קלה,

 אבל עכשיו  את מרגישה טוב, ואת נראית לחלוטין בריאה , אז למה  את בוכה?,'  הפעם כבר הייתי מוכנה וסידרתי א ת המילים  שהלכו ונערמו ,וככול שהערימה גבהה כך רצו להצטרף עוד מילים לקהילה.

 ואני  שבדרך כלל הייתי אלופה בתשובות , יריתי אותן בצרורות, מילים , דימויים ומטאפורות ,שכיסו בכבדות מזהרת  את האמת הנבוכה והמבויישת .

אבל האישה הצעירה והנחושה ניערה מעליה בקלילות  את המילים שהתעופפו באויר חסרות  אחיזה, מבוהלות ומבולבלות ,

התמוססו ונעלמו כמו מכשפות .

.'עמי עכשיו אני מדברת ואת מקשיבה '   כך בדיוק היא  אמרה לי הנחושה. 'מה היו החלומות הכי גדולים שלך כשהיית ילדה? תעני לי במשפט אחד בבקשה'    משפט אחד ? היו לי המון חלומות וכולם טיפסו עלי , מתחננים  שאשיב אותם לחיים, אבל מתוכם בלטו ללא צל של ספק שניים גבוהים , זקופים ונישאים הם הכילו בצילם הרחב את כול החלומות האחרים,,

.  היא לא הראתה סימני הפתעה או דאגה כשעניתי לה ,רק אמרה לי שלפגישתנו הבאה עלי להביא לה הוכחה שהתחלתי לנסות להגשים את אחד החלומות.. האוטובוס עצר בתחנה ,זהו הגעתי עכשיו  אני מתחילה אמרתי לעצמי , בשקט אני מקווה.

ואז שמעתי אותו שואל אותי,'את בטוחה שהמילה להגשים מתא ימה למה שאת הולכת ל עשות?' עניתי לו כשכבר הייתי ברחוב אז גם אם דיברתי בקול אך אחד לא שמע ,'למה אתה מתכוון חתיכת קרציה?'. 'זאת בדיוק הבעיה ' את לא מתכוונת  להוריד אותי לאדמה, את רוצה שאני אשאר תלוי גבוה בשמיים , כי  את פשוט מאד שפנה עלובה'

לא שאלתי אותו למה ההוא מתכוון ולא כעסתי עליו בשל המילים שבהן כינה אותי. שנינו ידענו שזו האמת ממש אמת לאמיתה.

4

אבל כדי לעשות  לו דווקא ולהראות לו מי כאן בעל הבית ,התחלתי לעבוד איתו, להשתמש בו, לעשות בו מניפולציות , וגיליתי שהוא כחומר ביד היוצר, כלומר , הוא ממש  זורם איתי  ומאפשר לעשות בו כרצוני.

 הבוקר כשפקחתי את עיני הוא שוב הגיע  , הקרציה, ואמר לי  בחצי קריצה ' עמי אני חושב שהגיע הזמן שתשחררי אותי, תמצאי לך חלום אחר לתלות בשמיים, נמאס לי כבר ממשחקים  אני רוצה להתחיל לחיות את החיים האמיתיים'.הוא כל כך הרגיז אותי , ממש כמו אותה בחורה נחושה שנראית צעירה, שפיטרה אותי מתפקיד הפציינטית שלה בטענה הטיפשית שאני מטפלת בעצמי מצויין בעזרת הכתיבה. אמרתי לו בסדר על מנת שיעוף  לי מהעיניים , א ני צריכה להזדרז , לא רוצה להגיע באיחור לסדנת הכתיבה, בלאונרדו דה וינצי בתל אביב. ' ממש פסיכי החלום הזה שלי' , אמרתי לעצמי כהרגלי , אבל בכלל לא  בכעס  פשוט בתמיהה,, 'הוא לא מבין שהוא לא יהיה שווה כלום , אם הוא יהיה אמיתי? הוא לא מבין את זה? , זו השנה השביעית  שאני מסבירה לו את זה , והוא עדיין לא מבין , אין לי ברירה אני חייבת שישאר פה איתי .עד שיבין'.