זה שוב קרה, אתמול. ישבתי לראות את התוכנית החדשה בערוץ 10, תוכנית טריוויה. תוכנית מקסימה, עם מולי שולמן, ישבתי רגועה, בלי פחד, ואז זה שוב קרה. זה הופיע לו בצד, כחול עם כתום, ההודעות על אזעקה. שוב זה התחיל, דפיקות הלב שלי רעמו, חשבתי שאולי דמיינתי את ההודעה הזו, אבל לא. ישר הדלקתי את הטאבלט שלי, נכנסתי לפייסבוק לראות אם ראיתי נכון. אבל כן, לצערי הרב ראיתי יותר מדי נכון, זה שוב קורה. כך היה בקיץ 2014, זה החל בחודש יוני, עם "טיפטופים" של טילים, כך לפחות אמרו בתקשורת, למרות שלדעתי שטיל אחד הוא טיל אחד יותר מדי. הגיע הזמן שיוציאו מעזה את כל הנשק שיש שם, הגיע הזמן לפרק את החמאס וכל ארגוני הטרור שיש בעזה. לא ייתכן שכל שנה יישובי הדרום יצטרכו לחיות ככה, כבר 15 שנים של דרום אדום, ולא, זה לא שמו של פסטיבל פורח בדרום. שוב ילדים צריכים לפחד, שוב הורים דואגים.
אני ישבתי בסלון, מפוחדת, מחכה שהאזעקה שתופיע גם אצלנו, לא שאני רוצה, אבל הטראומה של שנה שעברה עלתה לי לראש. הגיע הזמן שלילדי הדרום תהיה שנה של שקט מוחלט, זה לא הגיוני שיהיו שתי מדינות כאן, שבאזור המרכז יהיה שקט מוחלט ובאיזור הדרום הם יצטרכו כל הזמן להיות במקלטים. דבר נוסף שאני רוצה לומר בנושא, לא ייתכן שבערוץ 10 ידווחו על האזעקות, בעוד שבערוץ 2 לא היה כלל דיווח. הגיע הזמן להגן כאן על האזרחים במדינה, לא ייתכן שנצטרך כל שנה לחוות מלחמה. יש כאן משפחות שלמות שלא יודעות מה זה לחיות ללא אזעקות, זה לא הגיוני. מעציב אותי שיש ילדים שמכירים את הצבע האדום מהרגע שהם נולדים, ילדים שמבחינתם צבע אדום הוא לא עוד צבע בקלמר, הוא לא עוד צבע בספר, צבע אדום מבחינתם זה ריצה לממ"ד, צבע אדום מבחינתם זה ריצה למרחב המוגן. צעירים שעברו לתל אביב, אבל שאת הילדות שלהם העבירו בדרום וכיום כל צליל קטן שרק דומה לאזעקה מלחיץ אותם.
רק בשנה שעברה בתקופה הזו התחלנו לחוות את מבצע צוק איתן, ואנחנו חווינו את זה רק כחודשיים. אני עד היום נלחצת מכל אופנוע שנוסע מהר מדי ונשמע כמו אזעקה, גם היום כשאני שומעת אמבולנס אני נכנסת לחרדות. ובשדרות, לכיש, אשקלון, יישובי הדרום, הם חווים את זה במשך כבר 15 שנים. רק בשנה שעברה התחילו לחוות קצת רגיעה, כמו שציינתי בדיוק בתקופה הזו בשנה שעברה, עשו כתבה שלמה על הבריכה שנפתחה שוב בשדרות. במדינה מתוקנת ורגועה את מי זה היה מעניין ששוב נפתחה עונת הרחצה, ששוב פתחו את הבריכה בעיר. אבל במדינה שלנו, לצערנו הרב, אין דבר כזה נורמלי, כי איפה הנורמליות כאן כשהמדינה נותנת למאות אלפיי אזרחיה לחיות במצב של איום תמידי. אותי מעצבן כל הזמן לראות בתוכניות מארצות הברית שיש חיילים שנשלחים לאפגניסטן, לעירק, ועוד אומרים למראיין שהם הלכו לשרת את המדינה, לשמור על המדינה, ואני שואלת אתכם, מאיזה איום בדיוק הם נשלחים לשמור על המדינה? מהטילים שנשלחים עליהם כמעט כל יום, אהה, לא, טעיתי זה בעצם אנחנו. על איזו מדינה לשמור בדיוק? על הפיגועים שהם חווים שבאים מחבלים אשר פרצו את הגבול ורוצחים משפחות? אהה, גם זה אנחנו. עם כל זה, אסור לנו להגיב בחריפות על מצב כזה. זה מחריד, כאן נהרגים לנו משפחות, אנחנו נאלצים לקבל טילים על הראש, אבל אסור לנו להגיב בחריפות. כשאמרו על האו"ם שהוא או"ם שמום, פשוט צדקו, כי ארגון כזה שמעמיד אותנו מול החמאס כמפרי זכויות ילדים, זה מרתיח. מדהים אותי, הצבא שלנו מעמיד ילדים צמוד למשגרי טילים בכדי שימותו? אם היה אפשר להביא ילדים מתוך עזה שיאמרו את כל האמת, אז אולי היו מבינים בעזה את המצב האמיתי. כי כאן אנחנו עושים ככל האפשר בכדי להגן על הילדים שלנו, אצלנו לוקחים ילדים ולא משנה מאיזו מדינה בעולם ומטפלים בהם. גם בילדים מסוריה, מעזה, מאיראן, ידעתם שהם מטופלים אצלנו בארץ ועוברים השתלת לב. האם העולם יודע על כך? לא נראה לי.
הגיע הזמן שיהיה כאן הסבר טוב יותר לעולם, שהעולם יידע וייראה כמה תושבי הדרום סובלים. הגיע הזמן גם שיהיה כאן ביטחון לכל תושבי הארץ, אני לא תושבת הדרום אבל הלב שלי איתם, במיוחד עם הילדים. יש לי עד היום טראומות ממלחמת המפרץ, ממבצע עמוד ענן, ומצוק איתן, וזה בקטנה, מה הם יגידו, איך ייתכן שהם חווים זאת במשך 15 שנים והעולם שותק, ילדים שנולדו לתוך מלחמה מתמדת, ילדים שלא מכירים חיים ללא מקלט. והכי עצוב כאן שאת מי כל הזמן יאשימו, אותנו. את הצד השני לעולם לא יאשימו, לא יאשימו אותם שאין לאזרחים הגנה, איזו הגנה, להפך, החמאס רק שמח כל הזמן שהאזרחים שלהם נפגעים ונהרגים, כי ככה יש להם מה להראות לתקשורת, יותר מזה הם אוהבים מאוד לפרסם תמונות שיקריות, הרי לא פעם הם פרסמו תמונות שהיו בכלל ממהומות בסוריה, כתמונות שלנו. כל היפי נפש האלה בחו"ל שקוראים לנו לשחרר את עזה, אנחנו כבר שיחררנו את עזה, עוד מעט מציינים עשור להתנתקות, מה יצא מזה? הרס וחורבן, העיקר מפגינים מבלי לדעת ולהכיר את העובדות. הגיע הזמן שיהיה כאן נציג שיסביר לשני הצדדים מה באמת קורה, הלוואי ויכולנו להיכנס לעזה ולהסביר לאזרחים ולהראות להם מה באמת יכול להיות מעזה, להסביר להם מה באמת החמאס עושה להם ואיך הם יכולים לחיות בביטחון. כי דו קיום כן יכול להיות במדינה שלנו, אנחנו יכולים וצריכים לחיות ביחד, ערבים לצד יהודים.
חופש גדול או צבע אדום?
