לפני כ 14-15 שנים, התאספו אצלנו המשפחה לארוחת ערב חגיגית כל שהיא . אינני זוכרת אם היה זה חג או שבת או 'סתם' כינוס משפחה - כפי שתמיד נהגנו - סביב שולחן עמוס מטעמים ככל שידעתי להכין.
הערב היה מוצלח מאוד. עליז ושמח עם הרבה צחוקים ונמשך כמו תמיד אל תוך הלילה.
כאשר הגיע הערב לסיומו, נישטפו הכלים והוחזרו למקומם (כולם השתתפו בארגון הסדר ) , החלו האורחים להפרד בנישוק וחיבוק ולהתראות.
אנחנו, אפרים ואני כבר עייפים אך התכוונו להשאר עוד קצת בהרגלינו במטבח , 'לקפה אחרון' לפני שינה וכמובן ל'ברבר' ולדבר ולספר 'חוויות' לסיכום הערב.
פתאום נכנס הבן שיצא אחרון - שוב הביתה , מלמל משהו על "שכחתי" ומהר לכוון האמבטיה, עקבנו אחריו במבט מהמטבח , שמנו לב כי הוא לא רגוע . משהו קרה.
הסתכלנו זה על זו במבט שואל , אף אחד מאיתנו לא ידע כלום.
הבן עשה סיבוב , שוב הניף יד לשלום , התכוון לצאת מהבית אבל היסס , לבסוף יצא , אבל מיד חזר ושאל:
-"אבא אימא , יהיה אכפת לכם אם אשאר עוד קצת ואשתה אתכם קפה ? אני אכין".
-"לא , לא אכפת , אבל מה קרה?" שאלתי.
-"לא קרה כלום"- אמר - "אני רק רוצה לדבר אתכם"
עד שהכין את השתייה, והתמקמנו שלושתינו סביב שולחן האוכל (שהוחזר עוד קודם לממדיו הרגילים אחרי הארוחה )-
אנחנו שניים ההורים מצד אחד של השולחן ומולינו ישב הוא כנראה מחפש את המשפט הנכון להתחיל בו .
היתה שתיקה , פרט למבטים מודאגים שלנו זה בזו וגם בו .
חיכינו בסבלנות , הלב דופק מדאגה וחרדה כי לא היה לנו צל של מושג על מה תהיה השיחה .
ואז פתאום שאלתי :
-"אני מקווה שאתה לא מתכוון לעזוב את הארץ. נכון? כי שמעתי אתכם הילדים לפעמים בשיחות הסלון על הנושא"
-"לא. זה לא הענין " - אמר .. ואז נפתח פיו , הוא דיבר והסביר ואנחנו מקשיבים בינתיים ושותקים.
-"אתם בטח שמתם לב שאני מתקרב לגיל שלושים, ואין לי בת זוג ולא יוצר קשר עם בחורות"?
-" אני רוצה שתהיו הראשונים לדעת, -עד היום לא סיפרתי מעולם - שאני גיי ורוצה לצאת מהארון".
לא הבנו אף מלה , המשכנו לשתוק ולהביט בו , צבע פניו נעשה עוד יותר חיוור והסמיק חליפות . נבהלתי .
-"מה זה 'גיי' ? מה פתאום 'ארון' ? לא הכרנו בכלל את המושגים הללו .
ואז הוא קלט שאנחנו בעצם לא מבינים על מה הוא מדבר והסביר לאט ובסבלנות , "שגיי זה הומו" -
(את המושג הזה כבר שמענו בעבר הרחוק ואפילו הכרנו מישהו 'הומו' שהיה בחור 'רגיל' ולא היו לו קרניים על הראש ...... )
לאט -לאט חילחלה ההבנה אל התודעה . הבן שלנו לא מתכוון להתחתן.
הוא קיבל אומץ והמשיך לדבר כי ראה שהתגובות שלנו לא הסטריות -
ואף אחד לא מתכוון 'לזרוק אותו מהבית' - (כפי שסיפר אחר כך בהמשך השיחה וההסברים - על חברים גייז שההורים שלהם היו הומופובים ופשוט לא היו מוכנים לקבל את ההכרה בבנם המעדיף בנים על פני בנות).
אנחנו שכחנו לגמרי את העייפות, היינו ערניים לחלוטין.
הערב נמשך עוד שעה ארוכה בשיחה רגועה (למרות ההתרגשות העצומה והתובנות שנחשפנו אליהן באותו לילה.)
הוא ענה בעיקר לשאלותינו , 'זוגיות חד מינית' , 'הקמת משפחה' ניהול בית , (אפשר לאמץ ילדים, אפשר פונדקאות, )
יש בעיות למשל לזוגות חד מיניים מצד הממשל - שאין חוקים עבור זוגות כאלה השוות לחוקים שיש לזוגות משני המינים.
לכן קיימים מצעדי הגאווה בארץ ובעולם , שיותר אנשים יקבלו את העובדה שקיימים עוד סוגים של זוגיות .