כפי שכמה מכם בטח יודעים, היום היה מצעד הגאווה בתל אביב. לצערי לא הלכתי למצעד, אבל בחרתי לציין את היום בדרך שלי.
היום עשיתי צעד שחששתי לגביו וחיכיתי הרבה זמן כדי לעשות אותו - הרגשתי שזה הזמן המתאים ביותר. היום יצאתי מהארון כביסקסואלית.
אמנם עשיתי את זה באמצעות פרסום תמונת דגל הגאווה הביסקסואלי ולא במילים, אבל אנשים הבינו את המסר. האנשים שיותר חששתי שיראו את זה כנראה לא ראו או לא רצו להגיב, אבל קיבלתי כבר כמה תגובות חיוביות ומחזקות מכמה אנשים שידעו וגם כמה שלא, שהמשמעות שלהן הייתה גדולה בעבורי יותר מכל דבר בעולם כרגע.
אמנם הדבר שאני הכי חוששת ממנו עדיין לא נעשה, שהוא לצאת במילים בפני חברי התא הגרעיני של משפחתי שעדיין לא יודעים וגם בפני חלק מהמשפחה המורחבת. אולי אני אעשה את זה יום אחד, אולי לא. אני מרגישה שהיום עשיתי צעד קטן במסע שיימשך אולי, כמו שקורה להרבה מחברי הקהילה הגאה, במשך כל החיים שלי. אני רוצה לחלוק את התחושות האלה איתכם, לתת לכם הצצה להתחלה של המסע הזה, שמי יודע מתי הוא יסתיים.
מאחלת לכם שלא משנה מה מעיק עליכם, תצליחו להשתחרר מזה ושתמיד תהיו גאים בעצמכם כמו שאני מרגישה עכשיו.
חג גאווה שמח! :)
