חצילים כאלה שמתפצחים בפה שהבפנוכו שלהם נשאר מוצק ולא רכרוכי וספוג בשמן הם אהבה גדולה שלי.. מכינה כבר שנים בטיגון, תבול בביצה ומצופה בפירורי לחם ומטוגן בשמן עמוק ורותח .. חגיגה לחך.. אבל שונאת לטגן ..פשוט שונאת!!!
והפעם ניסתי לאפות וטבענתי את המתכון .
אני מביאה את הגרסה הטבעונית ואת הגרסה עם הביצים
חברים, למרות שאין כמו מטוגן החציל האפויי יצא נהדר סופניי. ממליצה בחום!!
דיי להתברבר ונעבור למתכון הכי טעים שיש 

המצרכים
1חציל ארוך פרוס לעובי של מעל לס"מ לפרוס על רשת ולהמליח ל ולהשאיר 30-60 דקות להוצאת הנוזלים על מסננת או רשת
( אני מניחה על רשת התנור  ומתחת תבנית) לנגב 
לרביכה טבעונית
כוס קמח/ אפשר קמח חומוס  
3/4 כוס סודה 
1 כף שום כתוש 
½ כפית כמון 
2 כפות צ`לי מתוק
מלח ופלפל 
לערבב הכל לרביכה 
נ.ב. ניתן לתבל בכל תבלין אהוב עליכם 
לרביכה עם ביצים (לא טבעוני)
2 בצים 
1/3 כוס מים 
1 כף שום כתוש 
2 כפות רוטב צ'לי מתוק/חריף 
לטרוף במזלג את כל המרכיבים.
מלח ופלפל 
לציפוי 
 כ1-2 כוסות פירורי לחם מוזהבים 
ההכנה 
על תבנית שטוחה לפרוס נייר אפיה לשמן אותו בנדיבות(3-4 כפות שמן )
לחמם תנור לטמפרטורה גבוהה ביותר. 
לתבול את פרוסת החציל ברביכה ולהעביר לצלחת פירורי הלחם לציפוי מושלם . 
לחזור על הפעולה עם כל פרוסות החצילים.
לרסס בנדיבות בספרי שמן . להקפיד לרסס גם בצדדים .
להכניס לתנור בשלב השני מלמטה ולאפות 5 דקות בטמפרטורה גבוה ולהוריד את הטמפרטורה ל200 מעלות 
לאפות כ20- 25 דקות עד הזהבה שלל החלק התחתון . 
להוצי ולרסס בספרי שמן, להפוך את החצילים ולהחזיר לתנור לעוד כ15 דקות עד הזהבה מלאה. 
שימו 
הטמפרטורה וזמן האפיה זו המלצה לפי הטוסטר אובן שלי לאחר מספר ניסיונות, כל אחד צריך ללמוד אך כדאי לאפות בתנור שלו.
החציל נשאר בפנים פריך מזכיר שניצל  וככה אני אוהבת זאת 

 מבחינת קלוריות המתכון זול יותר מחציל מטוגן
אבל עדיין מכיל הרבה שומן וכל המתכון מכיל כ1600 קלוריות 

 
 חברים, תודה שהגעתם לכאן,
אהבתם את הפוסט ?
אשמח אם תשאירו אות לביקורכם בתגובות בלייק ושתשתפו.
אם אתם לא רוצים לפספס פוסטים נוספים שלי 
הכנסו לקוביית השארו מעודכנים -למעלה משמאל 
הכניסו כתובת מייל או לחצו על מסר 
ותקבלו הודעה כל פעם שאפרסם משהו חדש.
המשך יום נעים ויצירתי 

עוגת רוגלך זעתר גבינות

הרוגלך עומדים בתבנית  זה לצד זה מהחוץ פנימה, 

מסדרים עד שהתבנית מתמלאת. הכמות מדוייקת

קרדיט: המערוך המקפץ

חומרים (לתבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ)
בצק שמרים
500 גרם קמח רגיל
25 גרם שמרים טריים או כף שטוחה שמרים יבשים
50 גרם חמאה רכה
60 מ"ל שמן זית (1/4 כוס)
240 מ"ל חלב (1 כוס)
1 ביצה גודל L
1 כף סוכר
1 כפית מלח

מלית זעתר וגבינות
6 כפות שמן זית
6 כפות תערובת זעתר יבשה
300 גרם גבינה בולגרית 5% (לא בולגרית מעודנת כי יהיה קשה לפורר אותה)
150 גרם גבינת מוצרלה מגוררת

ציפוי
ביצה
2 כפות תערובת זעתר יבשה

אופן הכנה
בצק שמרים
לנפות קמח לקערת המערבל,להוסיף פנימה שמרים
(אם אתם משתמשים בקוביית שמרים יש לפורר אותה לתוך הקמח)
להוסיף את כל החומרים מלבד המלח , לערבל במהירות בינונית כחמש דקות
להוסיף מלח ולהמשיך לערבל עוד כחמש דקות לקבלת בצק אחיד וגמיש
להעביר את הבצק לקערה משומנת (בשמן זית או שמן רגיל) להפוך את הבצק כך שיהיה מכוסה בשמן מכל צדדיו. לכסות את הקערה בניילון נצמד ולתת לבצק לתפוח כשעה עד שעה וחצי להכפלת נפח.

הרכבת העוגה
 

1. למרוח חמאה על נייר אפייה ולרפד איתו את תבנית האפייה (אני קודם מועכת את הנייר כדי שיהיה גמיש ונוח לעבודה)
2. לחלק את הבצק לשלושה חלקים וליצור מהם כדורים
3. כל כדור לרדד לעיגול גדול בקוטר 30 ס"מ
4. למרוח את הכדור ב- 2 כפות שמן זית ולפזר מעל 2 כפות זעתר
5. מעל הזעתר שפיזרנו יש לפורר 100 גרם גבינת בולגרית ו  50 גרם גבינת מוצרלה מגוררת
6. לחלק את העיגול לארבעה משולשים גדולים,כל משולש כזה לחלק לשלושה או ארבעה משולשים קטנים ולגלגל אותם לצורה של רוגלך.להניח את הרוגלך בתבנית בעמידה או שכיבה איך שתרצו.
   אם מניחים אותם עומדים נשענים אחד על השני יהיה יותר קל לתלוש אותם לאחר האפייה
   להמשיך להכין את שני כדורי הבצק הנותרים באותה הדרך
7. לכסות את התבנית בניילון ולתת תפיחה של חצי שעה
8. לחמם את התנור ל- 180 מעלות ולמרוח את העוגה בביצה.לפזר מעל זעתר ולהכניס לתנור לחצי שעה או יותר תלוי בתנור שלכם לקבלת צבע יפה ואפייה אחידה מבפנים ומבחוץ

עוצרת. זמן  קטן נח לו וגם אני.
ברגעים האלה כשאני לבד עם עצמי ויש איזה שקט והרעש מבחוץ לא מתערבל עם הרעש מבפנים. הם באים אלי.
ככה, בלי הכנה או דיבור.
מתיישבים לא רחוק או חולפים.
הם אפילו לא מסתכלים לעברי.
פשוט מגלגלים אלי סיפור כמעט כמו אומרים,

חיכינו לך.

יש פעמים כאלה שהם דוחפים את סיפורם אל זרועותיי ומצווים בקול חד משמעי: תכתבי!
כמעט ולא מותירים לי ברירה.
מיד אני עושה כמצוותם וכותבת את הסיפור שהביאו בהינף כתיבה אחת.
יש פעמים שאני יושבת בשקט ומחכה, אולי יסתובב לו כך סיפור ואני אוכל לאסוף אותו לחבק אותו אל בין אצבעותיי? שלא ילך לאיבוד.

בכל מקרה תמיד הם מגיעים בהפתעה. גם כשאני מחכה.

מידי פעם, האנשים החולפים, היושבים, הנוסעים איתי, מסרבים בכל תוקף לשחרר אלי את סיפורם.
בעוד אני ככה תוהה ואפילו נבוכה על העובדה שאין אף אחד בסביבה שמכדרר אלי את סיפור,
יושבת מולי אשה אחת, די צעירה. עטופה מפאת העונה. קר לה נורא והיא ומתחבטת אם לשלוח אלי את סיפורה. אני ממש מרגישה את משחק הכן לא בראשה. לרגע יש לי קצה ואז הוא נעלם כאילו לא היה וכך במשך דקות. היא כמעט מעבירה לי את סיפור שלה ואפילו אני מזהה את מנגינת המבטא המיוחד שהיא נושאת בתוכה ואז היא אוספת אותו אליה בחזרה כאומרת עוד לא, הוא עוד לא מוכן להעברה

ואני נשארת די באכזבה.
ברקע הזמר עם הקול החם המיוחד ששר סיפורים, מתנגן ומנגן על אהבה ומבקש מאהובה שתרקוד אתו עד לסוף לסוף האהבה. 

ואני נשארת ככה די לבד, בלי סיפור ועם קצת אכזבה.

עץ ביום חול, כחול.

ואני עוד פה.

'הצילו' כיצד ספרי עזרה עצמית לא הצילו את חיי'

מריאן פאואר מחברת הספר 'הצילו' כיצד ספרי עזרה עצמית לא הצילו את חיי, מביאה את עצמה ללא פילטרים לסיפור, לדבריה הרגישה 'פגומה' ללא זוגיות, ללא כסף ובדירת חדר עלובה ששכרה. כל ספר עזרה עצמית שהבטיח לה ביטחון עצמי, בן זוג, כסף וחותמת איכות של אופרה וינפרי קנה לו מקום של כבוד בספרייה שלה אחרי שנקנה בכסף מלא. ספרי עזרה עצמית מילאו את חייה ואת ראשה כמו: המדריך הקטן לחיי שלווה, חוקי החיים, כוחה של חשיבה חיובית, אני יכול להפוך אותך לעשיר, גברים ממאדים נשים מנוגה, עקרונות ההצלחה ועוד ועוד ולא ממש תרמו לחייה את מה שהבטיחו. ואז בהברקה של ייאוש תהומי צץ במריאן רעיון שהוא לב ליבו של הספר שהפעם היא לא רק תקרא את הספרים אלא ממש תפעל על פיהם. 'איישם כל אחת ואחת מהעצות שמעניקים הגורו-לכאורה האלה ואראה מה יקרה אם באמת איישם את 'כוחו של הרגע הזה' ואת 'שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד.'
וכך זה היה אמור להיות ספר אחד בחודש, היצמדות לכל מילה במשך שנה, שנים עשר ספרים שיהפכו את מריאן למושלמת בשלל תחומי החיים. האומנם? צריך לקרוא את הדרך והמסע שעוברת מריאן, דרך לא פשוטה בה היא מתערטלת, עושה דברים שמתעמתים עם הפחדים שלה, מרחיק ממנה את אוהביה והופכים אותה לא פעם לבלתי נסבלת בעיני עצמה, אפילו למריאן לא היה מושג שהדרך שהיא עומדת לעבור זו המסודרת בעיניה תהפוך לרכבת הרים מטורפת של שישה עשר חודשים. האם זה לטובה? תלוי איך מסתכלים על זה.
כל ספר בתורו מקבל סקירה קצרה מאת הגיבורה ואיך היא מצליחה לשלב את הנאמר בו בחייה בצורה מתוחכמת. כל ספר עזרה עצמית אותו בחרה מריאן לחנוך בחייה באותה שנה גורלית מתאר ומציף היבט אחר בחייה. מפרק לפרק כל ספר משתלב בחייה לעתים ספר סותר את הספר שקדם לו.
מסתבר שהנפש שלנו בנויה כמו בצל ויש לה המון שכבות שאפשר לקלף ממנה. מריאן מגלה במהלך הדרך שהיא עוברת  שעולם העזרה העצמית הופך למסוכן לא פעם עבור אנשים כמוה, היא מאבדת את המגע עם המציאות ולא מתפנה להרוויח כסף בעצמה. כעיתונאית פרילנסרית בשלהי שנות השלושים שלה. האושר מגולם בסדנאות יקרות והרצאות שאין לה כסף לשלם עבורן.  מריאן מגלה שהיא מכורה לספרי עזרה עצמית והיא בטוחה שבספר הבא מצוי האושר והפיתרון לכל הבעיות שלה.

הספר 'הצילו' מדבר על ספרי עזרה עצמית. שגם אני מצאתי את עצמי 'חוטאת' בזה המון. החיים סוחפים אותנו בסוף לכל מיני כיוונים. שאף ספר עזרה לא יכול להציל. הסופרת הגיבורה של הספר מציגה את הנושא בצורה כל כך חכמה אמיצה, צינית מצחיקה, וגורמת לנו להזדהות איתה בכל מה שהיא עוברת, למרות שזה קרה בארץ אחרת, בזמנים אחרים ובגיל אחר.   כל מה שמריאן חווה בחייה הקשיים והמצוקות למרות שלכאורה יש לה עבודה טובה,  ונראה מהצד שהיא מצליחה מאוד, אבל היא זקוקה לעזרה הספר מציג את ספרי העזרה עצמית בצורה מאוד מיוחדת מקורית ומשעשעת מראה את החוזק שבהם ואת החולשה שבהם. ממש שיקוף של החיים עצמם.

ספר מעולה!

הוצאת כנרת זמורה ביתן/ מאנגלית: כפיר לוי/ עורכת הספר: יעל ינאי/ עיצוב העטיפה: אמרי זרטל/ 351 עמודים 2018.

  הערה לשונית: "תה צמחים" בעברית נכונה אומרים חליטה.  משקה התה מופק מצמח התה.

[אלה שאצלנו, לשמוש חיצוני בלבד] כמו שכתבתי בחלק הקודם, קרמים ומשחות אנחנו יוצרים מחבור יחדו של מיצויים בשמן. ותמציות.

תוספים משותפים הן לקרמים והן למשחות שלנו: הפאזה המימית אלכוהולית ,נוזל סמיך: גליצרין ,[מופק בהפרדה כימית משומנים

תלת כוהל מבחינה כימית.] הפאזה השומנית: שעות דבורים, לציטין  [מגיע אלינו מקונדיטוריה להכנת עוגות] וכימיקל, סיטיל אלכוהול.

כמו כן כל פאזה וקורט החומר משמר שלה.וגם מעט שמנים אתריים לריח טוב.  מה מהם החומר המחבר? בהמשך הרשומה.

הבדל בין קרמים למשחות  [למיטב הבנתי]    קרמים: בהם יש יותר דגש על הפאזה המימית אלכוהולית,  העור שלנו יותר חדיר

לחמרים שמנוניים. כלומר: השפעת הקרמים היא על פני השטח של העור וקרוב אליו. 2סוגי הקרמים אצלנו הם  קרם פרחי קמומיל

[בבונג, מאד דומה לקחון במראהו, אבל עם ריח חזק.]  וקרם פרחי קלנדולה. משמשים לשמירה על לחות העור. לקרם קלנדולה

[ציפורן חתול, אצלנו, זן תרבותי עם פרחים גדולים ,רובם כתומים.]השפעה יותר חזקה.

משחות:בהן הדגש הוא על הפאזה  השומנית , כלומר, הם חודרים מתחת פני השטח  של העור. ובהתאם לכך שימושיהם הרפואייים

הם יותר מטפול קוסמטי.   הרכיבים בהם הוא  וזלין,לבן, מוצק למחצה, בפאזה השומנית. [וגם, "ארוסיל 2000"

זהירות! סכון לנשימה!]    סוגים:1] לפציעות, חיצוניות וכויות, יתכן  שגם לזהומים  על פני שטח העור משחה על בסיס

תמצית מרקורסיאליס  [מרקולית, מראה דומה קצת לסרפד, אך לא קוצנית, אזהרה! בהחלט לא למאכל!]

להחדרת המשחה מתחת לעור: שמן קלנדולה.        2] משחת אינולה[טיון דביק, עלים].עם שחקנית חזוק מיובאת: ארניקה ,

 [במשחת ארניקה השתמשתי פעם כשספגתי מכה יבשה [לא אכתוב איפה... ] מקלנועית נוסעת. וגם, תמצית דודאים,

[מנדרגורה] למיטב זכרוני, השורש.

משמשת לרפוי דלקות של: שרירים, מפרקים, רצועות , וגידים.  עוד המלצה ששמעתי  לשמוש בטיון דביק: למולל עלים טריים, וללחוץ

אותם קלות על עקיצות מזבובים ויתושים. אני אישית ,משחה זאת רפאה אותי פעם מכאבים בצד שמאל של החזה.  4-3 מריחות

ביום, אחרי יומיים התחלתי לחוש שפור, אחרי שבוע מאז שהתחלתי עם המשחה לא חשתי כאב.

בבלוג של ענבלית ראיתי קשור למאמר על הטיון דביק. [בתחתית הבלוג].

3ו4] לבעיות נשימה, מריחה על החזה, ועל העורף והחלק העליון של הגב: משחת סלביה ומשחת טימוס.

משחת סלויה [מרוה,  אצלנו, עלים של מרוה משולשת,שמשמש גם כצמח `תה`.  יש גם מרוה צ`יה ,ומרוה מרושתת [גדלה בר בארץ]

שמזרעיהן  מפיקים שמן עשיר באומגה 3] בעקר לכאבי גרון , למיטב זכרוני יש גם תמתית אפיס במשחה זאת.

4] משחת עלי טימוס  [קורנית או טימין, צמח תבלין ידוע. טימין ומרוה (וגם אזוב מצוי, הוא צמח ה"זעתר", ונענע, מנטה...)

הם ממשפחת השפתניים] בשלוב עם שם שמן  עלי לחך, לבעיות נשימה, שעולים, צנון. לחך, אפשר לאכול חי  או להשתמש בו כצמח `תה`

לסיום חלק זה אציין, שנעתה פעם בסדנתנו משחה לשמוש חיצוני נגד פטריות בעור, מבוססת על מיצוי קליפה מעץ אלון.

שהשתמשתי בה בהצלחה בהחלט לא מבוטלת. איני בקיא בפרטיה.

אופן הבצוע  אצלנו בקוים כלליים: תחילה מערבבים  יחדיו את מוצקי הפאזה השומנית+ לציטין שהוא נוזל צמיג במיוחד.

איני זוכר בדיוק מתי מוסיפים את המיצויים בשמן,  אך בכל מקרה, אחרי שכל השומנים נמסים מפסיקים לחמם, ומערבבים

את חומרי הפאזה המימית אלכוהולית, מכינים בנפרד, ומוסיפים לתערובת, אחרי שהיא מתקררת קצת, כדי שהאלכוהול

[אתנול] לא יתנדף וממשיכים לערבב., אחרי שהתערובת ממש התקררה, תוך כדי ערבוב כמובן מוסיפים את

השמנים האתריים הנדיפים,       כש2 דברים שערבוב נכון אמור למנוע.  1] יצירת גושים ,  2] יצירת בועות אויר.

ומדוע?לא רק בגלל אסתיקה, או הקטנת נפח המשחה או הקרם,  אלא כך: אויר כידוע מכיל כ20% חמצן, אם נכנס חמצן

למוצר, הוא עלול את החומרים הפעילים במוצר או חלקם  [חמצון סופי של חומר אורגני: מים וCO2 ] ובכך לפגום באיכות

המוצר, מסבה זאת, אחרי שהצנצנות התמלאו במוצר ונסגרו היטב, אנחנו עושים "תזמורת תיפוף" של דפיקתם על השולחן

למען יצאו מהם בועות האויר.  את האריזה נעזוב.     ועתה לסוגיית החומר המחבר בין הפאזה השומנית  לפאזה המימית-אלכוהולית

הבוס שלי טוען שזה הסיטיל- אלכוהול. [בצורת שבבים לבנים שמנוניים] אני נוטה להטיל בכך ספק, אולי מתחבר עם האשלגן

שיש בתמציות אם איני טועה לא יודע [אשלגן, הK בדשני הNPK .בטור של הנתרן, שנמצא ב"סודה קאוסטית" שמוסיפים לסבונים.]

למיטב זכרוני שמעתי שגם ארוסיל 2000 (זהירות! סכון לנשימה! [נכון למשחות] תורם את חלקו לחבור הפאזות.

אני הייתי מהמר על הלציטין, שומן עם זרחן שיוצר קשר קוטבי זרחן-חמצן [ קוטבי בערך כמו  הקשר מימן-חמצן]

או אולי על השעות דבורים [דונג], שלמיטב ידיעתי מכילה גם חומרים מומסים במים.

הפועל חדרה נגד מכבי תל אביב שידור ישיר חי לצפייה ישירה - 18.01.2020 - ספורט 2

 למעבר לצפייה ישירה -  לחצו כאן!  

היישר להכנה למנוסים, ידענים, זריזים וחסרי סבלנות.

אתם בטח יודעים, ואם לא - אז תדעו עכשיו, שרוב הילדים אוהבים את האוכל של סבתא, לפעמים יותר משהם אוהבים את האוכל של אמא או אבא. לא ניכנס לסיבות. אז אצלנו זה האוכל של סבא. במיוחד את המרקים שלו. הפעם הכנתי, במקום מרק העוף הרגיל, מרק הודו וקיטניות, עשיר, סמיך ומזין. הוא יצא כל כך טעים שאני ואחת מבנותי שהיתה אצלי בסופ"ש, חיסלנו כמות לא מבוטלת ממנו. זה מרק שיכול לשמש כארוחה בפני עצמה. מצוין ליום חורף קר. אם תחליפו את בשר ההודו בבשר בקר, יהיה יותר טעים, לדעתי, אבל זה כבר לא כל כך יהיה מתאים לתינוקות רכים שזה עתה התחילו לצרוך מרקים מבקבוק. אם המרק לא מדולל, אחרי הטחינה הוא מאד סמיך ודייסתי עד כי ילדים מאד קטנים שכבר אוכלים מוצקים בעצמם ואוחזים היטב בכף, יוכלו לאכול גם אותו מצלחת בעצמם. לצורך האכלת תינוקות היונקים מבקבוק יש להוסיף נוזלים על-מנת לדלל אותו.

אסב את תשומת לבכם לשני דברים. האחד - אני משתמש בסיר לחץ. מי שמשתמש בסיר רגיל (וחבל שכך) יצטרך זמני בישול ארוכים מאשר אציין כאן. השני - הכמויות שבהמשך מיועדות לסיר שנפחו לפחות 6.5 ליטר. בדרך כלל זה רשום בתחתית הסיר. לפעמים - בתוך הסיר על הדופן.

המרכיבים: ושוב, אין דברים קדושים. הכל לשיקולכם ולמצאי בבתיכם.

750 גר' בשר הודו אדום (שוֹק מפורקת מן העצם - לבקש מהקצב שיפרק) שטוף ומנוקה מכל שומן, גידים, קרומים וכד', חתוך לחתיכות לא גדולות - להקל על הטחינה. קחו בחשבון שצריך במקור כ-800-850 גר' כי בתהליך הניקוי, המשקל יפחת. גם שווארמה הודו תהיה טובה.

½ק"ג שעועית לבנה. נראה לי שניתן להשיג במרכולים בשקית - שעועית לבנה מבושלת וקפואה.

6-7 גזרים מנוקים וחתוכים לחתיכות קטנות (להקל על הטחינה).

150 גר' עדשים ירוקות שטופות ומסוננות (כחצי כוס). אפשר גם אדומות.

150 גר' גריסים או גריסי פנינה שטופים ומסוננים (כחצי כוס).

1 בצל גדול  חתוך גס עד בינוני.

אופציה מומלצת מאד: חתיכה קטנה בשר בקר או 2 חתיכות עצם בקר עם בשר עליהן (שחובה להוציא לפני הטחינה, אבל לקלף מהן את הבשר כדי שישאר במרק). כתחליף לא רע ניתן להשתמש ב-2 חתיכות גרון הודו - 10 ס"מ כל אחת. חובה להוציאן לפני הטחינה. אם יש לכם סבלנות, אחרי הבישול (ולפני הטחינה) אפשר להוריד את הבשר מהעצמות ולהשאירו במרק. היזהרו שלא להשאיר חתיכות מהעצמות. המרק מיועד לילדים ותינוקות. כמות כל כך קטנה של בשר בקר תוסיף הרבה טעם ולא תפגום בהתאמה לתינוקות.

עוד אופציה: חומוס רך (מקופסת שימורים או משקית של חומוס מבושל קפוא, או אם אתם מעדיפים להשרות אותו לילה קודם - בכמות של כוס גדולה).

ועוד אופציה: ירקות שורש (ואחרים) כראות עיניכם - דלעת, תפוח-אדמה, קולורבי, קישוא וכו'.

תבלינים לפי הטעם:

אבקת מרק כלשהי - בשביל תוספי הטעם שבה. שימו לב שזה מרק לילדים. לכן לא הרבה. כף שטוחה בערך. מניחים לאבקה להתמוסס וטועמים לראות את מידת המליחות.

מלח (שימו לב שאבקת מרק מלוחה אז לא הרבה ויתכן שבכלל לא).

פלפל שחור (לא הרבה. זה מרק לילדים).

מעט שום כתוש.

ההכנה:

אם השעועית היתה יבשה (לא מבושלת או קפואה וכד' וגם לא מושרית במים), יש צורך לבשל אותה במשך שעה בסיר לחץ (לפחות שעתיים בסיר רגיל) ובהרבה מים כי היא סופחת אותם במהלך הבישול. שימוש נכון בסיר לחץ ראו בקישור. מניחים לסיר להצטנן, פותחים ושופכים את רוב מי הבישול. משאירים מעט מאד. שימו לב היטב שלא לשים מלח בסיר. זה יקשה על הריכוך ויאריך מאד מאד את זמן הבישול עד להתרככות.

מוסיפים את כל שאר המרכיבים לסיר, פרט לתבלינים ולשום הכתוש.

מוסיפים מים שיהיו כ-3-4 ס"מ מעל התכולה, כי העדשים והגריסים סופחים הרבה מים. אם המרק מיועד לתינוקות שיונקים מבקבוק, צריך יותר מים כדי לדלל מעט את המרק, על-מנת להקל על התינוק את היניקה מהבקבוק. (אפשר גם להכין כרגיל ולפני האכלת התינוק, מדללים על-ידי הוספת מעט מים רתוחים וקצת מתובלים).

מביאים לרתיחה.

מנמיכים את האש, מוסיפים את התבלינים, לא כולל השום הכתוש. שימו לב לתבל מעט, להניח לתבלינים להתמוסס בנוזלים, לטעום, לתקן תיבול ולטעום שוב, עד קבלת הטעם הרצוי.

מגבירים אש, מביאים לרתיחה.

בסיר לחץ אוטמים את הסיר ומבשלים שעה ורבע לפחות כשמשגיחים על עוצמת האש.

בסיר רגיל (מכוסה) מנמיכים להבה, שיהיה ביעבוע קל ללא רתיחה כל הזמן. לדעתי משך הבישול יהיה שעתיים לפחות. יש לשים לב מדי פעם שישארו מספיק נוזלים בסיר כדי כיסוי כל התכולה. מוסיפים מים רתוחים במידת הצורך.

מצננים ולאחר שירד הלחץ פותחים וטועמים. מוסיפים תיבול אם צריך.

מוסיפים מעט שום כתוש ומערבבים.

ריסוק / טחינה במעבד מזון או בלנדר, לפי הצורך.

פרט שמצאתי כמענין: לפני שסגרתי ואטמתי את סיר הלחץ, טעמתי ממי הבישול. לטעמי זה היה יותר מדי מלוח. כבד חששתי שלא יתאים לילדים ואצטרך לבשל סיבוב נוסף. אחרי הבישול, כנראה בהשפעת הקטניות, המליחות ירדה מאד והתאימה לילדים ותינוקות. למבוגרים היה צורך אפילו להוסיף מלח.

לילדים, בעת הגשה בצלחת, אפשר להוסיף למרק מה שהם אוהבים, אורז, איטריות וכו'.

בתאבון. גם למבוגרים שבטוח יאהבו את זה.

הפינה למנוסים, ידענים, זריזים, וחסרי סבלנות.

הכמויות מיועדות לסיר לחץ בנפח 6.5 ליטר לפחות. מי שמשתמש בסיר רגיל (וחבל שכך) יצטרך זמני בישול ארוכים מאשר אציין כאן.

המרכיבים:

750 גר' (נטו לאחר ניקוי) בשר הודו אדום או שווארמה הודו, חתוך לחתיכות לא גדולות - להקל על הטחינה למען ילדים.

½ק"ג שעועית לבנה. יש לרכך אותה לפני הבישול או להשתמש בשעועית קפואה קנויה.

6-7 גזרים מנוקים וחתוכים לחתיכות קטנות (להקל על הטחינה).

150 גר' עדשים ירוקות שטופות ומסוננות (כחצי כוס). אפשר גם אדומות.

150 גר' גריסים או גריסי פנינה שטופים ומסוננים (כחצי כוס).

1 בצל גדול  חתוך גס עד בינוני.

אופציה מומלצת מאד: חתיכה קטנה בשר בקר או 2 חתיכות עצם בקר עם בשר עליהן (שחובה להוציא לפני הטחינה, אבל לקלף מהן את הבשר כדי שישאר במרק). כתחליף ניתן להשתמש ב-2 חתיכות גרון הודו - 10 ס"מ כל אחת. חובה להוציאן לפני הטחינה. אחרי הבישול (ולפני הטחינה) אפשר להוריד את הבשר מהעצמות ולהשאירו במרק. היזהרו שלא להשאיר חתיכות מהעצמות. המרק מיועד גם לילדים ותינוקות. כמות כל כך קטנה של בשר בקר תוסיף הרבה טעם ולא תפגום בהתאמה לתינוקות.

עוד אופציות: חומוס רך (מקופסת שימורים או משקית של חומוס מבושל קפוא, או אם אתם מעדיפים להשרות אותו לילה קודם - בכמות של כוס גדולה). ירקות שורש (ואחרים) כראות עיניכם - דלעת, תפוח-אדמה, קולורבי, קישוא וכו'.

תבלינים לפי הטעם:

אבקת מרק כלשהי - בשביל תוספי הטעם שבה. שימו לב שזה מרק לילדים. לכן לא הרבה. כף שטוחה בערך. מניחים לאבקה להתמוסס וטועמים לראות את מידת המליחות.

מלח (שימו לב שאבקת מרק מלוחה אז לא הרבה ויתכן שבכלל לא).

פלפל שחור (לא הרבה. זה מרק גם לילדים).

מעט שום כתוש.

ההכנה:

מכניסים את כל המרכיבים לסיר, פרט לתבלינים ולשום הכתוש.

מוסיפים מים שיהיו כ-3-4 ס"מ מעל התכולה. אם המרק מיועד לתינוקות שיונקים מבקבוק, צריך יותר מים כדי לדלל מעט את המרק, על-מנת להקל על התינוק את היניקה מהבקבוק. (אפשר גם להכין כרגיל ולפני האכלת התינוק, מדללים על-ידי הוספת מעט מים רתוחים וקצת מתובלים).

מביאים לרתיחה.

מנמיכים את האש, מוסיפים את התבלינים, לא כולל השום הכתוש. שימו לב לתבל מעט, להניח לתבלינים להתמוסס בנוזלים, לטעום, לתקן תיבול ולטעום שוב, עד קבלת הטעם הרצוי.

מגבירים אש, מביאים לרתיחה.

בסיר לחץ אוטמים את הסיר ומבשלים שעה ורבע לפחות כשמשגיחים על עוצמת האש.

בסיר רגיל (מכוסה) מנמיכים להבה, שיהיה ביעבוע קל ללא רתיחה כל הזמן. לדעתי משך הבישול יהיה שעתיים לפחות. יש לשים לב מדי פעם שישארו מספיק נוזלים בסיר כדי כיסוי כל התכולה. מוסיפים מים רתוחים במידת הצורך.

מצננים ולאחר שירד הלחץ פותחים וטועמים. מוסיפים תיבול אם צריך.

מוסיפים מעט שום כתוש ומערבבים.

ריסוק / טחינה במעבד מזון או בלנדר, לפי הצורך.

פרט שמצאתי כמענין: לפני שסגרתי ואטמתי את סיר הלחץ, טעמתי ממי הבישול. לטעמי זה היה יותר מדי מלוח. כבד חששתי שלא יתאים לילדים ואצטרך לבשל סיבוב נוסף. אחרי הבישול, כנראה בהשפעת הקטניות, המליחות ירדה מאד והתאימה לילדים ותינוקות. למבוגרים היה צורך אפילו להוסיף מלח.

לילדים שהמרק מוגש להם בצלחת, אפשר להוסיף למרק מה שהם אוהבים, אורז, איטריות וכו'.

בתאבון. גם למבוגרים שבטוח יאהבו את זה.

22.4.2010

שעת כדור הארץ

כדי לתרום את חלקי לשעת כדור הארץ, הדלקתי הערב נרות וכיביתי את האורות ואת המחשב. ואז לא היה לי מה לעשות. אז לקחתי... אויש, נו. איך קוראים לדבר הזה? אה, כן - עט. לקחתי עט וכתבתי את מחשבותי בנושא.

כל חיי הבוגרים היתה לי מחלה כרונית, אבל רוב השנים לא ידעתי את זה. חיי עברו עלי במאמצים אדירים לשפר את מצבי הבריאותי. חשבתי שאם רק אלמד לחיות מאוזן הבריאות שלי תסתדר. אחד מהתוצרים של חיי כחולה שלא ידעה שהיא כזאת: לימדתי את עצמי לאכול בריא.

התחלתי בגיל 18. יש מאחורי כבר 16 שנים של קריאה ולימוד, ובעיקר התנסות. במהלך השנים האלה מצאתי שהשאיפה והמאמץ לאכול בריא הם מיקרוקוסמוס שימושי של חיי. ההתמודדות עם תזונה לימדה אותי שיעורים עמוקים וחיוניים. שניים מהשיעורים הכי בולטים קשורים למה שאני רוצה לומר על שעת כדור הארץ.

ראשית, היה קשה ועצוב, ולקח שנים רבות, ללמוד שלעולם לא יגיע היום שבו אוכל לאכול כל מה שבא לי. לעולם לא אוכל להיות ילדה טובה מספיק, לאכול בריא מספיק, כדי לתקן הכל ולהרוויח את הזכות לאכול "חופשי". נאלצתי להיפרד בהדרגה מהחלום הילדותי הזה ולהתאבל עליו, כדי לסלול את דרכי לחיים המאוזנים ששאפתי אליהם. נאלצתי ללמוד לקבל שהצורך להקפיד על תזונה בריאה הוא משא שלעולם לא אוכל פשוט לנער מעל כתפי. אדם בוגר לומד לשאת באחריות הכבדה על הגוף שלו, אם אכפת לו ממצבו ומעתידו של הגוף הזה.

שנית, היה לא פחות עצוב, ולקח שנים ארוכות לא פחות, ללמוד שלעולם לא אהיה מסוגלת לאכול רק מה שבריא. אותם ירקות, קטניות, אגוזים לא קלויים וכן הלאה, שאני משתיתה עליהם את תזונתי, שאני לא זזה בלעדיהם, לעולם לא יהיו כל מה שאני אוכלת. לעולם לא אהיה קדושה מושלמת, דקת גזרה וצחת עור, שעושה יוגה בבוקר ומתיישבת לכתוב ספרי מתכונים של מזון טבעוני בלתי מעובד, שעל כריכתם האחורית מופיעה תמונתה בבגדי ספורט, עם גוף כמו של בת 22.

כשהפנמתי באופן עמוק שאף פעם לא אוכל לאכול רק מה שבא לי, ושאף פעם לא אוכל לאכול רק מה שבריא, הונחו היסודות שלי לחיים מאוזנים. בשנים האחרונות לא נותר צורך לבצע מהפכות בתזונה שלי. תחת זאת, אני חיה את אמנות האיזון היומיומי. הגשמתי את חלומי העמוק והבוגר יותר לגבי התזונה שלי. אני לא צריכה להלעיט את עצמי בספרים יותר, רק להקשיב לאיתותים של גופי ושל נפשי, ולנוע בעדינות מאכילה אחראית לאכילה מנחמת וחזרה. אני כבר יודעת בעל פה את התנועות. עכשיו אני פשוט רוקדת לי.

אנשים שאומרים שאין טעם בשעת כדור הארץ מזכירים לי את המצב שלי לפני שלמדתי להתאזן. זה מצב אנושי כל כך נפוץ, התחושה שאין שום טעם במאמץ זעיר מול מה שנראה כהר בלתי עביר. אבל התקדמות אנושית לעולם אינה ליניארית. רחוק מזה. השלבים הראשונים הם הממושכים ביותר, ותמיד נראים כמו פול גז בניוטרל. החיים לימדו אותי שוב ושוב שאותם מאמצים כבירים שנראים כל כך חסרי תוחלת נושאים תמיד את מלוא הפרי. בבוא העת הכיוון מתהפך. יום אחד נגיע לפסגת הר האחריות האקולוגית, ואז נמצא את עצמנו מגלגלים במורד ההר את המשא שנראה כבד מדי כשהיינו בעלייה, ומדלגים חסרי דאגות בעקבותיו.

סליחה על הכותרת, אתם יודעים שבדרך כלל אני טיפוס סבלני וידידותי לציבור.. אבל כשצריך אז צריך..

<מתנצלת מראש במקרה שאחות ליווי הריון מגיעה לקרוא את הרשומה הזו, היא מבוססת על חוויותיי בלבד ואין בכוונתה להציג את השירות כלא נחוץ או את התפקיד כחסר משמעות>

השבוע (יום רביעי, 21+2) היתי אצל אחות ליווי (חרטטת קשקשת) הריון. זה נוהל שגרתי בקופת חולים (כללית, בטח בעוד קופות חולים), בטח ובטח בהריון ראשון. האחות אמורה להסביר לך (לי) מה קורה איתך (איתי) ועם הגוף והנפש שלך (שלי), לבדוק איך מתקדם ההריון, איך את (אני) מרגישה, לבדוק מדדים שיכולים להצביע על מאפיינים לא תקינים בהריון (אני חושבת שמדובר על רעלת?) ובאופן כללי להוות מקור לתמיכה ולידע.

אלא שבעידן האינטרט של היום, כשכל המידע גלוי ופתוח, אני תוהה עד כמה היא באמת נחוצה.. זה היה הביקור השני שלי אצלה (על הראשון לא טרחתי בכלל לכתוב). יכול להיות שהגעתי מראש חסרת סבלנות (אהממ.. אם אני כל כך אנטי - למה הגעתי?) <אין לי מושג>, וכנראה גם האחרון (למרות שאני, כמו הריונית טובה, ניסיתי לקבוע תור לביקור הבא) <נו מה לעשות, אני חננה>.

בקיצור הגעתי לאחות, חיכיתי בחוץ. בנתיים נשקלתי והשתנתי על סטיק ששינה את הצבעים שלו בהתאם לרמת החלבון בשתן שלי. בהמתנה שמעתי את כל מה שהאחות דיברה וציחקקה עם ההריונית שהיתה אצלה בחדר (היה לה קול ממש חזק), וקוויתי שאיתי היא לא תנהל את השיחה הזו. כשהגיע תורי היא שאלה מה שלומי, בדקה את הצבעים על הסטיק והכריזה שהכל תקין, בדקה גם לחץ דם והכריזה שהכל תקין. ואז היא עברה לדבר איתי איך מתקדם ההריון ואיך אני מרגישה.

בשלב הזה היא עברה על כל הבדיקות שביצעתי עד עכשיו, מדד מדד, הראתי לי את התוצאה ואת הטווח והצהירה ש"הכל תקין" (מזל שהגעתי, אחרת לא היתי יודעת איך לקרוא את התוצאות..) (ובאמת שניסיתי להיות נחמדה). אחר כך היא עברה איתי שעה על התוצאות המשוקללות של השקיפות, הסקר הביוכימי הראשון והחלבון העוברי, והסבירה לי באריכות מה אומרת הסטטיסטיקה שיצאה לי על הסיכון שלי לעוברית עם תסמונת דאון, וזה למרות שדקה קודם כבר הצהרתי בפניה שעשיתי מי שפיר והכל תקין.. (בשלב הזה כבר איבדתי לגמרי את הסבלנות, ארוך ומייגע, כבר אמרתי..)

בסיום הנאום הארוך והמייגע הזה היא הסבירה קצת מה הולך להיות בהמשך (סקירה מאוחרת, בדיקת העמסת סוכר, חיסון לשעלת (אני לא מתכוונת להתחסן..) ו- US הערכת משקל). היא גם הסבירה שמעכשיו הגיע הזמן לעקוב אחרי תנועות העוברית שלי כדי לדעת שהכל בסדר (3 תנועות בחצי שעה). היא ניסתה להיות נחמדה ומועילה, אבל כנראה שעם רוח הקרב וחוסר הסבלנות שהגעתי איתו לא ממש אפשרתי לה (לא כנראה, בטוח..). היא ניסתה לעשות איתי סמול טוק ("אז מה, הכנת כבר חדר?", וכשלא היתה תגובה לשאלה הזו שלה ניסתה את החזית של ההתרגשות שהולכת וגדלה "בטח כולם סביבך מאוד מתרגשים") ואני רק הנהנתי לה, אולי אפילו ניסיתי להיות ממש נחמדה והתאמצתי קצת עם שרירי הפנים ליצור איזה חיוך קטן. בכל זאת, שתרגיש טוב עם עצמה..

זהו, יצאתי ממנה באותה הרגשה ומחשבה שנכנסתי אליה - של בזבוז זמן, חוסר תועלת וחוסר הבנה בשביל מה צריך אותה. בעצם, אני מבינה שכל אחת והתפקיד שלה, והיא באמת ניסיתה להיות נחמדה ולעשות את המיטב שאני יכולה. יצאתי כשאני נחושה בדעתי לא להגיע יותר לחרטטת קשקשת הזו, כי תכלס, אפשר להגיע לאחות פעם בשישה שבועות, למדוד מדדים (משקל, סטיק בשתן ולחץ דם) ולהסתלק. נחושה בדעתי הגעתי הביתה ו.. ניסיתי להכנס לאפליקציה ולקבוע תור לפעם הבאה (ניסיתי לשכנע את עצמי שזה נחוץ, באמת שניסיתי..) אבל היתה תקלה ולא ניתן היה לקבוע תור.. כנראה שגם האפליקציה יודעת שזה בזבוז זמן ושאין אין צורך שאקבע תור נוסף לחרטטרת קשקשת. במקום זה עדיף לקשקש עם חברות בבית קפה.

(אין ברשומה זו לרמז על נחיצות השירות אלא רק להביא את חוויותיי האישיות)