Quantcast
Channel: בלוגים המדוברים
Viewing all 25516 articles
Browse latest View live

חוויותיי מאמריקה חלק ג'

$
0
0

אתמול אתי ואני חווינו את ארצות הברית האמיתית. לא את המותג שהאמריקאים מנסים למכור לעולם, אלא את את אמריקה האמיתית.

אתי ואני יושבים בבית קפה לפתע אני שם לב שמולנו יושב איש שבוהה בנו כל הזמן. איש מבוגר, סביב גיל 70 לדעתי, נראה במצב סביר. יושב ובוהה. אנחנו ממשיכים לאכול עד שבשלב מסוים הוא אוזר אומץ ושואל אותנו בנימוס האם אנחנו יכולים לתת לו משהו לאכול כי הוא רעב.
איך מגיבים לדבר כזה?
קצת המומים אנחנו מציעים לו תפוז. הוא לוקח את התפוז בשמחה ואוכל בתאווה. אז אני מבין שהוא באמת רעב ולא ברור מתי הוא אכל בפעם האחרונה.
אני חותך לו חצי מהסנדוויץ' שלי ונותן לו.
הוא מודה לנו מאד ואוכל.
אחרי זמן מסוים מתפתחת שיחה. הוא מספר שהוא אוהב את המקום הזה ואני חושב לעצמי, איך הגעת למצב כזה של רעב? איך מגיעים למצב בו מבקשים אוכל מאנשים?
אז אני מנסה לדבר איתו, לנסות להבין.
אבל הוא לא ממש מדבר לעניין. מסתבר שהוא נולד באזור, ההורים שלו חיו כאן עד שמתו וזהו. זה מה שהבנתי ממנו.
הוא מספר ואני שם לב שהידיים שלו רועדות כל הזמן. אני מנסה לשאול אותו מה הוא עושה, האם הוא גר כאן כל חייו, למה הוא מבקש אוכל. אבל לא משנה מה אני שואל יש לו אותה התשובה,
"כן, אני אוהב את המקום הזה. מקום יפה. אני אוהב את המקום הזה. מקום יפה".
הרגשתי לרגע כאילו אני בסצנה מתוך הסרט איש הגשם.
וזה הרי העניין. משהו לא בסדר איתו. ברור שהוא צריך עזרה ואין לו. אין בארצות הברית שום מרכזי יום ציבוריים טיפוליים לפגועי נפש. בשנות השמונים,רייגן ביטל את המימון הפדרלי של מרכזי היום לפגועי נפש כדי שכל מדינה תממן זאת בעצמה. מה עשו המדינות? כלום. לא מימנו. פשוט סגרו את העזרה לפגועי נפש. והנה האיש צריך לבקש אוכל בבתי קפה.
יודעים מה הכי עצוב?
שזו לא הפעם הראשונה שמקרה כזה קורה לנו כאן בארצות הברית. מדינה כל כך חזקה ועשירה, איך הם יכולים להרשות לעצמם להיות כל כך לא מוסריים?
הסופרת זוכת פרס נובל לספרות פרל באק כבר אמרה "המדינה נבחנת ביחסה לנזקקים". אם כך, ארצות הברית היא מדינה נכשלת.


צעיפי התפילה במנזר הבודהיסטי

מקדש התפילה במנזר הבודהיסטי

רוד טריפ בניו אינגלנד

$
0
0

כשחזרה אהובה מטיול בר-מצווה לארה"ב עם הבן שלה, הודיעה לי שלכבוד יום הולדתה החמישים היא רוצה לנסוע אתי לניו יורק. יום ההולדת הזה חל השנה, ואני התחלתי לחשוב איך אני מתארגן לזה. עודני קורא על ניו יורק באתרי טיולים ומשוחח עם מכרים ומודעים שכבר היו בניו יורק (כמעט כולם כבר היו, חלקם יותר מפעם אחת), באה אהובה ובקשה שבנוסף לשהות בניו יורק, גם נשכור רכב ונטייל באזורי הכפר שמחוץ לכרך הסואן. כל אתרי הטיולים ממליצים לבקר בניו יורק בספטמבר-אוקטובר, וכיוון שכבר שמעתי על השלכת המופלאה שפוקדת את ניו אינגלנד בתקופה הזו של השנה, התלהבתי. גיגלתי ומצאתי מאמר שמפרט טיול מעגלי בן ששה ימים בניו אינגלנד עם רכב, שיוכל להיות בסיס איתן לטיול כזה. חשבתי שלא תידרש ממני יותר מדי עבודת הכנה, שכל שאצטרך לעשות הוא להזין בכל פעם למכשיר הניווט הלווייני (GPS) את היעד הבא שנזכר במאמר, והוראות הנסיעה כבר יגיעו מאליהן. בדיעבד, לא כך קרה, היו לנו הרבה פיקשושים, ולכן החלטתי לכתוב "גרסה מוערת" למאמר הזה, ולפרט בה את תובנותיי. מקצת התובנות מבוססות על מאמר אחר שמצאתי, שמפרט על סוגי הכבישים בארה"ב ומספריהם.

זה היה ביקורי השני בסך הכל בארה"ב, והביקור הראשון שבו שכרתי רכב ונהגתי בו. לפיכך, כמה מתובנותיי יכולות להישמע מובנות מאליהן למטיילים ותיקים ומנוסים. כך, למשל, הופתעתי שהמוכרנית בסוכנות ההשכרה בדקה את הניירת שלנו, נתנו לנו את מספר החניה שבו מחכה לנו הרכב, ויאללה, שיהיה לכם יום נעים. אף אחד לא ליווה אותנו לרכב, אף אחד לא ווידא איתנו את המצב בו נמסר לנו הרכב, אף אחד לא היה שם כדי לענות על שאלות לגבי תיפעול הרכב. ואני עוד רכשתי עסקת VIP, כדי להבטיח עצמי מכל סוג של הפתעה לא נעימה, קראתי על הפתעות לא נעימות כאלה באתרי הטיולים. הפתעות לא נעימות בהחלט פקדו אותי, אף אם לא חמורות כמו אלה שקראתי עליהן. סתם בתור דוגמא, לא ידעתי באיזה דלק עלי לתדלק, זה לא היה רשום בשום מקום וגם לא נאמר לי. נאלצתי לסמוך על טוב ליבו ושכלו הישר של אחראי משמרת בחנות הנוחות שליד תחנת דלק בניו המפשייר כדי לתדלק בפעם הראשונה, והייתי בחרדה שמא טעה, וגרמתי נזק לרכב. בדיעבד, לא גרמתי שום נזק בשום שלב, ולא חוייבתי בחיובים חריגים. 

וכעת, נעבור לגרסה המוערת.

 

 

יום 1: מתחילים בקונטיקט ומסיימים במסצ'וסטס

התחלנו את הטיול ביום שני בשבוע. כהמלצת המאמר, לקחנו רכב שכור בשדה התעופה ניוארק, והתחלנו בנסיעה לכיוון קונטיקט. היות שהתברברנו הרבה ביציאה מנמל התעופה, ובזבזנו הרבה זמן על להבין איך הרכב פועל ואיך לעבוד עם מכשיר הניווט, ויתרנו על ארוחת הצהריים המומלצת בברוקפילד, ושמנו פעמינו ישר לעיירה Kent. חצינו את הגשר הענק על ההדסון, עברנו ממדינת ניו יורק למדינת קונטיקט, הנוף הלך ונהיה כפרי יותר, מיוער יותר, ואחר הצהריים הגענו לכביש 7 הנזכר במאמר, כביש US 7 N ליתר דיוק. "התחברנו" לתכנית המקורית. הכביש התפתל לאורך נהר Housatonic, ונשקף ממנו נוף נעים מאד, אף כי לא מרהיב כמו הנופים שעוד נראה בהמשך. הגענו ל Kent בסביבות שלוש אחר הצהריים, וחיפשנו מקום ללון. נאדה, הכל סגור ומסוגר, כאילו העיירה ננטשה. חיפשנו ב Booking, ומצאנו מקום לא רחוק, בהמשך כביש 7, שנקרא Cornwall Inn. הזנו את הכתובת למכשיר הניווט, התחלנו לנסוע, ומהר מאד מצאנו עצמנו נוסעים בכביש הררי צר בתוך יער, באיזור שקליטת הלוויין בו הייתה משובשת. שיחות קוליות עדיין אפשר היה לבצע. צלצלנו למספר שצויין ב Booking, והגברת שענתה לנו אמרה שנכון, יש במחוז עוד רחוב באותו שם, הרבה אנשים מפקששים. נסענו לפי ההסבר שלה כל הדרך חזרה. עד שהגענו ונרשמנו, כבר היה ארבע. פרקנו את חפצינו, לקחנו מבעלת המקום עלון תיירות, שכלל מפה מצויירת של המחוז, ומיהרנו לפארק הלאומי Kent Falls State Park, לפני שיחשיך. עם המפה, כבר לא היו פיקשושים.

המאמר מספר על מסלול טיפוס קצר ביער מרהיב, שבסופו נוכל לראות מפלים נהדרים. ובכן, מסלול הטיפוס אכן קצר ומוסדר, אבל לא כך המסלולים שיורדים חזרה למטה. היו שני מסלולים, צהוב ואדום, והמטייל נדרש לחפש סימני צבע על העצים כדי למצוא את הדרך חזרה לרכב. התחלנו ללכת במסלול הצהוב, הארוך, אבל בשלב מסוים הפסקנו לראות את סימני הצבע. מבוהלים, מיהרנו לחזור על עקבותינו, וירדנו חזרה במסלול האדום, הקצר. אשר למפלים, לא כדאי לפתח ציפיות, הם לא גדולים בהרבה מאלה של נחל ערוגות או של עין עבדת. אבל אחרי יום של נסיעה ארוכה ורצופת אי וודאות, היה נחמד להרגע שם ולחלץ עצמות. בערב חזרנו לעיירה Kent לאכול ארוחת ערב במסעדה מקומית. עכשיו כבר היו כמה מקומות פתוחים. התברר, שבימי שני הרבה מקומות סגורים, בעלי העסקים נחים מהעבודה המאומצת בסוף השבוע. אילו רק היינו יודעים.

למחרת בבוקר יצאנו שוב לדרך. ביקשתי ממכשיר הניווט  שיביא אותנו לעיירה Great Barrington, והוא שלח אותנו להמשיך בכביש 7, ולא בכביש 41 שעליו ממליץ המאמר. אולי הפסדנו נסיעה בנוף יפה יותר. הכביש המשיך צפונה, והעביר אותנו מקונטיקט למסצ'וסטס. המאמר כותב על Great Barrington שהיא עיירה יפהפיה, ואני בהחלט מסכים. העיירה מזכירה מאד את סטארז הולו, העיירה הבדיונית מסדרת הטלביזיה הותיקה "בנות גילמור". הרחוב הראשי, בעל השם הבלתי מפתיע Main Street, מלא מבני ציבור הדורים ובתי קפה חמודים. אחרי ארוחת בוקר קטנה, ראינו שילוט לכיוון מסלול הליכה על גדת נהר Housatonic. עם קצת עזרה מעוברים ושבים, מצאנו את השביל היורד למסלול, וטיילנו בו. זה היה מסלול מקסים, ובו ראינו לראשונה את סימני השלכת המופלאה של ניו אינגלנד. כך, בצהרי היום השני לטיולנו, השלמנו את יום מספר 1 בתכנית של "למטייל".

 

 

יום 2: מוזיאון אמנות ועיירות היסטוריות

המשכנו צפונה בכביש 7 לעבר העיירה Stockbridge. הדרך יפה מאד, וגם העיירה יפה, אבל שלא כמו Great Barrington, אין לה רחוב ראשי, היא עשויה מרקמת כבישים כפריים שלארכם מפוזרים בדלילות מבני ציבור ובתי מגורים, מרביתם מעוצבים בסגנונות היסטוריים שונים. היות שהזנתי את שם העיירה כיעד במכשיר הניווט, התברברנו קצת, ורק כשביקשתי להגיע ישירות למוזיאון נורמן רוקוול, זה הסתדר. מדובר במוזיאון קטן, שתי קומות בסך הכל, מתאים מאד לילדים. במוזיאון מוצגות עבודותיו של המאייר נורמן רוקוול, שערכן היסטורי יותר מאשר אמנותי. נהניתי יותר מהפארק הקטן סביב המוזיאון, הפרוש על גבעה מוריקה שנשקף ממנה נוף מרשים מאד. עוד חצי שעה נסיעה בכביש 7, והגענו לאגם Pontoosuc הנהדר. העמדנו את הרכב במגרש החניה החינמי, וירדנו לטייל קצת על שפת האגם. עוד חצי שעה נסיעה בכביש 7, והגענו לעיירה Williamstown. טיילנו קצת ברחוב הראשי ואכלנו צהריים באחת המסעדות ההיפסטריות שלארכו. בכניסה לרחוב הראשי עומדות זו מול זו שלוש כנסיות נהדרות של שלושה זרמים פרוטסטנטים שונים. קצת הזוי, עיירה כל כך קטנה. מצאנו לשכת מידע לתיירים, ולקחנו מפה מצויירת של האזור בכלל, ושל דרך Mohawk בפרט. "דרך Mohawk" זה שם אחר לכביש מספר 2, בו נסענו מזרחה לתחנתנו הבאה על פי המאמר, העיירה Shelburne Falls.

בשעות אחר הצהריים נכנסנו מכביש מספר 2 לרחוב הראשי של העיירה, שמגיע עד הגשרון על נהר Deerfield. חצינו את הנהר, וטיילנו על גשר הפרחים החמוד, עליו ממליץ המאמר. משם המשכנו בכביש 2 לעיירה Greenfield, שהמאמר מבטיח כי בסביבתה נמצא מקומות נחמדים ללון. לא מצאנו, ואחרי התברברות קלה ברחובות העיירה, התפשרנו על מלון מרשת Hampton Inn, רשת שכבר הכרנו מניו יורק. לא מצאנו איפה להסתובב בערב בעיירה, לכן הסתפקנו בארוחת ערב בדיינר היחיד שמצאנו במרחק הליכה מהמלון. 

 

 

יום 3: טיפוס פתלתל לפסגת וושינגטון וקינוח בשופינג

היות שהמאמר התריע שלפנינו נסיעה של יותר מארבע שעות, השכמנו קום, מיהרנו לעזוב את המלון, והקלדנו למכשיר הניווט Mount Washington state park. המכשיר חישב ומצא שאכן, יותר מארבע שעות. עלינו על כביש האינטרסטייט I-91 והתחלנו בנסיעה צפונה. מזג האוויר היה מצויין, הכביש לא היה מאד עמוס, אבל הזמן עובר, הנהג מתעייף, ואין לצד הדרך אף תחנת ריענון. הצטרכנו לרדת באחת היציאות כדי לשתות משהו ולהתחלף בנהיגה. עברנו ממסצ'וסטס לוורמונט, ומוורמונט לניו המפשייר, ירדנו מהכביש המהיר אל הדרכים הצדדיות. כשהשלטים לצד הדרך הודיעו שאנחנו על כביש US-302, נשמתי לרווחה: שוב היינו "מיושרים" עם המאמר. קצת אחרי אחת עשרה עצרנו שוב למנוחה והתרעננות בעיירה Bath, השוכנת על נהר Ammonoosuc, אחד מיובליו של נהר Conneticut. התחלנו לטפס עם הכביש, בנסיעה אטית. מסביבנו עוד כפרים ועיירות, חלקם נראים אמידים ומטופחים יותר, אחרים יותר עניים ועלובים, כולם מונים לא יותר מעשרה בתי חווה לאורך הכביש. בשתיים עשרה וחצי עצרנו שוב להתרעננות ותצפית בעיירה Jefferson, ובאחת ורבע עמדנו בכניסה לפארק הר וושינגטון.

ניגש אלינו ריינג'ר חביב, עם הכובע רחב השוליים והשפם המתבקשים. שאל מאיפה אנחנו, והתפלא שעוד משפחה מישראל הגיעה לכאן. אמר, אתם כבר המשפחה הרביעית מישראל שהגיעה היום. פשוט מאד, אמרתי לו. יש אתר שכל המטיילים הישראלים קוראים, יש שם מאמר על טיול לניו אינגלנד שעלה לכולם בחיפוש, והנה עכשיו כולם פה. אבל איפה הרכבת הכחולה העתיקה שהבטיח המאמר? הו, לא, חייך הריינג'ר, כאן זו הכניסה לרכבים. הכניסה לרכבת שמטפסת אל ההר נמצאת מהצד השני של ההר, מרחק של יותר מחצי שעה נסיעה. נו, מה לעשות, שוב פיקששנו. נעלה כבר עם הרכב. בדיעבד, דווקא יצא לטובה: הדרך למעלה, אף שהייתה קשה לנהיגה, הייתה יפהפייה, ושמחתי שהייתה לי את האפשרות לעצור במקומות המיועדים לכך ולצלם. השלכת המפורסמת של ניו אינגלנד, שעד עכשיו ראינו אותה לצידי הכבישים והנחלים, עץ פה ועץ שם, עכשיו השתרעה כמו מרבד על הר וושינגטון ועל ההרים שמסביבו, כולם שייכים לשמורת White Mountain. ככל שהגבהנו, התמעטה הצמחיה. סמוך לפסגה נכנסנו לתוך שכבת עננים, שאמנם לא הייתה עבה דיה כדי לחסום לגמרי את שדה הראייה מן הפסגה, אך היה בה די כדי להסתיר חלקים מהנוף הנשקף מהפסגה. כך יצא, שהנופים בדרך לפסגה היו יפים יותר מאשר הנוף ממרכז המבקרים שבפסגה עצמה. הגענו לפסגה בשתיים אחר הצהריים. מרכז המבקרים היה נחמד ומעניין. כשכבר היינו בפסגה, ראינו את הרכבת מגיעה. זו הייתה רכבת מגושמת, נראתה בלתי נוחה בעליל, וגם הייתה כתומה ולא כחולה. הפעם, הפיקשוש דווקא יצא לטובה.

גם הירידה בחזרה הייתה מהנה מאד, הנוף נראה קצת אחרת באור של אחר הצהריים. הגענו ליציאה מהפארק בארבע וחצי, והקלדנו למכשיר הניווט את היעד הבא שציין המאמר: מתחם הקניות Settlers Green North Conway. התחלנו לנסוע בכביש NH-16-S ככתוב במאמר. ברם, בשלב מסוים, מכשיר הניווט שוב שלח אותנו לדרך צרה, שנכנסה לתוך יער, והפכה לדרך עפר. לאורך דרך העפר ראינו פה ושם בתי מגורים ומקומות לינה, אבל לא סימוני כבישים וכיוונים. היות ששעת החשיכה התקרבה, ולא ידענו איפה אנחנו נמצאים, החלטנו שניכנס למקום הנורמלי הבא שנראה, וניקח לנו חדר ללילה. כך הגענו לריסורט כפרי גדול וקצת משונה ששמו The New England Inn and Lodge. היות שבמאמר היה כתוב שמתחם הקניות פתוח עד תשע בערב, לקחנו את הזמן לנוח ולהתרענן. גם כאן קיבלנו מפה מצויירת, וכך ידענו שאנחנו נמצאים במקום ושמו Intervale, ושמתחם הקניות Settlers Green בעיירה North Conway קרוב מאד. לקראת שבע בערב יצאנו לשם. מצאנו את המקום בקלות ובמהירות, אבל הכל כבר היה סגור, וגם די חשוך. עוד פיקשוש. רק כמה מסעדות היו עדיין פתוחות. מה יכולנו לעשות? נכנסנו לאחת ואכלנו ארוחת ערב, דווקא לא רעה.

 

 

יום 4: לינקולן וברטלט

הכותרת " לינקולן וברטלט" במאמר מטעה, כי האטרקציה העיקרית של היום הרביעי בטיול היא Franconia Notch State Park. המלה Notch מציינת מעבר בין הרים, במקרה הזה מעבר רחב דיו כדי שיעבור בו כביש מהיר, I-93-S. העיירה לינקולן, הנזכרת במאמר כמקום שנוסעים דרכו בדרך לארוחת צהריים, נמצאת בקצה הדרומי שלו. הפארק נמצא בקצה הצפוני של מעבר ההרים, ויש עוד כמה אטרקציות בין לבין. העיירה "הקטנה והעתיקה" ברטלט, הנזכרת במאמר כמקום מתאים ללינה, זו לא בדיוק עיירה. זה מקבץ של כמה בתי חווה לאורך הכביש, שמצאנו בו רק מקום לינה אחד, גם הוא במרחק מה מן העיירה. מצד שני, אמרו לנו שהשם "ברטלט" משמש גם כשם כללי לעוד כמה יישובים זעירים במרחק לא גדול זה מזה, ביניהם Intervale, שממנה יצאנו. במלים אחרות, מדובר במסלול מעגלי. תיאורטית, יכולנו ללון שני לילות באותו מקום.

ובכן, הקלדתי Franconia Notch State Park למכשיר הניווט, ויצאנו בנסיעה מערבה בכביש US-302-W, הנזכר במאמר. הכביש עובר בחלקו לאורך Saco River, ובאחת מנקודות המפגש ראינו את ההתפצלות לכיוון הכניסה האחרת של הר וושינגטון, מן הסתם זו שמובילה לרכבת שפיקששנו אתמול. לאחר כשעה פנינו שמאלה לכביש המהיר I-93-S, שאף הוא נצמד לנחל, Pemigewasset River שמו. הגענו לחניון בכניסה לפארק. לפארק הזה יש רק כניסה אחת, תודה לאל. כאן מרכז המבקרים נמצא בכניסה, ובו הסבירו לנו מה כולל הפארק: הוא כולל רק את Cannon Mountain, רכבל שמעפיל אליו, ומסלולי טיול ברגל לפסגתו. התצפית המרהיבה המובטחת במאמר היא מפסגת ההר הזה, והיא אכן מרהיבה. דרומה ממנו, בהמשך ה Notch, יש אתר נוסף שהכניסה אליו בתשלום: Flume Gorge. אפשר לקנות כרטיס משולב לשני האתרים. אגם Echo, הנזכר במאמר, נמצא ממש בצמוד לחניון, והגישה אליו חופשית. בין שני האתרים יש עוד אתר חינמי נחמד ושמו The basin. זוהי נקודה שבה הנחל מתעקל ויוצר בריכה טבעית, ויש שם מסלול הליכה נעים וקל בין העצים לאורך הנחל. והעצים, להזכירנו, בשלכת המפורסמת של ניו אינגלנד.  רכשנו את הכרטיס המשולב, ונהנינו מאד מארבעת האתרים שלאורך ה Notch: הר Cannon, אגם Echo, מסלול The basin, ולסיום, Flume Gorge, שהוא קניון צר ותלול שבו זורם אחד היובלים של Pemigewasset River – יפה ומומלץ מאד.

היות שנשנשנו משהו במרכז המבקרים של Flume Gorge, לא היינו רעבים במיוחד, והחלטנו לדלג על ארוחת הצהריים ולהמשיך לנסיעה בכביש 112 ובכביש Bear Notch Rd, שהמאמר מתאר אותו כדרך נופית מקסימה. דא עקא, שכאשר הזנתי למכשיר הניווט את היעד Bear Notch, הוא שלח אותי חזרה בדרך בה הגענו, הוא מצא שזו דרך יותר מהירה, למרות שהיא יותר ארוכה. לא הייתה לי סבלנות להתחיל לשחק עם ההגדרות שלו, החלטתי לצאת לכביש 112 בלי להפעיל את המכשיר, ולחפש שלט שיפנה אותי לכיוון  Bear Notch Rd. גם כביש 112 התגלה כדרך נופית יפה מאד. הוא עבר בין שתי שורות צפופות של עצים, ומכיוון שהם עמדו בשלכת המפורסמת, זה היה כמו לעבור בין שני מרבדים אדומים-כתומים-ורודים-צהובים. מצד שמאל של הכביש יש מפרץ תצפית להרים מצפון – כדאי לפנות ולעצור שם. היה שלט לפניה שמאלה לכיוון Bear Notch Rd, אבל הוא היה כל כך קטן, שראינו אותו אחר שכבר עברנו אותו. עשינו פרסה, ונכנסנו לכביש צר מאד, שבשלב מסוים מתחיל להתפתל בין גושי סלע עצומים. כנראה שמשום כך קוראים לזה Notch!

כמו שכבר כתבתי, כשהדרך הנופית הסתיימה ופגשה את כביש 302, איפה שבמפה כתוב "ברטלט", מה שהיה שם זה לא בדיוק עיירה, ולא היה שום סימן למקומות לינה זמינים. שוב נעזרנו ב Booking, ומצאנו מקום בשם North Colony Motel כמה קילומטרים מזרחה משם, על כביש 302. דווקא היה לא רע, יותר טוב ממה שמצאנו אתמול וגם יותר זול.

 

 

יום 5: בין צלילי המוזיקה לנופים קסומים

ביום החמישי לטיול אמורים היינו לנסוע שוב מערבה בכביש US-302-W, לעבור מדינה מניו המפשייר לוורמונט, להמשיך בכביש VT-15 ולהגיע לעיירה הנחמדה סטואי (Stowe), שם יחכו לנו הגנים המטופחים של בית הארחה היוקרתי שהקימה משפחת פון טראפ, גיבורת הסרט "צלילי המוסיקה", לאחר שנמלטה מאוסטריה בשנות ה-30 של המאה שעברה. לאחר מכן, אמורים היינו לטייל ב Smugglers Notch, לבקר במרכז המבקרים של מפעל הגלידה בן וג'ריס, ולסיים את היום בעיירה ראטלנד (Rutland). המאמר הבטיח עוד נופים קסומים בסביבת ראטלנד, נוסף על אלה שמובטחים בכותרת הפרק.

האטרקציה שהכי עניינה אותנו הייתה Smugglers Notch. אחרי החוויה הטובה שהייתה לנו עם Notches אתמול, ציפינו לעוד מאותו הדבר. הבנתי מהמפה שסטואי נמצאת דרומה משם ואמרתי, ממילא נעבור שם אחרי שנעבור דרך Smugglers Notch, ואז נחליט אם כן או לא פון טראפ. היות שהמאמר לא מסביר בדיוק איך לנסוע בין ארבע הנקודות הנזכרות בו, פניתי לעזרת מכשיר הניווט. כשהזנתי "Smugglers Notch" למכשיר הניווט, קפצו לי כמה אפשרויות, לא כולן סמוכות זו לזו. הימרתי על  "Smugglers Notch visitors center". עד חציית הגבול בין המדינות, הכל היה בסדר. נסענו מערבה בכביש US-302-W, לאחר מכן בכביש I-93-W. קצת אחרי השלט "ברוכים הבאים לוורמונט" ראינו סוג של לשכת תיירות, ועצרנו שם להתרענן ולשאול כמה שאלות. הדוד במדי ריינג'ר שישב מאחורי הדלפק צייד אותנו במפה של וורמונט, אבל לא הבין מה אנחנו רוצים ולא ממש עזר לנו. ואז, מכשיר הניווט הכניס אותנו לכביש צר יותר, ואז כביש צר עוד יותר, גם דרכי עפר עברנו. עברנו דרך כפרים שנראו עניים ומוזנחים, אמריקה שלא רואים באתרי התיירות. נלחצתי. לזה לא ציפיתי. לרגע נרגעתי, כשראיתי שלט שבישר שאנחנו על כביש VT-15, ואז הגענו להצטלבות שלא היה בה שום רמז לכיוון הנכון ל Notch. לא מצאתי את המקום במפה. מה יכולתי לעשות? האמנתי למכשיר הניווט, שהוביל לתוך Stowe, ומשם בכביש 108 אל  "Smugglers Notch visitors center". רק אז הבנתי איפה פיקששנו: מכשיר הניווט בחר לנו את הדרך הכי קצרה בזמן, לא את הדרך הנופית שהמאמר הילל ושיבח.

גם במרכז המבקרים הזה פגשנו דוד לובש מדים, שהסביר לנו איפה אנחנו נמצאים ומה נוכל לעשות. עלינו ברכבל לפסגת הר מנספילד, ונהנינו מהנוף הנפלא שנשקף ממנו. צפינו באימה במטיילים שגלשו באומגה מפסגת ההר למטה. המשכנו ברכבל הקטן לריסורט מצידו השני של הכביש, ונהנינו מקפה וחטיפים באוויר הפתוח. עשינו מסלול הליכה קצר לאורך נחל שזרם בקרקעית מעבר ההרים, גם בו הצלחנו להתברבר, ולקינוח, המשכנו בנסיעה צפונה לתוך מעבר ההרים, בכביש שהיינו אמורים לנסוע בו בכיוון ההפוך – כביש 108. באמת Notch יפה מאד, צר ומיוער, גושי סלע כבירים משני צדדיו, ועליהם עצים בגוני השלכת של ניו אינגלנד. אולי משום שזה היה יום ששי אחר הצהריים, מכוניות רבות חנו לצדי הכביש הצר, אולי מקומיים שיצאו לקמפינג.

החלטנו לוותר על אחוזת פון טראפ בסטואי, ולמהר למרכז המבקרים של בן וג'ריס ליד העיירה Waterbury, קצת דרומה משם, על כביש 100. ברם, הכביש היה עמוס, וכבר נראה היה שנפקשש את הסיור המאורגן האחרון עליו דיווח אתר האינטרנט של המקום. ברם, הפעם ההפתעה הייתה לטובה: הגענו לאתר, והתברר שיש סיורים נוספים. הצטרפנו לסיור של חמש ועשרים, ונהנינו מהסברים על תהליך ייצור הגלידה, ומהגלידה עצמה. המקום לא גדול, שתי קומות בסך הכל, בתחתונה מייצרים גלידה ובעליונה מובילים את התיירים, שיסתכלו למטה. אני מנחש שהקימו כאן רצפת ייצור מצומצמת בשביל התיירים, שהמקום הזה אינו חלק מהאופרציה המסחרית של החברה. אבל, זה עושה את העבודה. בחנות המזכרות יש מפה של מפעלי בן וג'ריס ברחבי העולם, וגם המפעל הישראלי מסומן עליה. בן וג'ריז לא פוחדים מ BDS.

יצאנו משם בשש בערב, ואז עשיתי את הטעות האחרונה לאותו יום: למרות שהשעה הייתה כבר שש בערב, במקום לחפש מקום לינה ב Waterbury או ב Stowe, התעקשתי להגיע כבר באותו ערב לראטלנד, כמו שכתוב במאמר. את רובו של כביש 100, שהמאמר כותב עליו שהוא אחד היפים בוורמונט, צלחנו כבר בחשכה. מצאנו ב Booking מוטל, שהיה בסיסי למדי, ובת זוגי אמרה שהוא מגעיל. אשר לראטלנד, לא מדובר בעיירה אלא בעיר השלישית בגודלה במדינת וורמונט, תפזורת גדולה של בתים חד קומתיים כעורים על שני כבישים ראשיים US-4 ו US-7. גם באור הבוקר למחרת, לא מצאנו בה שום נופים קסומים.

 

 

יום 6: נסיעה סביב נהר ההדסון

המאמר מייעד את היום הששי לנסיעה מרתונית מראטלנד עד מנהטן, עם עצירה רק באחוזת FDR ליד העיירה Hyde Park במדינת ניו יורק. אך היות שהרכב עמד לרשותנו לשבעה ימים, ריווחנו את הנסיעה וביקרנו באתרים במדינת ניו יורק שאינם מופיעים במאמר, או שנזכרים בו רק בחטף, כגון העיר אלבני. לא מצאנו את "הכביש הציורי A9" במפה, לכן הזנו למכשיר הניווט Albany, ונסענו כשעתיים דרך US-7 ואחר כך I-90 עד שהגענו לפאתי העיר. כדי להגיע למתחם הממשלתי-עסקי המפואר, עליו קראנו באתרי התיירות, הזנו למכשיר הניווט Corning Tower, שמו של הבניין הגבוה במתחם. קראנו גם, שבמתחם הזה יש לשכת מידע לתיירים, כך שנראה היה שאין צורך לתכנן את הביקור בפרטי פרטים, כבר יתנו לנו מפה ויסמנו לנו מה כדאי לראות.

היות שהיום הששי לטיולנו היה שבת, מצאנו בקלות חניה באחד הרחובות שתוחמים את המתחם. הרחובות היו כמעט ריקים מאדם. לאורך המדרכה היו המון שלטים, שלא הבנתי בדיוק מה הם אומרים, אך הבנתי שהם מתנים את הזכות לחנות בתנאים שונים ומשונים. למרבה המזל, עבר שם זוג מקומי, והם הבטיחו לנו שזה בסדר לחנות שם בשבת. נכנסנו למתחם, וגם הוא היה ריק לגמרי, למעט אנשי ביטחון וניקיון ספורים. הכל היה סגור, גם לשכת המידע לתיירים. אופס, עוד פיקשוש. עלינו לקומה העליונה של המתחם, וטיילנו בה. הארכיטקטורה מאד מרשימה, גם כשאי אפשר להיכנס לבניינים פנימה. יצאנו מהמתחם, וחיפשנו מקום לשבת לשתות משהו. רק אחרי הליכה ממושכת למדי מצאנו מקום פתוח. לא יאומן, עיר הבירה של מדינת ניו יורק, והכל סגור בשבת.

חזרנו למכונית, והמשכנו בנסיעה דרומה בכביש המהיר, על הגדה המערבית של נהר ההדסון לכיוון העיירה ריינבק (Rhinebeck). מימין לנו החלו צצים הרי הקטסקיל, עליהם קראתי ושמעתי רבות: שם שכנו אתרי הנופש של יהודי ניו יורק, ורבים מהקומיקאים היהודים הניו יורקיים התחילו שם את הקריירה. עוד היה אפשר לראות פה ושם עץ בשלכת המפורסמת של ניו אינגלנד, אבל הצבע השליט לצדי הדרך כבר היה ירוק. היות שהשעה הייתה כבר שעת אחר הצהריים, התחברנו שוב ל Booking, ומצאנו לנו עוד מלון מרשת Hampton Inn, הרשת שכבר הכרנו מניו יורק, בפאתי העיירה Saugerties. לאחר שהתמקמנו בו, חצינו את ההדסון מזרחה אל ריינבק.

ריינבק אינה מופיעה במאמר, שמענו עליה מקרוב משפחה אמריקני מבוגר, שכמו רוב היהודים האמריקנים בגילו, חי תקופה מחייו בניו יורק, והכיר את אתרי הנופש של תושבי ניו יורק. קראתי באינטרנט, שהבת של הקלינטונים בחרה בריינבק כאתר החתונה שלה. בריינבק יש טיילת נאה, עם מעגן סירות ותצפית יפה לגשרים על ההדסון, יש בה נחל חמוד עם פארק סביבו, והעיקר, יש בה שני רחובות ראשיים עם שפע מסעדות ובתי קפה, שבמוצאי שבת הם הומים אדם, יש אווירה של עיירת נופש – ניגוד בולט לעיירות הישנוניות והקצת ממורטטות של ניו המפשייר ושל וורמונט. העברנו בריינבק שלוש שעות נעימות, ספגנו קצת אווירה של Up-State New York, אכלנו ארוחת ערב במסעדה היפסטרית, וחזרנו למלון.

 

 

יום 7: המשך נסיעה סביב נהר ההדסון וסיום בתפוח הגדול

המלה "סביב" אולי קצת מטעה כאן, היות שכל היום השביעי עבר עלינו על גדתו המזרחית של נהר ההדסון, ואולי גם השם "נהר" קצת מטעה, כאן כבר מדובר במפרץ של ממש. המאמר מציע לנסוע להייד פארק צפונה בכביש 9w, אחר כך מזרחה בכביש I-84, ולבסוף צפונה בכביש 9D. כביש I-84 נמצא הרבה יותר דרומה מאלבני, כך שלא ברור למה התכוון המשורר. הזנו למכשיר הניווט את היעד Hyde Park, ונסענו בדרך שבחר לנו.

הייד פארק ידועה בזכות אחוזת הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט ששוכנת בה, המשמשת כמוזיאון לפועלו ומורשתו של נשיא חשוב זה. ברם, אתר האינטרנט של הייד פארק מלמד, שסמוך לכניסה הצפונית של הייד פארק שוכנת אחוזת וונדרבילט, שגם היא שווה ביקור. הגענו לשם לקראת תשע וחצי, והריינג'ר החביב אמר לנו שהסיור של עשר בוטל, ושאם אנחנו רוצים, יש סיור באחת עשרה. החלטנו לוותר, ולהסתפק בשיטוט בגנים המטופחים סביב האחוזה. שלא כמו ריינבק, הייד פארק שוכנת על גבעה, והיא מרוחקת מעט מההדסון, אפשר לראות ממנה את כל העמק הירוק, ואת הנהר הכחול שזורם בו – מחזה נעים מאד לעין. משם המשכנו בנסיעה קצרה לאחוזת הנשיא רוזוולט, ויצאנו לסיור המודרך, שהיה מעניין מאד. היינו בין עשרה לעשרים איש, רובם ככולם אמריקנים בני הגיל השלישי. הריינג'רית היפה סיפרה לנו על ההיסטוריה של משפחת רוזוולט, איך היא עשתה את הכסף שלה, ומה ההבדל בין ה"אולד מאני" של משפחת רוזוולט לבין ה"ניו מאני" של משפחת וונדרבילט. אחר כך נכנסנו לבית, שמענו על נישואיו של רוזוולט, בגידותיו, מחלת הפוליו שלו, יחסיו עם אשתו וילדיו. ראינו את האופן בו הותאם הבית לנכות של הנשיא, ואת המכשירים שנבנו כדי שנכותו של הנשיא תישאר רק משהו שמדברים עליו, שלא תהפוך למשהו שהציבור האמריקני יכול לראות. בתום הסיור המשכנו לביקור במוזיאון, שסקר את דרכו של רוזוולט בפוליטיקה ובהיסטוריה, ובערוגות הפרחים היפות שנשתלו כדי לשמח את ליבו. גם מכאן יש תצפית יפה לעמק ההדסון, אך לטעמי, התצפית מאחוזת וונדרבילט הייתה מרשימה יותר. מן העבר השני של הרחוב יוצאת דרך צרה אל Vall-Kill, אחוזתה של אלינור רוזוולט, אשת הנשיא ופעילת ציבור ידועה בזכות עצמה. מטבע הדברים, האתר הזה קטן וצנוע הרבה יותר. ברם, הוא מהווה סוג של השלמה לסיפור הגדול על משפחת רוזוולט. אם כבר נמצאים בהייד פארק, כדאי להקדיש לו חצי שעה. השעה הייתה כבר שתיים עשרה וחצי, זמן מתאים לארוחת צהריים. אלא שלהייד פארק, בשונה מריינבק, אין מרכז עירוני עם בתי קפה ומסעדות. או שאולי יש, ואנחנו לא הצלחנו לאתר אותו. העיירה היא אוסף של בתים צמודי קרקע בתפזורת, כמו העיירות של וורמונט וניו המפשייר, וכל בתי העסק סגורים ביום ראשון. החלטנו להמשיך בנסיעה דרומה.

בקבוצה הקטנה שהייתה איתנו בסיור היה זוג אחד מניו יורק, שהמליץ בחום על טיילת ושמה Walkway over the Hudson, שנמצאת על הדרך לניו יורק, בין העיר פוקיפסי והעיר היילנד. לשמחתנו, מכשיר הניווט הכיר את המקום והוביל אותנו אליו תוך רבע שעה. הטיילת עוברת על גשר גדול ורחב להולכי רגל, שמחבר את שתי גדות ההדסון בגובה של כאלפיים מטר. הגשר שימש בעבר לתנועת רכבות, והוסב לתנועת הולכי רגל, כחלק מפארק לאומי שכולל מסלולי הליכה נוספים בעמק ההדסון. היות שהיה די חם, הסתפקנו בהליכה של כמה מאות מטרים, עד שראינו מתחתינו את הנהר, ומשני הצדדים – את הגשרים המתוחים במקביל. הצטלמנו קצת, וחזרנו לקצה המזרחי של הגשר. ירדנו במדרגות למה שנראה כמו תחילת מסלול הליכה בפוקיפסי, אבל גם פוקיפסי הייתה ריקה מאדם ביום ראשון בצהריים, וחוץ מאשר חנות נוחות בתחנת דלק, כל בתי העסק היו סגורים. קנינו חטיפים ושתיה, ויצאנו להמשיך בנסיעה דרומה לניו יורק סיטי. הכבישים היו פנויים יחסית, בדיוק לשם כך בחרתי לסיים את טיולנו ביום ראשון. כשהגענו לכביש 9, מצאנו מקום נחמד באחת מעיירות החוף לאכול בו ארוחת צהריים מאוחרת. ואז, כשהגענו לכביש 9A, שמוביל לתוך וושינגטון הייטס, נפל לי האסימון: אותו כביש שהמאמר קורא לו A9, ושלא מצאתי אותו אתמול ביציאה דרומה מאלבני, אינו אלא כביש 9A, שנמצא ביציאה צפונה מניו יורק סיטי. תיאור הדרך להייד פארק שמופיעה במאמר, הוא כנראה תיאור הדרך מניו יורק סיטי – הכיוון ההפוך לזה שבו הטיול התקדם לאורך חמשת הימים.

 

 

סיכום

קצת לא נעים לי מכל הפיקשושים והעיצבונים שמניתי כאן. לא באתי לבאס אף אחד, וגם אני לא התבאסתי מהטיול, מרובו נהניתי מאד. אולם, את הדברים היפים והמשמחים שראינו לאורך המסלול אפשר לקרוא בכל מקום, גם במאמר שבו השתמשנו, ואזהרות בקשר לפיקשושים אפשריים – אין. כולנו יודעים שבכל טיול לחו"ל יש פיקשושים והפתעות לא נעימות, ושככל שעובר הזמן, נשכחות ההתעצבנויות, ונשארים עם הזכרונות הטובים והמרגשים. שיעור חשוב שלמדתי בטיול הזה הוא, שבניגוד למה שאמרו לי חברים, לא באמת אפשר לסמוך על מכשיר הניווט של חברת ההשכרה שיבחר לי את המסלול הכי יפה, ושימצא לי מקומות לינה והתרעננות בכל מקום שאגיע אליו. מי ייתן ואצליח לחסוך למישהו פיקשוש כלשהו בטיול שלו לניו אינגלנד, יהא זה שכרי. 

בא - לא בא

$
0
0

עוצרת. זמן  קטן נח לו וגם אני.
ברגעים האלה כשאני לבד עם עצמי ויש איזה שקט והרעש מבחוץ לא מתערבל עם הרעש מבפנים. הם באים אלי.
ככה, בלי הכנה או דיבור.
מתיישבים לא רחוק או חולפים.
הם אפילו לא מסתכלים לעברי.
פשוט מגלגלים אלי סיפור כמעט כמו אומרים,

חיכינו לך.

יש פעמים כאלה שהם דוחפים את סיפורם אל זרועותיי ומצווים בקול חד משמעי: תכתבי!
כמעט ולא מותירים לי ברירה.
מיד אני עושה כמצוותם וכותבת את הסיפור שהביאו בהינף כתיבה אחת.
יש פעמים שאני יושבת בשקט ומחכה, אולי יסתובב לו כך סיפור ואני אוכל לאסוף אותו לחבק אותו אל בין אצבעותיי? שלא ילך לאיבוד.

בכל מקרה תמיד הם מגיעים בהפתעה. גם כשאני מחכה.

מידי פעם, האנשים החולפים, היושבים, הנוסעים איתי, מסרבים בכל תוקף לשחרר אלי את סיפורם.
בעוד אני ככה תוהה ואפילו נבוכה על העובדה שאין אף אחד בסביבה שמכדרר אלי את סיפור,
יושבת מולי אשה אחת, די צעירה. עטופה מפאת העונה. קר לה נורא והיא ומתחבטת אם לשלוח אלי את סיפורה. אני ממש מרגישה את משחק הכן לא בראשה. לרגע יש לי קצה ואז הוא נעלם כאילו לא היה וכך במשך דקות. היא כמעט מעבירה לי את סיפור שלה ואפילו אני מזהה את מנגינת המבטא המיוחד שהיא נושאת בתוכה ואז היא אוספת אותו אליה בחזרה כאומרת עוד לא, הוא עוד לא מוכן להעברה

ואני נשארת די באכזבה.
ברקע הזמר עם הקול החם המיוחד ששר סיפורים, מתנגן ומנגן על אהבה ומבקש מאהובה שתרקוד אתו עד לסוף לסוף האהבה

ואני נשארת ככה די לבד, בלי סיפור ועם קצת אכזבה.

עץ ביום חול, כחול.

ואני עוד פה.

האח הגדול 2020 עונה 10 פרק 9 לצפייה ישירה

$
0
0

האח הגדול 2020 עונה 10 פרק 9 לצפייה ישירה

 

האח הגדול חוזר בעונה חדשה

הריאליטי המצליח בעולם מגיע לישראל. 15 מתמודדים גרים יחד בבית מפואר , מנותקים מהעולם , ומתועדים בכל רגע נתון.

המתמודדים מציעים בכל שבוע ושבוע מועמדים להדחה , אך ההחלטה היא בידי הצופים בבית.

 לצפייה ישירה והורדה:

1. שרת ראשון – הורדה בלבד 

2. שרת שני – צפייה ישירה + הורדה . 

3. שרת שלישי – צפייה ישירה + הורדה 

5. שרת דרייב – הורדה בלבד 

 

 

הרגעים הגדולים של האח הגדול 2020

האח הגדול 2020 פרק 8 לצפייה ישירה , האח הגדול 2020 עונה 10 פרק 8 , האח הגדול עונה 2020 , בערוץ 13 האח הגדול 2020 HaAh HaGadol Season 10

המקרה החריג: פריימריס לרשימה בליכוד

$
0
0
בקיצור: לא העלו על הדעת שייווצר מצב כזה, של בחירות חוזרות, שוב ושוב $$$ [5009]
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
 
       האם יתקיימו פריימריס לרשימת המועמדים בליכוד לקראת הבחירות השלישיות? הנושא היה בדיון בבית הדין של הליכוד וכעת הוחלט שלא.
       לקראת הבחירות השניות, בספטמבר 2019, הוחלט בליכוד שלא לפתוח מחדש את רשימות המועמדים לכנסת, ולרוץ שוב עם אותה רשימה שהיתה לקראת הבחירות הראשונות, של אפריל 2019. גם בתקופת 21 הימים, לפני שיצאנו למהלך של הבחירות השלישיות, הודיע נתניהו כי לא יהיו פריימריס חדשים לרשימת הליכוד. ההודעה הזאת באה להרגיע את הח"כים של הליכוד, שלא יחליטו לפעול נגד נתניהו ונגד פיזור הכנסת. אחרי שהכנסת התפזרה, חזר ועלה הנושא של פריימריס לרשימת הליכוד. העלו אותו כמה מפעילי הליכוד, שלא נכנסו לכנסת, ורצו הזדמנות נוספת להיכנס לרשימה במקום גבוה. נתניהו לא השמיע התנגדות קולנית לרעיון הזה. אולי חשב על האופציה לנקות את הרשימה מגדעון סער ותומכיו. עכ"פ בית הדין של הליכוד, התכנס בהרכב של שלושה חברים והחליט על פריימריס חדשים לבחירות השלישיות. זאת החלטה לא הגיונית. כל האנשים ברשימה הקיימת, עשו מאמץ גדול להיבחר ברשימה. הם נסעו ברחבי הארץ, הוציאו כסף רב, נבחרו, אבל להיות חברי כנסת – הם לא זכו. הם לא הגישו אף הצעת חוק, לא הצביעו בעד, או נגד, שום הצעה. הם לא נאמו ולא השמיעו את קולם, לידיעת הציבור. ועכשיו רוצים שהם יתחילו הכל מחדש – לא הגיוני. אבל חוקת הליכוד קובעת במפורש כי לפני כל מערכת בחירות יש לקיים פריימריס לרשימה לכנסת. יש פה מיקרה חריג ברור, מיקרה שבו נוצרת סיטואציה שמחוקקי החוק לא חשבו עליה והחוק, ברור שהוא לא מתאים בסיטואציה הזאת. המחוקקים של חוקת הליכוד לא יכלו להעלות על הדעת שייווצר אי פעם מצב כזה, בחירות חוזרות אחת אחרי השנייה.
       אבל אחרי שבית הדין של הליכוד החליט את ההחלטה הבלתי-הגיונית הזאת, קמה לה התנגדות גדולה. המתנגדים היו הח"כים של הליכוד, שלא רצו לעבור מחדש את מסלול היסורים של הפריימריס לרשימה. היו אלה חבריו של נתניהו, תומכיו הנאמנים. ואז הודיע נתניהו שגם הוא מתנגד לפריימריס חדשים. אז מה עושים? יש בחוקת הליכוד אופציה של עירעור על החלטה של בית הדין של הליכוד, בפני הרכב מורחב של בית הדין של הליכוד. וזה נאלץ למצוא את הדרך איך להיחלץ מהמצב של המיקרה החריג, בלי לבוא ולומר שהחוק פשוט לא מתקבל על הדעת.
        היום בבוקר הודיעו שבית הדין של הליכוד בהרכב המורחב החליט שלא יהיו פריימריס לרשימת הליכוד - אבל לא הודיעו את הנימוקים להחלטה הזאת.
 
 
     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
   המונה היומי: עד היום היו 1,166,067 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
 
 
תגובות
      אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
      אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
      אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
      כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
      אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
 
קבלת הודעות על כל מאמר בפוסט הזה
   אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט יחדש שמופיע בבלוג הזה (מדי יום) – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:
 
תגיות
   את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
       את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
       חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
        את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
 
תגיות: המקרה החריג, הליכוד, ביבי, בחירות מוקדמות,

ד"ר ויז'נסקי - טיפולי השתלות שיניים ברמה הגבוהה ביותר

$
0
0

ד"ר ויז'נסקי מציין כי הטיפול בשיניים חשוב לשמירה על בריאות ונראות הפה. שיניים אסתטיות מאפשרות חיוך מושלם שפותח דלתות.

בואו לשמור על בריאות הפה ולפתוח דלת חדשה לחיים בריאים.
במור השתלות שיניים תחוו השתלות ביום אחד וללא כאב.
בהתייעצות עם ד"ר וי'נסקי תוכלו לבחור בין כתרי חרסינה לכתרי זרקוניה או ציפויי שיניים, בכל בחירה, אנחנו מבטיחים שביעות רצון ומראה רענן!

בעבר מי שנדרש לבצע טיפולי השתלה בפה צריך היה להפסיד ימי עבודה רבים, לסבול מכאבים ולחוות תקופה מאוד לא נוחה (בלשון המעטה). היום המצב שונה לחלוטין. אתם מוזמנים להגיע אלינו למרפאת #מור_השתלות_שיניים בניהולו של ד"ר ויז'נסקי, לפגוש צוות רופאים מיומן ומקצועי, ליהנות מרפואת שיניים מתקדמת ומטיפולים ללא תפרים, ללא כאבים, ללא בזבוז זמן ואיבוד ימי עבודה מיותרים.

פה בריא וחיוך יפה פותחים צוהר לאיכות חיים, למראה צעיר ואסתטי ותורמים המון לביטחון העצמי. ב #מור_השתלות_שיניים אנו יכולים לעשות יחד אתכם את הדרך להחזרת הבריאות, הביטחון העצמי והחיוך המושלם. התקשרו אלינו ובואו לפגישת ייעוץ לא מחייבת. כבר מהכניסה לבניין ולמרפאה תרגישו בהבדל. זו לא עוד מרפאת שיניים, זו גישה שלמה ששמה אתכם במרכז.

צפו במתנה המהממת שקיבל ד"ר ויז'נסקי ממטופלת ביחד עם מכתב התודה שלה:

ד"ר ויז'נסקי מכתבי תודה


דפיקת לב חורגת

עוגת יין

$
0
0

עוגת יין

עוגת יין בניחוח שוקולד.

יש לי כמה בקבוקי יין מתוק,החלטתי להתחיל לנצל אותם

למי שחושש מאלכוהל אין מה לחשוש,האלכוהול מתנדף באפיה.

ניתן להקפיא את העוגה לאחר האפיה.

 

עוגה טעימה לקפה/תה

לחמם תנור.

חומרים:כוס מידה סטנדרטית 240 סמ"ק-2 תבניות אינגלייש קייק

2 כוסות קמח תופח

3/4 כוס יין מתוק(לא יבש)

4 ביצים גדולות מופרדות

1 כוס סוכר

3/4 כוס שמן צמחי(לא זית)

1 כפית תמצית רום

1 כפית קינמון טחון

1 כפית אבקת נס קפה/קפה שחור

100 גרם שוקולד מריר  מגורד

הכנה:

מקציפים את החלבונים עם חצי כוס סוכר.

מניחים בצד.

בקערה נפרדת  מוסיפים את כל החומרים כולל חצי כוס הסוכר  ומערבבים היטב היטב עד לתערובת חלקה.

מוסיפים בעדינות את קציפת הביצים ומערבבים בעדינות.

משמנים את התבניות,יוצקים את התערובת ואופים 160-170 מעלות

עד שקיסם שמחדירים לעוגה יוצא יבש

בערך 45 דקות.

בהצלחה למכינים.

ספר חדש-מומלץ בחום:

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2159924

 

 

900. המשך "אין יתושות"

$
0
0

לא הייתה הפוגה של יממה מה"עוגיות בהריון", שחיפשו להטיל את ביציהן הפוך. 

אלו הכינויים של אלה, שלא מצצו דם, אלא מצצו מהסחוס באוזן. המציצות שלהן כאבו מאוד. 

 

חגיגות 

יש לי 2 סיבות למסיבות 

אני חוגגת 900 פוסטים 

אני חוגגת כבר 260,000 כניסות לבלוג שלי

וזו שוב הזדמנות נפלאה להודות לכם קוראים יקרים, על התגובות מחממות הלב. 

 

Image result for ?יתושים מצויר?‎

 

901. איך אני כותבת?

$
0
0

לצערי, אני לא אוכל לכתוב במחשב, כי המחשב לא עובד. ואני בחרתי בלוח האותיות הישן והטוב. 

הלוח מחולק ל-5 תבניות של אותיות: ע-ר, א-ה, ו-י, כ-ס    ו ש,ת. 

אלמד אותכם כיצד זה עובד.

אתן לכם דוגמא: למשל, המילה בננה. אז, לידור או כל בן אדם אחר, שיודע לעבוד עם הלוח, באמצעות סמן מצביע על תבניות האותיות וברגע שהוא מגיעה לתבנית א-ה, אני 

באמצעות מיצמוץ וחיוך מציינת שהסמן במקום הנכון. אחר כך מקריאים את האותיות השייכות לאותה תבנית וברגע שמקריאים את האות ב', שוב אני ממצמצת ומחייכת. 

וכך הלאה עד שמסיימים לאיית את המילה, או שלפעמים התמזל מזלנו ומאות אחת כבר יודעים מהי המילה.

זה נשמע קל, אבל לא תמיד הכל הולך חלק.

 

 

שיר פרידה

היום אני נפרדת בכאב מקולגה למחלת הALS, מירי אפלבאום היקרה. שהיא גם היתה מטופלת של לידור. ואני רוצה להביע את תנחומיי ולהשתתף בצער המשפחה. 

בחירות שוב ושוב ושוב. מה הסיבה לכך?

$
0
0
בקיצור: כל המהלכים שהובילו לבחירות מוקדמות, שוב ושוב $$$ [4943]
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
 
       מדינת ישראל הולכת מבחירות לבחירות. בשנים האחרונות אף כנסת לא סיימה את תקופת כהונתה. כל פעם שאנו הולכים לבחירות זה עולה: 1.5 מיליארד שקל קיום הבחירות; כמה מאות אלפי שקל מימון הבחירות למפלגות, 2 מיליארד שקל הפסדי המשק בשל החופש ביום הבחירות, וסכום לא ידוע של הפסדים בשל החלטות כלכליות שהממשלה מקבלת בכלכלת בחירות, ובשל החלטות כלכליות שמתעכבות בתקופת המעבר.
       אז למה אנו רצים מבחירות לבחירות? לא חילוקי דיעות אידיאולוגיים הם שגרמו לבחירות החוזרות. אדם אחד, אחד, הוא שגרם להקדמת הבחירות שוב ושוב. מי? קיראו את הרשימה הבאה:
1996 – נתניהו ניצח בבחירות אישיות, ברוב זעיר
1999 - נתניהו מפסיד בבחירות אישיות, מול רוב גדול
2009 – ציפי לבני ניצחה בבחירות. אהוד ברק, במהלך נכלולי, מעביר את השילטון לנתניהו
2012 – נתניהו מסכם עם מופז על חוק הגיוס. אחרי חודשיים, נתניהו מפר את ההסכם עם מופז, והולכים לבחירות מוקדמות
2013 – נתניהו ניצח בבחירות. בגלל התנגדות של אשתו שרה, הוא מסרכ לצרף את בנט לקואליציה. אין לו קואליציה. בסוף הוא נכנע לבנט ולפיד שכרתו ברית, ובונה קואליציה עם שניהם
2015 – אחרי שנה וחצי נתניהו מפיל את הממשלה והולכים לבחירות מוקדמות. הסיבה - למנוע מהכנסת לקבל את החוק שמחייב את "ישראל היום" לדרוש תשלום עבור הביביתון
       בבחירות 2015 נתניהו עומד להפסיד, אבל ביום הבחירות הוא שולח למיליוני אנשים מסר שיקרי "הערבים נוהרים לקלפיות באוטובוסים במימון השמאל" ומנצח בבחירות. הוא מגיע רק ל-61 ח"כים, אחרי שאלי ישי לא עבר את אחוז החסימה, בגלל התרגיל הזה. לאחר זמן הוא מצרף את ליברמן לקואליציה
2018 – נתניהו מדליף מתוך הקבינט שקר - שליברמן אינו יכול לחיות עימו. ליברמן פורש מהקואליצה והולכים לבחירות מוקדמות
2019 א' – נתניהו מכריז על ניצחון, אבל אינו מצליח להקים קואליציה. הסיבה העיקרית לכך היא שנתניהו ניהל קמפיין נגד בנט ושקד, וגרם, במו ידיו, לכך ש"הימין החדש" לא עבר את אחוז החסימה, בגלל 14 אלף קולות, שהיו חסרים. ולכן נתניהו נותר רק עם 60 ח"כים תומכים. הולכים לבחירות חוזרות
2019 כ' – נתניהו הפסיד בבחירות. הליכוד הפסיד 7 מנדטים. אבל נתניהו מקים קואליציה של 55 עם החרדים והדתיים לאומיים, ומסרב להקים ממשלת אחדות, עם "כחול לבן", ובלי השותפים מימין. אם נתניהו לא יוותר – נלך שוב לבחירות.
       2012, 2015, 2019 א', 2019 ב' – שוב ושוב אנו נאלצים ללכת לבחירות מוקדמות, בשל החלטות אישיות של נתניהו.
עוד
       אם לא קראתם עדיין, או שאינכם זוכרים את מה שקראתם מזמן, אני ממליץ בפניכם לשוב ולקרוא את שוב בחירות? מה פתאום? בכתובת:
מאמר ש-841 איש כבר קראו אותו, וגם זכה לבחירת העורך.
 
     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
   המונה היומי: עד היום היו 1,061,003 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
 
 
תגובות
      אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
      אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
      אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
      כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
      אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
 
קבלת הודעות על כל מאמר בפוסט הזה
   אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט יחדש שמופיע בבלוג הזה (מדי יום) – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:
 
תגיות
   את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
       את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
       חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
        את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
 
תגיות: אקטואליה, בחירות, ביבי, תובנות, פוליטיקה, מופז, אהוד ברק, ציפי לבני, שרה נתניהו, נפתלי בנט, איילת שקד, ליברמן, חרדים, כחול לבן,

אחרי החלום

$
0
0

לדליה שור, שהיתה

 

דליה בצעירותה

 

אחרי החלום, אני עדיין קצת שם.

מנסה להאחז בזנבו, בבדל שנשאר.

דליה עדיין פה,

זאת אומרת, מתה כמו באמת, עצומת עיניים, אבל בבית

כאילו ישֵנה, כאילו כך היה במציאות

כאילו שהתבוננתי בה, כשהיא ישֵנה, כאילו התאבנה

ואני מתבוננת בה,

כפי שאף פעם לא התבוננתי

בפניה, כשהיא ישֵנה.

אני אורבת לרגע שֶכֵּן, עכשיו, היא תפקח את עיניה

לאט.

והיא פוקחת

תנועת עפעפיים בלבד

לאט.

ואנחנו, זאת אומרת, אני ועוד כמה מהאֶקְס-חיים שלי, מְצַפִּים

שתנועת העפעפיים תתרחב.

זה מפחיד אותנו, אבל למרות הפחד, אנחנו רוצים

אני והאקס-חיים שלידי.

נדמה לי, שהם היו שם בחדר, אבא שלי מהאקס-חיים שלי וברקע גם אמא שלי מהאקס-חיים. היא לא ממש שם, אבל אם אבא שם, אז גם היא מהאקס-חיים שלו, לידו.

זה קורה לאט, לפי הציפיות, עוד קצת חיים, עוד קצת תזוזה בגוף, תנועה.

 

העיניים נפקחות ממש, יש מבט

בהתחלה הוא מת, אחר כך נכנסים בו החיים. לאט.

הוא מסתכל עלינו, המבט

המת.

כשהוא רואה אותנו, זה הרגע שנכנסים בו החיים ממש, לא האקס-חיים. בעצם, כן.

הבטחתי רק בדל חלום, והוא נושר, הוא ניתק, אני צריכה לאסוף את האפר, את בדל הבדלים.

לראות את התמונה, את האקס-תמונה, את התנועה שנכנסה לתמונה באקס-חלום, שבא מהאקס-חיים שלי, שבעצם, לא היו כך, אלא, אולי אחרת, כמו בחלום, שאינו דומה לאקס חיים, רק חלקיו, אולי, לפעמים.

בינתיים, מתעצמת התנועה הקטנה של דליה.

בעצם, של הגופה של דליה, שחוזרת להיות גוף, כי הוא נע, היא קמה מהמיטה, וזה מפתיע אותנו ואותה.

השיער שלה קצר, אבל בחיים שהיו,  היה לה שיער ארוך, אף פעם לא ראיתי אותה בשיער קצר, רק בתמונה לפני שהיתה חבֵרה.

היא נעה בחדר לאט, היא יֶשנה. אנחנו יוצאים, היא יודעת שזה בקטנה.

לזמן מה

כל החזרה הזאת לחיים, לתנועה.

 

זה באוויר, הידיעה, היא עוטפת אותה, היא עוטפת אותנו, שלא נמהר, שדליה לא תמהר, שהכל לאט,                  

כי היא יכולה להעלם. כל רגע, כל דקה, אז לאט עם התנועה.

כמעט אין רהיטים בחלל הזה, בדירה, רק הבסיס. המיטה שדליה מתה עליה באקס-חלום, באקס-חיים, כשהיתה.

ויש ריקות נקיה בחדר, יש שקיפות

כך שרואים כל התקדמות בתנועה, כל נסיגה

כדי שאפשר יהיה לזכור כל הזמן, שהכל הפיך, שדליה בעצם מתה, היא פה לשניה.

אבל בגלל שהכל בהיר ונהיר וזהיר, אולי יותר משניה.

זה לא בטוח, זה לא ידוע, דליה יודעת, שהכל קצוב, גם אנחנו יודעים. אנחנו לא יודעים איך פועלת ההקצבה, את הגבולות שלה, כמה הוקצב לנו, כמה הוקצב לה.

בצלילות החדר הזה ובצלילות הדעה, גם אבא שלי, מהאקס-חיים מתעניין במעשה הקימה

של דליה, אף שבאקס-חיים שלו, הוא לא הכיר אותה,

באקס חלום שלי, שאני רוכבת עכשיו על בדל בדליו.

אני עדיין לא יודעת, שהוא כבר לא נמצא הרבה, הרבה שנים

אולי חמישים, כי הנוכחות שלו טבעית באקס-חיים שלי, כאילו תמיד נמצא.

הוא לא אומר, הוא לא מדבר, הוא אף פעם לא דבר, אבל יש לי הרגשה, זה ידוע, זה באוויר, זה ברור לפני שהכל נקטע, הוא מפחד מהקימה של דליה, הוא מפחד שגם הוא יצטרך.

נדמה לי, שדליה מבקשת להצטרף לארוחת הבוקר, שאבא שלי יכין, כמו שהכין תמיד בשבילנו, לא בשבילה

באקס-החיים שלו, באקס-החיים שלי, לא רק באקס-החלום, אלא באמת, זאת אומרת, בחיים האמיתיים, שהיום בגלל מרחק השנים מתערבבים

עם בדל החלום, שאני לא יכולה לזכור, איך בדיוק היה.

 

וטוב לי, כי זו אוירה אחרת, לא של זכרונות, לא חלומות

הכל צלול והכל מובחן באין זמן.

וכל האקסים של החיים שלי ואולי של החלומות מעורבבים

מיקס.

אבל לא כל האקסים, חלקם.

עוד רגע אטּוש והם לא יהיו שם, יאבד בדל החלום, שהחזיר אותי אליהם, שבכלל לא היה, רק בחלום  כמו היה, והיה אמיתי, כמו בחיים, זאת אומרת, באקס-חיים שהיו, שלא היו באמת.

 

למעלה, אלבום ציוריה של דליה, כלניות היא אהבה לצייר במיוחד

ופריחת הכלניות ביום קבורתה

 

כתבה וצלמה: באבא יאגה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

 

 

 

כובע פטנט במסרגה אחת

$
0
0
את הסדנה החינמית לכובע הזה, הנחיתי במפגש הפורום בשבוע שעבר, לבקשת המשתתפות.
 
הבטחתי שאנסח רשומת הדרכה גם פה - אז מקיימת.
 
 

 
את הכובע הזה, ניתן כמובן לסרוג בכל מיני מידות, בכל מיני מספרים, בכל מיני עוביי חוטים.
 
כובעים כאלו נמסרו והתקבלו באהבה אצל הגברברים בסביבתי.
 
שינוי בעובי החוט, בגודל המסרגה, ביד האישית - יביאו לתוצאות מידה שונות.
 
ממליצה לנסות אחת המידות, ובהתאם לניסוי ולצרכים-  לשנות המספרים.
 
למידת בוגר, השתמשתי בחוטים המכילים כ- 240 מ` ל- 100 גר`.
מסרגה מס` 5.
 
לכובע במידת בוגרים הספיקה לי חב` אחת שלמה, אך מתוצאות של אחרות למדתי, כי לא לכולן הספיקה חב` אחת.
לכל אחת מתח סריגה שונה - כמות החוט משתנה בהתאם.
 
 
תכים מיוחדים :
 
*עמוד חובק קדמי/*עמוד חובק אחורי - "פטנט" - לרשומת הדרכה בעניין הפטנט - לחצו על הקישור:
 
 
*עין שטוחה חובקת  בסיום כל שורה - סוג של המצאה שלי לסגור את השורות בצורה שיבליטו את שלושת העיניים מתחילת השורה הקודמת.
בדרך זו גם תחילת השורה תיראה דומה להמשכה.
(לצערי, אין לי קישור לסרטון הדגמה, או דרך להסבר מילולי, אבל אם תפגשו אותי, אשמח להראות לכן).
 
 
ההוראות שאביא כאן מתייחסות לתוצאות שלי למידת בוגרים:
 
סורגים 5 עיניים וסוגרים לעיגול בעין שטוחה (או טבעת קסם).
 
- בכל תחילת שורה - מעלים 3 עיניים במקום עמוד ראשון.
 
- בכל סוף שורה סוגרים לעיגול בעין שטוחה חובקת (ראו פירוט תכים מיוחדים).
 
שורה ראשונה - 18 עמודים בטבעת (או כל מס` אחר שתבחרו לקבלת תוצאת מידה שונה. המס` יכול להיות זוגי או לא זוגי, לבחירתכן).
סה"כ בשורה זו: 18 עיניים.
 
שורה שנייה - סורגים על כל אחד מהעמודים בשורה הראשונה - עמוד חובק קדמי, כאשר בין כל שני עמודים משורה קודמת - מוסיפים עמוד רגיל.
 
סה"כ בשורה זו: 36 עיניים - 18 עמודים חובקים קדמיים ו- 18 עמודים רגילים.
 
שורה שלישית: עמוד חובק קדמי על עמוד חובק קדמי משורה קודמת, ו- 3 עמודים חובקים אחוריים על כל עמוד שהוסף בשורה השנייה.
 
סה"כ בשורה זו: 72 עיניים.
 
שורה רביעית - מכאן והלאה - כל השורות יסרגו באופן זהה -
 
 בכל שורה - לסירוגין:
1 עמוד חובק קדמי / 1 עמוד חובק אחורי.
 
סה"כ בשורה זו 72 עיניים - 36 עמודים חובקים קדמיים  כשביניהם 36 עמודים חובקים אחוריים.
 
המשיכו באופן זהה - עד לאורך הרצוי.
 
**
אל תיבהלו אם בשורות הראשונות, תקבלו נפנוף יתר. ייקח קצת זמן עד שתראו את צורת הכובע כהוויתו, וזאת בשל הוספת עיניים מאסיבית שנעשית כבר בתחילה.
 
סרגו כובעי פטנט בהנאה!
 
מדגם מייצג נוסף לכובעי הפטנט שסרגתי:
 
 

 
 
 
 
 

יום הסריגה העולמי לסריגה במרחב הציבורי - 2018

$
0
0

קפצתי שוב, רק כדי לספר לכן, למי שעוד לא שמעה,

שיום הסריגה מתקיים גם השנה - כבר שנה שישית! 

20/6/18 יום ד' בין השעות 10:30-19:00, בפארק הירקון, ת"א (במקום הקבוע).

כל הפרטים, כולל לו"ז סדנאות מפורט ליום זה - כאן בדף הארוע שבקישור:

https://www.facebook.com/events/1932504530393404/

 

כך היינו בשנה שעברה - צילום מדגמי :-) :

 

 


 

להתראות! 

הבניין האדום במנזר הבודהיסטי

שוטרים בדם עונה 9 פרק 20 לצפייה ישירה עם תרגום מובנה - Blue Bloods Season 9 Episode 20

$
0
0

שוטרים בדם עונה 9 פרק 20 לצפייה ישירה עם *תרגום מובנה*

Watch Blue Bloods Season 9 Episode 20 Online

"שוטרים בדם", המצולמת בניו-יורק, עוקבת אחר הרייגנים, משפחה שהמסירות לרשויות החוק עוברת אצלה בגנים. הפטריארך פרנק רייגן (סלק) הוא מפכ"ל משטרת ניו-יורק, שעומד בראש השבט המשפחתי, ומוביל את המשטרה ואת המשפחה באותם דיפלומטיות וקור רוח. פרנק, שהתאלמן לפני חמש שנים, איבד גם את בנו הבכור, שוטר גם הוא, שנהרג בעת מילוי תפקידו, כשחקר קבוצת שוטרים מושחתים.

על מנת לראות את הסרט, לחצו על אחד הקישורים הבאים:


PutLocker - BitVid - VideoSlasher - NovaMov - VideoWeed


StkLocker - PutVid - VideosLocker - SocketW - SockLocks



תהנו, צוות האתר.

פוסט לתיקון לינקים לסרטים וסדרות

$
0
0

פוסט לתיקון לינקים לסרטים וסדרות

אם כל הלינקים לא עובדים עבור קישור מסויים, אנא מלאו את הטופס הבא ופרסמו בתגובות:

 

לינק לפוסט בבלוג:

שם הפוסט בבלוג:

האם כל הלינקים לא עובדים (אם לא, אנא אל תפרסמו):

 

אנא פרסמו תגובה רק אם כל הלינקים לא עובדים. לא נטפל בפוסטים שקיימים בהם לינקים עובדים.

צוות האתר.

הטיול הגדול לניו זילנד

$
0
0

אז אחרי הבלוג על ברזיל ומלטה החלטתי להמשיך במסורת של תיעוד הטיולים (בעיקר בשביל עצמנו), ולהלן פירוט הטיול שעשינו בניו זילנד.

בסף הכל היינו כמעט 4 שבועות, גם באי הצפוני וגם באי הדרומי. המטרה של הבלוג היא בעיקר לתת מידע לאחרים שיבחרו לנסוע לשם עם ילדים וכן לעזור בבניית מסלולים. האתגר הכי גדול בלתכנן טיול ארוך (בעיקר עם ילדים), זה להעריך כמה זמן דברים ייקחו, עלויות, רעיונות למקומות וכו'. 

אז לכל המתעניינים, וגם סתם למי שמציץ בתמונות, ניסיתי לפרט כמה שיותר ולהתמקד בעובדות האובייקטיביות - בסופו של דבר לכל אחד יש סגנון והעדפות שונות.

הערות כלליות

  1. עלות המחייה בניו זילנד לא מאד גבוהה (או כמו שאנחנו אמרנו – בישראל פשוט מאד יקר) – האוכל יותר זול מאשר בארץ (בסופרמרקט וכן במסעדות) וכן הלינה (עלות ממוצעת של לילה עלתה לנו משהו כמו 600 שקל למשפחה תמורת יחידה די גדולה במוטלים, שלרוב כללה שני חדרי שינה, מטבחון מאובזר וסלון).
    החלק היקר בניו זילנד הוא האטרקציות, אבל מצד שני אין הרבה, כי יש הרבה טבע ומסלולים, וכל כניסה לשמורה (בהנחה שלא ישנים בה) היא ללא עלות.
    סך כל הטיול עלה כ-66 אלף ₪. בהתחשב בעובדה שהיינו קרוב ל-4 שבועות בניו זילנד, טיסות ל-5 אנשים ואטרקציות, ולא ויתרנו על דברים שרצינו לעשות, המחיר הינו סביר. תמיד אפשר להוציא פחות (עניין של תיעדוף) או יותר.
    בגדול ההוצאות התחלקו כדלקמן (ל-5 אנשים):
     - טיסות (כולל עצירה בהונג קונג ל-4 ימים בחזור): 24.5 אלף שקל
     - השכרת רכב + ביטוח + החזרה במקום שונה: 3500 שקל
     - בתי מלון: 15.5 אלף שקל
     - אטרקציות: 7000 שקל
     - דלק, חנייה וכו': 2500 שקל
     - אוכל (מסעדות, סופרים): 8000 שקל
  2. כמעט בכל מקום (בין אם זה תחילת מסלול טיול, סופר, גן שעשועים או כל מבנה ציבור) ישנם שירותים ציבוריים. בכולם תמיד היה נייר טואלט ורובם היו ממש נקיים. בכלל, מאד נקי בניו זילנד.
  3. גן עדן לחולי צליאק – בכל מסעדה שהגענו אליה תמיד היו מסומנות אופציות למנות ללא גלוטן. בכלל, נראה שיש הרבה רגישות לנושא האלרגיות והרגישות למזון. בסופרים יש מחלקה שלמה של מוצרי מזון ללא גלוטן, אלרגיות וכו'.
  4. כל שמורת טבע מסומנת ומשולטת בצורה מאד ברורה כולל אפשרויות המסלולים בשמורה ואורך המסלול (בק"מ ובדקות/שעות).
  5. ישנם אתרי אינטרנט בהם אפשר למצוא כרטיסים בהנחה, קופונים וכו'. שווה לעשות חיפוש באינטרנט לפני ולבדוק את האופציות. לא תמיד זה משתלם, אבל שווה בדיקה.
  6. אנחנו בחרנו להתנייד במכונית ולישון במוטלים. אבל הרבה מאד משפחות בוחרות באופציה של טיול בקרוואן. אין ספק שהתשתית בניו זילנד לקרוואנים נחשבת אחת מהטובות – מעבר לחניונים הרבים, אפשר גם כמעט בכל מקום להחליט לעצור. בכל מקרה, זה עניין אישי וכל אחד בוחר במה שמתאים למשפחתו. אנחנו העדפנו את אופציית השכרת הרכב ולינה במוטלים. הלוגיסטיקה היא כמובן שונה.

יום רביעי, 25.9.19 - יוצאים לדרך

יוצאים מהבית בתשע בבוקר - יחד עם הפקקים זה אמור לתת לנו קרוב לשלוש שעות בשדה. השדה אמנם לא עמוס אבל יש תור בצ׳ק אין.  בסופו של דבר עולים על הטיסה למוסקבה, אשר יוצאת (יחסית) בזמן.

במוסקבה אנחנו אמורים לעבור טרמינל. זה דורש מעבר של בטחון וחתימה על הבורדינג. התור נוראי - מלא אנשים וחוסר יעילות נוראי. אנחנו צולחים את זה ומגיעים בסופו של דבר לדיוטי פרי. ההליכה עד לשער העלייה למטוס לוקחת כעשרים דקות. בסוף נשארה לנו איזה רבע שעה עד שהשער של הטיסה נפתח. לא היה שרוול למטוס, אבל תוך כמה דקות אנחנו כבר יושבים במטוס.

נוחתים בהונג קונג, שם הזמנו חדר במלון בשדה. יש לנו תשע שעות עד הטיסה הבאה והשהייה במלון מאפשרת לנו לעשות מקלחת ולהשלים קצת שעות שינה. אנחנו קופצים גם למקדולנד'ס בשדה ואוכלים צהריים.

הטיסה למלבורן יוצאת ב-19:20. טיסה של מעל תשע שעות. המטוס של Qantas לא רע - מערכת מולטימדיה יותר טובה משל אירופלוט ואוכל יותר טוב, אם כי הילדים עדיין מקטרים שהאוכל זוועתי.

חלקנו מצליחים לתפוס כמה שעות תנומה (אני בעזרת כדור שינה), וקצת לפני שמונה בוקר שעון אוסטרליה אנחנו כבר נוחתים. הפעם יש לנו קונקשיין של ארבע שעות. איכשהו אנחנו מצליחים להעביר את הזמן עם עייפות שלנו ושל הילדים, עד שמתחילים לעלות למטוס שייקח אותנו סוף כל סוף לניו זילנד. גם בטיסה הזאת חלקנו מצליחים לתפוס קצת שינה עד אשר בשעה 17:45 אנחנו נוחתים סוף סוף באוקלנד, ניו זילנד.

מחכים למזוודות שמגיעות כולן (ונושמים לרווחה), וממשיכים אל עבר ביקורת הדרכונים. הכל הולך די מהר, כי אין תור בכלל. אחר כך אנחנו מצהירים שלא הבאנו איתנו שום מאכל (כמו פירות, ירקות וכו׳) והתיקים והמזוודות עוברים שיקוף (לא בטחוני אם כי מזוני). רגע לפני היציאה כלב נחייה מרחרח את תיק הגב שלנו, ואנחנו נעצרים לבדיקה יסודית. חשבנו שזה בגלל התפוח שהיה בתיק כמה שעות קודם, אבל יש מצב שזה בגלל הורמון הגדילה שנמצא בדרך כלל במקרר וסופג כנראה ריחות אוכל (או זה מה שלפחות אומרים לנו שם).

מחכים לשאטל של חברת ההשכרה (Aerodrive – הזמנה דרך RentalCars) שיבוא לקחת אותנו, ולבסוף בסביבות שמונה בערב אנחנו מקבלים את הרכב שלנו. משם ישירות למלון.Quality Hotel Parnell  בשל העייפות וחוסר החשק לחפש משהו אחר, אנחנו הולכים למסעדה של המלון לאכול ארוחת ערב. סך הכל לא רע - המבורגרים, פיצה, פסטה וקינוחים

.

יום שבת 28.9.19- אוקלנד

קמנו יחסית מאוחר - מיכי הלך לסופר לקנות מצרכים לארוחת בוקר ב-countdown (אחת מרשתות הסופרים בניו זילנד). ארזנו ויצאנו ל-Sky Tower. יום קודם ראינו שאם קונים כרטיסים באתר אינטרנט של המקום, יש אפשרות להנחה של 20%. זה כלל גם כרטיס משפחתי (שנועד לזוג +2 ילדים). הוספנו כרטיס לילד ואחרי הנחה הכל יצא 68$. אחרי שעלינו לשתי הקומות, הצטלמנו והתרשמנו מהנוף, חזרנו לאוטו, אותו חנינו בחניון של המקום. עלות החנייה היתה 20.5$.

משם נסענו להר עדן (Mount Eden) - הר געש לא פעיל. ירוק כולו. הגענו עם האוטו הכי קרוב לפסגה. עשינו סיבוב קצר, צילמנו וחזרנו לאוטו. הכיוון היה Whitianga (שאת שמה יש להגות בפ' רפה היות ו-WH נהגה ככה בניו זילנד).  בדרך עצרנו לאכול בפפקורה במקום שנקרא. Stampede האוכל היה לא רע אבל חיכינו המון זמן למנות. אחרי האוכל נסענו למלון Beachside Resort, הנמצא ב-Whitianga. שני לילות במחיר של 401$. מעין דירה עם סלון, מטבחון וחדר להורים. הילדים ישנו בסלון.

 

 

יום ראשון, 29.9.19 - מתחילים לראות טבע

מסתבר שישנו שעה פחות, כי בלילה עברו לשעון קיץ בניו זילנד. שמחנו שזה ייתן לנו עוד שעת אור. רשמית הקיץ מתחיל...

יצאנו לא מוקדם מאד למקום הנקרא Cathedral Cove - נקודה בה ישנו סלע בצורת קשת שנוצר ממי הים. כדי להגיע לנקודה ישנו מסלול של 2.5 ק״מ היוצא מהחנייה ואורך כ-45 דקות (אם לא עוצרים כל שנייה להצטלם). בסוף מגיעים לחוף הים, שם נמצאת הקשת. למזלנו היום היה ברובו שמשי כך שיכולנו ליהנות מההליכה. הטמפרטורות לא מאד גבוהות (עבורי בעיקר, כי הן סביב ה-17 מעלות), כך שזה עוד לא מזג אוויר המתאים לרחצה. בילינו קצת על החוף ואז חזרנו חזרה לאוטו. בדרך ל- Hot Water Beachעצרנו לאכול בדוכן של פיצות, ופיש אנד צ׳יפס. היה מאד טעים!

אחרי נסיעה של כ-25 דקות הגענו לחוף של Hot Water Beach - תופעה תרמית בה החוף הוא לשולי האוקיינוס, אבל כשחופרים בורות על החוף, המים חמים כמו מעיין ספא טבעי (יכולים להגיע עד ל-60 מעלות צלסיוס). הרבה אנשים מגיעים לשם עם בגדי ים ומנצלים את המקום כספא. הילדים נהנו לחפור ולעבור מבריכה לבריכה (הבורות השונים שאנשים חפרו). אתי חפירה לקחנו מהמלון בו ישנו. מומלץ להגיע כשעתיים לפני ועד כשעתיים אחרי נקודת השפל. חתכנו ברגע שהרוח התגברה והגשם שהתחיל לטפטף התחיל להציק.

בערב אכלנו במסעדה אשר הזמנו אליה מראש מקוםEnigma -  בכל זאת היה ערב ראש השנה, ורצינו לאכול ארוחה קצת יותר חגיגית. בדיעבד לא היה ממש צורך להזמין מקום. האוכל היה סבבה.

  

יום שני, 30.9.19 - ההוביטון

קמנו בבוקר והכנו ארוחת בוקר גדולה יחסית - היום לפנינו כלל נסיעות לא קצרות ורצינו לוודא שהבטן מלאה כבר מתחילת היום devil.

עשינו צ׳ק אאוט ונסענו להוביטון - אתר הצילום של סרטי שר הטבעות וההוביט. התחזית היתה פסימית - גשם לאורך כל היום בכל האיזור בו נהיה.

הדרך מהמלון להוביטון ארכה כשעתיים וחצי, ולאורך כל הדרך הגשם לא פסק. כשהגענו לחנייה שמנו מעילים, ויצאנו מהאוטו בתקווה שהגשם לא יהרוס את הסיור במקום שהינו בשטח פתוח לגמרי.

למזלנו השמש התחילה לצאת, ולאורך כל הסיור שארך שעתיים, לא ירד גשם, מה שהפך את הסיור ליותר מהנה. הסיור מועבר ע״י מדריך המספר כמה עובדות מעניינות על המקום ועל הסרט. את הכרטיסים רכשנו כמה חודשים מראש דרך אתר האינטרנט כדי להזמין שעת סיור ספציפית (סיור יוצא כל 10 דקות), היות ותיכננו להגיע למקום ביום מסוים ולא היינו גמישים. העלות לכל המשפחה היתה 252$. בסוף הסיור עוצרים ב-Green Dragon Inn, שם מקבלים כוס בירה לכל אחד (הילדים מקבלים משקה לא אלכוהולי).

  

משם המשכנו למערות התולעים הזוהרות - Waitomo Glowworm Caves - כשבדרך עצרנו לאכול צהריים בעיירה קיימברידג׳ (כן, גם בניו זילנד יש עיירה שנקראת בשם זה). כרטיס למשפחה עולה $131 ועוד כרטיס לילד שלישי שעולה $18. מדובר בסיור בתוך מערת נטיפים כשבחלקו ישנן ״תולעים״ שבחושך נראות זוהרות. סוף הסיור הוא בתוך סירה ששטה במערה בחושך ובשקט. .בדיעבד הבנו שיש עוד מקומות בניו זילנד בהם ניתן לראות את התולעים הזוהרות, ואולי אפשר היה לוותר על המקום הספציפי הזה. בעיקר כי הרגשנו שהחוויה לא היתה מאד מרשימה, והמחיר היה יחסית לא זול.

משם נסענו למלון הבא שלנו בעיירה Rotorua, הנקרא Wyile Court Motor Lodge .  שני לילות עלו 500$.

אחרי ששמנו את הדברים בחדר המלון, נסענו ל-Redwood treewalk הפתוח עד 22:00. מדובר בגשרים תלויים בין עצים כאשר בלילה תלויות מעין מנורות ודברים שמאירים בין העצים. חביב ביותר ואורך כ-40 דקות. מחיר למשפחה עם 3 ילדים הינו 79$.

אחרי הביקור עצרנו בדומינוס פיצה ואספנו פיצות אותן אכלנו בחדר במלון.

 

יום שלישי, 1.10.19 - רוטורואה

אחרי היום העמוס של אתמול, ביום הזה קמנו יותר מאוחר. נסענו ל-Wai-O-Tapu park, פארק עם מעיינות תרמיים. ב-10:15 בדיוק יש הצגה של הגייזר הנקרא.Lady Knox קנינו כרטיסים באינטרנט וכך נסענו ישר לגייזר הזה. אחר כך חזרנו עם האוטו לכניסה הראשית לפארק. עשינו את מסלול 1 ו-2 (יש אפשרות לעשות גם עוד אחד נוסף) - כולם מסלולים מעגליים המתחברים. רצינו לסיים בזמן כדי להספיק לאכול צהריים ולהגיע לכפר המאורי Whakarewarewa  ב-14:00 כדי להגיע להופעה שם.

  

עצרנו לארוחה קטנה במקום הנקרא El Burrito - מעין פאסט פוד מקסיקני - מקום מאד נחמד עם בעלים מאד נחמדים (בחור מקסיקני) - טאקו ונאצוס (בלי גלוטן) או בוריטו עליהם אפשר להוסיף תוספות שבוחרים - מומלץ! היות והיינו מוגבלים בזמן זה היה מקום אידיאלי בשבילנו.

משם נסענו מייד לכפר המאורי. הגענו מהר לנקודה בה קונים כרטיסים, הראינו את האישור לקנייה באינטרנט ומייד נכנסנו לתוך הפארק היישר לתחילת המופע. את הכרטיסים רכשנו מראש באתר היות וזה כלל הנחה - כרטיס למשפחה עלה 100$.

המופע כלל הסבר קצר על הכפר ועל הריקודים/שירים, כולל הפעלה של הקהל. הילדים וגם אנחנו נהנינו.

 

מייד אחרי המופע (שארך כ-25 דקות) חיכינו במקום לתחילת הסיור בכפר. המדריכה, תושבת המקום, סיירה איתנו במקומות ספציפיים בכפר, הסבירה על המקום, המורשת וחלק מהמנהגים. היה נחמד מאד.

 

את הערב העברנו בחדר אחרי שרכשנו מוצרים לארוחת ערב בסופר הקרוב למלון (הפעם זה היה סופר של הרשת New World).

יום רביעי, 2.10.19 - טאופו

התכנון היה להגיע לטאופו (Taupo) ואפילו לעשות איזה מסלול באיזור ההר טונגרירו. אבל מזג האוויר לא היה לטובתנו - באיזור ירד שלג והתנאים לא התאימו לטיול באיזור. לכן עשינו שינוי קל - התחלנו את היום לא מוקדם מאד ונסענו לשמורה לא רחוק מ- Rotorura הנמצאת על הכביש המוביל לטאופו:Rainbow Mountain Reserve קיבלנו המלצה על המקום והיה נראה שזה מסלול המתאים למשפחות. מדובר במסלול שאינו מעגלי של 3 ק״מ לכל כיוון, שבסופו מגיעים לפסגת הר ממנה אפשר לתצפת על כל האיזור ולראות ממש 360 מעלות. בדיעבד - לא היה כל כך פשוט. הקטע האחרון (משהו כמו 300 מ׳ אחרונים) היה די תלול. ההלוך לקח לנו כשעתיים. הירידה חזרה לקחה קצת יותר משעה. בסופו של דבר כולם עמדו בגבורה במסלול למרות הקיטורים בדרך והרצון לחזור באמצע. התצפית למעלה היתה מאד מרשימה, אך העננות הכבדה קצת פגעה ביכולת ליהנות מהנוף ולצלם תמונות יפות.

    

אחרי שירדנו מההר, נסענו לטאופו לעצירה לארוחת צהריים. במקרה הגענו לאחת מהבורגריות הכי שוות בטאופו - Pauly’s Diner  המבורגר שווה ביותר (כולל אופציה לחמניה ללא גלוטן), אופציה לארוחת ילדים, שניצלים וקומבינציות של תוספות. מאד טעים ומאד מומלץ. מחיר להמבורגר רגיל - 11$.

אחרי ארוחת הצהריים עצרנו בiSite- - זה בעצם סוג של מודיעין תיירות - רצינו לבדוק אופציות למחרת (מבחינת מזג האוויר).

 

יום חמישי, 3.10.19 - אגם טאופו

את הבוקר התחלנו בשייט באגם טאופו. הזמנו יום קודם דרך Sail Fearless, והיה שייט מוצלח ביותר. הטמפרטורות אמנם היו נמוכות, אבל השמיים היו נקיים לגמרי מעננים והשמש זרחה. משקפי שמש, כובע צמר ופליז הם לגמרי מחזה מיוחד...

השייט ארך כשעתיים וחצי והגענו לנקודה בה רואים תחריט של דמות מאורית על אחד הסלעים. השייט היה רגוע ואמנם היו רגעים בהם הרוח קיררה אותנו מאד, אבל ביאכטה היו שמיכות חמות תחתיהן הצטופפנו.

    

אחרי השייט קפצנו לאכול במרכז העיר במקום הנקרא Best Kebabs - שווארמה תורכית בתוספת אורז או צ׳יפס. ענה על הצורך למשהו זריז.

אחרי ארוחת הצהריים הזריזה נסענו לאגם Rotopounamu מרחק של כ-50 דקות נסיעה מטאופו. נמצא בתוך שמורת טונגרירו אך במרגלות ההר, כך שפה מזג האוויר היה סביר. מדובר במסלול של 6.4 ק״מ מעגלי מסביב לאגם. חלק גדול מהמסלול הוא בתוך סבך יער כאשר יש קטעים שמגיעים לגדות האגם ממש כמו חוף ים. לנו לקח כשעתיים וחצי לעשות אותו אם כי אפשר יותר מהר כמובן.

  

מנקודה זאת נסענו למפלי Huka. נסענו רק לנקודת התצפית בלי לעשות מסלול. צילמנו כמה תמונות וחזרנו למלון אחרי עצירה בסופרמרקט Pac’n Save ובתחנת דלק לתדלוק.

     

יום שישי, 4.10.19 - דרך העולם הנשכח

היום תוכנן ללא מעט שעות נסיעה. התחלנו בנסיעה לכיוון דרום מערב כאשר הרעיון היה להגיע להרTaranaki  ולעשות מסלול של גג שעה. הדרך לשם עברה בדרך מקסימה הנקראת Forgotten World Highway. דרך של כ-150 ק״מ בכביש מפותל שחלקו לא סלול, העוברת בנופים מרהיבים. התעכבנו קצת ביציאה (שכחנו את הורמון הגדילה בחדר והיינו צריכים לחזור למלון), וגם הדרך לא מאפשרת נסיעה במהירות גבוהה.

העצירה הראשונה לארוחת צהריים תוכננה ב- Whangamomona-עיירה ותיקה אשר הצהירה על עצמה כרפובליקה עצמאית לפני 30 שנה. בעיירה מלון אחד הכולל מסעדה שם עצרנו לאכול. המקום מקסים עם אווירה של פעם. מזג האוויר היה ממש כייפי, כך שאפשר היה לצלם תמונות יפות גם בדרך.

  

חשבנו להספיק לעשות מסלול למרגלות הר ה-Taranaki אבל ההתעכבויות בדרך לא איפשרו הרבה אופציות (היות והיינו עם ילדים והשקיעה היא בסביבות שבע ומשהו בערב). לכן עצרנו רק ב-Dawson Falls. עשינו מסלול שיורד למפלים, הצטלמנו וחזרנו לאוטו בשביל להמשיך לנסוע למקום הבא בו ישנו - עיר בשם Whanganui  (זאת העיר היחידה שהשם שלה לא מבוטא עם פ׳ למרות שהשם מכיל את צמד האותיות Wh).  

 

ישנו במוטל הנקרא Kings Court Motel - - המקום חביב, החדר בהחלט מתאים למשפחה עם שלושה ילדים (חדר עם 3 מיטות יחיד לילדים ובסלון מיטה זוגית, ובנוסף מטבחון די מאובזר עם שולחן ו-5 כיסאות לשם שינוי).  עלות לילה היתה 185$.

יום שבת, 5.10.19 - בדרך לעיר הדרומי

יום של העברות - עוזבים את האי הצפוני ועוברים לדרומי. מ-Whanganui הנסיעה לוולינגטון למעבורת לוקחת כשעתיים וחצי. לא תיכננו להישאר בוולינגטון או להסתובב בה, אם כי היא נראית עיר חביבה. כן הספקנו להגיע ל- Victoria Mount Lookout- נקודה בה יש תצפית על כל העיר והמפרץ למטה. לצערנו מזג האוויר היה זוועתי - רוח, עננים, שמיים אפורים וקצת גשם, כך שאי אפשר היה ליהנות מהנוף. משם נסענו לעשות צ׳ק אין למעבורת אליה נכנסנו עם הרכב.

כרטיס למעבורת קנינו מראש על מנת לוודא שיש לנו מקום עם מכונית בתאריך שרצינו. יש לפחות שתי חברות של מעבורות. אנחנו בחרנו בInterislander- בעיקר בגלל השעה - ידענו שיש לנו נסיעה לא קצרה, אבל מצד שני לא רצינו להגיע למקום הבא מאוחר מדי. עלות כרטיס למשפחה והעברת מכונית גדולה היתה 374$.

הגענו חצי שעה לפני שהצ׳ק אין נסגר, נכנסנו עם המכונית, ואז אמרו לנו שנצטרך לחכות עד השעה 14:00. אפשר היה לצאת מהאוטו אבל חשבנו שאוטוטו נחנה את המכונית. בפועל - עד 14:20 ישבנו באוטו כי בחוץ ירד גשם והיה די קריר.

במעבורת יש מסעדה, פינה ג׳ימבורי לילדים קטנים, אולם קולנוע (ברכישת כרטיסים בנפרד) ושני סיפונים. הסיפון העליון מכיל סוג של מחלקה ראשונה (למי שקונה כרטיסים).  אורך השייט הוא כ-3.5 שעות.

העצירה הראשונה באי הדרומי היתה בעיר נלסון (Nelson), שם גם ישנו. מרחק נסיעה של כשעתיים מהנקודה בה המעבורת עוצר - Picton.

המקום שישנו בו נקרא  Asure Fountain resort. משום מה, וזאת פעם ראשונה שקרה לנו כזה מקרה - ההזמנה שלנו לא היתה מעודכנת. הבעלים, איש מבוגר ונחמד נתן לנו להיות לילה אחד בחדר משפחה ובלילה השני אמר שייתכן שנעבור לשני חדרים נפרדים. מבאס – אבל לא ממש היתה אופציה יותר טובה. עלות לשני לילות היתה 530$. 

יום ראשון, 6.10.19 - Abel Tasman

היום הוקדש לפארק הימי הלאומי  Abel Tasman. מדובר בפארק ימי, כאשר המעבר ממקומות מתבצע בעזרת Taxi Boat . אפשר להגיע לנקודות מהן יוצאים למסלולים ואז לחזור עם מונית ימית. אפשר גם להיעזר בחברות המוציאות סיורים או נותנות שירותי הסעה והמלצות לטיולים. אנחנו הזמנו מקומות באתר של חברה הנקראת Wilson . במעבורת היה גם מגזין עם פרסומת שלהם שנתן לנו הנחה של 10% בהזמנה דרך האתר.

קשה להמליץ על מסלול מסויים - תלוי בכמה זמן רוצים לטייל, מזג האוויר וכו׳. בקיץ אפשר גם להיכנס למים ולשחות. אנחנו אמנם זכינו ליום שמשי לגמרי, אבל עם טמפרטורות נמוכות. אפשר גם לקחת סירת קייאק ולשוט באיזור. כאמור, מקום יפיפיה עם הרבה אפשרויות.

שווה לדעת שהעליה לאונייה/סירה מתבצעת כשהרגליים  נכנסות למים - לא היינו מוכנים לזה, אבל חוץ ממים קפואים זה לא היה כזה נורא - הורדנו נעליים וגרביים והפשלנו מכנסיים.

      

אנחנו ירדנו בתחנה שנקראת  Melands Beach. מחיר הכרטיס הוא לפי התחנה בה יורדים (אורך המסלול).  עשינו מסלול רגלי שעבר ביער ואז ירד לחוף וחזרנו לנקודת המוצא. כשהסירה הגיעה בשעה היעודה, עלינו עליה ובעצירה הראשונה ירדנו שוב ל-45 דקות עצירה על חוף. מזג האוויר היה שמשי ויכולנו ליהנות מהשקט והנוף. אחרי 45 דקות הסירה העלתה את הנוסעים וחזרנו לנקודה ממנה יצאנו בבוקר. אכלנו ארוחת צהריים קלה ב-Gone Burgers  - מעין דוכן אוכל המגיש המבורגרים, פיצות וכו׳. אחרי ארוחת הצהריים הילדים שיחקו בגן שעשועים שהיה לא רחוק, ואז חזרנו למלון לעשות כביסות – מכונת הכביסה לא ממש עמדה בכמות שהיתה לנו וגם המייבש לא הצליח לייבש הכל. בסוף פיצלנו את הכביסה לשתיים והשתמשנו במייבש הגדול של בעל המקום (בתמורה ל-10$ נוספים).

 

יום שני, 7.10.19 - בדרך לקאיקורה

למעט הנסיעה לקאיקורה (Kaikoura), לא תיכננו משהו ליום זה. אחרי כמה ימים עמוסים ונסיעות ארוכות, ורגע לפני יום כיפור, לקחנו את היום באיזי. עשינו עצירה קצרה במתחם עם יקב וטעימות (באיזור Marlborough) – היה נראה שלילדים יהיה יותר מה לעשות שם, אבל לא ממש. אנחנו עשינו טעימות יין (5 טעימות עבור 5$) והמשכנו הלאה.

קצת לפני קאיקורה עצרנו במושבת כלבי ים עליה צפינו מגשר – בעבר היה מסלול קצר שהוביל למפלים בהם אפשר היה לראות כלבי ים ותינוקות של כלבי ים, אך מאז רעידת האדמה ב-2016 המקום סגור, אך לפני כשנה המקום הספציפי בו עצרנו (Ohau Point Lookout) נפתח, וממנו אפשר לצפות בכלבי ים.

הגענו למלון (Admiral Court Motel, עלות ל-3 לילות היתה 885$), אכלנו משהו קל, ואז קפצנו לסופר להצטייד בדברים לפני יום כיפור. אחר כך יצאנו לארוחת ערב במסעדה-בר במרכז העיירה הנקראת The Whaler.

את היום סיימנו מוקדם, כי למחרת היינו אמורים לקום מוקדם על מנת להגיע לצפייה בלווייתנים.

יום שלישי, ערב יום כיפור 8.10.19 - פוטנציאל ללוויתנים וכלבי ים

יצאנו על הבוקר (7 בבוקר) לנסות ולצפות בלווייתנים. את השייט הזה הזמנו מראש היות וראינו שנשארה רק שעה אחת אופציונלית לשייט והיינו מוגבלים בגלל יום כיפור. כך יצא שלקחנו את השייט שיצא ב7:45.

מראש הצטיידנו בכדורים למניעת בחילות (אחרי החוויה בדרום אפריקה) והשייט עבר ללא הקאות. עם זאת לוויתנים לא ראינו - ראינו דולפינים ואלבטרוס אך לצערנו לא לוויתנים. מאחר ולא ראינו אותם קיבלנו החזר של 80% משווי הכרטיס.

 

חזרנו לחדר לבראנצ׳ ואחר כך הלכנו מהמלון שלנו עד ל-Seal Colony הנמצאת בקצה המפרץ (מרחק של כ-1.5 ק"מ מאיפה שישנו). ראינו כמה כלבי ים וחזרנו באותה דרך למלון. בדרך עצרנו לגלידה בדוכן שהיה לאורך החוף. חזרנו לחדר למנוחה עד לארוחה המפסקת אותה עשינו במסעדה שהיתה מול המלון - The Pier.

 

יום רביעי, 9.10.19 - יום כיפור

ביום כיפור אנחנו עוצרים הכל, צמים ולא עושים פעילות. את הארוחה אחרי הצום עשינו שוב באותה מסעדה בה אכלנו אתמול - גם היתה ממש ממול למלון וגם היה טעים. הפעם גם פינקנו את הילדים בגלידת ילדים (בגודל שלא היה מבייש מנה רגילה) ואני אכלתי פבלובה.

יום חמישי, 10.10.19 - סלעי פנקייק

הכיוון היום הוא החוף המערבי. חלק מהדרך אנחנו נוסעים באותה דרך בה נסענו בהלוך. עושים עצירה ב-Nelson Lakes. רצינו לעשות מסלול קצר - התחלנו מסלול של כשעה וחצי סביב האגם אבל הגשם פשוט לא פסק והחלטנו לחזור חזרה - לא היתה הרבה הנאה מהליכה בגשם עם נופים של עננות ואפור.

צהריים אכלנו ב-Alpine Lodge - גם פה המנות היו גדולות וטעימות.

משם המשכנו לנקודה של סלעי הפנקייק (Punakaiki Pancake Rock) - עצירה של כחצי שעה בה אפשר לראות סלעים בצורה של מגדלי פנקייקים. למזלנו הגשם פסק. היה קצת קריר אבל בלי גשם אפשר היה לראות את הנוף.

   

משם המרחק למלון ב-Greymouth היה כ-40 דקות - נסענו ל-Scenicland motel. עלות ל-2 לילות היתה כ-420$.

יום שישי, 11.10.19 - שאנטי טאון

בגלל מזג האוויר חיפשנו משהו קליל. נסענו ל-Shantytown - שיחזור של עיר מהמאה ה-19 שגרו בה מחפשי זהב. ישנו כרטיס כניסה משפחתי המאפשר גם חיפוש זהב שעולה 99$. להפתעתנו ולשמחת הילדים היה עלון הסבר בעברית.

במקום ישנם מבנים של דואר, בית חולים, חנויות וכו׳ עם שיחזור יפה של הדברים. בנוסף הכניסה כוללת נסיעה קצרה ברכבת עם קטר קיטור - נסיעה של כ-10 דקות עד למקום בו אפשר לבצע חיפוש זהב - ממש כמו פעם.

המקום בהחלט חביב ולמרות שתיכננו את הזמנים לפי הזמנים של הרכבת, היתה להם בעיה עם הקיטור ובמקום לצאת לנסיעה ב-9:45 הרכבת יצאה רק ב10:45. יש במקום כמה כמה מתקנים לילדים ואומגה כך שהילדים מאד נהנו במקום.

 

אחר כך נסענו ל-Arthur’s pass -במקור רצינו לעשות שם מסלול אבל הצפי של מזג האוויר היה שלג. אז החלטנו לנסוע בכל זאת וליהנות  מהדרך (שהיתה מאד יפה) ולאכול שם ארוחת צהריים. אכלנו במקום היחיד שם בערך - Wobbly - יקר אבל טעים.

חזרנו לעיר ואז נסענו למבשלת בירה Monteith - החלטנו שהילדים ישתעממו, ולכן הקפצנו אותם למלון שהיה שתי דקות משם, ואנחנו נשארנו לסיור שארך כמעט שעה ובסופו קיבלנו 4 טעימות של בירה (כוסות של 200 מ״ל).

 

בערב קפצנו לסניף New World שהיה צמוד למלון - שם גם גילינו שיש כרטיס לתיירים המאפשר 10% בקנייה בסניפי New World - חבל שכבר עבר חצי טיול...

צמוד לסופר היה גם סניף של דומינוס - הזמנו פיצות (ולחם שום לאריאל) לארוחת ערב. בעלות של 21$ קיבלנו פיצה גדולה, פיצה בינונית ללא גלוטן (בשבילי) ולחם שום. לחשוב שבארץ בעלות כזאת בקושי פיצה משפחתית אפשר לקבל.

יום שבת, 12.10.19 - פרנז גוזף

בבוקר עזבנו את המלון בדרכנו ל-Franz Joseph - לכיוון הקרחון. קודם עשינו עצירה בדרך ב-Hokitika Gorge - ערוץ נחל יפה (הליכה קצרה של 15 דקות לנקודת התצפית). מזג האוויר האיר לנו פנים.

 

משם נסענו לכיוון Franz Joseph – היכן שנמצא הקרחון המפורסם. הגענו לעיירה, עשינו צ'ק אין והשארנו את הדברים בחדר במוטל – The Terrace והלכנו לאכול ארוחת צהריים ב-The Landing. עלות לילה במלון היתה כ-260$.

חזרנו למלון על מנת לנסוע לראות את הקרחון – עשינו שני מסלולים קצרים המאפשרים תצפית לקרחון. מזג האוויר היה מעונן ותוך כדי גם ירד גשם, מה שקצת פגע בראות, אבל עדיין הצלחנו לראות את הקרחון.

 

חזרנו למלון למנוחה ובערב קפצנו לשתות בירה ב-The Landing.

יום ראשון, 13.10.19 - בדרך לקווינסטאון

הכיוון היה קווינסטאון עם עצירות בדרך. עצירה ראשונה (בעיקר לפיפי) - ב-Haast. משם המשכנו ל-Fantail falls - מהחנייה למפלים 2 דקות הליכה.
  

עצירה הבאה - Blue Pools - הליכה של כ-15 דקות עד לנקודה בה רואים את ״הבריכות״ – מים בצבע טורקיז. היתה קצת שמש כדי לאפשר לנו לצלם תמונות לא רעות.

 

ארוחת הצהריים אכלנו ב-Wonderland Makarora Lodge.  חוץ משניצלונים והמבורגר - לא היו דברים אחרים לאכול.

המשכנו לנקודת תצפית - Lake Wanaka viewpoint. תצפית לא רעה על האגם, אם כי בהמשך הדרך ראינו אותו במלוא הדרו.

משם נסענו למלון שלנו - The Sherwood- אחד הטובים שהיינו בו. לילדים היה חדר אחד עם 3 מיטות ולנו חדר עם מיטה זוגית. חדרי השינה היו למעלה והסלון והמטבחון היו בקומת הכניסה. הנוף היה לאגם והיה מדהים! העלות ל-3 לילות היתה כ-930$. יותר יקר יחסית לשאר המקומות בהם היינו אבל שווה ביותר.

נסענו בערב לעשות קניות בסופר. עצרנו אחר כך לטייק אוואי של סושי שאכלנו בערב עם הילדים.

יום שני,14.10.19 - וואנקה

בבוקר יצאנו למסלול ליד Wanaka - הר Iron - עלייה של 250 מטר שממנה רואים את כל האיזור. למעלה עשינו לא מעט תמונות של קפיצות - היה נוף מטורף ומזג אוויר מעולה!

 

קפצנו לאכול בוואנקה בדוכן מקסיקני - האוכל היה טעים מאד! Burrito Craft. ואז נסענו למוזיאון Puzzling World. העלות למשפחה היתה 85$. הילדים מאד נהנו שם. מוזיאון עם אשליות אופטיות, מבוך בחוץ ועוד כמה דברים.

 

אחרי שעתיים בערך יצאנו משם לכיוון Queenstown - אני ומיכי הזמנו מקום לParagliding במקום שנקרא skytrek - הבעלים מסתבר ישראלי. העלות היתה 225$ לאחד ויש אפשרות לתמונות ווידאו בעולת נוספת של 60$.

הילדים באו איתנו עד לנקודה ממנה צונחים. משם הם נסעו עם אחת העובדות לנקודת הנחיתה וחיכו לנו שם.

בהחלט חוויה מרהיבה!

  

בחזרה החזירו אותנו למרכז העיר והמשכנו להסתובב בעיר. נכנסנו לבר של עוגיות - Cookie Time - חנות מפורסמת של עוגיות חמות בכל מיני שילובים. הבנות בחרו במילקשייק בתוספת עוגיות שוות מעל ודניאל אכל איתנו 3 סוגים של עוגיות.

המשכנו להסתובב עוד קצת בעיר - כמה חנויות מזכרות היו פתוחות - ואז חזרנו למלון.

 

יום שלישי, 15.10.19 - אקסטרים בקווינסטאון

היום הוגדר כיום פעילויות האקסטרים - בבוקר נסענו ל-Shotover - שייט בנהר בסירת מנוע - הרבה שפריצים ואקסטרים - בהחלט החוויה שהילדים יזכרו כהכי שווה. הזמנו מקום מראש ובחרנו דווקא בחברה הזאת שהיא ותיקה ומאד מומלצת. ההבדל משאר החברות שהחברה הזאת מבצעת את השייט בנהר ולא באגם והשייט הוא יותר אקסטרים. המחיר היה יותר גבוה משאר החברות ולטעמנו זאת היתה חוויה בהחלט שווה!

 

משם נסענו ל-Skyline - חנינו את האוטו ליד משרד הזמנות דרכו קנינו כרטיסים לרכבל ול-Luge - ככה קיבלנו 4 שעות של חנייה חינם (כי לא היתה חנייה פנויה באיזור). קנינו כרטיס משפחתי ל-3 נסיעות ב-luge - מעין מזחלות הרים במסלול. הילדים התלהבו בטירוף. הנוף מלמעלה היה מדהים.

  

משם ירדנו לעיר והלכנו לאכול ארוחת צהריים. החלטנו לנסות את מזלנו במסעדת ההמבורגרים המפורסמת - Fergburger - באמת אחד ההמבורגרים הטובים שאכלנו.

אחר כך חיפשנו ספר לדניאל ומיכי - איכשהו יוצא שתמיד בחו״ל השיער של דניאל  מצריך תספורת.

ליד הספר היה מכון קעקועים. מראש עוד השתעשעתי ברעיון של לעשות קעקוע בניו זילנד. בקווינסטאון יש כמה מקומות מומלצים. המכון הזה היה אחד מהם -White Tiger. קיבלתי הצעת מחיר והלכתי למכון השני שהיה לא רחוק על מנת לקבל עוד הצעת מחיר. בסוף חזרתי למכון הראשון ועשיתי את הקעקוע! ביקשתי משהו פשוט ועדין, אז התהליך לא היה ארוך (עשרים דקות בערך).

המשכנו עוד קצת להיות בעיר, להנות ממזג האוויר ומהאווירה ואז חזרנו למלון, שם אכלנו ארוחת ערב ויותר מאוחר קפצנו שוב לבר של המלון.

יום רביעי, 16.10.19 - טה אנאו

עזבנו את קווינסטאון ואת המלון השווה ל-Te Anau – עיירה נוספת בדרום השוכנת על אגם Te Anau. הנמכנו ציפיות לגבי מקום הלינה – כי כל כך נהנינו ב-Sherwood – אבל הופתענו לקבל ממש וילה ממש חמודה – היה בה סלון, פינת אוכל, מטבחון, חגר הורים וחדר לילדים ושירותים שלא נמצאים באמבטיה (יתרון גדול!) -  Lakeside Motel & Apartments- עלות לשני לילות היתה כ-650$.

 

אחרי ששמנו את הדברים במלון, הלכנו לאכול ארוחת צהריים. בהמלצת בעלת המוטל נסענו למסעדה הנקראת Fat Duck – היה מאד טעים וארוחות הילדים היו ממש מקסימות – מעבר למנה עצמה (המבורגר או שניצל וצ'יפס), הילדים קיבלו מלפפון, גזר, אגס ותפוח בצד. בנוסף קרקרים של אורז קטנים ופופקורן מתוק.

אחרי ארוחת הצהריים נסענו לאיזור האגם – קרוב ל-Visitor Center – מזג האוויר היה נחמד – השמש זרחה מבעד העננים והשמיים היו תכולים. הלכנו סביב האגם ועצרנו קצת לנוח (אני הייתי עם מיגרנה חזקה).

 

ארוחת ערב אכלנו במלון – קפצנו לסופר וקנינו מצרכים כולל בשר, ועשינו על האש.

יום חמישי, 17.10.19 - מילפורד סאונד

בבוקר יצאנו כבר בשמונה לכיוון מילפורד סאונד ולאיזור ארץ הפיורדים. הנסיעה עצמה היתה מדהימה – נופים מדהימים – שילוב של שלג, הרים מסביב והרבה מים.

הזמנו כרטיסים בשייט של  Mitre Peak כמה ימים מראש. השייט יצא ב-11:10, אך היה צריך להגיע חצי שעה לפני. בנוסף, את הרכבים משאירים במגרש חנייה המרוחק כקילומטר מהנמל, ומשם יש שאטלים שלוקחים את הנוסעים. הגענו למקום החנייה, השארנו את הרכב ובדיוק הגיע שאטל. תוך 2 דקות נסיעה הגענו כבר לנמל. הגענו די מוקדם כך שחיכינו כשעה.

השייט עצמו ארך שעתיים. בחרנו בחברה הזאת מכיוון שמדובר בסירה קטנה יחסית (עד 75 מקומות), שעוצרת קרוב למפלים ולצוקים לאורך הנהר. מי שמעוניין, יכול להיות על סיפון הסירה בזמן שהיא מתקרבת למפלים ולהירטב כהוגן! היינו מוכנים והבאנו מעילי גשם ובגדים להחלפה.

  

אחרי השייט הלכנו לבית הקפה הנמצא 5 דקות הליכה מהנמל כדי לאכול ארוחת צהריים. המחירים די יקרים יחסית, אבל ככה זה כשאין שום דבר קרוב בנמצא.

אחרי ארוחת הצהריים חזרנו לרכב והתחלנו את הנסיעה לכיוון המלון, כשהפעם אנחנו עוצרים בכמה מקומות תצפית וצילום תמונות, כמו The Chasm, Mirror Lakes ו-Eglinton Valley – הכל עצירות לא ארוכות – נוף מהמם והרבה תמונות לאוסף.

  

יום שישי, 18.10.19 - לכיוון החוף המזרחי

יצאנו בתשע בבוקר כשאנחנו עוזבים את ארץ הפיורדים וממשיכים לחוף המזרחי. בגדול הכיוון היה העיר דנידין (Dunedin), אם כי לא ישנו שם בלילה אלא בעיירה סמוכה בשם Mosgiel במקום עם צימרים שנקרא Longbourne Lodge Motel. עלות לילה במלון היתה כ-240$.

בדרך עצרנו בכמה מקומות. קודם עצרנו ב-Purakaunui Falls – מפלים מדורגים די מרשימים. ישנה הליכה של כ-10 דקות מהכביש עד למפלים. לקח לנו 3 שעות עד שהגענו למפלים, כך שאחרי הביקור בהם עצרנו בעיירה Owaka לאכול ארוחת צהריים. אין הרבה אופציות באיזור, אך המקום בו עצרנו היה בהחלט נחמד – השירות היה ממש טוב והאוכל טעים: Lumber Jack Café & Restaurant.

אחרי ארוחת הצהריים המשכנו בנסיעה צפונה יותר בתקווה לצפות באריות ים ב-Surat Bay. לצערנו לא ראינו אף אריה ים. מזג האוויר התחיל להיות קריר יותר ונשבו רוחות חזקות, כך שויתרנו על הליכה עד לסוף המפרץ וחזרנו לאוטו.

העצירה האחרונה היתה ב- Nugget Point Lighthouse – מקום בו ישנו מגדלור, אך גם תצפית על סלעים גדולים מאד בים שהם בצורת Nuggets. ישנה הליכה של כ-900 מ' עד למגדלור, והנוף מאד מאד מרשים. מזכיר מאד את הנופים של אירלנד וסקוטלנד – צוקים גבוהים מעל הים. הרוח היתה מאד חזקה וכמעט עפנו תוך כדי הליכה.

 

משם כבר נסענו למלון, איפסנו את הדברים ואז החלטנו לצאת לאכול בחוץ. חיפשנו בעזרת גוגל מקום, והחלטנו לנסוע אליו. לצערנו בשישי בערב התפריט היה שונה ממה שראינו באתר של המקום, ולכן המשכנו למקום אחר שראינו בגוגל במרחק של 5 דקות הליכה. היה כבר קר והיתה רוח, והתאכזבנו שנאמר לנו שאין מקום. חזרנו לכיוון האוטו ועל הרחוב הראשי של העיירה עצרנו בבית קפה קטן יחסית, אבל עם מנות מתאימות לנו ולילדים – בהחלט היינו מופתעים לטובה: Blend Esperesso.

יום שבת, 19.10.19 - חוף בולדורס ואומארו

סוף הטיול מתקרב ואיתו גם היעד האחרון שלנו: קרייסצ'רץ (Christchurch). יצאנו בתשע בבוקר לכיוון קרייסצ'רץ ועשינו שתי עצירות: הראשונה היתה ב-Moeraki Boulders Beach – חוף ים שמצויים בו סלעים גדולים בצורה של גולות ענקיות – או כמו שמיכי תיאר – זה כאילו ענק גדול שיחק בגולות שלו והניח אותן על החוף. מכיוון שהשמש חייכה אלינו, יכולנו לעשות שלל פוזות למצלמה וליהנות מהמקום, שמעבר לסלעים היה מאד יפה.

החוף עצמו מצוי למרגלות צוק, כשלמעלה מצוי בית קפה. במלון שיצאנו ממנו המליצו לנו מאד על הקפה במקום. בסופו של דבר, גם הילדים קיבלו ארטיקים ויצא שבילינו במקום קרוב לשעתיים.

  

משם חשבנו לנסוע ל-Oamaru Blue Penguin Colony לנסות לראות פינגווינים. אבל כשהגענו למקום בסביבות 13:00, הבנו שלא ממש נראה אותן, כי בשעה הזאת הם מקננים ושומרים על הקינים שלהם. השעות הטובות יותר הן אחרי 8 בערב אז הם יוצאים ועולים מהחוף. ויתרנו על הפינגווינים, אבל המרינה שליד נראתה קורצת. חנינו ליד המרינה והיה שם גן שעשועים חביב ביותר לילדים (כולל כמובן אומגה). השמש היתה נעימה והחלטנו שאת ארוחת הצהריים נאכל באיזור הזה. ראינו שלא רחוק מצויה מבשלת הבירה Scotts Brewing Co. שם מגישים גם אוכל, ונכנסנו לשם. הפיצות היו טעימות מאד והבנות הזמינו גם פוק'צות טעימות. היה מאד מוצלח.

 

לאחר ארוחת הצהריים ואחרי עוד עצירה בגן השעשועים, נכנסנו לאוטו לנסיעה של יותר מ-3 שעות לקרייסצ'רץ למלון האחרון שלנו בניו זילנד: Amross Motor Lodge – קיבלנו יחידה עם שני חדרי שינה, סלון ומטבח. מאד גדול ומרווח. עלות שני לילות היתה כ-500$.

אחרי כחצי שעה יצאנו לכיוון מרכז העיר – התחיל כבר להיות קריר ורצינו גם לאכול ארוחת ערב. יש לא מעט אפשרויות, אבל חיפשנו משהו שמתאים גם לילדים. הסתובבנו קצת באיזור המרכז ובסופו של דבר עצרנו ב-Givanni’s Restaurant & Bar – מסעדה איטלקית. המחירים כבר היו יותר גבוהים ממה שהתרגלנו עד כה, אבל המנות היו טעימות.

חזרנו למלון לשנת לילה לקראת היום האחרון בניו זילנד.

יום ראשון, 20.10.19 - קרייסצ'רץ

את היום התחלנו יותר מאוחר, ויצאנו לדרך רק ב-9:30. מכיוון שהיה יום ראשון יכולנו לנצל את היום לביקור בשוק Riccarton Rotary Sunday Market  הפועל רק בימי ראשון בין 9 בבוקר ל-2 בצהריים. בהתחלה היה נראה שהגענו לשוק של מזרח תיכוני רגיל, אבל אחרי מעט מאד זמן מצאנו דוכנים מעניינים, מוזיקה ברקע ודוכני אוכל מגוונים. השמש שוב האירה לנו פנים, כך שממש נהנינו במקום. אכלנו ארוחת צהריים קלילה במקום וסה"כ בילינו שם כמעט 3 שעות.

 

לאחר מכן המשכנו ל-International Antarctic Centre לנסות בכל זאת לראות פינגווינים. מדובר במעין מוזיאון לאנטרטיקה – אפשר למצוא הסברים על הקוטב הדרומי, תערוכה קטנה, סרטי D4 שהילדים ואנחנו מאד נהנינו, פינגווינים פצועים (או נכים) שחיים שם (כולל האכלה שלהם) וכן כניסה לחדר המצוי ב-8- מעלות וסימולציה של סופת שלגים, שהטמפרטורות בחדר מגיעות ל-18- מעלות. בנוסף בחוץ ישנם כלבי האסקי שניתן ללטף ויש שם גם חנות מזכרות ממש מיוחדת (אם כי לא רכשנו כלום). בילינו במקום שעתיים וקצת ובכך סיימנו את היום, היות ורצינו שהילדים יילכו לישון מוקדם כי הטיסה להונג קונג יצאה למחרת בשבע בבוקר. ארוחת ערב אכלנו בחדר מכל השאריות שנותרו לנו.

  

Viewing all 25516 articles
Browse latest View live


<script src="https://jsc.adskeeper.com/r/s/rssing.com.1596347.js" async> </script>