התחנה הבאה, חיפה בת גלים.
החשש ניכר היטב מכל שיחה עם ותיקי בת גלים על תוכנית הפיתוח. בת גלים הפכה לשכונה פרנואידית, נעה בין נוסטלגיה לעבר ססגוני מימי קום המדינה לבין חזון ימי ביאת המרינה, בין הטרוטופיה לאוטופיה, כשההווה תמיד נתון למאבקים. לא מפליא אם כך, שהדבר היחיד שהתפתח לתפארת בעשרים השנה האחרונות בבת גלים הם ועדי המאבק - שומרי גחלת גאוות היחידה. ואולי זו השכונה שמזוהה יותר מכל עם הסטגנציה של חיפה, נאמנה למילות השיר של יעקב גלעד, "הכל עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת, הכל נטרף כמו חלום".
היחידה בכל שכונות החוף בארץ שממש נושקת לקו המים - ודווקא חזית הים שלה המוזנחת ביותר. שכונה תיירותית כבר מימיה הראשונים -שמצבה היום רק מבריח תיירים. גם שקטה - וגם מלאת מפגעי רעש הסוגרים עליה מכל עבריה. שיכוני רכבת מלאי חיים אך בלי טיפת נוף לים, מול בתי רפאים אטומים בבלוקים, על קו המים. המצבים האורבניים האבסורדיים ביותר מתקיימים כאן כקרקס שמציג לראווה את מופע הטעויות, הטפשות וחוסר האכפתיות של קברניטי העיר, כאילו היו גזירת גורל. בבת גלים, חיפה ירדה מהפסים. תחנה מרכזית עצומה שעומדת חמש שנים הרוסה ואין פוצה פה, טיילת שוממה ומאובנת, מחלף בטון גס לרגלי אחת מנקודות הנוף היפות בארץ, וכיכר כניסה המוקפת מכל עבר בחומות וחוטי תיל המגדרים את הרחובות.. מתפוררת, מחלידה, מתקלפת, בהקפאה - כאילו יש לעיר עוד עשרות שכונות כמו זו, שהיא מרשה לעצמה זלזול פנטסטי ואבסולוטי בבת גלים.
שביזות יום א`
ימי ראשון עמוסים בבת גלים - תושביה התרגלו ל"סינדרום ימי א`". רחוב שרל לוץ המוביל לבה"ד נסגר לתנועה עבור משאית תובלה עצומה, שנעה באיטיות ובניגוד לכיוון התנועה אל הכניסה לרחוב החד סתרי הצר, בין הגדר נטולת המדרכה לבין הבתים. בפתחו היא מנסה להסתובב אל רחוב העליה השנייה וגם בו נעצרת התנועה. בעלי עסקים משועממים יוצאים להביט בכלי המגושם רומס עם גלגליו ככר תנועה קטנה. מצד אחד שלה ממתינים שני אוטובוסי אגד שנוסעים לנוח בחניון ככר יוטבתה, שבהעדר אוטובוסי תיירים, כופה עליה אגד להפוך לתחנה מרכזית מאולתרת שלו. ומהעבר השני ממתין למשאית אוטובוס צבאי -מוצג מוזיאוני מוכר היטב - מלבד עשן ורעש המנוע המיושן, הוא מעלה תהיות קשות על המוסד שעוד משתמש בו. המשאית משייטת בנחת על נתיב וחצי. מולה סביב ככר צים בין החומות דוהר אמבולנס מהבהב בדרכו לרמב"ם. נחילי קורסיסטים משתרכים בין הרחובות והגינות, אליהם מצטרפים קלב"ניקים עם רכב, שמחפשים מקום חניה - אלו שחונים עד סוף היום, אחרים יפגשו עם האוטו בעוד שבוע או שבועיים. בוקר יום א` שגרתי בשכונה התיירותית של העיר התיירותית חיפה - אין עצי קוקוס, דקים מעץ ושמשיות לבנות, מסעדות ובתי קפה הומים על שפת הים או חופים זהובים עד האופק. אבל זה בסדר, כי מזמן גם אין כאן תיירים. לא, בעצם זה לא ממש מדויק - יש תיירים, הם רק לובשים מדים אפורים או מגיעים לביקור חולים.
שכונה?
במשקפי מתכנן, אפשר גם לא לקבל כלל את ההגדרה של בת גלים כשכונה. מה הופך שכונה לשכונה? גבול גיאוגרפי? פסיכולוגי? אולי זה אוסף מקרי של רצועות ושימושים נבדלים ומתנגשים - רצועת בתי שכונת הגנים הקאופמנית, רצועות שיכוני החיילים על ה`בארקס`, מגורי החיילים הבריטים, ורצועת המרכז הרפואי, וזו של הבה"ד, וזו של הטיילת, ובקצה עוד רצועה סוריאליסטית למדי של כפר דייגים מוזר - כאשר רק פסי הרכבת גרמו למחסום פיזי שקיבץ את כולן כיחידה אחת. וכל הרצועות האלו מחוברות לעמוד שידרה אחד, הרחוב הראשי - רחוב העלייה השניה, שגם `תופר` וגם מפריד ביניהן בו זמנית - בסוג האוכלוסיה, בערכי הנדל"ן, בציפיות התושבים, אפילו בטיב המאבקים ובסוג המפגעים המאפיין כל רצועה. אולי המבט הזה, יכול לשמש כלי עזר לשינוי חיובי. ואילו לא הייתה רכבת, או שזו הייתה משוקעת, מתחפרת, מתאיידת - ואילו היה ניתן לבצע איזה מיזם פינוי בינוי המוני בהיקפים סיניים, ולאייד גם את כל הניסויים הגאומטרים של שיכוני הרכבת, תרתי משמע, שפוזרו בסתמיות בקרית אליזער. ולהרחיב את מודל שכונת הגנים מהים ועד אלנבי, נוה צדק, במקום הנזק. החלום הקבוע, הגנרי, הטקסטבוקי, שכנראה מתאפשר לממש רק בתכנון דיקטטורי נוסח המפרץ הפרסי או המזרח הרחוק. אצלנו אפשר להסתפק בשיקום מסחרי נוסח נמל תל אביב או קיסריה, אבל גם האופק הזה עוד נראה רחוק כל כך מרציף מרגולין.
![]()
שטח בריכת השחייה ובניין הקזינו, נטוש כיום ובעבר כמרכז חיי החברה של חיפה
על גלי הנוסטלגיה
עשרות שנים עומדים בנייני האבן האטומים, כמו פרטי נובלטי שהניח אספן על מנת שיוכלו לשמש אותו לספר אודות עברם הצבעוני: שלד הקזינו הנטוש והמגרש הריק לצידו מעלים אצל ותיקי השכונה זכרונות מתקופת הזוהר של הטיילת. בריכת מי הים הכמעט-אולימפית שנבנתה עבור המכביה. שפע הצ`יזבטים סביב תעלולי המקפצות המפחידות, הנכבדים שבאו לרקוד מול הים מצפון ודרום (כמו אחיו התל אביבי, הקזינו הזה מעולם לא אירח הרבה יותר ממשחקי פוקר) ו`תכלת` ו`גן-ים` -הקולנוע הקייצי הפתוח והשיטות של הילדים בשכונה להתפלח אליו. ערגה לבתי הקפה והגלידריות, למועדון הדולפין - וקורות המשפחות שהפעילו אותם, שמרבית בניהן עזבו מזמן את השכונה, את העיר, חלקם גם את הארץ.
במסגרת קרקס האבסורד הבת-גלימי, הוקם מחדש שלד הקזינו של הבניין המקורי, שיסודותיו החלידו ונחלשו עד שהפך מסוכן לשימוש ונהרס - וכעת זהו מצבו של השלד "החדש". יזם צרפתי ביקש להקים בו מרכז בידור וקניות. במבנה החדש נוסף אגף א-סימטרי בצד אחד, בוטל החלל הפנימי הכפול והמהודר של אולם הריקודים, שהפך לקומה רצופה ואיתו נעלמה רצפת לבני הזכוכית עם התאורה הצבעונית. והיזם? הוא פשט את הרגל, והשאיר את השלד כמלון ..לנרקומנים.
המבנים האטומים בטיילת, כולם מסווגים לשימור, מוזנחים במכוון על ידי בעליהם, "אטרקציה" יחודית בה אין העירייה מתערבת עשרות שנים. שניים מהם הגיעו למעמד "המיוחל" כמספיק מסוכנים לציבור ונהרסו לפני מספר שנים, היתר בדרך. הפעם האחרונה ששוקמה הטיילת היה בשנות ה-80. משושי גרנוליט, מנורות הכדור (הרי אין יותר אייטיז מזה!), ריהוט בטון זויתי, הרכבל - ומסעדה "צפה" על זרוע אדמה קטנה שיובשה אל תוך המים. המסעדה פשטה רגל, כמו מרבית העסקים בטיילת. עד סוף שנות ה-90 עוד נעשה נסיון להשכיר מבנה לפאב הפנס, שנסגר מחוסר עניין לציבור, או חוסר בציבור. זה היה כמובן לפני גל השכרות הגדול ששוטף את ילדי בתי הספר בחיפה - גם בחופי השכונה מתכנסות חבורות וודקה, החל מבני 12 ושותות עד עלפון, כך שאולי כעת הפאב היה מצליח. לותיקים ובני הדור השני שעוד מתגוררים בשכונה נותרו הסיפורים - על קפיטנים, רבנים, פקידים ותעשיינים שהתאהבו בשכונה ובנו בה בתי מידות, הדלת שתמיד נשארה פתוחה. לפני שנתיים הגיעה תרומה לשיפוץ אחד מהם, בית רוזנפלד, מעברו השני של שלד הקזינו. ובהתאם לחזון הפיתוח התיירותי של הטיילת.. נפתח בו בית האגודה למלחמה בסרטן.
![]()
הכניסה למסעדת הדולפין, ועיצוב הפנים המפואר בבניין הקזינו
עיר שתחבורה לה יחדיו
חצי שעה לאחר עדלאידת האפורים של ימי א`, רחוב העלייה השניה מתחזל"ש. בקצהו נעמדת אשה צעירה מאחורי גדר נמוכה וידידותית, מאלו שאפיינו פעם את מרבית בתי השכונה ומטפלת את השיחים. גינת בית סקנדינביה - אכסניה בחינם למתנדבים סקנדינבים והדבר הכי קרוב למלון בבת גלים. אם שאר הגינות היו מטופחים בקפדנות דומה, אולי אפשר היה להמליץ לתיירים לרדת מסטלה מאריס ברכבל `ביצי גוראל` מבלי לחשוש מהבעות פניהם בדרכם חזרה.
את קומץ באי הרכבל ומסעדת יוטבתה מתחתיו מקבלת דרך אספלט משובשת ונטולת מדרכות, שמסתיימת בכיכר עשבים וחניון עפר מאובק. לפני עשור נבנו כמה רבי קומות מזן קוביות-שיכון-אנכיות בסמוך לפסי הרכבת, והתעורר הכרח לשפץ את רחוב העלייה השניה - אז הוא אכן שופץ, אבל עד לבניינים החדשים. חציו השני נותר חרוש בורות וסדקים מהשדרה המרכזית ועד הרכבל ומחלף אלנבי או `המחלפלצת`.
ה"מחלפלצת" מזדקרת 11 מטר, תוקעת את רגלי הבטון העצומות רק מטרים ספורים מחוף הגושלים. מחלף אלנבי הוא סמל לכך שדברים גדולים כן יכולים, ליתר דיוק - עלולים לקרות, בבת גלים. גם כאן, מדובר בדיקטטורה: עוד בטרם אושרה מרינה, הורה מצנעפוליון קניונאפרטה שאין להמתין להחלטת ועדות התכנון, מי הן בכלל, ניתן להקים את המחלף כעובדה מוגמרת, בנקודה הנופית בה מתקיים, או התקיים עד אז, הפסוק "כרמל בים יבוא". עוד אטרקצית תחבורה חיפאית בהתהוות, ובקרוב תתווסף זרוע בטון נוספת, שתספק עוד כניסה ויציאה ורעש מוטורי אל תוך בת גלים.
המחלף כבר מגמד ביעילות את המוזיאון הימי המיושן ואת גשר אח"י דקר, שמכל המקומות בעיר נשתל משום מה למרגלותיו, וחונק את מבנה מערת אליהו - מתחרה רציני על תואר אתר העלייה-לרגל הדתי המוזנח בעולם. כל כך מוזנח, שמדריכי טיולים רבים מעדיפים לחסוך מהתיירים את הביקור במקום ומסתפקים בתצפית מהמנזר בראש ההר - לפחות לדתות אחרות יש כבוד למקומות קדושים. בחיפה, בית הכנסת הגדול בהדר הוכרז לפני שבועיים כמבנה מסוכן. בתי כנסת אחרים בשכונות העיר נבנים במכולות וקראוונים, אבל תמיד ימצא תקציב לעוד מחלף חיוני מאין כמוהו.
כי בפרויקטי תחבורה ביחס לגודל העיר, חיפה כבר עקפה מזמן כל עיר אחרת בארץ, אולי בעולם. כמעט כל התקציב לפיתוח בעיר נזרק על מיזמי תחבורה, ויחד איתו נבלעים השטחים הפתוחים עבור עוד מחלפים, גשרים, מנהרות, רכבלים, חניונים, מעקפים - מה שלא מפריע לנושאי תחבורה, חניה ופקקים להמשיך לככב בראש כל ישיבת מועצה. בחמש השנים האחרונות לא נבנה אף בית מלון חדש בעיר, אבל נחנכו ארבעה מחלפים ושלושה גשרים לשמחת כולם, ועוד כף הדחפור נטויה כי העבודות על עוד מחלפי כניסה ויציאה ממנהרות הכרמל בעיצומן. הטיילת של בת גלים לא שופצה שלושים שנה, אבל בכניסה לעיר נבנה "מופע תאורת led צבעוני מתחלף" - על עוד גשר חדש. גם תקציב התיירות הושקע במיזם דרך נוף חיפה - מצפורים שהאופן היחיד לחוות אותם - כמובן, ברכב. מי צריך לשקם טיילת ונוף בקו המים, כשיש את מחלפי `יפה נוף` (החברה העירונית להשקעת התקציב הפנוי של העיר בתחבורה.. ויש למה לצפות: בקרוב עוד פיל לבן בדמות רכבל מיותר!).
ככר יוטבתה הפכה לחניון של אגד, הכבישים מלאי טלאים וסדוקים, משמאל - רגלי המחלף
באש ובקו המים
בתקופות מצנע את יהב, התנהל מאבק האיתנים לביטול המרינה-פלצת מול חופי הגושלים וחוף שקמונה. רווי בהאשמות הדדיות ויצרים, שבזבז לעיר עשרות מליוני ש"ח ו-15 שנה עקב טעות חמורה של החברה הכלכלית - והותיר את בת גלים מצולקת פיזית עם המחלפלצת ומצולקת מהזנחה יזומה של מסעות נקם. מצנע ניסה לגדר את החוף הקטן מול הבה"ד בטענה שהוא מסוכן. יהב, שתפס טרמפ ציני למדי על מאבק הירוקים במרינה ובזכותו נבחר - זיגזג והפנה להם עורף, ונקם בגולשים בהזנחה מוחלטת ומניעת תקציב לפיתוח החוף.
המרינה אולי תפסה את מירב הכותרות, אך זו רק חוליה בשרשרת מאבקים: כעת מתנהל מאבק על קיר אקוסטי, על שיקוע או הזזת הרכבת, מאבק להוצאת קוי האוטובוס המיותרים מ"תחנת" יוטבתה, מאבק בקו הדלקים, מאבק לשקם את הקזינו, המאבק לפינוי שטח הבה"ד, מאבק השייטים על מקום בחוף השקט מול החוף הדתי, מאבק למנוע ייבוש ים בתוכנית רמב"ם החדשה, מאבק על תקציבים לטפח את חוף הגולשים, מאבק על שיקום גני המשחקים שעקרה העירייה ומסרבת להחזיר בשלל תירוצים.
שפע המאבקים עזרו לגבש ועד פעלתן, שיתופי פעולה והולידו פעילויות קהילתיות שקשה היום למצוא בשכונות אחרות בחיפה, או בארץ. זה לא עניין של מה בכך - שליש מתושבי בת גלים עולים חדשים, אחוז גדול מהם קשישים. שליש נוסף סטודנטים לרפואה, קצינים ו`חולי ים`, גרים בשכירות זמנית. לא דלתות פתוחות והכרות אינטימית שאפיינו את השכונה בתחילתה, אך גם רחוק מהניכור בילט-אין שמאפיין כל כך הרבה שכונות חדשות. ולצד כל אלו, ובעקבות סימנים שהבה"ד עשוי להתפנות, זרם קטן של משקיעים. אם הם החצב או החמור, ימים יגידו. השמועות שנפוצו על ביצת זהב נדלנית עם אישור תוכנית המרינה הזיזו משהו, אבל העסק המשתלם הוא עדיין להשכיר לסטודנטים מרפפורט, כך שהפיגומים יאלצו להמתין, וממילא ידי המשפצים עמוסות עבודה במרכז הארץ.
אשפה נערמת בשטח חניון ציבורי בשכונה התיירותית. גן משחקים שנעקר, והעירייה מסרבת לשפץ, רחוב החי"ל
פה יבנו מלונות, או שלא
מאז תחילת שנות ה-90 צצו בעיתונות המקומית שלל תוכניות להקמת מלוניות ואכסניות לאורך הטיילת. עד כה, מלבד אישור תוכניות לאכסניה של 6 קומות בבית לשימור במרגולין 23, דבר לא התממש. תוכנית אחרת לבניית מלון של 15 קומות בשטח החניון ליד הרכבל, נדחתה ובצדק. ובכלל זה ארבע שנים של הבטחות סרק מפי יהב, שהנה אוטוטו, אוטוטו הקזינו הופך למלון. האמת המצערת היא שהמבנה המחודש הוקם ממש בתוך הים, ועם רעש הגלים, החלודה ועלות שיפוצו - לא רק שאין למלון הצדקה כלכלית, הוא כלל לא מתאים כמלון. התושבים מעוניינים להשתמש בו כמרכז שיט ופעילות ספורט ימי, ובנתיים המבנה עומד שומם, מסוכן, וגם מוקף גדרות פח מחלידות ומסוכנות. כך או כך, בבת גלים אין אף מלון.
לפני שלושה חודשים אישרה הועדה המקומית את `תוכנית אייזיק` - שכונה של כ- 1000 יח"ד ומרינה בשטח הבה"ד, שיתפנה אם וכאשר, בעוד חמש, אולי עשר, אולי 15 שנה. בנתיים, דווקא המרכז הרפואי רמב"ם החל לבנות ולהיבנות - חניון ענק ל-2000 כלי רכב ומבנים חדשים. כבר עשר שנים יש שם הכנות לקרית ביוטק, אבל אין תקציב. תחילה קראו לו מגדל אדם, כעת גויסה תרומה למחצית הסכום הדרוש מקרן `מורשה ניו יורק-ירושלים` האמריקנית. גם על אופיה של `שכונת המרינה` בודאי עוד יצוצו מאבקים. בעיני, תוכנית אייזק רחוקה מלממש את הפוטנציאל הגלום בשטח ייחודי ומרכזי כל כך. (על קצה המזלג - מלבד הרעיון הנכון של ציר ירוק הנפתח לים, היא מכתיבה דפוס מגורים שיוביל לעוד שורת קוביות שיכון חסרות מעוף, וללא שניתן די שטח לבתי מלון.)
בניין הקזינו בשיא תפארתו, בצילום מקצועי, עם הרכב הבולט מקדימה כמקובל. וכיום, שלד מסוכן ומגודר
כפר משוגע
בגן חובה, לפני עידן מתקני המשחקים המלוקקים מפולימרים ואינסוף תקני הבטיחות, שיחקנו בתורות בנהג החבר`מן ונוסעיו על מושבי עץ עם שני מושבים והגה חלוד שהסתובב.. באוטובוס שלנו, הגדול והירוק. לכן התחנה המרכזית של אגד הייתה כנראה הדבר הכי קרוב בחיפה לתחושה שמעניק שדה תעופה גדול - אפילו היה לה מגדל פיקוח בקצה, וה`אלף` בסמל של `אגד` ו`דן` הרי עוצבו לדמות כנף ציפור או מטוס. התחנה המרכזית של חיפה הוקמה במקביל לתחנת הרכבת - מבנה סגפני, בסגנון ברוטליסטי, אך עם מחשבה על כל פרט - הצללה, משטר רוחות, משחקי מפלסים וגאומטריה, חלוקת נפחים. כשנחנכה, הייתה התחנה הזו לתחנה הגדולה והמודרנית ביותר בארץ, סמל לחשיבותה הכלכלית של חיפה, וגם למעמדו של `אגד`. הרכבת הייתה מיושנת, חורקת ואיטית יותר מהאוטובוס, בעוד התחנה רחשה פעילות וכל דקה יצאו ונכנסו אוטובוסים עמוסים לכל חלקי העיר.
שער הכניסה המרשים לחיפה, עומד נטוש. מאז הוקמו שתי תחנות הקצה במפרץ ובחוף הכרמל והרכבת גילתה עליונות - עומדת התחנה שוממה, החנויות והמתכות נעקרו ונבזזו. העסקים עברו, כמובן, לקניונים - אל קניון התחנה המרכזית חוף הכרמל, אל הקניון שהוקם בתוך בי"ח רמב"ם. מלבד שני קיוסקים וכמה משרדים של אגד - נפתח בפינת הבניין מועדון חשפנות. שמו הלועזי, crazy village, הולם היטב את מצב התחנה, את מצב השכונה, אולי את מצב העיר כולה. משער כניסה לעיר מודרנית וצומחת, לשער הכניסה הנטוש של קרקס מחדלים. במסדרונות התחנה הנטושה מהדהד ויכוח בין כמה נהגי אגד, שפותחים שולחן ומתאספים לפרוק את הייאוש ממצב החברה באחד משני הקיוסקים שנותרו. "תאמין לי, כמו שאתה רואה את הבניין מפורק והרוס, ככה המצב שלנו באגד, וככה חיפה" הוא אומר.
המגדל מעל, כמו בנייני משרדים רבים בחיפה, עומד רובו ככולו נטוש. השטח והבניינים בבעלות משותפת של חברת נצב"א ואמות השקעות. אמות היא גם בעלת בניין המשרדים מעברו השני של הצומת, גם בו לא חסרות קומות משרדים ריקות שעומדות להשכרה ללא ביקוש. התחנה התרוקנה בסמוך לתקופת הבחירות הקודמת, כך שגם סביבה נרקמו תוכניות-אינסטנט כמו אלו המשווקות לנו כעת לקראת הבחירות האלו. החל מהסבתה לקרית ביו-טק (נשמע מוכר?) ועד קמפוס ומעונות (נשמע מוכר?). לא להקיא ולא לבלוע, התוכנית הנוכחית היא פשוט להרוס. ומה מתוכנן במקום? איזו שאלה - עוד קניון כמובן, ולצידו עוד חניון.
התחנה המרכזית בת גלים. 5 שנים של עזובה מוחלטת ומביישת. עוד קניון בדרך?
קרקס האבסורד של בת גלים מעלה מופע בלתי נדלה שמיטיב להציג את הבוז המוחלט למרכיבי הנוף, לאוצרות הטבע, למקומות הקדושים, לאדריכלות הייחודית, לפיתוח תיירותי, לספורט הימי, לחוקי התכנון, חוקי הכלכלה, חוקי הנדלן.. הכל עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת, הכל נטרף כמו חלום.
תמונות נוספות:
תמונות נוספות מהקזינו -
יפורסמו כאן ברשומה נוספת, שתוקדש לתיעוד תמונות מהקזינו והטיילת.
), הכלב והמטפלת נהנים בבית בלעדינו ורק ענבל, גורת הבית, עוד נהנית לטייל עם אבאמא.
) לא אוהב דגים! 
) אבל את הדגים האלה, הוא מאד אוהב. הם חייבים להיות מטוגנים, ואח"כ מבושלים ברוטב מלא טעמים וניחוחות, רוטב חריף שהולך מעולה עם החלה של שבת או אפאם - Apam - משהו שדומה במראהו ללחוח התימני אך טעמו שונה לגמרי. (מתכון בהמשך)
) , אז אם הוא רוצה דגים, הגזיה יוצאת לגינה יחד איתו ותוך זמן קצר הדגים מטוגנים ונכנסים אחר כבוד לרוטב המבעבע.
למה הם שם ולמה בכמות בזו? אוווו, זו כבר שאלה קשה . אבל הם שם וכמה פלפלים ניתן לקצוץ לסלט מעורב? 
