הגננת שעובדת בגן לידי ראתה את התחפושת שתפרתי לטופז וביקשה שאתפור לה בדיוק אותו דבר
רק ללא הסרט "מיס ישראל" עם תוספת של גלימה מרשימה והיא קוראת לתחפושת - "אני ישראלי". 
כרגיל אני תופרת לעת ערב ומסיימת בשעות הקטנות של הלילה...... אז תצלומים ראשונים בלילה:
עם הגלימה:
ובאור יום עליי:
עם הגלימה:
שנהייה תמיד שמחים
אחת החנויות האהובות עליי היא המקס סטוק. בין אם זה לגן, לבית, ליצירה ולילדים... אני תמיד יוצאת עם ידיים מלאות.
באחד משיטוטיי באיזור חומרי היצירה מצאתי את גברת קרש הנחמדה הזו
אמנם לא היה לי רעיון מה לעשות איתה אבל החלטתי שבשביל 2.5 ש"ח אני אקנה ורעיון בטוח יבוא בהמשך (המחשה לסיפור כבר יש לי)
ואכן הוא בא 
, כאשר נגמר לנו הפנקס עליו אנחנו רושמים את רשימת הקניות השבועית. הפנקס מוצמד למקרר עם מגנט וכל פעם מוסיפים עוד פריט לרשימה.
אז החלטתי לגנדר את גברת קרש עם קצת סומק ואודם 
ומאחור הדבקתי מגנט
יש מגנט קטן איפה שהעט אז גם היא מוצמדת ולא בורחת
עכשיו גברת קרש יכולה להמשיך בחיפושיה אחר מר מערוך 
.... או ללכת לטבול לבדה בכנרת 
איך השדרוג? יצירה מהנה ושימושית בפחות מ- 10 ש"ח
אמנם המקס סטוק טרם הגיע לרעננה והם עדיין מאלצים אותי לנסוע לכפר סבא/פתח תקווה אבל אם צריך יש את החנות 'מוזלים' שהיא גם לא רעה בכלל
איך זה שאין פה עדיין מתכון ללזניה??
הפשטידה הכי קלה, הכי אהובה על ילדים, ועל חתנים שלא אוהבים ירקות... מבוסס על המתכון של רות סירקיס
רכיבים:
חבילת עלי לזניה ללא בישול
לרוטב העגבניות:
קופסה גדולה רסק עגבניות (260 ג')
חצי כוס מים
1 כפית שום כתוש
1 כפית מלח
חצי כפית פלפל
כפית אורגנו
לתערובת הגבינה:
2 קוטג'
2 ביצים
200 ג' גבינה צהובה פרוסה
הוראות הכנה:
מערבבים את רכיבי רוטב העגבניות בקערה אחת, ואת הקוטג' עם הביצים בשניה.
בתבנית משומנת 15X20 מניחים 3 עלי לזניה בשורה. עליהם חצי מתערובת הגבינה, בעזרת כף מפזרים חצי מרוטב העגבניות על הגבינה. מכסים בפרוסות גבנ"ץ.
ושוב עלי לזניה, קוטג', רוטב עגבניות, ופרוסות גבנ"ץ.
מכניסים לתנור בחום בינוני למשך חצי שעה. תיהנו!
רייקי היא אנרגייה של ריפוי ובריאות :
בריאות פיזית, בריאות, רגשית ובריאות מנטלית - מחשבתית
הנה כמה דברים שאנשים לא יודעים על רייקי שכדאי לדעת
אולי המידע הזה יהיה לך מועיל :
1.
הרייקי היא אנרגייה שמגיעה מהבריאה ,
מהקוסמוס, למעשה מהרמות הגבוהות ביותר ומאלהים.
היא למעשה אנרגייה של אהבה -
כשיש אהבה החוסרים נשלמים .
(מטופלים רבים ברחבי העולם שטופלו ברייקי
העידו שכאשר הם מקבלים את הטיפול ברייקי -
יש להם תחושה של חום נעים כמו של
חיבוק ותחושת אהבה ועטיפה)
2.
הרייקי עוברת דרך כל דבר, חומר ואפילו בזמן -
אפשר לשלוח אותה לרחוק,
לעבר שלנו או לעתיד (- מגניב לא ?)
מתי זה נכון אגב לשלוח אותה לזמנים שונים -
אם זה משהו שקרה לנו בעבר , ורוצים לרכך ,
לרפא ולנטרל משהו שקרה ,
פחדים, חסמים, טראומות, גישה, צורת חשיבה וכו'.
וכן לעתיד - לפגישות, טיולים, מצבים עתידיים,
לתמיכה, לחיזוקים, להעלאת החיונית ,
הגברת המודעות שלנו, עוצמה, יכולת להתמודד ועוד...
3.
הרייקי מאזנת , מאפסת ומסנכרנת
את הגופים שלנו - הפיזי, הרגשי, והמחשבתי
בעת חוסר איזון כלשהו , בעייה בריאותית,
כאב, או צורת חשיבה לא מאוזנת.
היא תסדר ותארגן את כל החלקים
והאנרגיות שלנו ותעזור ליצור מצב חדש,
נקי, בריא, פרופורציונלי, ומאוזן ,
שיוכל לעזור לאדם לייצר מציאות חדשה לחיים שלו.
4.
עם הרייקי אפשר לטפל בשורה של
בעיות שונות החל מבעיות פיזיות של
כאבים ומחלות, בעיות פריון, וכלה בבעיות
של בטחון עצמי, מציאת כיוון ופריצות דרך,
הגברת המודעות , יכולת הכלה של דברים ,
עניינים רגשיים, כאוס , סערת רגשות,
חוסר שקט פנימי, פחדים וחסמים שונים,
בעיות שינה, צורת חשיבה, אמונות מגבילות ועוד...
מקווה שהצלחתי לעשות לך סדר בראש
לגבי הדבר הזה שנקרא רייקי
ולהרחיב לך קצת את הידע לגביה
הדר עויאל - מדריכה רוחנית
פחד
חד כתער הפחד
חודר פוצע לא נותן לנשום
לעתים בא בחלום ואז אי אפשר לישון
ממה נובע הפחד
מנפילה בפח
אם הוא חף ממה ולמה יפחד?
ייקח דף וירשום-אני חף
הפילו אותי בפח.
ואז אולי הפחד יתכהה
ויתכן שיעלם
ואז אפשר לרווחה לישון ובלי פחד לישון
אילה
לא עוד חד כתער
לרוץ לראות לפני שייגמר! זו ה ת ק ו פ ה לטיול פריחה מרהיב על רכס הכורכר בין חוף הבונים למעיין צבי. דיווח של חבר יום קודם נתן את האות ששיא העונה בדיוק כעת ולמחרת יצאנו לדרך בעקבות הפרח הצבעוני. 2 ק"מ דרומית למחלף פורדיס על כביש 4 פונים לכיוון פארק הדייג עולים על הגשר מעל כביש החוף וממשיכים כ 800 מטרים לכיוון הגבעות הנמוכות משמאל לבריכות המדגה של קיבוץ מעיין צבי. על הגבעה הרמה מכולן פורח צבעוני ההרים.
אתן לתמונות לדבר - מתחילים בלבן
עוברים לאדום
גם אדום וגם לבן
מקווה שלא קיבלתם פריחה :-) זהו להפעם
יש משהו נחמד ונוראי בו זמנית בכתיבת הפוסט הראשון. זה נחמד, מכיוון שמעולם לא היה לי בלוג בפלטפורמה של תפוז (הייתי מילדי ישראבלוג) והחידוש מעט מלהיב אותי (מה שמעיד מעבר לכל ספק על חיים עלובים ומשעממים). זה נוראי, כמובן, מכיוון שאני נאלצת להגדיר את עצמי וכל מילה רודפת את זו שקדמה לה במחול מוזר. כמו מנתח פלסטי אני מפסלת פנים, הפעם את פניי שלי, ומגישה את התוצר אל עיניהן הביקורתיות של בני האדם האחרים. בעבודה (אני פקידת קבלה במלון בוטיק לחוף הים התיכון בתל אביב, כמו בשירים של חמי רודנר) אני מנסה קטע חדש שאמור לחסוך את הזמן שאני מבזבזת על "לכתוב בכתב יפה" כדי שיהיה לי יותר זמן פנוי לעשן סיגריות, לקרוא ולשחק קנדי קראש כשאני לא רוצה שהמנכל"ית תתפוס אותי קוראת ספר (אני לא יודעת למה היא מעדיפה לתפוס אותי משחקת קנדי קראש, אבל זה העולם. אם אי פעם אנהל משהו אעדיף בהרבה לתפוס את העובדים שלי קוראים ספרים, אלא אם הופצו על ידי שלטון הימין)... בין כה וכה, אני מנסה פשוט למלא את המוטל עליי בצורה יעילה, לענות על התנאים, ואם אין זה הכרחי או נדרש כי התוצאה תהיה יותר מאשר "אסתטית" או "מובנת", לא למרוח זמן בקישוטים. בינינו, לקשט את הקבלה בגיל 24 לא יעזור לבת ה-14 שהייתי לחשוב שאמא ואבא אוהבים אותה ולא ימנע מבת ה-20 שהייתי להצליב איברים עם מי שהפך להיות אהבת חיי, זה שלעולם לא אעמוד בסטנדרטים שלו שבניתי בעולמות דמיונותיי המשתרעים על פני כל שביל החלב. אני מתכוונת לנסות את העניין הזה גם כאן, בעיקר כי כאן אני-לא-חייבת-שום-דבר-לאף-אחד (וזה דבר שנעים להרגיש ונעים לומר מדי פעם) וגם כי השיפוטיות, גם אם קיימת (והיא בהחלט קיימת, אני לא משלה את עצמי ולו לרגע), חסרת משמעות. אני מתכוונת להתבטא (הסיבה המסכנה בגללה בכלל פתחתי את הבלוג המסכן הזה, קל לנחש ועצוב להודות כי אין לי עם מי לדבר- לא שיחות חולין ולא שיחות נפש), וכל עוד שאצליח להתבטא, אמשיך.
(ומה איתכם? ואיתכן?)
קפצתי!!!!!!!!!!!!!! כן!!!!!!!!!!
צניחה חופשית - דקה של נפילה חופשת בנוף מהמם (מי בכלל זוכר את הנוף??? רק התמונות הן עדות למה שראיתי).
הצבתי לי יעד -ועשיתי את זה.
למה צניחה חופשית?
כי זה מפחיד, כי זה מסוכן, כי עבורי זה סמל לבחירת החופש עבור עצמי, לפריצת גבולות (כי השמיים הם לא גבול), ללא להיכנע לפחד, ללסמוך על אחר...
שנים רציתי לעשות את זה והנה - סימנתי "וי".
צנחתי עם א'. כן - הגענו לזה...
היה סופ"ש ממש כייפי... אולי יותר מידיי... צריכה להתנתק עכשיו... קצת שקט...קצת לעכל את מה שהיה... ולחזור למקום שלי - המקום שבוחר במודע ולא נסחף אחרי אף אחד שלא בטוח בעצמו.
הוא היה ממש מאושר... ראיתי את האור בעיניים שלו במהלך כל הסופ"ש... הוא חזר כמה וכמה פעמים על כמה כיף לו איתי...
יש כל כך הרבה מסרים במילים שלו ובהתנהגות שלו ובמגע שלו... מסרים של "יותר" ממה שקבענו. ואז הוא אומר:
"אני פוחד לפגוע בך שוב"....
מהמקום ה"קשוח" שלי אני יורה בחזרה: "אנחנו לא במקום הזה"
הוא אומר "אוקיי"...ואני חושבת למה התכוונתי...? באיזה מקום אנחנו בכלל?
באיזה מקום אני? באיזה מקום הוא? אבל לא אומרת כלום...כי אני בעצמי לא יודעת באיזה מקום אני.
מצד אחד כיף לי איתו ומצד שני אני יודעת שהוא לא האחד.
הוא סנטימנטלי... שוב שפת הגוף שלו שכל כך אומרת רגשות...גם כשאני ישנה הוא מחבק (ככה סיפר הבוקר)...
הוא מחמיא - הוא מפרגן - בסקס - הוא משקיע מעל ומעבר. הוא מחייך - הוא שמח במחיצתי...הוא נוגע בצורה שרק הוא יודע לגעת.
וככה עם כל מה שאני חווה - אני חסומה... עד כמה שמצליחה...הכל רק "פאן" וזהו.
אז מה עכשיו?
קבענו שזו יזיזות ופתאום לא נעים לי... יום שני אני אמורה לצאת... מה אני אמורה להגיד?
ואוטוטו כבר יום הולדת - ויש תוכניות שלא כוללות אותו למרות שהוא רמז ושאל כמה פעמים לגבי יום ההולדת שלי...
אז אני לא אומרת כלום...כל משוכה שתגיע אעבור אותה בנפרד. כרגע אני צריכה שקט אחרי הסופש הזה ומה שיהיה - נתמודד איתו נקודתית.
בסופ"ש הזה עשיתי משהו אחר, משהו חדש ולא אופייני. נסעתי לבד לפסטיבל הפלמנקו באילת .
אני אומנם רוקדת כבר כמה שנים ומאוד נהנית מהעניין, אבל כשהמורה שלי הציעה שניסע לאילת חייכתי ובתוך תוכי לא באמת חשבתי שזה יקרה.
אני לא הטיפוסים שנוסעים לחופש בלי חברים או משפחה, בלי שיהיה להם איזה עוגן להיאחז בו, ושיהיו בחדר עם אדם זר. ובהתחלה שנרשמתי הייתי בטוחה שאבטל. שזה לא באמת יקרה. אבל יום עבר ואז עוד אחד והעבודה נהייתה עמוסה על גבול הבלתי אפשרי, והלחץ עלה, והעייפות גברה והרגשתי שאני חייבת חופש. אז נסעתי.
בבוקר של הנסיעה עוד חשבתי פשוט לא להגיע, כי לא היה לי בא זר ולא מוכר. שלושה ימים אחרי התבאסתי עמוקות שהזמן עבר כל כך מהר. היה סופשבוע קסום של שמחה, ריקודים, נשיות, תנועה, שקט לעצמי והזדמנות לקחת אוויר לנשימה. היה נפלא.
בשנה האחרונה אני יוצאת הרבה מסביבת הביטחון שלי. דבר שלא נהגתי לעשות בעבר. אחד הדברים שמגדירים אותי הוא הצורך שלי ביציבות וקביעות, בעוגנים ובביטחון. אני מתמקחת ומתפשרת ביני לבין עצמי על המון דברים כשלעיתים קרובות הידוע והמוכר מנצח את החדש והזר. ובשנה האחרונה אני מרגישה שהעזתי כל כך הרבה ושכל פעם שהעזתי זה גם השתלם- פתח לי את העיניים ואת הלב למקומות חדשים ואחרים. אני פוגשת את עצמי מחדש במחוזות שלא חשבתי שאהיה בהם ואני צומחת מזה, גדלה, מתעצבת , משתנה.
אני כנראה לא אהיה פורצת גבולות או מהפכנית, אבל במקומות שלי, בטווחים שלי ,במרחבי הסיכוי והסיכון , אני אשתדל לעשות צעדים שיעזרו לי לגלות עולמות .
והמלצה אחת קטנה לסיום - צאו לרקוד, או שפשוט תרקדו בבית מול המראה או סתם בסלון. זה מרחיב את הנשמה
FRESHLY MADE SKETCHES הוא בלוג מצויין המפרסם סקיצות שבועיות לכרטיסי ברכה. הכרטיסים שמתבקשות המשתתפות להכין הם בסגנון "נקי". בניגוד לסגנון ה"פשוט ונקי" המאוד מינימליסטי, הבלוג מעודד שימוש בפרטים וקישוטים רבים , בתנאי שהכרטיס שומר על מראה "נקי" . דיו דיסטרס וקצוות קרועים אסורים. קוים נקיים והרבה "מרחב לבן" מומלצים.
השבוע שיחקתי עם סקיצה מס' 276 שלהם
זו הפרשנות שלי לסקיצה
כרטיס ראשון
כרטיס שני
להכנת הכרטיסים השתמשתי בשאריות דפים משני פרוייקטים. כל כרטיס והקולקציה שלו. כבסיסים השתמשתי ברצועות קארדסטוק שחור שנשארו לי מבניית האלבומים. הרצועות הוחתמו ועברו הבלטה (אמבוסינג). הפרחים נגזרו מתוך דפי הקולקציות והודבקו בתלת מימד. הושאר הרבה "מרחב לבן" (למרות שהוא בשחור). הקווים מאוד נקיים, ונטולי דיסטרס. כרטיסים נשיים במראה "נקי".
מקוה שאהבתם ותודה שבקרתם, אש
מבוסס על סיפור אמיתי - לגזור ולשמור למען ילדינו.
מכיוון שהתחלנו מביקור משפחות האסירים, נמשיך משם.
אומרים שמשפחה לא בוחרים. במקרה של אביחי אמנם לא בוחרים את המשפחה, אבל אפשר להדיח אותה אם היא לא מוצאת חן בעיניו.
זה קורה במשפחות הכי טובות, גם קים ג"ון און שליט צפון קוריאה כבר הדיח את רוב משפחתו, הדחות כפולות, משולשות, בעריפה, רעל, מה שתגידו.
אמנם קטונתי מלשפוט יחסים בתוך משפחה, אבל מהדקה וחצי הזו שראינו במפגש בין אביחי לאימו ולאחר מכן תגובתו, אפשר להבין שזו לא משפחה מתפקדת.
"גם אבא אוהב...", נשמע כמו "אפילו אבא אוהב אותך". שמישהו יעזור למשפחה הזו.
מה שכן אפשר להבין מהמפגש של אביחי הוא שגם אמא שלו אסטרטגית, תנו לה כמה דקות והיא תצפין כל מסר בקוד תנכי - אם למשל אחד מהחדשים מנסה לקום על אביחי הענק אז אמא שלו תגיד "אביחי, שמשון וגוליית. תזהר." אם מישהי משחקת אותה נחמדה איתו, וכשהוא מסתובב ישר מרכלת יהיה "אביחי, אשת לוט. תזהר". אם החבר הכי טוב שלו בבית, שהוא ממש כמו אח רוצה להדיחו - "אביחי, קין והבל. תשים לב."
מעניין אם גם ביום יום המשפחה של אביחי מתנהלת בדרך הזו, כי אם כן, תארו לכם מה זה להרגיש כמו כלי שחמט בכל רגע. מלחיץ.
דן ומעיין קיבלו גם הם מפגשים עם דמויות נשיות דומיננטיות.
דן נפגש עם אחותו, ומעיין פגשה באמא והתחילה למרר בבכי כאילו שהיתה התינוקת בת השנה של אנסטסיה.
אמא של מעיין או "סופר נני" מיכל דליות ?
משימת בית הכלא חילקה את הדיירים לשלוש קבוצות - סוהרים, אסירים שעובדים ואסירים שנהנים.
כמובן שלא היה הרבה עניין לציבור במשימה הזו ולכן האח הגדול הקרין להם (שוב בפעם ה100 העונה) סרטונים מתסיסים שבהם אביחי ואורנה מרכלים על שני, ושני מרכלת על אורנה וטוענת שהיא החלה להתאפר מאז ששרון גל הגיע הביתה.
שני משוכנעת שאורנה חמה על שרון ובראשה היא כבר רואה כיצד הם יושבים ביחד על גג של אחת ההתנחלויות בשומרון, קוראים תהילים ואחר כך הולכים לשרוף עצי זית של פלסטינים, וכל זה בגלל ששניהם מסורתיים, באותו הגיל ועם אותם אמונות.
על סמך התיאוריה של שני, יש מצב שיום אחד כשיפנו התנחלות בשם עמוקתה בבא "אורנה גל" תתראיין עם 20 ילדיה ותגיד שזו ארצה והיא לא מתביישת להיות ציונית וישראלית, יחד עם בעלה שרון.
קוראים לזה "מבוכה". אורנה ושרון שניה אחרי ששני מאשימה את אורנה בחיזור אחרי גל.
בשלהי המשימה שני סונג'רה לצייר למעיין על החולצה "מזל טוב מאביחי" בגלל ש"יש לה כשרון בזה".
זה בסדר, אפשר להרגע - אמני הרנסנס מיכאלאנג'לו ולאונרדו דה וינצ'י יכולים לנוח על משכבם בשקט וזאת משום שלא ראיתי איך בדיוק כיתוב על חולצה עם לק עושה אותה כשרונית כל כך.
זה כמו להגיד למישהו - אחי ואי, אתה מלך בשטיפת כלים, אכפת לך לשטוף לי את הכלים בכיור ? פשוט אף אחד לא יודע כמוך להשאיר הכל נקי, תמיד נשאר כתם.
למי שעדיין לא הבין - שני סונג'רה וכובסה על ידי מילים יפות.
המועמדים להדחה השבוע הם אנסטסיה, שרון, אורנה ושני. לפני משחקי האח.
הפעם אהמר שהמודחת תהיה אנסטסיה. כן אני יודע, הימור קל, אבל נמאס לי ליפול כל הזמן, והפעם זה נראה וודאי.
מצטער מעיין, זה חזק ממני.
לפני זמן מה, הזדמן לי להיות בהשקת קולקציית קיץ 2012 של החברה הישראלית "גולברי", אני לא כתבת אופנה ולא מתיימרת לכתוב על התצוגה ככזו ובכל זאת, הצפייה בתצוגה הזכירה לי עניין שאני עוסקת בו מזה זמן. רשתות האופנה הישראליות לא לוקחות מספיק ברצינות נשים בנות 40 +. קיימת תחושה שיש שפע אדיר בארץ לגילאי 15-30. כשאת עוברת את גיל 30 השפע מתחיל להצטמצם (TNT הגדילו לעשות והקציבו לנו עד גיל 25) וכשפנייך ל 40 וצפונה עלייך פעמים רבות לבחור בין בגדי הנערות לבגדי הדודות (או להשקיע מאות שקלים בבגדי מעצבים).
בתצוגה של גולברי העלו לבמה דוגמניות עבר בגילאי- 40-60. הרעיון כשלעצמו נהדר. בפועל לא היתה שום התאמה בין הבגדים לדוגמניות. רובן הולבשו בשמלות קצרות וצמודות מידי ובצבעוניות לא מחמיאה, הג’קטים ששולבו בהופעה לא מילאו את תפקידם נאמנה, נעלי העקב המוגזמות גרמו לכל ההופעה להיראות זולה ולא שימושית. כמה מאיתנו ילבשו שמלה יומיומית בליווי סטליטו של 12 ס"מ? ומה שבלט יותר מהכל- כמעט ולא הוצגו מכנסיים, כשברור לכל אישה ששוקלת מעל 60 ק"ג שמכנסיים טובים הם הפריט שהכי קשה למצוא, בניגוד מוחלט לעובדה שרובנו לובשות מכנסיים מידי יום. (אם מעניין אתכן לקרוא על התצוגה מנקודת מבט של כתבת אופנה ולראות תמונות, תוכלו לקרוא אצל חברתי הדס שואף ב XNET)
הפקות האופנה של "גולברי", "קרייזי ליין" "ML" ודומיהן לא משקפות את המציאות. גם אם בחרו לפרזנטוריות נשים באזור גיל ה- 40 (איילת זורר, גלית גוטמן ונועה תשבי). הרי רובנו לא זכינו במראה ובגוף שלהן ולא בסטייליסט של הפקת האופנה לצידנו מידי בוקר. אישה ממוצעת שתכנס לחנויות האלו תצא לרוב עם בגדים שלא מתאימים לגילה ולגופה, עם לוק צעיר מידי או מבוגר מידי ובעיקר, לא עדכני מספיק.
לכן, ריכזתי עבורכן כמה טיפים אופנתיים לבנות 40 + (את רובם איתרתי ברחבי הרשת, בעיקר באתרים מחו"ל שלוקחים מאוד ברצינות נשים שעברו את גיל 40).
הרעיון המרכזי הוא לא להתאמץ להיראות צעירה או לחילופין להתלבש בטעות בצורה מבוגרת מידי.
1. לא להכנע לטרנדים לא מחמיאים, אלא להתמקד בצורת הגוף ולהתלבש בהתאם (רוצה לדעת איך? בדקי כאן )
2. לא להגזים בהתאמות (כדוגמת חגורה בצבע החולצה, נעליים בצבע החגורה, צעיף בצבע העגילים וכיוב). ולהמנע מלבישת חליפת 2 חלקים שיוצרת מראה מבוגר. אם בחרת בג’קט שלבי אותו עם מכנסיים או חצאית מבד וצבע אחר.
3. כדאי להמנע מבדים זולים, נצמדים ולא מחמיאים.
4. כלל ברזל- אם בחרת בחלק עליון צמוד שלבי אותו עם חלק תחתון רחב ולהפך (אני אישית כמעט תמיד אעדיף אצל נשים בוגרות חלק עליון רפוי ומשוחרר וחלק תחתון צמוד יותר)
5. זהי את החלק הטוב בגוף והבליטי אותו. המנעי מחשיפת אזורים פחות מוצלחים.
ממה כדאי להמנע?
1. חצאית מיני או שמלת מיני קצרה (ובקצרה כוונתי כל אורך שהוא יותר מ 3 ס"מ מעל הברך), אם את גורבת גרביונים אטומים או טיץ, אורך המיני יכול להתקצר.
2. MOM JEANS (גבוה במיוחד, גדול ממידתך, משטיח ישבן ומבליט בטן וירכיים).
3. ג’ינסים קרועים/ משופשפים/ נמוכים.
4. גזרת באגי (פנסים באזור הבטן).
5. בלייזרים שלא מונחים כראוי.
6. חצאיות רחבות וארוכות מידי.
7. גרבי ניילון בצבע גוף.
8. השתדלו להמנע ממכנסי 3/4
מה כדאי?
1. קרדיגנים.
2. מכנסיים ארוכים וגבוהים בגזרה ישרה או סקיני.
3. ג’קט מחוייט איכותי.
4. ג’ינס טוב בצבע כהה אחיד, בגזרת סקיני או גזרה ישרה.
5. שמלות וחצאיות באורך הברך בהתאם למבנה גופך.
6. חולצות מכופתרות/ מעטפת/ בייסיק, מבדים עדינים שאינם נצמדים לגוף.
איך עושים את זה נכון (גם כלכלית)?
1. כדאי לערבב פריטי מעצבים עם פריטים פשוטים.
2. להוסיף להופעה אלגנטית פריט ק’זואל לתחושה צעירה יותר.
3. לבחור מדי עונה מספר פריטים עדכניים ולשלב בהופעה שתואמת את גילך (לדוגמא- מהטרנד המנומר בחרי בצעיף, אם מדובר בטרנד של צבעים בוהקים שעומד לנחות עלינו באביב הקרוב- בחרי בתיק או נעליים).
4. המנעי מצבעוניות יתר והדפסים גדולים ומוגזמים.
5. המנעי מפאייטים, חרוזים, אפליקציות, פרנזים, כל אלה משווים מראה מבוגר וזול.
6. פתחי סטייל אישי שנבנה על צורת הגוף שלך והתמקדי בבניית מלתחה בסיסית איכותית אותה תוכלי לגוון באקססוריז.
7. לא להתפשר על מידה יותר או פחות, אם הבגד לא מונח בצורה אופטימלית המנעי מקנייה.
8. הקפידי לא לחשוף את רגלייך מעל הברך, ובמקרים מסויימים גם את הזרועות.
9. הקפידי על חזיה טובה.
10. לא להגזים בענידת תכשיטים. התרכזי בתכשיט משמעותי אחד (ורצוי שלא יהיה מפלסטיק זול).
11. אם בא לך להתפרע ולהרגיש מגניבה, עשי זאת באמצעות הנעליים. נעליים מיוחדות יכולות להפוך הופעה שמרנית להופעה מעניינת וצעירה. זו הזדמנות מצויינת בשבילי להראות לכן את הנעליים שאני הייתי בוחרחת ברגע זה, של המעצבת MYKA (אותה אני מכירה אישית, אבל מבטיחה לכן, המגפונים היו מושלמים בעיני גם לו לא הייתי מכירה אותה)
סיבוב בקניון השבוע הבהיר לי את הבעיה המרכזית- מכנסיים. רוב הנשים לובשות מכנסיים גדולים מידי/רחבים מידי/לא עדכניים. גם החולצה המוצלחת ביותר תאבד מקסמה בשילוב מכנסיים לא מוצלחים. הכי חשוב במכנסיים- אזור הבטן והמפשעה. אחרי שמצאתן את המכנסיים המושלמים תוכלו לצוות להם מבחר גדול של חולצות- חולצות מכופתרות, חולצות בהדפסים עדינים, בדים נשפכים וחולצות מעטפת.
נכון, הדוגמניות בתמונה לא חצו את גיל 25, אבל הקפדתי לבחור פריטים שיראו נפלא גם על נשים בוגרות ומלאות יותר.
זארה-
Shopbop-
שמלות-
זארה-
דורותי פארקינס-
H&M
זארה מייצרת בגדים מצויינים לגילאי 40+ אבל רק עד מידה 44, גם הקולקצייה הבוגרת של H&M מוצלחת לטעמי. ורבות מדברות בשבחה של "דורותי פרקינס" (האחות הגדולה של טופ-שופ, עם מידות 34-50), לי אישית עדיין לא יצא להגיע לבדוק (קניון שרונים-הוד השרון).
רונן חן קולע בדיוק לטעמי אבל המחירים גבוהים (ובכלל, בגזרת המעצבים כדוגמת דורין פרנקפורט, רינה צין, קום איל פו, אלבמיקה, ברכה בר און ועוד רבים וטובים, יש בגדים מצויינים לבנות 40+, אבל המחירים לא מאפשרים לכל אחת להנות מהם)
ברשתות המיועדות לגילאים האלו (קרייזי ליין, גולברי, ML, גולף, הוניגמן וכיו"ב) הבגדים ברובם (לטעמי) לא מספיק עדכניים, כשאתן קונות ברשתות האלו התרכזו בפריטים העל-זמניים. רוב הניסיונות לתרגם את הקולקציות לטרנדים עדכניים, לא נעשו בהצלחה יתרה.
ועכשיו- הכירו את סילביה, בת 45, הולנדית שחיה בסינגפור, מקימת האתר 40+Style, שמטרתו לעזור לנשים שחצו את גיל ה-40 ללמוד איך להתלבש נכון ובסטייל כמובן. רבים מהטיפים שהזכרתי כאן נאספו מהאתר של סילביה. אני חייבת לציין, שעל פי תמונות הלבוש שלה היא לא תמיד מקיימת את העצות של עצמה, אבל היא ללא ספק מנסה ולרוב גם מצליחה להתלבש בצורה מעניינת, תואמת גיל ומרשימה.
אני עוד אחזור לסילביה והמדריכים שלה בפוסטים הבאים
וגילוי נאות לסיום- אני בת 39, לובשת מידה 38 ומבלה את רוב ימיי בג’ינס. הפוסט הזה מבוסס פחות על ניסיון אישי ויותר על הקשבה לנשים סביבי, קריאה ברשת וסיבוב בקניון.
קוראות בגילאים הרלוונטים, אתן יותר ממוזמנות לשתף בתגובות היכן אתן מוצאות את הבגדים השווים שלכן, לטובתן של קוראות מתוסכלות.
חברים יקרים , היום לפני חמש שנים פתחתי את הבלוג ,מאות רשומות ,עשרות רבות של מתכונים.
אוכל מבית אמא ,תבשילים מהמטבח הביתי שלי ,מאפים מלוחים בשלל צורות ,מתוקים יבשים , עם קרם קצפת ,הכל מהכל
ולב אחד פתוח שרוצה ואוהב לשתף ולחלוק עם כולם.
אוהבת מאוד כשאתם חוזרים ומשתפים במתכון שהכנתם ויצא מוצלח, אני מרגישה שנכנסתי למטבח שלכם והלב מתרחב מסיפוק!
אותו לב מרוסק ופצוע שנתן לי את הכוח להתחיל את הבלוג ,לשתף אתכם בכאבי הגדול הענק הלא מובן שאי אפשר להכיל-
אותו לב שאהב ואוהב תמיד לעולם ,התרגשתם ,צחקתם ,בכיתם ,חיזקתם תמכתם ,פרגנתם ,ביום שמח ויום עצוב.
תודה לכם חברים יקרים בזכותכם אני כאן, ממשיכה בכל הכח... תודה על התגובות החמות ,על ההערות וההארות ,חיממתם את ליבי ,
תודה על מעל 2,000,000 מילויון כניסות לבלוג (!!!!)
מבטיחה להמשיך לשתף אתכם בקסם הזה גם בעתיד. מוזמנים בשמחה להכנס לבלוג לקרוא רשומות מתוך ליבי ,להכין מטעמים קלים ממצרכים שנמצאים בכל בית ולחממם את ליבי.
שוב תודה על חמש שנים נהדרות בזכותכם
אתי 
