בשנת חיי החמישים ושלוש יזמתי וביצעתי מהלך אחד, שהיה אצלי ברשימת המטלות מזה שנים רבות: ערכתי צוואה. לא, לא קמפיין שלטי החוצות של לשכת עורכי הדין דחף אותי לכך. גם לא מות הוריי, שאמנם ערכו צוואות מסודרות, כל אחד בתורו. זו הייתה הרצאה ששמעתי לפני שנים רבות בכנס של אלו"ט. המרצה, עורך דין שמתמחה בתחום, הזהיר בכל לשון של אזהרה מפני מצב שבו אוטיסט יורש רכוש, גם אם יש לו אפוטרופוס. היות שבני הצעיר פרוח אוטיסט, ולמרות שגרושתי ואני אפוטרופוסים שלו, ישבה לי בראש הידיעה שאני חייב לערוך צוואה בת קיימא בהקדם. הידיעה הזו התחדדה משעה שהייתה לי בת זוג, רציתי לחסוך ממנה התכתשויות משפטיות עם גרושתי ועם בני הבכור. אמנם כיום היחסים ביניהם טובים, אבל ידוע שירושות טבען לסכסך בין קרובים. השנה, לאחר שהחלמתי מהניתוח לתיקון הקרע ברשתית שעברתי בשלהי שנתי החמישים ושתיים, שעה שחיי זורמים להם בשיגרה מבורכת, החלטתי שהגיע הזמן למהלך הזה.

בחרתי לשם ביצוע המהלך בעורכת דין צעירה שהיא גם קרובת משפחה, למרות שאינה מתמחה בתחום, היות שאני מכיר אותה מיום לידתה, ויודע שהיא אדם הגון, נבון, אחראי וטוב לב. אני גם יודע שהיא מושרשת בארץ דרך משפחתה ומשפחת בן זוגה, לכן סביר להניח שהיא עדיין תהיה בסביבה כשיגיע יומי להסתלק. סמכתי עליה, שתשלים את מה שחסר לה בתחום המקצועי, ושתהיה מחויבת אלי יותר מאשר מישהו שאמצא בחיפוש בגוגל, או מישהו שאגיע אליו דרך המלצות מחברים. מה גם, שאף אחד מחבריי המעטים טרם ערך צוואה. קיוויתי גם, שדרך העבודה המשותפת על הצוואה, אתקרב אל קרובת המשפחה הזו ואל משפחתה. לצערי, תקוותי זו נכזבה. סיימנו לערוך את הצוואה, ויחסינו חזרו להיות מה שהיו קודם: קרובי משפחה שנפגשים רק באירועים משפחתיים. אני מתנחם בידיעה שהמהלך הושלם, וששכר הטרחה נשאר בתוך המשפחה. בתוך כך למדתי, שעריכת צוואה אינה מצריכה התערבות של רשויות המדינה: די בכך שתהיה כתובה בשפה משפטית ברורה וחד משמעית, ובשביל זה די בעורך דין. זאת בשונה מקיום הצוואה, תהליך שאחיותיי ואני עברנו בשנתיים הקודמות בעקבות מות אמנו, ושדרש מעורבות של הרשות השופטת.

אכזבה גדולה בהרבה נחלתי השנה ביחסיי עם אחיותיי. לפני כחמש עשרה שנים, כחלק מהעבודה העצמית שלי בייעוץ הדדי, החלטתי שאשפר את יחסיי עם אחיותיי. החלטתי שאשים בצד את היחס המזלזל והאדנותי שלהן כלפיי, אעסוק בו רק בסשנים שלי בייעוץ הדדי, וכלפיהן אפגין אך אהבה ומסירות. בעיקר נסבו הדברים באחותי הבכורה, שהתגרשה מבן זוגה וגרה במרכז הארץ, ולכן הייתה נגישה יותר. כמו כן החלטתי, כנגזרת מן ההחלטה הקודמת, שאתמוך במנהיגות של אחותי הבכורה בטיפול בהורינו הזקנים והחולים. דהיינו, שלא אתווכח איתה, שאבצע את המטלות שהיא מטילה עלי, לא אמתח ביקורת, ורק בסשנים אעבד את הרגשות שעולים לי תוך כדי. ואכן, היחסים עם אחיותיי השתפרו. באירוע חברתי אחד, אפילו זכיתי לשמוע את אחותי הבכורה מסכימה עם חברה שלה שאני באמת עלא כיפאק, ומציינת שלא תמיד הייתי כזה. הכלתי בתקופה הזו הרבה עלבונות שעפו לכיווני ולכיוון אהובה בת זוגי, במחשבה שזה המחיר שעלי לשלם על היחסים הטובים, יחסית, וכן על כך שאני מותיר את עיקר האחריות להוריי ולרכושם בידי אחיותיי. הנחתי להן לעשות כראות עיניהן בחשבון הבנק של אמנו, בעודי אומר לעצמי, שעדיף שיגנבו אותי מאשר שנריב, וממילא הן צריכות את הכסף יותר ממני. בצוואותיהם כתבו הורינו שכל הרכוש יתחלק בין שלושתנו שווה בשווה, אך נמצאה קופת גמל ובה סכום גדול, שרק אחותי הבכורה רשומה בה כמוטבת. לאחר חילופי דברים חריפים, אמרתי לאחותי שתעשה בכסף מה שהיא מבינה, ולא העליתי יותר את הנושא. בשלהי השנה הקודמת, בצהרי היום שבו עברתי את הניתוח לתיקון הרשתית, אחרי ששבתי הביתה עם עין חבושה והוראה להחזיק את הראש מורכן למטה, אחותי הבכורה באה לבקר והציקה לי בשאלות על סידור הבית והמשרד שלה. לאחר מכן, בשלושת החודשים שבהם ישבתי בבית והחלמתי מהפגיעה בעין ומהטיפול, תמיכתן של אחיותיי הצטמצמה לטלפונים, בהן דרשו וקיבלו דיווחים על התקדמות מצבי הרפואי. אמרתי לעצמי, מה לעשות, זה הכי טוב שהן יכולות. לאחר שהחלמתי וחזרתי למסלול, נמצא סוף סוף קונה לבית הורינו באשקלון. השלמנו את המכירה, חילקנו בינינו את הכסף. עדיין נשאר חשבון הבנק של אמא, למקרה שיצוצו הוצאות בלתי צפויות בגין המכירה, אבל התחושה הייתה, שהנה הסתיימה תקופה קשה, ותקופה חדשה מתחילה. 

והנה, יום חורף אחד אני יושב באוטובוס בחזרה מהעבודה, ומקבל טלפון מאחותי האמצעית. יום הולדתה הששים של אחותנו הבכורה ממשמש ובא, ויש לחגוג אותו כראוי. זכרתי את ההתגייסות המשפחתית לקראת יום הולדתי החמישים, ונמלאתי ציפיה לקחת חלק בהכנות. אלא שלא כדי לשתף התקשרה אחותי האמצעית. התכנית כבר הייתה מוכנה וגמורה. אחותי התקשרה כדי לבקש את הסכמתי לכך, שההוצאות יחולו על שלושתנו. וההוצאות, אבוי, גדולות בהרבה ממה שהיו על יום הולדתי. היא אמרה, שכדי שההוצאות לא ינגסו לנו בתקציב השוטף, היא חשבה לקחת מהחשבון של אמא. שאלתי אותה מה זה משנה, הרי גם הכסף ששם הוא של שלושתנו. לא הייתה לה תשובה לזה. אמרתי לה שלא מתאים לי העניין הזה, ושאם לאחותנו הבכורה אין איך לממן יום הולדת גדול, שתחגוג יום הולדת קטן. מאותו הרגע, הודרתי כליל מן ההכנות ליום ההולדת, שהתרחש לפי התכנית המקורית, הגדולה. הוא כלל סיור מודרך בתל אביב, ארוחת צהריים לעשרות מוזמנים, וסוף שבוע במלון בוטיק תל אביבי למשפחה המצומצמת. לא שאלתי מאיפה הגיע הכסף. בארוחת הצהריים, לאחר הברכות המסורתיות, כלת השמחה הודתה לאחותה הנהדרת על ארגון האירוע הנהדר. אחותה הנהדרת לקחה את המיקרופון, ואמרה שהיא לא עשתה הכל לבד, גם הבנים עזרו הרבה. היא התכוונה לאחייניי, הבנים הבוגרים של אחותי הבכורה.

בערבו של אותו יום, כשחזרנו מן המסעדה אל המלון, אחותי הבכורה לקחה אותי הצידה, הודתה לי על כך שלא לחצתי עליה בעניין קופת הגמל, ואמרה שהחליטה לתת לי ולאחותי האמצעית חלק מן הסכום שירשה, רבע לכל אחד. הקשבתי לה עד שסיימה, לקחתי את הצ'ק שהושיטה לי, ולמלמתי משהו על זה שכסף בא וכסף הולך, ומה שחשוב זה שהמשפחה תישאר ביחד. למחרת, בשבת בבוקר, יצאנו לשוטט בטיילת. הן מדברות, אהובה ואני מקשיבים, והנה אני לומד שהן מתכננות טיול גדול לניו יורק וסביבתה בפסח. כבר הזמינו כרטיסי טיסה. "גם אתה יכול להצטרף אם אתה רוצה", זרקה לי אחותי הבכורה. אבל אני כבר לא רציתי. די, נגמר. התעייפתי. מאסתי.

אמא נפטרה, הבית נמכר, הירושה חולקה. אני לא מוכן יותר שיתייחסו אלי כאל האח הקטן, שכשהוא עושה מה שאומרים לו, אז הוא חמוד, וכשיש לו דעות משלו, אז הוא מפונק ואפשר להעיף אותו הצידה. ואם זה אומר, שיחסיי עם אחיותי יהיו מעכשיו קרים וקורקטיים, אז בסדר, זה מה שיהיה. ניפגש באירועים משפחתיים, נשאל מה נשמע ומה ככה, וזהו. את אחותי הבכורה, שאין לה בן זוג והיא גרה לידנו, נזמין לסרט או למסעדה פעם בכמה זמן. נענה לשיחת הטלפון הבלתי נמנעת בראש השנה וביום ההולדת. את ניתוח הקטרקט באותה עין, אותו הצטרכתי לעבור מתישהו, בחרתי לעבור בפסח, כשהן היו בניו יורק. לא סיפרתי להן עליו, כדי שלא תטרדנה אותי בטלפון. כששבו, הביאו לאחיהן הקטן מתנה קטנה. כמו תמיד, כאילו כלום לא השתנה. נו, טוב, שיהיה כך. אם אראה אצל מי מהן שינוי, אשקול גם אני את המשך דרכנו.

גם בזירות האחרות של חיי, בעולם העבודה ובייעוץ הדדי, שנת חיי החמישים ושלוש התאפיינה בחישוב מסלול מחדש. כבר לא מנסה להתבלט, כבר לא מחפש להנהיג. מסתפק במה שיש לי. מחפש פרוייקטים חדשים להשקיע בהם ממרצי ומכשרונותיי, אבל בלי נסיעות לתל אביב, משהו נחמד ליד הבית, אולי התנדבות איפה שהוא. בדקתי אפשרות להתנדב במיזם של העיריה לתמיכה בהורים צעירים. עזרתי קצת למסע הבחירות של אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה. בקיץ האחרון נרשמנו, אהובה ואני, לחוג שחייה שבועי בשיטת "מאסטרס". מלבדנו, יש בקבוצה עוד שלושה גברים, וישנה ג'ניפר, המדריכה שלנו, בחורה גדולה וחביבה. להפתעתי, יצא שאני השחיין המצטיין בקבוצה. החיזוקים החיוביים שמעתירה עלי ג'ניפר, זה מביך אותי כמה שהם נעימים לי וממלאים אותי. כאילו מה, מה אכפת לך מה חושבים עליך האנשים שאתה משלם להם תמורת שירות. אבל אכפת לי. כל חיי קיבלתי שבחים רק על היכולות השכליות שלי, וספגתי ביקורת על היכולות הפיזיות. לפעמים ביקורת ארסית, לפעמים ביקורת רוחשת טוב, לפעמים ביקורת שלא בוטאה כלל במלים, אבל חשתי בדקירתה. והנה, כאן אני שומע שהשתפרתי, שזה היה יפה מאד. אם יש מה לשפר, ג'ניפר קוראת לזה "דגשים", לא "תיקונים". זאת ועוד, אהובה נמצאת שם איתי, ובין המקצים, אנחנו יכולים לגעת זה בזה. זה עוד משהו שאנחנו עושים ביחד.

לא נסענו השנה למקומות חדשים ומרגשים. נסענו למקומות שכבר הייתי בהם. בתחילת יוני נסענו לפאריס לכמה ימים. לקראת יום הכיפורים, נסענו עם אביה ואחיה הצעיר של אהובה לקרקוב ולוורשה. מטרת הנסיעה, חוץ מאשר לא להיות בארץ ביום הכיפורים, הייתה ביקור בכפר ראדז'יצ'וב. בכפר הזה הסתתרה משפחת האב בזמן המלחמה, שם הוא נולד וחי עד גיל שלוש. התבוננתי באח הקטן של אהובה, ושאלתי את עצמי עד כמה אני דומה לו, עד כמה תורמת התנהגותי לכך שאחיותיי מתייחסות אלי כפי שהן מתייחסות. אין לי תשובה על כך. מכל מקום, בנסיעה הזו המנהיגות שלי הייתה נוכחת מאד, וגם זכתה להערכות. 

שלום לכולכם!

זה סיפור מקורי שנכתב בהשראת שני ציורים מהממים של "הקוסמת הורודה".

זה מתנה ממני אליה ואני מקווה ורודונות שתאהבי אותם:)

את רשאית לעשות עם הסיפורים הללו מה שבא לך:)

אז מקווה תהנו הינה הסיפור, וכל הזכויות על הציור שמורות ל"קוסמת הורודה"

נ.ב- למרות שזה סוסון ים אני ראיתי אותו יותר בתור זר פרחים אז מקווה תסלחי לי:)

היא נמשכה לאובליביון (תהום).

היא נחתה ליד אגם, ראשה עדיין סחרחר.

כל מה שזכרה היה שנרדמה במשך המשמרת שלה בעבודה.

איך יתכן שהיא נמצאת במקום אחר, כה שונה?

שיערה הארוך התנפנף ברוח בזמן שהסתכלה סביבה.

פרחים.

היא ראתה המון פרחים סביבה.

היא התכופפה ואספה חלק בידייה כמו זר.

היא הרגישה שמישהו מביט בה.

"צא משם" היא ביקשה.

חולדה קטנה הציצה עליה.

היא מיצמצה בעינייה הקטנות מחייכת.

האשה התכופפה אל עבר החולדה.

מעולם לא אהבה את החיות הגועליות האלו, אך החולדה הזאת נראתה כה שונה.

קודם כל היא החזיקה בפיה כלנית, הפרח האהוב ביותר על האשה.

"בשבילך נסיכה" אמר החולדה.

"בשבילי?" שאלה האשה מופתעת.

"הפרח הנאה ביותר, לאשה הנאה ביותר" אמר החולדה בקול גברי ומושך.

"אז אתה נסיך?" שאלה הבחורה מוחמאת.

היא היתה רגילה לסוג של מחמאות שלא היו באמת מחמיאות מגברים.

"סוג של....אחד שנסתר מהעין" אמר החולדה.

רעש של מתכת נשמע.

מבט מפוחד עלה בפניה של האשה עם השיער המתולתל.

"ברחי! אני אעקב אותם!" אמר החולדה.

אך האשה לא הספיקה לברוח כשמולה נעמדו מפלצות רשעיות לבושות במתכת קרה.

הם איימו ונופפו בחרבותיהם מולה.

היא פחדה וצרחה, אך החולדה קפץ עליהם נושך אותם, מקיז מהם דם.

זה היה קרב נורא, והאשה חיבקה אליה את זר הפרחים שכתפה בפחד, כמו מבקשת שהפרחים יגנו עליה.

לבסוף החולדה הקטנה והאמיצה ניצחה את המפלצות אך לא ללא מחיר.

החולדה שכבה על הדשא הרך נושם את נשימותיו האחרונות.

האשה ניגשה אליו בוכה.

"היה שלום אשה יפה" הוא אמר ועצם את עיניו בפעם האחרונה.

האשה בכתה ודמעותיה נפלו עליו.

היא הניחה את הכלנית שנתן לה על גופתו הקטנה.

גופו זהר והוא נעלם.

"היה שלום נסיך שלי, מי יתן וניפגש שוב" היא אמרה מרגישה איך עינייה נעצמות.

היא התעוררה בבהלה, מגלה שהיא עדיין בחנות.

"חלום..." היא מילמלה והתחילה לעזור ללקוחות העצבניים בבחירת פרחים לכבוד החג.

שעת הסגירה הגיעה והאשה עשתה הכנות אחרונות. היא היתה מאוד עייפה.

גבר נכנס לחנות.

הוא נראה כבן גילה.

הוא לא היה הגבר הנאה ביותר אך גם לא מכוער.

שיערו היה כצבע של חולדה.

משקפיים לא מודרניות במיוחד נחו על אפו.

"חנון" חשבה האשה.

"מה אני יכולה לעזור לך?" היא שאלה לא הכי בנחמדות.

בכל זאת היתה זאת שעת הסגירה והיא רצתה כבר ללכת הביתה.

הגבר בהה בה.

"רציתי לקנות פרח למישהי, אך אני חושב עשיתי טעות" הוא הודה.

"טעות?" היא נראתה משועשעת.

"כן חשבתי להביא זר פרחים למישהי בעבודה שלי, את מבינה להציע לה לצאת איתי, חשבתי היא האשה הכי יפה שראיתי" הוא אמר.

"ועכשיו?" היא שאלה.

"אני חושב שטעיתי" הוא ענה והביט בה.

הוא ניגש לזרי הפרחים בצד כמחפש פרח ספציפי.

כשמצא חייך.

הוא ניגש אליה והגיש לה כלנית יחידה.

"הפרח הנאה ביותר , לאשה הנאה ביותר" הוא אמר מגיש לה והסמיק.

ליבה דפק.

"האם..האם היית נלחם מול מפלצות בשבילי?" היא לא ידעה מאיפה השאלה צצה במוחה אבל היא היתה חייבת לדעת.

הוא הביט בה.

"בטח, אני נלחם במפלצות כל יום, את מבינה אני אוהב לשחק במשחקי דרקונים ומפלצות, ו..נכון זה לא הכי בוגר אבל.." הוא לא סיים את המשפט כי היא נישקה אותו.

"נסיך שלי" היא לחשה.

הוא חיבק אותה ונשק לה בחזרה.

" אני יודע זה נשמע מטורף אבל...רוצה נאמץ חולדה?" הוא שאל והיא צחקה מרגישה בפעם הראשונה את המשמעות של המילה "אושר".

מקווה אהבתם!

מוקדש לך יקירה קוסמת:)

בדרך למוזיאון העץ

משמר כבוד של כלי השחמט מקבלים את פנינו בכניסה למוזיאון

המשך יבוא

יום טוב ונעים

ירושלים, שבת, יום הכיפורים תשע"ח, 21 מעלות בשעות הצהריים. זו השנה הראשונה מזה שנים, שמזג האוויר ביום הכיפורים נעים ונח, השקט מלטף אוזניים, מרחיק סערות, מרגיע. אני מבינה כמה הוא חסר כל השנה.

הודות למזג האויר, יצאתי מאבו תור לסיור קצר בסביבה, בקעה, המושבה הגרמנית, התחנה הראשונה של הרכת התורכית מול תיאטרון החאן, פארק המסילה, גן הפעמון, וחזרה לטיילת שרובר האהובה, המצלמה איתי. שנים לא עשיתי זאת ביום כיפור, בגלל החום.

המחסומים בשכונה מפתיעים אותי, אף שידעתי על העוצר בגדה. היציאה משכונת אבו תור לדרך חברון נחסמה, גם הכניסה לשכונה מכיוון דרך חברון חסומה, אף שבשכונה גרים גם ערבים. אני מתקרבת למחסום, רק הולכי רגל יכולים לעבור מבעדו. רכב מסחרי מגיח פתאום מדרך חברון מנסה לפנות לשכונה, נתקל במחסום, עוקף אותו, עולה על המדרכה, וממשיך לשכונה. עוד הפתעה. אילו הייתי ערביה ואילו הייתי במצב הזה, הייתי נוהגת כמוהו.

שכונה מעורבת בהסגר

אין יוצא ואין בא, אבו תור, ירושלים

דרך לשום מקום, דרך בית לחם, ירושלים

מידי כמה דקות חולף רכב בדרך חברון, ספרתי כארבע מכוניות, הרבה יותר מאשר בזמן המצור על השכונה, כשמטוסו של טראמפ נחת בחניה סמוכה לאבו תור. מרחוב דֶרֶך חברון אני חוצה את אותה חניה ששמשה מנחת למסוקו של טראמפ, החניה כמעט ריקה מכלי רכב. אני חוצה גם את  דרך בית לחם, גם שם נוסף לרוכבי אופניים, מספר מכוניות חולפות על פני. מה קורה השנה בירושלים.

עולה על דעתי, שמזמן רציתי לראות את "אוריינט", בית המלון החדש ברחוב עמק רפאים, שתושבי המושבה הגרמנית  נאבקו לשוא נגד הקמתו. בדרך ל"אוריינט" אני מגלה את הבית הטמפלרי, וסמטה ירושלמית שלא ידעתי על קיומה, רחוב מאוריצי גוטליב, הצייר היהודי/ פולני,  יליד דרוהוביץ, שחי בשנים  1856-1879 .  

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A6%D7%99_%D7%92%D7%95%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%91

הבית הטמפלרי, בוטיק סוויטות בלב ירושלים, כך מפרסמים אותו

"אתכם הסליחה, המלון סגור בגלל יום כיפורים" כתוב בכניסה למלון. בחוץ, בפטיו אפשר להשקיף מלמעלה על  שולחנות וכסאות גן ועל קורות העץ שעליהן תוקם פה סוכה במוצאי החג.

למעלה, מלון 'אוריינט" החדש במושבה הגרמנית, משמאלו, מה שהיה פעם בית הספר הישן של הטמפלרים. בית הספר נפתח ב-1878. עם פתיחתו למדו בו 40 תלמידים. בין שתי מלחמות עולם, פעל בית הספר לסרוגין עד גרוש הטמפלרים על ידי הבריטים. אחרי כשהבריטים עזבו שוכן בו  מכון הסיבים הישראלי, שגם הוא ננטש בתורו, כשננטשה מלאכת הסיבים הישראלית לטובת ארץ סין. היום הבנין הוא חלק ממלון "אוריינט" ולשמחתי יש שלט המספר את קורות המבנה

כאן בפאטיו תוקם הסוכה

בגן הפעמון הסמוך, במתקני הספורט, ילדים בלבוש  מתוקתק, בנעלי מותגים - מתחת לחולצות הבנים משתלשלות ציציות, כשהמטפלות - אחת  ממוצא פיליפיני והאחרת הונגריה ,לפי מבטא האנגלית שבפיה - משגיחות עליהן, משקות במים, מחלקות עוגיה או פרי. ההורים, יהודים אמריקאים אמידים, המגיעים לבתי הרפאים בירושלים בחגים, ודאי עסוקים בצום ובתפילה. בסתם ימים של חול לא תמצא ילדים כמותם  במגרש המשחקים פה. גן הפעמון מלא אז משפחות ערביות.

ובגן הפעמון, ציציות, נאני ובגוד ממותג

מילא צום, אבל למה השירותים סגורים?

ב"טיילת שרובר" מתחת לעצי הזית נתקלתי במשפחה ערבית., מכונית המשפה חנתה בחורש עצי הזית, ממש על הדשא, ובני המשפחה ישובים במעגל טבלו פיתה בחומוס וקינחו בקולה. גבר צעיר, אחד מבני המשפחה, גופו מוסתר בין ענפי הזית, נער את ענפי העץ וחבט בהם במקל ארוך, והזיתים, בלי להתנגד צנחו חללים לשמיכה הפרוסה מתחת.

התקרבתי  למשפחה ושאלתי בערבית העילגת שבפי, אם יורשה לי להסתכל.

"בבקשה", ענו לי וכבדו אותי בפיתה, סרבתי, "יום הכיפורים היום".

היתה לי שהות לצלם מרחוק. כשענפי הזית מסתירים בין פוארותיהם את הבחור שעל המלאכה.  ראיתי רק את נעליו, שמעתי  את חבטות המקל בענפים. אחרי מספר חבטות קפץ הצעיר מהעץ, ואני, כשראיתי את אורכו של המקל, רק שלא יכה בי, נבהלתי. "מה את רוצה פה?" פנה אלי הצעיר בגסות, כמו מאשר ומגביר את חששי. אולי המצלמה שעל כתפי הפחידה אותו.

אחת מילדות המשפחה, הסבירה לו במטרה להרגיעו, שאני דוברת ערבית. אבל העוינות והחשדנות לא סרו מפניו ומתנועותיו. עשיתי  עצמי, לא שמה לב למימיקה האגרסיבית, לתנועות הגוף העצבניות. ולאט, לאט, משתדלת לא להסגיר סימני פחד, כפי שאני נוהגת להתרחק מכלב רגוז, התחלתי לתפוס מרחק לא לפני שברכתי את המשפחה לשלום. הצעיר רטן עוד איזה דבר, שלא הבנתי ולא קלטתי וטוב שכך.

אידיליה לכאורה בצל הזית

והשמיכה, מה איכפת לה, שייאספו בה זיתים, מעשים, אולי בניגוד לבני אדם, גם תרכך אותם

ועל הארץ, סתיו

כתבה וצלמה: באבא יאגה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

עוגת תפוחים בחושה שלוקח בדיוק 10 דקות להכין כולל לחתוך את התפוחים ,

מערבבים את כל המצרכים בקערה ,אין צורך להפריד ולהקציף ביצים רק לערבב,

ובנוסף העוגה פרווה ויוצאת רכה ועסיסית עם קרנצ'יות של האגוזים וריח הקינמון ,

עוגה שמתאימה לראש השנה לשבירת הצום ולכל השנה

מתחילים בעבודה

המצרכים:

3 ביצים

1 כוס קמח

1/2 שקית אבקת אפייה

1 כוס סוכר

1 שקית סוכר וניל

1 כפית קינמון

½ כוס שמן

3/4 כוס אגוזים קצוצים

3 תפוחים מקולפים וחתוכים לקוביות בנוניות

אופן ההכנה:

 לתוך קערה מכניסים ביצים שמן וסוכר ומערבבים היטב

בקערה נפרדת מערבבים קמח אפיה וקינמון ,מוסיפים לקערה

עם הביצים מערבבים עד לקבלת בלילה אחידה מוסיפים את התפוחים

והאגוזים מערבבים ,

יוצקים את הבלילה לתבנית משומנת קוטר 24

 אופים בתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות כ- 40 דקות.

אחרי צינון העוגה בוזקים מעל  אבקת סוכר.

אני האחרון שירוץ ויעיד שהסבתות שלו היו מכשפות. הן לא קראו לעצמן מכשפות, ואם מישהו היה קורא להן כך הן היו נעלבות מאוד. אבל הרעב המטורף שלי לכל מה שמאגי ומכושף היה כבר מבוסס כשהייתי בן ארבע. שתיהן ידעו משהו מאמנות הכישוף והן לא שמחו במיוחד ללמד אותי, אני שחיפשתי את שרביטי הכשפים שהן סרבו להראות לי בבתים עם חיפוי עץ מיושן וטפטים שמקומם בטירות בארוק ולא בטבריה של תחילת שנות התשעים.

ובכל זאת היו הכשפים הראשונים שלמדתי מהן. לא הם לא נקראו כשפים. סגולות, אמונות תפלות שהן עצמן לא הבינו מדוע הן מחזיקות בהן ובכל זאת, רציתי ללמוד ולמדתי. כשהתקדמתי סבתי היקרה רבקה לקחה אותי לאחת המכשפות המשמעותיות של טבריה והיא לימדה אותי עוד שני כשפים והרי הם לשיפוטכם להלן:

לחש הגנה מפני עין הרע: הלחש הזה הגיע מאימא של אבא שלי, שהחזיקה בבית קמיעות עין בצבע כחול טורקי, וחששה מאוד מפני כישוף היא ציוותה עלי לא לדבר על כישוף בנוכחותה:  לוקחים מידה של מלח ומניחים אותו על ניילון נצמד, מכינים חבילה נחמדה ונושאים בכיס. אין שום מילים או תפילות מלוות למלח הכוח לספוח את כוחה של העין, ויש להחליפו פעם בפעם.

לחש קללה לאלו שפגעו בנו: לסבתא מצד אימי הייתה משרה רמה מאוד עבור מישהי שרק סיימה כיתה ט'. היא הייתה גזברית של מקום ציבורי במשך כמה שנים. כאשר פיטרו אותה התירוץ היה שהיא גנבה כספים. דבר זה לא היה ולא נברא- אבל כנראה שרצו להחליף אותה במישהו אחר וזה היה סך הכול תירוץ נוח. בין אם היא למדה את הלחש ממגדת עתידות, או מסבה הקבליסט הנודע, הסיפורים השתנו כל פעם שהיא עצמה סיפרה אותם.  הלחש הוא מה נותר אותו הדבר:  לוקחים חצי חופן של פלפל שחור טחון.  מדברים אליו ואומרים את כל הדברים הרעים שקרו לנו ואת כל האיחולים השליליים כלפי מי שפגע בנו. מפזרים על כיסא או במקום שבו אדם שפגע בו ידרוך. היא נהגה לספר לי על האנשים שפגעו בה ואיך הסרטן או התאונות לקחו אותם. ללא שמץ של חרטה או רחמים.

את שני הלחשים הבאים למדתי ממכשפה שסבתא לקחה אותי אליה. קראו לה רבקה, והיא הייתה המכשפה המקצועית של טבריה. היא מזמן חלפה אל בין הערפילים והיא הייתה אישה מבוגרת מאוד כבר שהכרתי אותה. למיטב זכרוני היא שקלה כמעט 200 קילו, גובהה 1.50 והלכה עם שני קביים. לקח כמה דקות מרגע הדפיקה בדלת עד שזאת פתחה אותה, בשל קשייה ללכת.

לחש הסרת עין רעה: זה חלק מטקס שלם:  לוקחים חתיכת גביש אלום (תחמוצת אלומיניום נקראת גם שבה ועד היום היא נמכרת בחנויות תבלינים עם אזור מיסטיקה) וחתיכת לחם קטנה. שמים הרכיבים במחבת על אש נמוכה. מצביעים על האדם שאמור להיטהר ואומרים "בשם אברהם יצחק ויעקב אני מבקשת מאחינו שלמעלה (המלאכים) ואחינו שלמטה (השדים) לטהר את _______ שם האדם המיטהר. " את האלום יש להמיס במחבת עם הלחם וצורת העין, הקללות והשדים יופיעו במחבת. את השאריות יש לעטוף ולהשליך למקור מים טבעי.

לחש החזרת אהבה: "פעם באה איזו אישה, היא הייתה אחות במקצועה, והיא ביקשה להחזיר בחור ששבר לה את הלב. ביקשתי ממנה להביא לי תחתון מלוכלך שלו. גזרתי אותו לשלושה ועשיתי עם החתיכות פתיליות באמצעות עיתון ישן ונתתי לה אותם. לפני כן אמרתי "בשם אברהם יצחק ויעקב,  כמו שתחתון ישרף, ככה קורבן הכישוף יישרף בלהבת האהבה עד שהוא יחזור אליה." ונתתי לה את הפתילות,  והיא שרפה אחת ביום וביום השלישי הבחור חזר אליה."

אני לא אומר שהלחשים הללו עובדים. אני לא יכול לעמוד על האפקטיביות המלאה שלהם. הידע עצמו אינו מעיד על כוחו. אני בוחר בלחשים מורכבים כי הם מכילים שכבות רבות של משמעות, אבל אני שוב איני מזלזל בכוחו של ההודו היהודי הזה. אולי עם חסד אלוהי גבוה מספיק והידע עצמו תזכו לכוחו של הכישוף. אולי הכשפים הללו חזקים כל כך כי הם מעטים, מדויקים וסודיים כל כך. כל מה שנותר לי זה להביט אל העבר בכמיהה ולתהות מה עוד אבד, ואילו עוד שיעורים נותרו לי ללמוד- אני שבכזאת קלות רצתי אל הזר והאקזוטי והתורתי מלח, פלפל, אלום, לחם ונייר עיתון על שולחן המטבח של סבתותיי.

ארדן

של הגן

עוגיות מכונה מרוקאיות / שבלונה

חומרים:

1  קילו קמח (פחות כוס)

 1שקית וחצי אבקת אפיה

 2 שקיות סוכר וניל

 כוס ורבע סוכר 

1 כוס מיץ תפוזים טרי

1 כוס שמן

1 מרגרינה רכה

1/2  כוס סומסום

1/2  כוס קוקוס

אופו ההכנה:

ללוש היטב את כל חומרי הבצק ולתת לנוח מעט, 

(לגבי הקוקוס והשומשום, אם אוהבים את הטעם שלהם מודגש יותר, להפחית מכמות הקמח ולהשלים אותה כמות בשומשום ו / או קוקוס)

להוציא ממכונת בשר ידנית, או חשמלית, את הסכין והרשת, להבריג את החלק המתאים  שנותן צורה,

או השבלונה עם 3 דוגמאות הנמכרת בחנויות לאפיה, להכניס את הבצק לסובב  ולחתוך את הגדלים שבוחרים, להניח על תבנית אפיה מרופדת נייר אפיה,

לאפות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, לאפות עד להשחמה יפה.

  מיץ תפוזים סחוטרי                                  והוספתי גרידת קליפת תפוז לבצק

הכנתי בשבלונות , ובקורצני עוגיות בצורות שונות
לחלק את הבצק לכדורים, ולרדד על משטח עבודה מקומח 

קרדיט: ליאורה ליליאן

מבצר וורונץ נבנה בשנת 1488 והציורים נעשו ב 1547 כשהגוון הבולט הוא כחול טורקיז 

ומכן המושג "כחול וורונץ" המוכר בלכסיכון האומנות. גם כאן הקירות מתארים את חייהם

של כמה קדושים ופילוסופים דגולים. 

ושאבתם מים בששון

המשכנו דרכנו למפעל שמיצר כלים יפים בקרמיה שחורה

המשך יבוא

יום טוב

כיריים הם המקום בו אנו מניחים את הסירים על מנת לבשל את המאכלים האהובים עלינו. ישנם לא מעט סוגי כיריים - חלקם חשמליים וחלקם על גז וכדומה. במהלך הכנת ובישול המאכלים, אנו נתקלים לא פעם ולא פעמיים בזליגת רטבים, אובר מים בסיר וכו' בגורמים לכיריים להיראות רע מאוד.

הדרכים הטובות לניקיון הכיריים היא באמצעות טיפול מעמיק והסרת שומנים ומצריך אף תחזוקה שוטפת כדי להימנע מזליגת מאכלים מכאן ולהבא.

אלו כיריים מומלצות? כיריים גז או כיריים חשמליים?

על התשובה הזו אין תשובה אחת, מהסיבה שהכל עניין של העדפה אישית. בכל מקרה לכיריים חשמליים יש מספר יתרונות החסרות בכיריים גז.

הדרך למנוע זליגה מאכלים היא באמצעות נייר כסף פשוט (זה הנמכר בכל רשתות השיווק והמזון). יש לפרוס את נייר הכסף על משטח הכיריים ובכך תמנעו זליגת מאכלים וכאב ראש גדול (אולי גם כאבי גב :)

מה נכון לעשות ומה לא לגבי כיריים חשמליים? רצוי לעיין בהוראות יצרן וזאת ע"מ למנוע נזק בלתי הפיך לכיריים החשמליים, בכל מקרה לפני כל פעולה שכזו - יש לנצתק את כבל החשמל ובמידת הצורך אף לסגור את ברז הגז.
ישנם מספר המלצות בכל הנוגע לניקוי קומקום והסרת אבנית או חלודה מומלץ לעיין במאמרים טובים המספקים מענה.

 אם עדיין לא הכרתם - זה זמן טוב להכיר - אלה אוזן היא צלמת אופנה בסגנון אחר שמביאה אומנות ויצירתיות לעולם האופנה המלא קלישאות ואפילו המשעמם לפעמים, ושבחורה כזו עושה סדנת צילום - כדאי לכם להשתתף בחוויה (ומהר!) כי הביקוש גדול ויש רק אלה אחת!

לפני הסדנה של אלה הייתי בסדנה המפוארת של לארה, קשה להשוות ושניהם שונים במהות, אבל במיוחד בחוויה. אני לא אעשה השוואות, זה תוכלו לקרוא ולהבין לבד, אבל עם אלה זה היה מיוחד יותר מכל סדנה אחרת שהייתי בה עד היום.
נתחיל מההתחלה - הסדנה הייתי בת שני מפגשים - שני ימי שישי בבוקר בסטודיו מלא האור של אלה בתל אביב, מקום שבו יש קצת בעיית חנייה אבל מסתדרים עם החניונים (או במזל אם בדיוק מישהו יוצא), אבל זה באמת לא משמעותי כשמגיעים לסטודיו, פוגשים את המשתתפים וכמובן - את אלה שקיבלה את כולנו בחיוך ובשמחה.

פשוט לעשות
פתחנו בהיכרות קצרה עם אלה והיא שיתפה אותנו בדרך הקצרה, יחסית, שעשתה מאז שהתחילה לצלם ועד היום והפתיע אותי שתוך זמן קצר יחסית היא הספיקה כל כך הרבה, לי היה קצת חסר והייתי שמח לשמוע עוד קצת מהסיפור שלה - אבל אני פשוט אוהב לשמוע את סיפורים של אנשים. בהתחלה היא ביקשה מאנשים ברחוב להצטלם - דברים שאחר כך הובילו לתמונות חזקות שלה, אבל המסר שעבר לי הוא - פשוט לעשות, להתגבר על החששות, הפחדים מהסירובים ו-לעשות, מסתבר שיש אנשים שיסכימו שיצלמו אותם(!) במיוחד אם זו בחורה כמו אלה. חוץ מזה היא שיתפה הרבה סיפורים מאחורי תמונות שונות - גם מצילומים יותר מסחריים וגם כאלה אומנותיים וסיפרה איך היא התחילה עם האופנה בארץ ושוב - לנסות, לא להתייאש ולעשות. תודה אלה!

בסטודיו כמו של אלה
בינתיים הסט היה מוכן והדוגמניות כבר מוכנות, היינו בערך 12 אנשים שהתחלקנו לשתי קבוצות, היו שתי דוגמניות מקצועיות מסוכנות ועוד בחורה יפה לא פחות שגם הצטלמה (זמרת במקור) שכולן היו מקצועיות כדי "להיכנס לדמויות" וממש לשחק על הסט לפי התלבושות שלהן בצורה מאוד טבעית. בסטודיו כמו של אלה היה הרבה אור יום אז, ממש מרגישים "תמונת אלה" כבר בסט, לא היינו צריכים להתעסק בטכניות כל כך וככה הצילומים היו חופשיים יותר לחשוב על העמדה של הדוגמניות והיצירתיות על הסט. הייתה גם תאורת פלאש עם מרכך גדול למי שרצה לנסות גם את זה, אבל בתנאים שהיו - זה לא היה חובה. חייב לציין שתכנון הסט - התפאורה וכל העמדה של הדוגמניות עם עיצוב השיער והתלבושות הייתה מעולה, אלה והצוות בנו סטים מושקעים מאוד וממש בנו חלום ומה שנשאר זה לצלם ולהנות. כמו בכל סדנה אחרת היה קצת לחץ זמן, אבל הכל היה בכיף ככה שהזמן הספיק כדי למצות ולתפוס כמה תמונות טובות (שהיה אפילו עוד יותר קשה לסנן אחר כך).

היה הרבה כיבוד ושתייה, גם כריכים שאכלנו בהפסקות בין הצילומים, אלה דאגה גם לפרט הזה, שבאמת בא בזמן וחשוב לא פחות, ככה זה בצילומים - נהנים נהנים אבל בסוף רעבים מאוד.

"אנשים טובים" נכון?
יותר חשוב מזה, הייתי עם קבוצה טובה של אנשים, כולן נשים (לא מפתיע ;) ) עם עוד 2 או 3 גברים, כולם היו בכיף עם כולם, כיבדו אחד את השני וזרם פשוט טוב. אני אוהב ללכת לסדנאות במיוחד בגלל האנשים - בכל פעם אני נשאר עם החוויות וטעם טוב מהאנשים שהכרתי ודרך כל אחד נזכרים בחוויות - אז הזיכרון תמיד טוב מהם. אצל אלה זה קרה עוד יותר טוב - כי מי שמתעניין בסדנה של אלה הם אנשים טובים שתרצו לשמור עליהם על קשר.
לא שכנעתי אותכם על "אנשים טובים" נכון? במקרה יצא לי לפגוש אדם שלא חשבתי שאפגוש בזמן הקרוב, היא הייתה שקטה ועבדה בזריזות בצד, אלה אמרה כמה פעמים - "האסיסטנטית שלי - עדי דקל" השם הזה נשמע לי מוכר, לא הבנתי מאיפה.. עד שבפעם החמישית בערך אמרתי רגע.. היא כן מוכרת לי והיא כישרונית. מאוד.

"איך התמונה של אלה נוצרת"
עבר שבוע מאז הצילומים, התמונות מהסט ירדו למחשב כבר, אבל עדיין לא חלחלו למודעות שצילמנו את החלום וכבר אנחנו נפגשים באותו מקום מלא אור בשישי בבוקר. הפעם זו הייתה קבוצה יותר אינטימית - נפגשנו בשתי קבוצות ופתחנו עם הסבר על אופן עריכת התמונות ו"איך התמונה של אלה נוצרת". היו כמה טיפים וטריקים שאלה שיתפה בכיף והתעכבה על כל פרט שרצו, היא הראתה דוגמא מתמונה שצילמו בסט אבל גם הראתה טכניקות נוספות שהיא משתמשת בהם. אישית? אני עובד עם פוטושופ כבר שנים אז לא הייתי צריך להתעמק בהרבה פרטים, אבל גם לי היו חידושים. הברקות של אלה. תמיד כיף לראות איך אחר אוהב לעבוד ועם אלה זה באחריות - משהו לא מובן? שחכתם? פשוט תשאלו ותדברו איתה - זה באחריות.

שאלה סיימה את החלק של ה"עריכה והקסם" עברנו, כל אחד בתורו, אל שיחות אישיות - כ 10 דקות שתדברו, תציגו ותשאלו פנים מול פנים את אלה על מה שאתם רוצים. למי שרצה להציג בפני אלה תמונות זו הייתה הזדמנות לקבל דעה מקצועית על תמונות נבחרות, בלי קשר שזו חוויה לדבר איתה. הפעם היה חסר לי קצת סיכום עם כל הקבוצה, שמאוד שמחתי להכיר במפגש הקודם, אבל גם באינטימיות של הקבוצות הקטנות היה סיפוק שונה.

בלי קשר, ובהפתעה לגמרי, אלה הכינה לכל אחד מזכרת מהסדנה ופיתחה לנו תמונה אחת בגודל דף A4 ששלחנו לה והיא ערכה, פשוט הייתה הפתעה ודרך מקורית להשאיר את הטעם הטוב מכל החוויה שרדפה אותי כבר יותר משבועיים. עכשיו התמונה אצלי בחדר ו"רומזת" לי שהיא רוצה עוד חברים לידה. וזה יקרה.

תמונות, נכון?
קודם קצת קרדיטים -
סטיילינג - חיה וידר
איפור ושיער - חן צ'ארום
עוזרת בסט ואדם מדהים - עדי דקל
מארחת ומאסטר הסדנה - אלה אוזן

תודה רבה לכל המשתתפים שהיו בסדנה - מאוד נהניתי להכיר ולדבר עם כל אחד ממכם,
תודה רבה לכל הצוות על התכנון והעשייה של סט הצילומים המיוחד,
תודה רבה עדי, שמחתי לפגוש ולהכיר,
ואלה.. פשוט תודה, טוב?

אם יש לכם שאלות - תשאלו בכיף! בגלל זה אני כותב על הסדנה (ובבלוג.. מן הסתם) או שגם תשאלו את אלה ישירות, כי יש הרבה סיכויים שתענה לכם בכיף גם.

שיהיה לכם המון אושר והשראה
:)

פול ירוק (טרי) זה פסח...פסח זה אביב...אביב זה לא קר...אז הכנתי דגים עם פול ירוק (קפוא)...לכאורה אביב 

דג מרוקאי עם פול ירוק

דגי מושט או כל דג אחר (פרידה, בורי, נסיכת הנילוס, לוקוס כמובן...)

1 גמבה או פלפל אדום פרוס לרצועות

8-10 שיני שום (2 מהם כתושים)

2 עגבניות פרוסות

פלפל חריף שלם (תלוי ברמת החריפות שתרצו)

3/4 חבילה קטנה כוסברה קצוצה

1 שקית פול קפוא מופשר שטוף ומסונן (בפסח – הכי טעים - טרי ותרמילי הפול הריקים)

1/2 כוס שמן קנולה + 1 כף גדושה מאוד פפריקה אדומה מתוקה בשמן  (אופציה - להוסיף 1/4 כפית פפריקה חריפה)

מלח לפי הטעם

מים  

 ההכנה:

1. מכינים שמן אדום – מערבבים את השמן עם שני סוגי הפפריקה ומניחים בצד (אפשר להכין שמן אדום לפי היחס הזה זמן רב לפני כן)
2. משרים את הדגים במים עם מעט לימון ומלח – שוטפים ומניחים בצד
3. מניחים בסיר רחב ונמוך את העגבניות , הפלפלים משני הסוגים, שיני השום הכתושות, מעט מהכוסברה והפול הירוק בשכבה אחת
4. מעל הכל להניח את הדגים ולהמליח
5. למלא מים עד גובה הירקות בלבד ולהרתיח עם מכסה.
6. לאחר הרתיחה, יוצקים את השמן האדום בלבד (ללא התבלין ששקע בתחתית) על הכל ומוסיפים את שיני השום.
7. מרתיחים כמה דקות, מנמיכים את האש לבינונית, שמים את המכסה פתוח מעט מאוד רק להוצאת האדים ומבשלים עד שהרוטב מצטמצם (בודקים אם הפול רך).
8. ב-5 הדקות אחרונות של הבישול, מוסיפים את יתרת הכוסברה הקצוצה

בתאבון

הקדרים יוצרים  מהאדמה  בכפר את כלי הקרמיקה.

הגוון השחור של הכלים מתקבל מהעשן בזמן השרפה בתנור ללא חמצן בטמפרטורה של 800 מעלות במשך 24 שעות.

תינוקת יפיפיה שקבלתי רשות לצלם

אנחנו בדרך לסדנתו בישל וארוחת ערב

המשך יבוא

סוף שבוע נעים

שבת מבורכת

יש ימים שעדיף שהיית נשאר בבית.

יש ימים שעדיף להשאר לישון.

יש ימים שאתה רוצה שיגמרו כבר.

ויש ימים שהכל הולך בהם חלק.

מחר אי"ה יהיה יום כזה.

באחד מימי חול המועד של סוכות האחרון עברתי במקרה ליד פסטיבל אנימיקס שעליו כתוב שהוא פסטיבל בינ״ל לקומיקס, אנימציה וקריקטורה בסינמטק. מכל מקום, ראיתי אנשים צועדים להם מהרכבת לפסטיבל מחופשים לכל מני נסיכות, לוחמים ויקינגים ואנשי חלל. כמו כן, ראיתי אנשים מתאבקים ביניהם במתחם הפטיבל כשהם בתחפושת.

לאחר מכן חלפתי ליד המגדל הגבוה ביותר בארץ, מגדל המשרדים של עזריאלי שרונה, המתאכלס בימים אלה ממש, וחלונותיו הענקיים הכחולים זהרו בשמש.

המראות השונים התחברו בעיני למסקנה אחת - מדינת ישראל נמצאת על הקו שבין מדינה משפחתית למדינה מודרנית. עד כה, להוציא את הערבים שגם כך ממודרים מהחברה, פעלנו כאן בתרבות משפחתית. כולם הכירו את כולם. כולם היו קרובים בדם. באמת היינו כאן רק כמה מאות אלפי משפחות וזה היה טבעי.

אבל בקרוב נחצה את קו 7 מיליון היהודים ואני מרגיש שהקו הזה טומן בחובו שינוי תרבותי גדול. אנו הופכים, באופן טבעי, למדינה מודרנית, לא רק בתשתיות, אלא גם בתרבות. מדינה בעלת כלכלה מפותחת, דינמית ו״זורמת״. וחשוב מכך, מדינה בעלת גוונים תרבותיים רבים. מדינה שמספיק בטוחה בזרם התרבותי המרכזי שלה (התרבות הישראלית...כן יש דבר כזה), שמספיק בטוחה בהצלחת כור ההיתוך שלה, שיכולה להכיל גם את הפריקים המחופשים בפטיבל הזה, גם את אוהבי הסושי, גם את משתטחי קברי הצדיקים וכן - גם את המוזרות של מסלול החיים שלי.

וזה נותן תקווה כי אני אולי מרגיש שונה, אבל גם שווה. גם שווה בזכויות אבל גם שווה בערך. כלומר, אני חש שיש לי, לאורח חיי, מקום במקום הזה. שהוא יצליח לבלוע אותי ואף לקבל אותי בברכה. שהוא יצליח להבין את תרומתי אליו ושאני אצליח ליהנות מתרומתו אלי.

אני יודע שדברים אלה אולי עמומים וקשים להבנה, אך קשה להסביר תחושות. אין לי ידע וכלים מתאימים בתחום הסוציולוגיה. אולם נסו להסתכל על מרכז תל אביב סתם ביום חול. השוו אותה כעת למרכז ניו יורק, למרכז ברלין או למרכז לונדון, ותחושו בעצמכם למה אני מתכוון. השינוי כבר באוויר והוא שינוי חיובי מאוד לכולנו וגם לי.

ביום אפרורי בסוף שנת 1989, התיישב תמיר קמחי (לימים רפיק ידידיה) ליד מיקרופון השידור של גלי צה"ל, והגיש את "מצעד העשור" לסיכום המוזיקה הלועזית בשנים 1980-89. השירים והאמנים המובילים נבחרו ע"י מאזיני התחנה ששלחו בחירותיהם על גבי גלויות דואר. 

מצעדי פזמונים לועזיים התקיימו בזמנו בישראל על ידי שתי תחנות רדיו: רשת ג' נטתה לכיוון הפופ, וגל"צ (בטרם הקמת גלגל"צ) נטתה לרוק מיינסטרימי.

להלן המצעד במלואו כפי שנרשם על ידי, בתוספת קישורים והערות כטוב בעיניי .

יש לציין שבאותם ימים נהוג היה להעניק שמות עבריים לרוב השירים ("יום ראש השנה", "אוכלי חינם", "חולמי צבא") וגם לחלק מהלהקות ("משטרה", "ראשים מדברים", "מוחות פשוטים"), אבל מטעמי קריאות החלטתי להשתמש בשמות הלועזיים המקוריים. 

מקרא:

שיר מצויין שנמצא במקום נמוך מדי ו/או לא מספיק מוכר/זכור היום

קליפ מופתי

שיר/קליפ הקשור לאירוע או תהליך היסטורי בשנות ה-80 (אם לא נאמר אחרת - המלחמה הקרה)

 שיר/קליפ שנחשב שערורייתי בזמנו

סופרגרופ - מקבץ של אמנים מפורסמים

 חשש מכאב במקומות הרגישים

ביצוע מחודש 

שירי העשור:

1. Another brick in the wall - Pink Floyd  (השיר יצא לאור בסוף 1979 והשתתף במצעדים ב-1980, אז גם נבחר לשיר השנה)
2. Every breath you take - The Police (סטינג מנגן בקונטרבס!)
3. Woman - John Lennon (השיר צעד במצעדים לאחר הירצחו של לנון)
4. Brothers in arms - Dire Straits  (אנשי גל"צ התפלאו ששיר כל כך "כבד" נבחר במקום הגבוה ביותר מבין שירי דייט סטרייטס)
5. Psycho killer - Talking Heads - הלהקה ביצעה את השיר לראשונה בסוף 1977. כאן מדובר בגירסת ההופעה החיה מ-1984 ( נשארו בחוץ: Road to nowhere ,Burning down the house) 
6. Mama – Genesis
7. Purple rain – Prince
8. The river - Bruce Springsteen
9. With or without you - U2
10. Private investigations - Dire Straits
11. New Year´s Day - U2  (שיר בהשראת תנועת "סולדריות" שפעלה בפולין הקומוניסטית, וחבריה נרדפו בין השנים 1981-89) 
12. Sunday bloody Sunday - U2  (שיר על ההתנגשויות האלימות בצפון אירלנד)
13. Careless whisper - George Michael (שיר השנה 1984) (נשארו בחוץ: Faith, שירי הצמד Wham!)
14. Money for nothing - Dire Straits 
15. Russians – Sting 
16. Romeo & Juliet - Dire Straits
17.  Kiss – Prince
18.  Born in the USA - Bruce Springsteen (השיר נכתב כשיר מחאה, אבל רבים לא הבינו זאת, ביניהם נשיא ארה"ב רונלד רייגן) 
19.  Babooshka - Kate Bush (נשארו בחוץ: Cloudbusting, Running up that hill) 
20.  Against all odds - Phil Collins
21.  La isla bonita – Madonna
22.  Will you - Hazel O´connor
23.  Ashes to ashes - David Bowie
24.  Golden brown - The stranglers 
25.  Luka - Suzanne Vega (שיר השנה 1987... זוכרים? השיר מספר בגוף ראשון את סיפורו של ילד מוכה)
26. Pride (in the name of love) - U2 (שיר לזכרו של מרטין לותר-קינג)
27. Twist in my sobriety - Tanita Tikaram (שיר השנה 1988... מישהו זוכר?)
28. Biko - Peter Gabriel  (שיר לזכרו של סטיב ביקו, פעיל נגד האפרטהייד בדרום אפריקה)
29. When doves cry – Prince
30. Sweet dreams – Eurythmics
31. Sign of the time – Prince (תמיר קמחי: "המילים של השיר הזה כל כך גאוניות, שיש אנשים שתהו אם פרינס באמת כתב אותן")
32. Don´t you (forget about me) - Simple minds
33. Still loving you – Scorpions 
34. Lambada – Kaoma
35. Billie Jean - Michael Jackson  (שיר השנה 1983)
36. In the air tonight - Phil Collins
37. Army dreamers - Kate Bush
38. Englishman in New York – Sting
39. The power of love - Frankie Goes to Hollywood 
40. Big in Japan – Alphaville
41. Fragile – Sting
42. We are the world - Usa for Africa   (מיטב אמני ארה"ב ב-1985 שרים למען הרעבים באתיופיה, לאחר שאמני בריטניה עשו זאת שנה קודם לכן עם הלהיט Do they know it's Christmas )
43. Kayleigh – Marillion (הלהקה שסולנה נשמע כמו פיל קולינס)
44. I want you - Elvis Costello 
45. Don´t give up - Peter Gabriel and Kate Bush
46. Always the sun - The stranglers
47. Woman in love - Barbara Streisand
48. Boat on the river – Styx (יצא ב-1979)
49. Save a prayer - Duran Duran (נשארו בחוץ: Rio, Hungry like the wolf)
50. Moonlight shadow - Mike Oldfield
51. Modern love - David Bowie
52. The winner takes it all – Abba
53. Games without frontiers - Peter Gabriel
54. Enola Gay - Orchestral Manoeuvres in the Dark (OMD) (אנולה גיי הוא שמו של המטוס האמריקאי שממנו הוטלה פצצת האטום על הירושימה; השיר מופיע בסצנת הספינה בסרט "ואלס עם באשיר")
55. Sledgehammer - Peter Gabriel 
56. Private dancer - Tina Turner
57. Drive - The Cars
58. Come on Eileen - Dexy´s Midnight Runners
59. Eye in the sky - Alan Parsons Project
60. Hello - Lionel Richie
61. Moon over Bourbon street – Sting
62. Don´t you want me - The Human League
63. Africa – Toto
64. It must be love – Madness  חידוש... המקור משנות ה-70 הוא של Labi Siffre. ( אחלה להקה, שיצרה בעיקר מוסיקה בסגנון ה-Ska; שירם הידוע Night boat to Cairo היווה השראה ל"רכבת לילה לקהיר" של משינה; בישראל הם הצליחו יותר בשירים הרומנטיים, כמו השיר שבמקום זה, ובנוסף לו גם My girl)
65. Nikita - Elton John 
66. Like a prayer – Madonna  (הקליפ זכה למחאה חריפה מצד גורמים נוצריים, אך נבחר לקליפ האהוב ביותר ע"י צופי MTV לשנת 1989)
67. The unforgettable fire - U2
68. Shout - Tears for Fears ( נשארו בחוץ: Everybody wants to rule the world, Head over Hills)
69. In the army now - Status Quo  חידוש לשיר של האחים בולנד ההולנדים
70. Eye of the tiger – Survivor
71. Talking ‘bout a revolution - Tracy Chapman
72. Don´t let me be misunderstood - Elvis Costello  חידוש לשירם של ה-Animals.
73. Ebony and ivory - Paul McCartney and Stevie Wonder (אובנה ושנהב הם החומרים שמהם עשויים הקלידים השחורים והלבנים בפסנתר - אנלוגיה להרמוניה בין-גזעית)
74. Here comes the rain again – Eurythmics
75. Waiting for a girl like you – Foreigner
76. Bird of paradise - Snowy White
77. Don´t go – Yazoo
78. Calling you - Javetta Steele (מהסרט "קפה בגדד")
79.  Where the streets have no name - U2 (קליפ שבו חברי הלהקה מקיימים הופעה בלתי צפויה על גג בניין גבוה, כמחווה להופעה האחרונה של הביטלס, שתועדה בסרט Let it be).
80. Time after time - Cyndi Lauper (דווקא זה? נשארו בחוץ: Girls just wanna have fun, True colors)
81. Stop - Sam Brown
82. She drives me crazy - Fine Young Cannibals
83. Tainted love - Soft Cell   גירסה שונה לגמרי לשיר שבוצע בשנות ה-60 ע"י גלוריה גו'נס ( נשאר בחוץ: Torch)
84. I wanna know what love is – Foreigner
85. Bette Davis eyes - Kim carnes (שיר השנה 1981)  מסתבר שגם זה סוג של חידוש לשיר קאנטרי מ-1974. אאל"ט הסולם השתנה ממג'ורי למינורי. המילים זהות בכל אופן...
86. Thriller - Michael Jackson  (סרט אימה באורך קרוב ל-14 דקות, נחשב ע"י רבים לוידאו קליפ המשפיע ביותר בכל הזמנים)
87. Bigmouth strikes again - The Smiths 
88. Mad world - Tears for Fears
89. Dance me to the end of love - Leonard Cohen
90. Owner of a lonely heart – Yes
91. Forever young – Alphaville
92. Don´t worry be happy - Bobby McFerrin 
93. Another one bites the dust – Queen ( נשארו בחוץ:  Radio gaga, Under Pressure, I want to break free - הקליפ מכיל קטעים מהסרט האילם הקלאסי מטרופוליס)
94. Let´s dance - David Bowie
95. Big log - Robert Plant
96. Almaz - Randy Crawford
97. So far away - Dire Straits
98. The whole of the moon – Water Boys
99. Red red wine - UB40 (רגאיי לבן במיטבו)
100. There must be an angel (playing with my heart) - Eurythmics (שיר השנה 1985) 
101. Beat it – Michael Jackson
102. Panic – The Smiths  (נשארו בחוץ: How soon is now, Shoplifters of the world unite, Girlfriend in a coma)
103. Don’t leave me this way – The Communards (שיר השנה 1986) חידוש ל-Harold Melvin & the Blue Notes (נשאר בחוץ: So cold the night המעניין בהרבה)
104. Take my breath away – Berlin (מתוך הסרט Top Gun)
105. Don’t stand so close to me – The Police (שיר שכתב סטינג בהשראת חוויותיו כמורה בתיכון)
106. Eternal flame – The Bangles (נשארו בחוץ: Walk like an Egyptian, Manic Monday, Hazy shade of winter  חידוש ראוי לשיר של סיימון וגרפונקל)
107. Relax – Frankie Goes to Hollywood 
108. Heaven – Brian Adams
109. Empty garden – Elton John השיר שנכתב לזכרו של ג'ון לנון; שירים נוספים לזכרו נכתבו ובוצעו ע"י ג'ורג' האריסון וע"י פול מקרטני. 
110. Love cats – The Cure  (נשארו בחוץ: In between days, Close to me, Why can't I be you?)
111. Fade to grey – Visage
112. Old and wise – Alan Parsons Project
113. Jealous guy – Brian Ferry  חידוש לשיר של ג'ון לנון. 
114. The power of love – Jennifer Rush (זהו השיר השני בשם זה במצעד; היה בשנות ה-80 שיר שלישי בשם זה, הזכור מהסרט חזרה לעתיד). 
115. I’m on fire – Bruce Springsteen
116. You can call me Al – Paul Simon
117. Shock the monkey – Peter Gabriel (פרפרזה על שם השיר, "מוק דה שונקי", מופיעה בשיר כרים עבדול זמר מתוך אלבום הבכורה של משינה) 
118. Gold – Spandau Ballet
119. First we take Manhattan – Jennifer Warnes (מאת לאונרד כהן, שלאחר מכן גם ביצע את השיר)
120. Rock the Casbah – The Clash

זמרי העשור:

1. סטינג
2. פרינס
3. ברוס ספרינגסטין
4. מייקל ג'קסון
5. דייויד בואי

זמרות העשור:

1. מדונה
2. קייט בוש
3. סוזאן וגה
4. טינה טרנר
5. סינדי לאופר (מי שנחשבה בתחילה למתחרה של מדונה, ויש אומרים שלמדונה למעשה חיקתה אותה)

להקות העשור:

1. U2
2. דייר סטרייטס
3. פוליס

השירים הגרועים של העשור:

1. Brother Louie - Modern Talking (זכורה גם הפרודיה שיר המנגל של יאיר ניצני מהתוכנית "מוצ"ש")
2. You´re my heart you´re my soul - Modern Talking (שירי מודרן טוקינג זכו להצלחה רבה ברשת ג', ועל כן נבחרו לעתים קרובות לשירים הגרועים ביותר בגל"צ)
3. Yeke yeke - Mory Kante
4. Touch me - Samatha Fox   (היי, זה לא שיר כזה גרוע!)
5. Da da da – Trio
6. Sussana - The Art Company (זה היה שיר ממש פופולארי!)
7. Voyage, voyage – Desireless
8. Should I stay or should I go - The clash (מה גרוע בשיר הזה?)
9. Bad – Michael Jackson
10. Lambada – Kaoma (מקום 34 במצעד לעיל; בשנת 1990 השיר הזה הוכרז ב"מצעד המצעדים" של רשת ג' כשיר הטוב ביותר בשנים 1940-1990, כשהוא מקדים את Yesterday של הביטלס )

אמנים בולטים שנשארו בחוץ: 

 דפש מוד (Shake the disease,  Master and Servant, Everything counts, Just can't get enough). הלהקה צברה פופולאריות בישראל בעיקר במשך שנות ה-90. 

 מטאליקה (One, And justice for all, Seek and destroy, Fade to black). לא הושמעו בגל"צ בשנות ה-80, בדומה ללהקות מטאל אחרות. 

 קליפים מופתיים לשירים שנשארו בחוץ: 

Land of confucion - Genesis  (בקליפ מוצגים "חרצופים" של רונלד רייגן, מרגרט תאצ'ר, מועמר קדאפי ואחרים)

 Take on me - A-ha

שיר השנה 1982 נשאר מחוץ למצעד העשור:

 Abracadabra - Steve Miller Band (הופיע בסרט "איים אבודים")

ציטוט של תמיר קמחי (שזכור לי מקלטת טייפ): "משעשע אותי לחשוב שיש ילד שמקשיב לנו, שבעוד 10 שנים ישב כאן ויסכם לא רק את העשור האחרון, אלא גם את המאה האחרונה, ואולי גם את האלף האחרון... הילד הזה הוא עכשיו... בן 12". 

תמלאו את הקערה בעוגיות טעימות קלות להכנה..שמתאימות לכוס קפה ,תה,,,,, ונישנושים. והעיקר בכלום עבודה   בדיוק כמו שאני אוהבת 

מה צריך:

200 גרם שומשום

3 ביצים

1/2 כוס שמן

156 גרם סוכר חום / אפשר לבן

320 גרם  קמח.

1 אבקת אפיה

רבע כפית סודה לשתיה.

אופן ההכנה:

בקערה שימו את הסוכר ,הביצים והשמן ערבבו היטב.  הוסיפו את השומשום , הקמח, א' אפיה סודה לשתיה.ערבבו היטב. העיסה יוצאת דביקה זה בסדר גמור.

רפדו תבנית בנייר אפיה .בידיים רטובות במים גלגלו כדורים בגודל של גולה (הגדולה ) והניחו אותם במרק 3 ס"מ זו מזו.

חממו תנור ל180 מעלות ואפו עד הזהבה קלה .

זמן אפיה משוער כ20 דקות

והריחחחחחחחחחח  

נו כמה זמן לקח לכם להכין כולל שטיפת הקערה  אני בדקתי 20 דקות בזמני החופשי.

מהההה אתם עוד לא רצתם למטבח

בהצלחה חברים

תהנו

שלכם מכל ה  טובה

שבת שלום

״בחייאת את. זהו, כבר סגרת את הבאסטה? כאילו מה, נשים אחרי 60 זה טוטאל לוס-ט? תעשי טובה: צבעי תשערות שלך, בלונד הכי טוב, תעשי קארה, מה זה כל הקופץ הזה ישועפרוע יבש יבש? תמרחי שמן קוקוס טובטוב על הפרצוף העייף שלך ועל הצוואר, חוחובה על

הידיים שלך, הכי טוב אם את יכולה לארגן לך כמה זריקות בוטוקס שלא נדבר על ניתוח, וואי מה נהיה ממך, את זוכרת שהיית פעם שווה? וואי וואי. הכי טוב תקני לך כמה מסכות בד כאלו ספוגות בג׳ל לחות , מסה מסה, תצאי לך לאיזה חופש,מנוחה מנוחה,קצת מסז׳, קצת

קוסמטיקה וספר, הכי טוב ספר הומו שירומם אותך, מניקור פדיקור, וואי, כזו הזנחה מזמן לא פגשתי, מהלכת לה חופשי ברחוב, ועוד את שהיית.., נו טוב לא נבכה על חלב שנשפך, ובחייך עושים שפם לעיתים יותר קרובות, לא משנה שלבן... וזהו. בחייאת, תורידי איזה 10 קג׳...

אני רחמנית איתך, את שומעת?! באמיתי את צריכה להוריד 15-20. תראי אותי! את רואה? מי היה מאמין למדנו באותה כיתה שאם מישו עובר פה, חסר לך שתגידי ככה, אני מקסימום 45 נותנים לי. וחיים? יש לך קצת חיים? יוצאת? מבלה? שותה? סקס? נו תספרי קצת

בחייך... ותגידי, למה את לא מתלבשת צמוד? האוהל הזה אפשר לגור בתוכו משפחה מרובת ילדים...בעיניים שלי לא יודעת איך זיהיתי אותך בכלל.. ״ 
??????