חג מולד שמח
קארה כבר הבריאה לחלוטין.
אמנם נשארה לה מזכרת של צלקת קטנטנה על לחיה הימנית וצלקת בינונית על ביטנה, אך להפתעתה מינטו אמר שזה מחמיא לה ומראה על המאבקים שלה.
זה גרם לה לחייך ולהיות בטוחה בעצמה.
היא לא ציפתה כמה התלמידים שלימדה ישמחו שחזרה ללמד. הם אפילו שלחו לה פרחים ומתנות קטנות וזה חימם לה את הלב.
הם כבר עברו את השיעורים שמלמדים את סימני הידיים ואחלו ללמוד את הטכניקות הבסיסיות של שימוש בצ'אקרה ואיך להעביר אותה דרך הגוף החוצה.
זה לא היה קל כי קארה עצמה היתה צריכה למצוא שיטות יעילות ללמד אותם את זה וללמוד בעצמה.
מינטו התקדם בשיעורים בלימוד גופני עם קסם והם הגיעו כבר לשלב של אומנות הלחימה.
מסתבר שזה לא היה קל כול כך לקוסמים עצמם ויותר קל לקוסמים שחיו כמוגלגים כי היה להם ידע קצת מטלויזיה וכדומה.
לא שזה שינה הרבה, המציאות היתה אחרת לגמרי.
הארי דווקא הראה כישרון ללימודי קרב מגע ומינטו היה מלמד אותו אישית מידי פעם.
הוא היה עוזר לנוויל גם להתאמן בשעות הערב או הבוקר המוקדמות כדי לעלות לנער את הביטחון והיכולת הגופנית.
היחסים בין קארה לדראקו היו מבטים קרירים מצידה ומבטים מתחמקים ממנו.
במינטו הוא לא אעז להביט והיה בורח לצד השני כשהיה עובר לידו.
ווינקי ודובי היו מבלים איתם הרבה ביחד, וקארה אפילו לקחה את ווינקי לקנות שמלה חמודה בהוסגמיד, שווינקי גילתה שהיא מאוד מתלהבת ממנה (אחרי כמה מחמאות מדובי כמובן).
הארי היה בא מידי פעם בשבוע לעזור להם להתאמן על קסמים מהעולם שלו וקארה ומינטו למדו לאט לאט לתעל את הצ'אקרה שלהם שלא תיגמר מהר מידי בשימוש בקסמים מהעולם של הארי.
הם התחברו עם שאר המורים, כמו פרופסור ספראוט שמאוד חיבבה את מינטו שהיה עוזר לה הרבה עם הצמחים השונים, פליטיק שקארה יום אחד נתנה נשיקה לראשו בתור תודה שעזר לה ללמוד לחש חדש והיה מסמיק כל פעם שעברה לצידו.
אפילו את פילץ השרת היא הצליחה לכבוש בזה שפשוט יום אחד מצאה את גברת נוריס ובלי רשות הרימה אותה על ידיה וליטפה את החתולה שמשום מה נתנה לה והתמסרה לליטופיה.
כשפילץ ראה זאת קארה החמיאה לו על הדרך שהוא דואג לחתולה היפיפה שלו ולבית הספר.
כמובן שפילץ היה מחייך (לחרדת התלמידים שראו זאת) כל פעם שהיתה מנופפת לו לשלום.
מינטו פשוט היה מגחך מהעיניין. הוא ידע לקארה יש השפעה חיובית על כולם, ושמח שהם סוף סוף מגלים את זה.
מכיוון שבילו הרבה עם הארי הם היו מבלים גם עם המתמודדים לטורניר.
היחס היה שונה בין אחד לשני.
קרום בהתחלה היה מביט במינטו בהתנשאות עד שלמד (יותר נכון ראה ושמע) על היכולות שלו בקרב ובכושר גופני.
לקארה היה מתיחס בכבוד אם כי גם הוא לא יכל להסתיר את הסומק בלחיו כשהייתה מחייכת אליו.
פלר היתה מוקסמת ממינטו, וקארה היתה בהלם שלמישהי שיש ויילה בדם ומקסימה כל גבר אפשרי אין השפעה בכלל על מינטו.
לקארה היא היתה מתיחסת בהתחלה בזילזול, אולי בגלל היחס הקרוב שיש בין קארה למינטו, אך לאט לאט גילתה צדדים נחמדים שמזכירים לה עצמה את גילה הצעיר.
סדריק היה שונה.
הוא היה חביב יותר מהשאר.
הוא התיחס גם לקארה וגם למינטו בכבוד ולפעמים היה מוצא את עצמו מדבר איתם על דברים שמציקים לו כמו הפחד מהטורניר, והיחס של אבא שלו והציפיות ממנו.
קארה שמחה שהם מתקרבים.
היא אמרה לעצמה שתעשה הכל להציל את חיו של הנער.
החורף הגיע ואיתו השלג.
כל התלמידים וגם המורים היו שמחים ומאושרים.
מינטו לצערה של קארה כבר היה ישן עם חולצה ארוכה, וכך גם היא.
היא עברה חורפים באמריקה אבל משום מה בבריטניה החורף היה הרבה יותר קר!
מינטו אפילו העיר על כך שהחורף הזה הרבה יותר קר מקונואה והיא היתה מניחה צעיף ומחממי אוזניים עליו שלא יקפא.
(מה שגרם לו להראות הרבה יותר חמוד בעינייה ובעיניי שאר הבנות).
קארה שמה לב שהארי היה מביט במבטי קנאה מוזרים כשמינטו היה מדבר עם סדריק או מאמן את נוויל או את רון.
האם הנער נמשך למינטו?
היא היתה מביטה בהם שוב.
הארי לא היה מביט במינטו בתשוקה אלא במבט אחר...מין כמיהה?
פעם אחת שמינטו ליפף את שיערו של רון בחיבה היא ראתה את המבט של הארי והבינה.
הארי קינא באהבה שמינטו נתן לשאר, כמו שילד מקנא לאהבה של אביו לאחיו.
זה היה די ברור מאיליו למען האמת, חשבה קארה לעצמה.
הארי תמיד נמשך לדמות גברית כהורה מאשר לדמות אמהית כמו מולי לדוגמא.
בין אם זה היה דמבלדור, או רמוס או סיריוס.
היא החליטה לקחת את מינטו לשיחה.
יום אחד כשהם ישבו ליד השולחן בחדרם שותים תה היא החליטה לפתוח את הנושא.
"מינטו? אפשר לשוחח איתך על משהו?" היא שאלה.
הוא שתה מהתה מעלעל בכמה דפי מגילה לשיעורים שכתב.
"בטח קארה, מה שתרצי" הוא אמר עוזב את הדפים מפנה אליה את תשומת הלב.
היא לא ידעה איך לנסח זאת אז החליטה פשוט לומר.
"אתה יודע, בתור מורה יש לך קשר טוב וקרוב עם התלמידים" היא אמרה.
הוא הקשיב.
"ויש תלמידים מסוימים שדי מקנאים בקשר הזה" היא אמרה בשקט.
"מקנאים?" הוא לא הבין, שותה מהתה שלו.
היא נאנחה.
"מינטו, הארי מקנא לך" היא אמרה זאת ישירות גורמת לו להשפריץ את התה.
"לא במובן הזה באקה!" היא אמרה בעצבים.
הוא ניגב את פיו משתעל.
"אז באיזה מובן?" הוא שאל כשנרגע משיעולו.
"בתור אבא אידיוט! הארי מקנא לך בתור אבא! היחס שאתה נותן לשאר, הוא מרגיש קנאה כלפי זה. תבין מעולם לא היה לו יחסי אבא-בן קרובים ממישהו, ובגלל זה בשנה החמישית הוא יצא להציל את סיריוס וכמעט מת, כי הוא אהב אותו מעבר לסנדק אני מאמינה. עכשיו סיריוס לא פה בינתיים וזאת שנה מאוד קשה להארי. הוא זקוק לנוכחות אבהית עכשיו" היא אמרה ביאוש.
"אולי אני מבקשת הרבה, אבל....הארי ממש חשוב לי..." היא השפילה את מבטה מביטה בכוס התה שלה.
"גם לי קארה. אני אבלה איתו יותר" הוא אמר והיא הרימה את מבטה אליו מחייכת. הוא חייך אליה בחזרה.
"בואי" הוא אמר ותפס בידה גורר אותה החוצה.
"לאן אנחנו הולכים?" היא שאלה כשהוא גרר אותה במסדרונות אל עבר מגדלי גריפינדור.
"לבלות עם הארי. היום יום ראשון, זה יום חופשי, ומזמן רציתי לבלות במועדון שלהם" הוא אמר וניגש לתמונה של האישה השמנה.
היא הביטה בהם.
"מינטו אנחנו לא יודעים את הסיסמא" לחשה קארה.
"לא צריך" הוא לחש בחזרה.
"שלום גבירתי הנאווה, עוד לא נפגשנו. שמי מינטו נאמאקיזה ושם יופייך נישא בכול הטירה" הוא אמר.
האישה השמנה הביטה בו וסידרה את שיערה מסמיקה מחייכת.
קארה גילגלה עיניים.
"באמת?" שאלה האישה בתמונה.
"בהחלט כן! רציתי לשאול מאשה יפה שכמוך אם תרשה לנו להכנס לחדר המעונות, אנחנו הרי מורים ששייכים לגריפינדור עצמה" אמר מינטו.
"אמ....יש לכם סיסמא?" היא שאלה מנפנפת במניפתה.
"לא למען האמת, לכן באתי לבקש ממך כטובה אישית מאשה יפה שכמוך" הוא אמר מחייך אליה.
"אמ...בדרך כלל אני לא עושה זאת..אבל...נו שיהיה פעם אחת..אם חתיך כמוך מבקש" היא ציחקקה והוא קד לה בתודה.
התמונה זזה והם נכנסו בפנים.
הרבה תלמידים היו בחדר המועדון בגלל הקור שבחוץ יושבים מול האח החמימה.
המועדון נראה הרבה יותר גדול מאשר בספרים ובסרטים שקארה ראתה והוא בהחלט היה חמים ונעים.
התרגשות אמיתית היתה בליבה.
הם ראו את הארי משחק שחמט קוסמים עם רון, ואת הרמיוני יושבת קוראת ספר על הספה. עוד תלמידים היו שם.
"היי הארי!" אמר מינטו מנופף לו.
כול העיניים קפצו אליהם מביטים בהם.
"מינטו-סנסיי, מה אתה עושה פה?" הארי היה המום. המון בנות התחילו לצחקק ולהסמיק.
"באתי לבלות איתך נערי, די משעמם לנו בחדר כל היום" אמר מינטו והתיישב ליד רון והארי על הריצפה.
"איך..איך הצלחתם להכנס בלי סיסמא?" שאל הארי כשמינטו מביט בלוח השחמט בעניין.
"בוא נגיד שלמינטו יש דרכים לשכנע נשים...בין אם הן גמדוניות בית, מורות או תמונות" צחקה קארה מתישבת ליד הרמיוני על הספה.
"ואי מגניב שאתם כאן!" אמר שיימוס מתיישב ליד קארה.
קרושנקס בא לקארה והיא ליטפה אותו. לאחר מכן ניגש והתיישב על ברכיו של מינטו כשמינטו מלטף אותו והוא מגרגר בתגובה.
"נראה שהחתול שלך מחבב אותו" היא קרצה להרמיוני שהסמיקה.
רון הזיז את הרץ שלו אוכל להארי צריח כשהכלי משמיד אותו בבעיטה אכזרית.
"עוד מהלך וזה שח-מט חבר" אמר רון מרוצה.
הארי נאנח מיואש. אף אחד לא יכל לרון בשחמט.
"תזיז את החייל לשם" אמר מינטו.
הארי ורון הרימו גבה.
"אבל זה יגרום לו לאכול לי את הפרש" אמר הארי.
"תשמע מה אני אומר הארי" מינטו קרץ לו.
הארי עשה כדבריו ובאמת הפרש נאכל תרתי משמע.
הניצון של רון נראה קרוב יותר.
"עכשיו תן לו לאכול לך את המלכה" אמר מינטו.
"אתה רציני?" הארי נראה המום ורון צחק מרוצה.
"שמע לי נערי אני יודע מה אני עושה" אמר מינטו.
"אם אתה אומר,סנסיי" אמר הארי ועשה כדבריו והמלכה נהרגה בקול שירה.
"ועכשיו תזיז את החייל לשם. שחמט רונלד" אמר מינטו והארי הזיז את החייל שהרג את המלך בתרועת ניצחון.
רון היה המום, כך כל היושבים בחדר שהביטו במשחק בעיניים פעורות.
"אני..אני ניצחתי?" הארי היה המום.
"ניצחו אותי?" רון היה עוד יותר המום.
"תודה מינטו סנסיי!" הארי קפץ בשמחה. מינטו קרץ לו.
"אתה יודע שחמט פרופסור?" דין שאל בעיניין.
"מעולם לא שיחקתי" הודה מינטו.
"אז איך הצלחת לנצח אותי?" רון עדיין היה המום, גורם לכולם לצחוק.
"בוא נגיד שיש לי קצת ידע באסטרטגיה, אבל אתה בהחלט שחקן מוכשר רונלד, זה לא היה קל" אמר מינטו קורץ לנער.
"עכשיו תן לי ללמד את הארי כדי שפעם הבאה הוא יוכל לנצח אותך,איך שהוא" צחק מינטו והשאר איתו.
מינטו העביר את השעה הבאה בללמד את הארי טכניקות כשהארי מקשיב ולומד.
קארה מצידה התיישבה קרוב יותר ליד האח.
"אז מה אתן לובשות לנשף?" שאלה פארוורטי את הבנות.
"אני חושבת על משהו בצבע ירוק" אמרה ג'יני.
"את גם הולכת לנשף? איך?" שאלה לבנדר בראון.
"נוויל לוקח אותי" אמרה הנערה בעלת השיער האדום.
"הלוואי ומישהו היה מזמין גם אותי לנשף" אמרה נערה שנה שניה.
"אם מי את הולכת פרופסור?" שאלה לבנדר.
קארה לא חשבה הרבה על הנשף למען האמת.
היא ידעה שהוא אמור להתקיים עוד שלושה ימים אבל לא יחסה לו חשיבות.
היא לא היתה הטיפוס המתיפיף כול כך.
"בטח עם פרופסור נאמיקאזה" אמרה לבנדר והביטה במינטו במבט מאוהב.
"אני בטוחה גם פרופסור סנייפ שלח לך הזמנה" אמר פארווראטי.
"האמת אף אחד מהם לא הזמין אותי, אני תוהה אם אני אלך" אמרה קארה מחממת את ידייה.
"החורף פה תמיד קר?" היא שאלה.
הרמיוני דיברה לראשונה צוחקת.
"בבריטניה הוא תמיד קר" היא ענתה.
"את חייבת ללכת! כל המורים חיבים להיות שם!" אמרה נערה שנה שלישית.
"יש לך שמלה?" שאלה פארווראטי.
"לא יודעת, אני אקח משהו מהארון שהוא יציע לי" אמרה קארה.
"לא לא לא! את חייבת לקנות שמלה לנשף!" אמרה לבנדר.
"אני חייבת?" קארה הרימה גבה.
"בטח! למה שלא נלך מחר לקנות? הו זה יהיה כזה כיף!" אמרה לבנדר.
"טוב..מזמן לא יצאתי לשופינג..." אמרה קארה והבנות קיפצצו בשמחה.
"אז מה אתן קונות אחת לשניה?" שאלה קארה.
"כמתנת חג מולד? עוד לא החלטתי" הודתה ג'יני.
"אני שולחת לאבא שלי מנקה שפם מקצועי" אמרה נערה בשנה החמישית.
"טוב לך יש כסף, למשפחה שלי אין כול כך" הודתה ג'יני בעצבות.
"מתנות לא חיבות לעלות כסף כדי להיות טובות. אני בטוחה שכל אחד ישמח לקבל מתנה שמכינים מהלב" אמרה קארה.
"גם פרופסור נאמאקיזה?" שאלה לבנדר בעיניין.
"ביחוד מינטו. הוא מעריך הרבה יותר מתנות מהלב מאשר כסף.אלא אם כן זה שוקולד" נאנחה קארה והבנות צחקו.
"ומה את קונה לו?" שאלה ג'יני.
"למינטו? לא חשבתי על זה..." היא הודתה.
היא ידעה שבעולם של נארוטו אין עינין של דת חוץ מדת שדומה לדת השינטו.
ולפי מיטב ידיעתה הם מעולם לא חוו חג מולד.
היא צריכה לקנות לו משהו מיוחד מאוד כדי שיחווה את היופי של החג הזה.
"זה צריך להיות משהו מיוחד" מילמלה קארה לעצמה. שאר הבנות בהו בה. ביחוד הרמיוני.
"תחשבי על מתנות שקיבל בעבר" יעצה פארווראטי.
"הוא מעולם לא חגג חג מולד" אמרה קארה.
"הוא מעולם לא חגג את חג המולד? אין חג מולד מאיפה שאתם באים?" התפרצה הרמיוני בהלם.
"הא..לא....לא כל כך" קארה הסמיקה.
"אם כך את חייבת להראות לו את היופי שבחג הזה!" אמרה לבנדר בידענות.
"כן אתן צודקות בנות" אמרה קארה וקמה.
"היי מינטו! הארי! בואו נצא החוצה לשלג קצת!" אמרה קארה.
מינטו והארי בהו בה והרימו כתפיים בתגובה קמים.
"אתם מוזמנים מי שבא לו" אמרה קארה והרבה תלמידים בינהם רון, שיימוס, ג'יני,לבנדר,נוויל,הרמיוני ועוד יצאו החוצה למדשאות מכוסות השלג.
![]()
"ואיי...ממש קפוא כאן" קארה חיבקה את עצמה.
מינטו הניח עליה את הצעיף שלו.
"יותר טוב?" שאל. היא הסמיקה מהנהנת לחיוב.
ואז חיוך שובב עלה על שפתיה והוא הביט בה לא מבין.
היא נפלה על השלג.
"קארה! את בסדר?" הוא שאל ואז ראה שהיא מזיזה את ידיה ורגליה.
"הכל בסדר?" הוא הביט בה מבולבל חושב שהיא השתגעה.
"אני יוצרת מלאכי שלג" היא אמרה וקמה מראה לו את יצירתה.
"הו" הוא הביט בצורה שעל השלג בצורת מלאך.
"עכשיו תורך" היא קרצה לו מפילה אותו על השלג.
"היי!" הוא מחא צוחק.
"קדימה באקה נראה אותך" היא קינטרה.
הוא נאנח משועשע וחזר על פעולותיה משועשע. כשקם הביט ביצירה שלו.
"די נחמד" הוא חייך.
"עכשיו הגיע הזמן למלחמה!" צעקה קארה ורצה אחורה לוקחת כדור שלג וזורקת עליו.
"היי!" הוא מחא אך מיד לא ויתר יוצר כדור שלג פוגע בה.
"הייתי צריכה לדעת לא להכריז מלחמה על נינג'ה" צחקה קארה משפשפת את מצחה הכואב.
"סליחה...חזק מידי?" הוא התנצל נבוך, אך היא צחקה ממשיכה לזרוק כדורים על כולם.
הרמיוני הקשיבה לשיחתם אך לא אמרה מילה.
מינטו קלט את הארי וזרק כדור מכוון אליו פוגע בו.
"היי!" הארי מחא אך מינטו הוציא לו לשון מתחבא. הארי צחק ויצר עם המטה שלו כמה כדורי שלג מתחיל לחפש אחרי מינטו.
הוא חיפש אותו היטב אך לא מצא.
פתאום כדור גדול נשלח לראשו מפיל אותו על השלג הרך ומינטו התיישב על גבו מורח שלג בשיערו השחור של הנער.
"אני ניצחתי!" אמר מינטו.
"לא הוגן! רימית!" מחא הארי צוחק.
"אתה טוען שאני פרופסור גדול כמוני ירמה?" מחא מינטו ממשיך למרוח שלג על פניו של הארי הצוחק.
"מספיק זה קר!" אמר הארי.
מינטו קם עוזר לו להארי המרוח בשלג לקום מניח יד על כתפו של הנער בחיבה.
קארה הביטה בהם.
חיוך מאושר היה על פניו של הארי ולמען האמת גם על פניו של מינטו.
היא ראתה את סנייפ עובר בדרך ורצה מתכופפת מכינה כדור בידה.
היא כיוונה וזרקה פוגעת בראשו.
הוא הסתובב בכעס מחפש את האשם.
הוא שמע ציחקוק מאחד מגושי השלג.
"צא משם או שהעניש אותך!" הוא זעף.
קארה התרוממה מצחקקת.
"סורי סוו'י, לא יכולתי להתאפק" היא ציחקקה והוא הסמיק נבוך מחייך.
"הא..זה בסדר..." הוא אמר.
הוא ראה את התלמידים משחקים ואפילו ראה את מינטו מתגנב מאחורי מקגונגל שהחליטה לצאת לשלג.
"זה יהיה מעניין..." הוא אמר לקארה והם הביטו במתרחש.
מינטו התכופף וזרק כדור על ראשה של מקגונל מפיל את הכובע מראשה של הפרופסורית.
מקגונגל ההמומה הסתובבה והיתה עוד יותר מופתעת לגלות שמינטו הוא זה שזרק עליה את הכדור.
הוא מצידו הסתובב שורק לעצמו כאילו אינו האשם.
חיוך שובב עלה על שפתיה של מקגונגל והיא יצרה עם השרביט שלה כדור גדול והרחיפה אותו מעל ראשו של מינטו שנפל מכסה את כל הנינג'ה בשלג.
הארי והשאר נפלו על השלג מרוב צחוק.
מינטו יצא מהשלג מנער את שיערו בפראות.
"אחד-אפס מינרווה" אמר מינטו והיא קדה לו בתגובה.
קארה צחקה.
זאת בהחלט היתה אווירת משחק נעימה.
"טוב אני אלך לי..." אמר סנייפ.
"היי! סוו' חכה! בוא תצטרף אלינו!" אמרה קארה תופסת בידו לפני שילך.
הוא הרגיש את המגע החמים והרגיש צמרמורת בתוכו.
"הא...לא יש לי המון עבודה..." הוא שלף את ידו במהירות מידה קד לה והלך.
"בסדר! אבל אם תרצה להשתובב אני כאן!" היא צעקה והוא הסמיק עוד יותר למשמעות הכפולה של המילים.
היא ניגשה להארי וראתה שהוא מינטו, רון והרמיוני בונים איש שלג בצורת גמדון בית.
"ואו..בחיים לא בניתי איש שלג" הודה מינטו מעצב את האף אל איש השלג.
"זה כיף הא?" אמרה הרמיוני בחיוך.
מינטו הנהן בחיוך גם הוא.
קארה רצתה להכין את המתנות לבוקר של פתיחת מתנות החג.
"אני הולכת לחדר" היא אמרה לחבורה.
"למה פרופסור?" שאל רון.
"אני צריכה לארגן רשימת מתנות, אני בטוחה שתירצו מתנות יפות ,לא?" היא קרצה להם.
"את נותנת לנו מתנות?" רון שאל בהלם.
"בהחלט" אמרה קארה.
מינטו מצידו היה עסוק בלבנות את איש השלג.
היא תהתה אם הוא ייחס חשיבות לעיניין מתנות החג.
היא לא ידעה אם יתן לה מתנה למרות שמאוד רצתה, אבל זה לא היה משנה לה. היא תביא לו מתנה מיוחדת!
היא נכנס לחדרה וקראה לווינקי.
שניהן ישבו שותות שוקו חם ומתיעצות מה לקנות לכולם.
לבסוף היא החליטה לקנות להרמיוני סיכה בצורת פרח בצבע תכלת שתתאים לשמלה שלה בנשף. לרון היא השקיעה והזמינה לו גלימה אומנם לא הכי יקרה אבל משהו נורמלי בצבע שחור שיתאים לו לנשף גם. לדמבלדור היא הזמינה מחנות הממתקים מארז מיוחד של כל מיני ממתקים לחג ודאגה שיהיה בניהם קרמבו. בנוסף פינקה אותו בגרביים עם ציורים גמדוני בית חמימות לחורף בתור בדיחה. למקגונגל היא שלחה כובע מחמם לחורף עם אוזני חתול בצבע אדום, עם צעיף אלגנטי תואם.
לפילץ היא שלחה גם ככפות וכובע בצבעי סגול כחול ושלחה לו סוודר חמוד לנוריס באותם צבעים.
לג'יני היא שלחה נעלים בצבע אדמדם לא יקרות מידי. לשאר הבנות שהכירה שלחה אקססוריז מתאימים. לשאר הבנים שלחה גם צעיפים וכפפות.
שאר המורים שלא היה לה קשר הכי קרוב שלחה מארזי עוגיות לחג.
את האגריד היא פינקה בסט בגדים מחמם למידתו (שעלה די יקר למען האמת) ובסט בגדים וצעצועים לפנג (שגם עלה יקר) אבל לא היה אכפת לה. היא רצתה לפנק את כל חבריה.
לשלושלת המתמודדים בטורניר, היא שלחה גם צעיפים עם סמל בית הספר שלהם עם איחול להצלחה לכל אחד מהם בתחרות.
נשארו לה רק שלושה אנשים.
הארי,מינטו וסנייפ.
זה כבר היה קשה.
היא שתתה עוד שוקו.
היא החליטה שלסנייפ תשלח עציץ עם פרח בצבע תורכיז וכשהפרח יפרח יהיה רשום עליו "אהבה", היא תכין זאת בעצמה.
להארי היא רצתה משהו מיוחד. משהו שיקל עליו את כל המסע הזה.
היא חשבה הרבה עד שהחליטה לתת לו יומן אישי שיכתוב שם את כל מה שהוא מרגיש. כל פעם שיכתוב משהו עצוב היומן יכתוב הערה משמחת וכדומה כדי לעודד ולהצחיק.
יהיו שם גם עצות, ובדיחות וכל מיני דרכים להרשים בחורה.
היומן יפתח רק לפי תביעת הצ'אקרה שלו ואם מישהו אחר, איך שהוא יצליח לפתוח אותו היומן יראה ריק מכתב. היא תוסיף לו גם נוצה בצבע אדום.
נשאר לה רק מינטו והיא ידעה היטב מה להביא לו אך שמרה זאת בהפתעה אפילו מווינקי.
כשמינטו חזר לבסוף היתה שעת ערב והיא ווינקי היו עסוקות בלשלוח ולארגן לכולם את המתנות וכרטיסי הברכה.
הוא תלה את המעיל והצעיף שלו מביט בהן.
"עסוקות הא?" הוא חייך ומזג לעצמו שוקו שווינקי הביאה.
"כן,מתנות לכולם" אמרה קארה כמו מנסה לגלות אם גם הוא תיכנן לתת מתנות.
הוא מצידו לא הגיב ורק שתה את השוקו.
היא נאנחה ממשיכה במשימתה.
לבסוף הם הלכו לישון כשהיא יודעת שיום למחרת ווינקי תשלח כבר הכל כדי שביום שני שיבוא המתנות כבר יחכו מתחת לעצים.
קארה קמה בבוקר לדפיקות חזקות בדלת.
היא ראתה שמינטו בדיוק יצא מהמקלחת לבוש ופתחה את הדלת.
הרמיוני,ג'יני,פארווראטי,לבנדר, ואפילו פלר בכבודה ובעצמה, עמדו בחוץ מביטות בה בהתרגשות.
"מה אתן עושות כאן בנות?" שאלה קארה מופתעת.
"לוקחות אותך לקניות, פרופסור" אמרה לבנדר בחיוך.
קארה ידעה שביטלו את הלימודים לפני הנשף, אבל היא חשבה לבלות את היום החופשי שלה ישנה במיטה.
אבל הבנות נראו כל כך מתרגשות שהיא לא רצתה לאכזב אותן.
"בואו כנסו, אני רק אתלבש" היא אמרה.
הן נכנסו רואות את מינטו מנגב את שיערו, מחייך אליהן.
הן ציחקקו.
קארה גילגלה עיניים והלכה להתלבש.
"מה אתה הולך לעשות היום?" היא שאלה את מינטו כשיצאה לבושה לבסוף.
"נראה,אולי אבלה את היום עם הארי ורון" הוא אמר.
הבנות הביטו בו בחיוך.
"להן אתן הולכות?" הוא שאל בעיניין.
"שופינג פרופסור!" אמרה לבנדר בהתלהבות.
"שופינג? תהנו" הוא חייך והן יצאו.
![]()
הן הגיעו להוסגמיד.
כפי שקארה דמיינה זאת, בחורף הוסגמיד באמת נראתה קסומה.
מנורות תלויות מגג לגג, עץ אשוח שהלך ודיבר, הכל היה מלא באוירת החג.
הן חיפשו בין החנויות, עד שלבנדר הצביעה על חנות מסוימת.
"נינה הלבשת ערב לקוסמות בסטייל" היה שם החנות והן נכנסו בפנים.
החנות עצמה היתה בצבע כחול המום עם תאי מדידה בצבע אדום, ומראה גדולה שעמדה לידם.
כל החנות עצמה היתה מלאה בשורת קולבים מרחפים שהציגו שלל שמלות ערב מכל הסוגים והצבעים.
"ואו" אמרו כל הבנות יחדיו.
הן התחילו להסתכל.
היו שם שמלות מכל סוג ומדינה, מסין עד הולנד בעיצוב קוסמי, וזה היה מרהיב.
לבנדר ופרווראטי כבר התחילו למדוד כמה שמלות. הרמיוני מצידה מדדה נעליים שהחנות גם מכרה.
ג'יני הביטה בשמלה סגולה.
פלר ניגשה אליה.
"קחי, זאת תתאים לך יותר" אמרה פלר מראה לג'יני שמלת ערב ירוקה נוצצת עם כתפיות דקות.
ג'יני הביטה בה.
"ירוק ידגיש לך את השיער" אמרה פלר.
"היא צודקת" הצטרפה אליהן קארה.
ג'יני הביטה בשניהן ואז בשמלה.
היא בהחלט היתה יפה אך גם יקרה.
"זה עולה כמו מטאטא חדש. אני לא יכולה להרשות זאת לעצמי" היא אמרה מחזירה את השמלה לקולב המרחף שקד לה.
"אז מה תלבשי?" שאלה הרמיוני מודדת זוג נעליים בצבע ענבר.
ג'יני משכה בכתפיה.
"אני אשאיל משהו כבר , ממישהי" היא אמרה בעצב.
זה עיצבן את קארה.
היא ניגשה וחטפה את השמלה מהקולב לעניהן ההמומות של הבנות.
היא ניגשה למוכרת, אשה דקה בעלת שיער בלונדיני קצר ומתולתל בעלת שפתיים מלאות מאוד.
"אני רוצה לשלם על השמלה" אמרה קארה מגישה את השמלה למוכרת.
"בוודאי..." אמרה המוכרת בקול מתקתק וקארה שילמה.
היא חזרה מגישה לג'יני את השקית כשבתוכה השמלה.
ג'יני הביטה בה לא מבינה.
"תראי בזה מתנת חג מוקדמת. זה יתאים לנעלים ששלחתי לך" היא חייכה אליה.
ג'יני לקחה את השקית מביטה בתוכנה עיניה פהורות לרווחה.
היא קפצה מחבקת את קארה חזק דמעות בעינייה.
"תודה" היא לחשה, וקארה ליטפה את ראשה.
פלר הביטה בה לכמה רגעים ואז תפסה את ידה של קארה גוררת אותה אחריה.
"הגיע תורך" היא אמרה והחלה למדוד לקארה שמלות.
קארה זרמה איתה מגחכת לעצמה.
היא מדדה כל מיני סוגי שמלות שפלר והבנות שסיימו כבר את השופינג שלהן חשבו יחמיאו לה.
אבל בשום אחת מהן לא הרגישה נוח.
"אמ...הסגולה הזאת יפה. אבל לא יודעת..." פלר אמרה מהרהרת בקול.
קארה נאנחה מביטה בדמותה במראה.
"לא, לא! היא צריכה צבע שיהיה תואם לעיניים שלה" אמרה לבנדר בידענות.
"היא צריכה שמלה מהממת שתגרום לפרופסור נאמיקאזה להזיל ריר" אמרה פארווראטי.
"אני..." קארה גימגמה.
הרמיוני הביטה בה.
"את לא רוצה להפיל את הפרופסור מהרגליים?" שאלה ג'יני.
"אני כן...." היא מילמלה לא בטוחה.
"את לא רוצה שבן זוגך ישתגע ממך?" שאלה לבנדר.
"הוא לא בדיוק בן זוגי..." היא אמרה בשקט.
כל הבנות בהו בה בהלם.
"חשבתי אתם בני זוג" אמרה הרמיוני לאחר שקט של כמה דקות.
"לא אנחנו לא" אמרה קארה נאנחת.
עוד כמה דקות של שקט עברו.
"היית רוצה שהוא יהיה בן זוגך?" שאלה לבנדר בשקט.
קארה הביטה בהן.
הן הביטו בה בציפייה, כאילו אומרות לה את יכולה לבטוח בנו אנחנו חברות שלך.
"למען האמת כן..." היא לחשה בשקט.
"אם כך צריכים גישה שונה!" אמרה פלר בתרעומת מקפיצה את כולן.
הבנות הביטו בה לא מבינות.
"את צריכה להתאים את עצמך לאהבה שלו!" היא אמרה במבטא צרפתי עמוק מדגישה את המילה אהבה.
"למה?" קארה הרימה גבה והשאר ציחקקו.
פלר גילגלה עיניים בתגובה.
"אני אומרת שאת צריכה להתאים את הסטייל לאהבות שלו. איך הוא אוהב נשים, מבחינת איפור,שיער הכל" הסבירה פלר.
"איך בכלל עושים את זה?" שאלה הרמיוני מנסה לא להראות מתענינת יותר מידי.
"קודם כל מתחילים בבסיסי. איזה צבע הוא הכי אוהב?" שאלה פלר את קארה.
"אמ..אדום" היא אמרה נזכרת כמה מינטו אהב את השיער של קושינה.
"אז נחפש משהו אדום" אמרה פלר, והבנות פנו למשימה.
זה חימם לקארה את הלב שכולן עוזרות לה. אבל היא שמה לב שהרמיוני לא הכי משתפת פעולה.
הן הציעו כל מיני שמלות. חלקן היו יקרות מידי וקארה גם ככה ביזבזה הרבה כסף על המתנות.
הן המשיכו לחפש וקארה נעמדה לבדה מול כמה שמלות מעונות שעברו.
היא דיפדפה בניהן מוצאת שמלה מעונה ישנה בצבע אדום דם עם כתפית טרזן. היא נכנסה למדוד.
כשיצאה הבנות עמדו והפסיקו את עיסוקהן ופיטפוטיהן הרעשנים מביטות בה בהלם.
השמלה ישבה עליה במדויק, והיתה דווקא נוחה.
מכיוון שלא היתה הכי גבוהה השמלה הגיעה עד כמעט סוף רגליה בצורת וי משאירה שובל קצר מאחוריה.
"ואו" אמרו הבנות.
"את נראת מדהים פרופסור" אמרה לבנדר וקארה חייכה מסמיקה. היא לא היתה רגילה למחמאות.
למזלה השמלה לא היתה יקרה.
הן עזרו לה לחפש נעליים ולצערה של קארה היא הסכימה איתן שתצטרך נעלי עקב בגלל אורך השמלה.
הן בסוף מצאו נעלי עקב פתוחות כמו סנדלים בצבע כסוף זוהר.
"כפפות! צריך כפפות!" אמרה פלר והקולבים חשפו שורה של סוגי כפפות לפי גודל וצבע.
בסוף הן התפשרו על כפפות שהגיעו עד מתחת למרפק בצבע תואם לשמלה.
קארה שילמה על הכל.
"עכשיו אני מבינה לאיפה הולכת המשכרת שלי" היא הביטה בארנקה שהתחיל להתקצץ.
"אקססוריז!" צעקה פלר והן הלכו אחריה כמעט רצות אחרי הנערה הצרפתייה שרצה לחנות אחרת בשצף קצף.
הן נכנסו לחנות שמכרה תכשיטים ואביזרים.
שאר הבנות קנו לעצמן כל מיני סוגי שרשראות צמידים, טבעות ואפילו כתרים קטנים וכדומה לפי ראות עינהן.
"יש לך חורים באוזניים, נכון?" שאלה פלר את קארה.
"הא לא. היה לי פעם" היא הודתה נזכרת בעגילים באף ובאוזניים העליוניות שעשתה ונסתמו כבר מזמן.
"אז נעשה לך" אמרה פלר וקארה נחרדה.
"מה הוא אוהב?" שאלה הנערה משנה נושא.
"אמ...?" קארה לא הבינה עדיין חושבת על אימת קדיחת החורים באוזנייה.
"אני שואלת, מה מי-נטו אוהב. פרחים,כוכבים,דגים,דברים כאלו שמדברים אליו" הדגישה פלר.
קארה חשבה על זה ברצינות.
סמלים לא היו דבר פשוט והיתה להם הרבה משמעות ומשקל בעולם של נארוטו.
היא ידעה שספירלה מאוד מייצגת את הכפר של מינטו וביחוד את נארוטו וקושינה.
"אולי משהו עם ספירלה" אמרה קארה ופלר הרימה גבה.
"שיהיה...זה אחרי הכל הטעם שלו..." היא משכה בכתפייה והם חיפשו משהו עם ספירלה.
אחרי כמעט חצי שעה ארוכה של חיפושים הן לא מצאו כלום.
"בחיי שזה נהיה קשה אפילו לי....אין עוד סמל שהוא אוהב?" שאלה פלר נאנחת.
"לא יודעת, אולי משהו שמסמל עלה" חשבה קארה.
הרי סמל הכפר של מינטו הוא עלה עם ספירלה, והיא ידעה כמה מינטו נאמן ואוהב את הכפר שלו.
הן חיפשו וחיפשו, עד שפלר צדה בעינייה שרשרת פשוטה לא ארוכה מידי, עדינה מאוד עשויה מכסף כשתליון של עלה קטן בקצה.
"ניצחון!" אמרה הנערה בהתרגשות וקארה גיחכה בחיבה.
לבסוף היא מצאה גם עגילים ארוכים עם כוכבים בקצה.
השעה היתה כבר אחרי הצהוריים והבנות החליטו לאכול צהריים בפונדק "שלושת המטאטאים" (שכמובן קארה שילמה).
הן העבירו את הארוחה בלצחוק ולהנות.
"הו קארה, בבקשה ספרי לנו על פרופסור נאמיקאזה!" דרשו הבנות בקול מאוהב.
קארה גיכחה.
"מה אתן רוצות לדעת?" שאלה שותה מכוס השוקו החם שלה.
"טוב אנחנו יודעות שהוא אוהב אדום...אבל...בן כמה הוא? איפה למד? כמה אחים יש לו?" שאלה לבנדר בשצץ קצף.
קארה בחרה בקפידה את מילותיה מחליטה מה כן לשתף ומה לא.
"טוב הוא בן 34" התחילה קארה.
"לא נכון! הוא נראה בן 20 ומשהו!" אמרה פארווראטי בהלם. קארה חייכה.
"אין לו אחים או אחיות, לפחות לפי מה שאני יודעת. הוא סיים לימודים בהצטינות, נהפך למורה ו..." היא לא ידעה אם לספר להן או לא.
"ו....?" הן שאלו.
" נהפך לראש הכפר שלו" היא החליטה בסוף לומר זאת.
"ראש כפר?" הרמיוני שאלה לא בטוחה.
"כמו ראש ממשלה, ראש עיר, אתן יכולות להשוות את זה לכמו שר הקסמים הראשי" היא אמרה.
הבנות נראו מתרשמות.
"ואו...בטח המון בנות מתות להתחתן איתו אם הוא... איך קראת לזה? ראש הכפר?" העירה ג'יני.
"למען האמת הוא כבר היה נשוי" אמרה קארה בגיחוך ואז קלטה איזו שטות פלטה.
היא והפה הגדול שלה.
"הוא נשוי?!?!" פלר שאלה בהלם. כולן הביטו בה המומות.
"לא!לא! הוא התגרש מאישתו..." אמרה קארה נבוכה.
לאיזו צרה הכניסה את עצמה, חשבה.
"תיכף תגידי שיש לו ילדים!" צחקה לבנדר.
הן הביטו בה.
היא הסמיקה.
"לא נכון! יש לו ילדים?!" שאלה לבנדר.
קארה נאנחה.
"אחד. יש לו ילד אחד בן 10. שמו נארוטו" אמרה קארה נזכרת בעצבות בנארוטו מגלה כמה היא מתגעגעת אליו.
"זה כזה חמוד! גם חתיך! גם עשיר! וגם אבהי!" אמרה פלר.
"איך הגעת לזה שהוא עשיר?" הרמיוני הרימה גבה.
"הוא ראש הכפר לא? בטח שהוא עשיר" אמרה פלר.
קארה מעולם לא חשבה על זה.
בתור אחת שלא היה חסר לה כלום מבחינה כלכלית בילדותה, כסף מעולם לא שיחק תפקיד חשוב בעינייה.
היא למדה להעריך דווקא את האנשים שלא היו עשירים בכסף אלא בלב.
"איך נפגשתם?" שאלה ג'יני.
כל הבנות הביטו בה בעיניין.
"בואו נגיד שאיך שהוא עברתי במקרה באיזור, ו....הצלתי את התלמידים שלו" היא צחקה נזכרת בזה.
"ואו! לא פלא הוא מחבב אותך" אמרה לבנדר.
"ואת גרה איתו ביחד? או שאתם גרים בבתים נפרדים הרחק זה מזה? הרי אמרת שאתם לא בני זוג" היא שאלה.
"אני גרה אצלו יחד עם בנו, בתור ידידים. אני די רחוקה מהבית שלי בעצמי" אמרה קארה מביטה בכוס השוקו הריקה שלה.
הן לא שאלו יותר שאלות.
השעה היתה לקראת ערב והן חזרו להוגוורטס מותשות אך מרוצות.
קארה ראתה שמינטו שוכב במיטה קורא ספר. הוא חייך אליה והמשיך לקרוא.
היא נכנסה לחדר השני וקראה לווינקי.
"שלחת את כל המתנות?" היא שאלה את הגמדונית.
"כן קארה. הכל מוכן!" אמרה ווינקי בחיוך.
"מצוין! מחר תבואי עם דובי הארי,הרמיוני, ורון בבוקר. אל תשכחי!" אמרה קארה וווינקי הנהנה ונופפה לה לשלום, נעלמת.
קארה החליטה להכין את המתנה שלה למינטו.
היא לקחה קופסא שקנתה והתישבה על הריצפה מתרכזת.
היא זימנה את כל הכוחות שלה ויצרה במאמץ רב של המון צ'אקרה את המתנה שרצתה.
לאחר מכן הניחה אותה בקופסא בארון.
היא הלכה בקושי למיטה ונשכבה מחוסלת כמעט.
מינטו הביט בה אך לא אמר מילה. וככה הם נירדמו.
קארה התעוררה ראשונה לבוקר חג המולד.
היא קמה כולה נרגשת כמו ילדה קטנה.
היא העירה את מינטו בהתרגשות.
"מינטו! קום!" היא ניערה אותו בכוח.
הוא שיפשף את עיניו.
"מה העיניין?" הוא שאל מנומנם.
"היום בוקר חג המולד! הגיע הזמן לפתוח את המתנות!" היא אמרה מחייכת.
"מתנות?" הוא שאל בהלם ואז נזכר במה שסיפרה לו על מנהגי החג.
הם יצאו לחדר השני מגלים שם עץ אשוח מקושט עם ערמת מתנות לרגליו.
"ואו...לא תיארתי שנקבל כל כך הרבה" צחקה קארה והם התישבו ליד העץ מתחילים לפתוח את המתנות.
היא קיבלה מפילץ בונבונירה ומאוד הרבה מורים ותלמידים בנות ובנים הררי ממתקים ועוגות פרי.
מקגונגל שלחה לה במתנה כובע עם זנב חתול מתנפנף עם פתק שהיה כתוב בו "תודה על המתנה המקורית". קארה ומינטו צחקו.
היא קיבלה מדמבלדור סט גרביים מחממות שמאוד שמחה על כך בחורף הקר הזה.
פלר שלחה לה סט איפור קסום. היא קיבלה גם המון צעיפים וכפפות.
עמדה שם חבילה מסנייפ.
היא פתחה אותה.
בפנים היה מונח לו בקבוקון קטן עם נוזל זהוב בתוכו.
"פליקס פליציס" היא רשום עליו.
"שיקוי מזל" היא ומינטו היו המומים.
זה היה שיקוי די נדיר וקשה להכנה שלא לדבר על יקר.
היה מונח בקופסא פתק.
"שהמזל תמיד יהיה לצידך. סרווס" היא קראה.
זה די ריגש אותה.
"נראה שמישהו ממש מחבב אותך" אמר מינטו.
"כן..." היא מילמלה והוא הביט בה מוזר אך לא הגיב.
האגריד שלך לה צימרורון חמוד שקיפץ להנאתו בחדר.
![]()
הם עברו למתנות של מינטו. הוא היה נבוך מכמות המתנות שקיבל.
היא שיערה שזה בגלל אופיו הצנוע.
ספראוט שלחה לו עשבים מענינים לחליטות תה. מקגונגל שלחה לו כפפות בצבעי גריפינדור ודמבלדור שלח לו קרמבו.
הוא קיבל טונה של בונבונירות הן מתלמידים והן מתלמידיות שהכילו מלא סוגי שוקולדים.
"אלו מתנות!" הוא אמר פותח בונבונריה.
קארה הביטה בו בתרעומת.
"מה? זה חג המולד! את לא תרשי לי לפחות היום לאכול שוקולד?" הוא הביט בה בתחינה.
היא פרצה בצחוק מהנהנת לחיוב וחיוך מאושר מהן כמוהו על על פניו.
הארי רון והרמיוני נכנסו לחדר עם ווינקי ודובי.
"חג מולד שמח!" הם איחלו אחד לשני.
"ווינקי אמרה שביקשתם שנבוא" אמר הארי ואז הביט עם השאר במינטו אוכל בונבונירה על הריצפה בחדווה ילדותית.
"מה?! היא מרשה לי!" הוא הצביע על קארה לתדהמתם והם צחקו נרגעים.
"כן , רציתי לתת לכם את המתנות שלכם אישית" היא אמרה וקמה מגישה לכולם מתנה כולל לדובי וווינקי.
"קארה נותנת גם לדובי מתנות?" הוא היה המום.
"בוודאי" היא חייכה.
דובי פתח את המתנה ראשון מגלה בפנים מכשיר קטן מרובע שמזכיר טלויזיה. טאבלט.
"מה זה?" שאל רון.
"טאבלט, הא הכוונה מכשיר טלויזיה נייד קטן" אמרה קארה.
"ואו! אין לי מושג מה זה אבל זה נראה מגניב!" התפעל רון.
הרמיוני הביטה בה בחשד אך לא אמרה מילה.
"יש בו את כל הסרטים של דיסני, ובוב ספוג" אמרה קארה ועיניו של דובי זרחו מאושר.
היא הראתה לו איך להפעיל את המכשיר.
"ככה אתה ווינקי תוכלו לשבת לראות יחד" היא אמרה.
ווינקי קיבלה שמלה בצבע סגול ונראתה מאושרת, אם כי נראתה מתענינת יותר במתנה של דובי.
הרמיוני פתחה את שלה ומצאה את הסיכה התכולה שקארה קנתה לה.
"ואו, זה יפה, תודה פרופסור" היא אמרה נבוכה. היא עצמה שלחה לקראה רק בונבונירה ולמינטו אומנם בונבונירה גדולה יותר אבל בכל זאת.
"תפתח את שלך רונלד, מקווה תאהב, חשבתי הצבע יחמיא לך" אמרה קארה והוא קרע את האריזה במהירות.הוא ראה בפנים את גלימת הערב והביט בה בהלם.
"איך? איך ידעת?" הוא שאל.
"איך ידעתי שאתה זקוק לגלימה נורמלית? הסיפור על הגלימה הסגלגלה שלך מרחפת בכל הוגוורטס" היא צחקה והוא חייך נבוך.
הוא שלף מידית קופסא קטנה.
"בשבילי?" היא שאלה המומה.
היא לא ציפתה לקבל מהם מתנות.
"כן...אני...מקווה שתאהבי. זה הזכיר לי את העיניים שלך...אז חשבתי זה יתאים" הוא מילמל אדום לחלוטין.
השאר הביטו בעיניין.
היא פתחה אותה ומצאה בפנים טבעת נחושת פשוטה עם אבן תורכיז לא גדולה בצורת כוכב. היא הרגישה איך עינייה מתרטבות.
"זה די זול...אבל אמרת העיקר הכוונה ו..." הוא גימגם וקארה מחצה אותו בחיבוק מנשקת את לחיו גורמת לו יותר להאדים.
"זה נפלא רון! אהבתי מאוד" היא הלבישה את הטבעת.
הרמיוני נראתה זועפת.
"ועכשיו תורך" היא אמרה להארי.
הוא פתח את החבילה מביט ביומן.
היא הסבירה לו מה היומן עושה ואיך להפעיל אותו.
"חשבתי זה משהו שתוכל לפרוק בו את מה שמציק לך. כל גיבור זקוק למקום לכתוב את הסיפור שלו" היא קרצה לו והוא חייך נבוך.
"אמ...חשבתי על מתנה עבורך, אבל בסוף נראה שחשבנו על אותו דבר" הוא הגיש לה ספר פשוט עם כריכת עור חומה.
"אמרת בעצמך, כל גיבור זקוק לספר כדי לכתוב בו את ההרפתקאות שלו" הוא חייך אליה נבוך וזכה לחיבוק מוחץ משלו.
הוא חיבק אותה בחזרה.
הרמיוני ורון הביטו זה בזה ואז בהם.
מינטו קם מנער את בגדיו.
"טוב אני מניח שזה התור שלי לתת לכם את המתנות" הוא חייך.
"קנית לנו מתנות פרופסור?" עינייה של הרמיוני זהרו.
קארה היתה המומה.
היא לא ציפתה שיקנה משהו למישהו.
"כן, הינה שלכם!" הוא אמר מגיש להם שלושה קופסאות.
הרמיוני פתחה את שלה.
בפנים היתה שמלת קימונו למידתה, רכה בצבע ורוד עם עיטורי פרחים רקומים בזהב.
היא הביטה בו בהלם.
"מהמקום שממנו אני בא, זה נחשב לדי אופנתי. חשבתי זה יהלום אותך" הוא חייך אליה והיא מילמלה תודה אדומה לחלוטין.
רון פתח את שלו.
בפנים היה משחק שחמט מפואר של קוסמים.
"זה לשחקן הכי מוצלח שהכרתי. אל תפסיק לשחק" הוא קרץ לו.
"ואו! זה בטח עלה המון פרופסור" אמר רון נבוך.
"בוא נגיד שבתור מורה אני מרוויח די טוב" הוא צחק ורון הודה לו.
הוא ניגש להארי נותן לו חבילה קטנה.
הארי הביט בו ופתח את החבילה.
בפנים היה קונאי עם חריטות ורונות.
הארי הביט בו בשאלה.
"בתור תלמיד , מגיע רגע שהסנסיי שלו נותן לו מתנה של הערכה וקידומו למנהיג בכיר. ואתה הארי מזמן הראת יכולת של מנהיג. כישפתי את הפגיון הזה בג'וטסו המוכר שלי כך שתוכל לשגר את עצמך ממקום למקום. אני אלמד אותך איך להפעיל אותו. תוכל לקרוא לעצמך מלבד הילד-ששרד את הכינוי הבזק הירוק של הוגוורטס" אמר מינטו מניח את ידו על כתפו של הארי.
הארי הביט בפגיון בעיניים בורקות.
"ואו" הרמיוני ורון הביטו בו.
"תודה...תודה סנסיי" אמר הארי בקול רועד מעט.
מינטו ליפף את שיערו בחיבה.
"אני הא...זה לא מקורי אבל תיארתי לעצמי שזה מה שהכי תאהב" גיחך הארי והגיש למינטו צפרדע שוקולד.
"הארי! זה המתנה המושלמת!" מינטו חייך אליו.
"הארי!" קארה נזפה בו כשמינטו קרע בהתלהבות את האריזה נוגס בצפרדע באכזריות.
הארי גיחך נבוך. קארה גילגלה עיניים גורמת להם לצחוק.
"וזאת המתנה שלך" אמר מינטו לאחר שסיים עם הצפרדע המסכנה.
קארה בהתה בו בהלם.
"אני לא...חשבתי ש..." היא מילמלה מביטה בקופסא שהושיט לה.
"חשבת שאני לא אביא לך מתנה? זה היה די בכוונה, כדי שלא תחשדי" הוא צחק.
"באקה" היא מילמלה בחיבה ופתחה את המתנה.
המתנה הראשונה ממנו , חשבה בהתרגשות.
היא שלפה מהאריזה שק קטן, נראה כשק של קוסמים בצבע שחור קטיפתי עם חוט זהב מסביבו שמאפשר לקשור אותו גם בחגורה.
היא הביטה בו.
"שק?" היא שאלה.
"לא סתם שק. שק קסמים. השתמשתי בקסם. את יכולה להכניס לתוכו כל מה שתרצי והשק לעולם לא יתמלא. תוכלי להכניס לו אין ספור דברים, ופשוט לקרוא בשם הדבר שאת צריכה והוא יקפוץ לידך. חשבתי זה יהיה שימושי במסעות שלנו" הוא חייך נבוך.
"שלנו?" היא חייכה אליו.
"כן...את לא מתכוונת ללכת לבד, נכון?" הוא שאל לא בטוח.
"ברור שלא..." היא אמרה ונתנה לו נשיקה על לחיו.
הוא האדים אבל חייך מרוצה.
לעומתו הרמיוני לא נראתה מרוצה בכלל.
"עכשיו תורך" היא אמרה ושלפה את הקופסא שהסתירה.
מינטו הרים גבה ופתח את הקופסא.
בפנים היתה מונחת חוברת.
חוברת קומיקס שהזכירה את חוברות הקומיקס שהיה קונה לנארוטו שמכרו בקונואה.
"קומיקס?" הוא שאל.
"תביט טוב" היא אמרה.
הוא הביט בכריכה.
היה מצויר עליה ציור שלו בתור האוקגה מחייך. הוא דיפדף הלאה וראה שהיה מצויר שם לא את המנגה המקורית של נארוטו כמו שהיתה אמורה להכתב, אלא איך שהיא השתנתה מהרגע שקארה הגיעה. כמובן היה שם תיאור שלו בתור ילד ואיך פגש את קושינה ואיך נהפך לאוקגה, אבל היה מתואר שם גם איך פגשה אותם במערה, ואיך שהצילה אותו ואת קושינה מהקיובי ועד שהיא פגשה את נארוטו, וההרפתקאה עם נאג'ורו השד הקוף, ועד הרגע שהם הגיעו לעולם של הארי וזה נעצר בנקודה שהם שיחקו בשלג כולם.
הוא הביט בה.
היא חייכה נבוכה.
"חשבתי על זה שכדאי שיהיה לך סיפור שמתאר מה באמת קרה, הקומיקס ימשך להכתב לפי מה שיקרה... זה דרש די הרבה צ'אקרה, לכן הייתי די ממוטטת אתמול" היא כיחכחה בגרונה.
עיניו ברקו.
הוא הרגיש את כל האהבה שלה במתנה הזו.
בפרץ של רגשות הוא חיבק אותה חזק אליו.
היא היתה המומה מעוצמת החיבוק.
"זה המתנה הכי יפה שאי פעם קיבלתי" הוא אמר לתוך צווארה.
היא חייכה לעצמה מרוצה.
"אני שמחה שאהבת" היא חייכה כשהוא התרחק ממנה קצת עדיין מחבק אותה.
להפתעתה הוא נשק לה על אפה ואז שיחרר אותה מאחיזתו.
הרמיוני נראתה עתה מאוד לא מרוצה.
"זה הזמן לליקר ביצים!" אמר מינטו בחיבה ודובי הופיע עם המשקה המיוחד.
הם ישבו יחדיו עד שעת הבוקר המאוחרת צוחקים ונהנים.
לאחר מכן מינטו וקארה הלכו לטייל להם בטירה.
כולם הודו להם על המתנות ושאלו אם אהבו את מה ששלחו להם.
היא ראתה את פילץ לבוש בצעיף ובכפפות ששלחה לו והוא נופף לה בהתלהבות לשלום.
היא נופפה לו בחזרה מחייכת.
היא ראתה את מקגונגל הולכת כשלראשה הכובע ששלחה לה והיא לא יכלה להתאפק מלצחוק.
הכל היה מלא באוירת החג.
הם הלכו כשזרועותיהם שלובות זה בזו, נעמדים מחוץ לאחת המרפסות הרבות בטירה הגדולה.
"אני חושב אני אוהב את החג הזה" אמר מינטו מביט בשלג הרך שירד.
"חג המולד הוא חג מיוחד" אמרה קארה מביטה בשלג שכיסה את כל הנוף שנשקף מולם.
"אולי אני אחוקק חוק לחגוג אותו בכפר" הוא אמר.
"זה יהיה רעיון טוב. נארוטו יאהב את זה" היא אמרה.
"חג שבו מקבלים מתנות ואוכלים כמה שבא לך? איך הוא לא יאהב את זה?" הוא צחק והיא הצטרפה לצחוקו.
כן חג המולד היה בהחלט חג קסום.
![]()
הילה
