Quantcast
Channel: בלוגים המדוברים
Viewing all 25516 articles
Browse latest View live

אינדקס תיירות

$
0
0

אינדקס תיירות 

travel index אינדקס תיירות שחשוב לי לפתוח על המון דברים של תיירות שאני ממש אוהבת. סתם בשביל עצמי מקום נחמד שאני יכולה לגשת אליו ולראות את כל מגוון אתרי התיירות שאני מחבבת .

אז בכל מקרה אתם מוזמנים לראות ולהשתמש בו - אינדקס תיירות אישי .:)

כי בינינו אין על תיירות בעולם ובכלל תיירות בארץ . ואני אחת שממש ממש אוהבת לטייל כל הזמן. אני טסה לפחות 4 פעמים בשנה ותמיד מחפשת את הדילים הזולים ביותר עבור מלונות בחו"ל או טיסות זולות שאפשר למצוא.

אז הנה לכם תיירים יקרים. אני מתחילה את אינדקס התיירות שלי. TRAVEL INDEX  אתם מוזמנים להציע אתרים נוספים.

 

 


ביבי הוא הנציג של...

$
0
0
 
בקיצור: ביבי בעד התעמרות בעבודה, בעד איסור הקלטות, בעד הוצאה של 850 מיליון שקל על בניין ומטוס. $$$ [3941]
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
 
       אם אתם חושבים שבנימין נתניהו הוא טוב, אל תמשיכו לקרוא את המאמר הזה. זה רק ירגיז אותכם, ואין סיכוי שתשתכנעו.
התעמרות בעבודה
       התעמרות בעבודה היא תופעה די נפוצה בישראל. מנהל שמחליט שאיננו אוהב את אחד העובדים, הוא פוסל את כל עבודותיו, ומבזה אותו בפני כל יתר העובדים – ללא הצדקה. קללות, השמצות, העברה לתפקיד ריק, ועוד תעלולים נבזיים שעולים על דעתם של אנשים שנהנים מהכאב שהם גורמים לקורבן שלהם. התעמרות בעבודה היא מעשה חוקי במדינת ישראל. אין לעובד האומלל שום אפשרות להתגונן מפני העוול שניגרם לו. לכל היותר הוא יכול לוותר על העבודה, להתפטר ולטעון שהיתה הרעה בתנאי העבודה. אבל התעמרות בעובד איננה הרעה חומרית בתנאי העבודה. מירב מיכאלי, חברת הכנסת, החליטה להילחם בתופעה הקשה הזאת. היא יזמה הצעת חוק, שעברה בכנסת בהצבעה טרומית, בההסכמה כללית. אחר היא ישבה עם בעלי התפקידים הרלבנטיים במשרד המשפטים ובמשרד הכלכלה, וסיכמה על הצעת חוק המקובלת גם על שני המשרדים הללו. הצעת החוק היתה אמורה להגיע לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. כאשר הגיעה מירב מיכאלי לוועדה התבשרה שהדיון בוטל. מדוע בוטל הדיון? משום שמשרד הכלכלה חזר בו מהסכמותיו. מדוע חזר בו משרד הכלכלה? כי שר הכלכלה מתנגד לחוק הזה. מדוע שר הכלכלה, שהיה אז בנימין נתניהו, מתנגד לחוק נגד התעמרות בעבודה? משום שהמתעמרת הראשית, שפעמיים נקבע במשפט שהתעמרה בעובדי משכן ראש הממשלה – אינה אלא שרה נתניהו, רעייתו של שר הכלכלה. לא יהיה חוק נגד התעמרות בישראל, כי נציג המתעמרים הוא ראש הממשלה בישראל.
איסור הקלטות
       ראש הממשלה בנימין נתניהו פועל להעברת חוק שיאסור על הקלטת שיחה, בלא הסכמת כל המשתתפים בשיחה. כאשר החוק הזה יתקבל ("כאשר אני רוצה משהו – אני תמיד מקבל אותו") ייווצר המצב הבא: אם סחטן מתקשר אליכם ומאיים עליכם – אסור לכם להקליט את האיום, בלי הסכמתו של הסחטן. אם פושע פונה אליכם בהצעה להשתתף במעשה פשע – אסור לכם להקליט את הצעתו וללכת למשטרה. אם מישהו חטף את ילדכם ודורש מכם כופר – אסור לכם להקליט אותו ולבקש את עזרת המשטרה. אם שכן, שחנה במקום החנייה שלכם, עונה לכם בגסות ומאיים לשבור לכם את כל העצמות – אסור לכם להקליט אותו בלי הסכמתו.
       למה יהיה חוק כזה בישראל? כי נציג ה...
ארדואן הישראלי
       בנימין נתניהו החליט כי הוא זקוק למעון ראש הממשלה שבנייתו תעלה 600 מיליון שקלים. הוא זקוק למטוס ראש הממשלה שיעלה 250 מיליון שקלים. ביחד זה 850 מיליון שקלים. מה דעתכם על כך?
       אגב, שר האוצר משה כחלון הצליח לשכנע אותו לדחות חלק מן ההוצאות הללו לתקופה מאוחרת יותר.
תאגיד השידור
       על הסיפור המטורף כבר כתבתי (ר' קישור בהמשך). בינתיים דוחים את מועד התחלת שידורי התאגיד שוב ושוב, ומאריכים את עבודת רשות השידור. נכון להיום (מאתמול) מדובר על 30 באפריל 2017. נראה אם לא יחולו עוד דחיות בתאריך תחילת שידורי התאגיד.
הטענה של אהוד ברק
       אהוד ברק, מי שהיה ראש ממשלה בישראל, מי שהיה שר הביטחון אצל נתניהו, יצא בהאשמות חמורות כנגד ראש הממשלה נתניהו. בין היתר טען כי התנהלותו של נתניהו "הובילה לחשיפה מטרידה ביותר של ישראל מול אתגר בטחוני מרכזי. מפאת רגישותם של הדברים לא אוכל לפרט יותר מכך". אף אחד אינו מבין למה הוא מתכוון, וכנראה מדובר על מהלך חשאי של נתניהו שלא פורסם בתקשורת, מהלך גרוע מאוד.
       ח"כ עומר בר-לב, חבר ועדת החוץ והביטחון, דרש להזמין את אהוד ברק לוועדת המישנה החשאית, כדי שיסביר את טענתו בפורום המתאים. אבל אבי דיכטר, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, בתיאום עם ראש הממשלה, הודיע שלא יהיה דיון כזה. למה לא יהיה דיון כזה? כי נציג ה...
האנשים מאמינים בנתניהו
       כל הקטעים הללו פורסמו בתקשורת. לא חידשתי פה דבר. אבל כל מה שמופיע בתקשורת נגד נתניהו, הרי הוא "כציפצוף הציפור". רבים מאזרחי ישראל תומכים בנתניהו, אוהבים אותו, וכל פעם שמשהו מתפרסם נגדו – הם אומרים שזה רק "התשקורת", וזה רק מחזק את תמיכתם בנתניהו. והמדובר איננו באנשים פשוטים, שאינם מתעמקים במה שמתרחש. המדובר באנשים אינטליגנטיים, בעלי השכלה ובעלי הבנה. אבל שייכותם לאחת הקבוצות הבאות: הדתיים, המזרחיים, הרוסים, הימין – גורמת לרבים מהם (לא כולם)  לראות את המציאות באופן כל כך מוטה, משום שהשמאל נראה להם כאלטרנטיבה שלילית הרבה יותר מנתניהו.
תקשורת – שקרים
       בני טייטלבאום סיפר למאזיני רשת ב' כי אבי דיכטר הזמין את אהוד ברק לבוא לוועדת החוץ והביטחון ולפרט את טענותיו, ואהוד ברק סירב. עוד דוגמה של "תקשורת – שקרים", של עיתונאי שמביא ידיעה שאין לה כל קשר למה שקורה באמת.
עוד
       על פרשת תאגיד השידור בכתובת:
 
 
     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
   המונה היומי: עד היום היו 672,644 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
 
      אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
      אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
      אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
      כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
      אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
       את רשימת התגיות בבלוג שלי, רשימה מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן לראות בכתובת:
      את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
 
תגיות: אקטואליה, ביבי, התעמרות בעבודה, הקלטות, תאגיד השידור, ברק אהוד, תקשורת – שקרים

הדרכה להכנת כרטיס נפתח עם סביבון תלת מימד

$
0
0

עוד פחות מחודש חנוכה.

אני כבר עמוק בהכנות :-)

יש משהו קסום בחג הזה. 

כל המשפחה מתקבצת סביב החנוכיה ובתוך החושך מדליקים נרות ואור.

יש משהו חמים ונעים.

 

לכבוד החג הכנתי סרטון הדרכה להכנת כרטיס נפתח של סביבון בתלת מימד.

יכול להיות מעולהלהכין עם הילדים. או להכין לכבודם יחד עם דמי החנוכה ולהוסיף כמה מילים.


אבל רגע לפני, אני רוצה לתת לך הצצה קטנה לחדר העבודה שלי.

איך בעצם סרטון נולד?
עד שאתם רואים סרטון הדרכה נחמד, הסרטון עובר כל כך הרבה שלבים!

זה מתחיל מהראש שלי.
שם מתבשל לו הרעיון. מחשבות על מה עושים ואיך. איזה חומרים ועוד.

אחר כך, זה עובר לשולחן העבודה.

 

על השולחן אני פורסת "משטח צילום". 
(בדרך כלל הוא עומד מגולגל בצד ולכן כשפותחים אותו, אני צריכה מחשבון או עוד כל מיני עזרים שיחזיקו אותו בצדדים, שלא יתגלגל חזרה :-) )

בקצה השולחן, נשען על הקיר, יש משענת של כיסא שהתפרק.
עליו אני מלבישה את החצובה של המצלמה. או במקרה שלי, הפלאפון בו אני מצלמת.
(רואות שם את ה"רגליים" האדומות של החצובה שנתפסות לכיסא?)
בצורה כזאת, המצלמה מצלמת בזווית מלמעלה, שרואים את הידיים שלי עובדות.

אחרי שהכנתי מראש את כל החומרים ומניחה אותם בצד השולחן, אני מפעילה את המצלמה ומתחילה ליצור!

עכשיו נוצר לי סרט "ראשוני" אותו צריך לעבד במחשב.
תהליך שיכול לקחת לא מעט זמן.
לגזור חלקים לא רלוונטיים, לעשות "הרצה" על חלקים שרואים אותו הדבר הרבה זמן, להוסיף מוזיקה וכמובן - כתוביות.

ורק אחרי כל זה, אני יכולה להעלות לכן סרטון שאני מקווה שתאהבו :-)


אז אחרי כל ההקדמות, הנה הסרטוון.
 

 

 

 

 

אהבתם?

 

בואו לבחור את גבר השנה של אתר תפוז אנשים

$
0
0

לקראת סוף השנה אנחנו עורכים סקר מיוחד מי גבר השנה שלנו בואו להצביע בתגבות 

עמרי בן נתן 

אביחי אוחנה 

עומר דרור 

חיים ללא הפרעת קשב וריכוז

$
0
0

מקור

אני מקווה שתצליחו לקרא עד הסוף, ללא הפרעה.

ב 20 השנים האחרונות, תופעת "הפרעת קשב וריכוז" צמחה פלאים. כבר עלתה הטענה שכל הורה שרוצה "לעזור" לבן שלו, מיד לוקח אותו למבדק הרלוונטי על מנת שיימצא שיש לו בעיית קשב וריכוז, כדי שיקבל הארכות ופטורים כאלה ואחרים וכך כל נושא הלימודים יוקל עליו. שלא תחשבו שרק טובת הילד בעניין, גם טובתו של ההורה לא חסרה. ההורה מעדיף שמישהו אחר ישא את העול של ילד עם "הפרעת קשב וריכוז" ושהוא יוכל להעביר את העומס הזה על המערכת, הן בדמות פטורים והארכות והן בדמות תרופות כאלה ואחרות אשר ניתנות לילדים עם ההפרעה הזו. המון כתבות נכתבו בנושא, כולל כאלה שמקבילות את אחת התרופות שקשורות לנושא לסם לכל דבר, אשר מחולק חופשי חופשי לפני מבחנים.

התופעה צמחה וצמחה והגענו למצב שילד שאין לו הפרעת קשב וריכוז הוא השונה, המוזר, הבעייתי. ילדים התחילו להשוות ולהשוויץ בהקלות שקיבלו וההורים נהיו מאושרים מכך שסופסוף יש להם קצת שקט, בלי הרבה מאמץ מצידם. כמובן שמהר מאוד קמו קבוצות הורים ומטפלים אשר התנגדו לכל הנושא של מתן תרופות על ימין ועל שמאל וגם כל הנושא של מבדקים מוטים קיבל את מנת הביקורת שלו. הטענה אמרה שתמורת הסכום הנכון, כל ילד ייחשב לבעל הפרעה כזו או אחרת, רק כדי שההורה יצא מאושר. כמובן שמכונים אשר בודקים את הנושא צצו כמו פטריות אחרי הגשם והכסף שמסתובב בתחום הזה עשה את שלו.

עברו 20 שנה (בערך). העולם התקדם. הטכנולוגיה התקדמה וגם ההתנהלות שלנו השתנתה. התחלנו לגלות שאנחנו, בני האדם, איטיים מדי לכמות המידע והידע שזורם לעברנו. פתאום, הרעיון של הפרעת קשב וריכוז מתחיל להראות אנכרוניסטי כי מה שנכון עכשיו, לא יהיה נכון בעוד דקה. מה שחדיש ועדכני עכשיו, ייחשב למיושן ולא רלוונטי בעוד 5 דקות. פתאום הפרעת קשב וריכוז היא בכלל לא הפרעה אלא התאמת האדם לסביבה שלו. סוג של קפיצת מדרגה אבולוציונית על מנת שיתאים לסביבה החדשה שאנחנו מייצרים פה מסביבנו. ממש בקרוב, כל מי שלא תהיה הפרעת קשב וריכוז, יהיה זה שיסבול ואלה שיש להם את ההפרעה, יהנו מכל רגע.

ראש טיפוש: (ט) הדרך לירושלים

$
0
0
בקיצור: הנסיעה לירושלים התקצרה ל-35 דקות. האומנם? $$$ [3964]
     - 489 איש כבר קראו את המאמר הזה - 
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
 
       ביום חמישי 19.1.2017, בכביש 1, הכביש לירושלים, בהשתתפות בנימין נתניהו, ראש הממשלה, וישראל כץ, שר התחבורה והמודיעין - נחנכו מנהרות הראל. "אנחנו מציינים היום אירוע בקנה מידה היסטורי", אמר נתניהו. "כי הדרך לירושלים בירת ישראל מעולם לא הייתה קצרה יותר". בהודעה לעיתונות של משרד התחבורה נאמר: "מנהרות הראל צפויות לקצר את זמן הנסיעה בין תל אביב לירושלים ל-35 דקות בלבד". חציבת שתי המנהרות עם שני גשרים עלתה כמה מאות מיליוני שקלים.
       מה זמן הנסיעה מתל אביב לירושלים כיום, אחרי שנפתחו מנהרות הראל? בסביבות 85 דקות, וזאת במקום 70 דקות בערך לפני כן. זמן הנסיעה לא התקצר אלא אפילו התארך. אם אתם לא מאמינים, סעו בעצמכם לשם, ותיווכחו בעצמכם. מדוע התארך זמן הנסיעה במקום להתקצר? כי במנהרות יש רק שני נתיבים בכל כיוון, ואל המנהרות מגיעים שלושה נתיבים. במקום ששלושת הנתיבים הופכים לשניים – יש פקק נורא, כל הזמן, לא רק בשעות העומס. נוסף על כך הכניסות והיציאות למבשרת ציון בוטלו, ובמקומן יש מסלול מפותל, שמוסיף על הבלאגן.
       בתיכנון יש נתיב שלישי בכל כיוון. מתי ייפתח הנתיב השלישי? בחודש מאי 2017. ועד אז נידונים כל הנוסעים בכביש לירושלים לזחול בדרך ולהיתקע בפקקים. ומה יקרה אז? האם אז ניזכה לראות את הנוסעים בכביש מגיעים חיש קל מהירה למחוז חפצם? לא ולא. פתיחת הנתיב השלישי רק תזיז את הפקקים לעבר ירושלים, אל הכניסות הפקוקות לעיר. בתיכנון יש גם טיפול בפקקים הללו. מתי נגיע לכך? בעוד חמש שנים, כלומר בשנת 2022.
       אז למה אמר נתניהו "הדרך לירושלים בירת ישראל מעולם לא הייתה קצרה יותר"? האם יהיה אפילו אזרח אחד שישנה את דעתו על נתניהו בעקבות הקטע הזה? האם יבין מישהו שכך הוא מנהל את המדינה? חוששני שאף לא אחד.
רכבת
       ברדיו התראיין פרופ' דוד מהלל מהטכניון. הוא טען שהרכבת רק היא הפיתרון לבעיית העומס בכבישים, רכבת שנוסעת בלוח זמנים צפוף. בזה הוא צודק. הוא טען גם שהוספת נתיבים גורמת לכך שיותר אנשים יקנו מכוניות. אני לא מכיר הרבה אנשים שעוקבים אחר הפרסומים על פתיחת נתיבים חדשים ברחבי ישראל, ועל סמך זה מחליטים אם יקנו היום מכונית, או לא. פרופ' מהלל טען גם שאין דבר כזה כבישים בטיחותיים. גם בכביש הכי בטייחותי יש תאונות בגלל תקלות טכניות או בגלל טעויות אנוש. זו דוגמה ל"חשיבה עקומה", שהופכת עניינים שיש בהם גוונים של אפור לעניינים של שחור ולבן. יש הבדל בין כביש שאין בו הפרדה בין המסלולים, ויש בו בכל שנה 90 תאונות קשות עם הרוגים - לבין כביש עם הפרדה, שיש בו תאונה אחת בתשע שנים, וגם זו בלי הרוגים.
עוד
       עוד על "הצלחותיו" של בנימין נתניהו תוכלו לקרוא אם תעשו קליק על התגית
 
 
     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
   המונה היומי: עד היום היו 677,379 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
 
תגובות
      אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
      אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
      אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
      כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
      אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
 
תגיות
   את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
       את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן לראות בכתובת:
      את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
 
תגיות: תחבורה, אקטואליה, ביבי, פוליטיקה, ירושלים, רכבת, כשלון, חשיבה עקומה,

פרוייקט אביאל 2

$
0
0

שישי היום.

לקחתי אותו מהרכבת, ועשיתי לו ארוחת בוקר חביתה 2 ביצים סלט גבינה חצי באגט וכוס תה.,הוא לקח את הזמן לאכול לאט, לקראת סוף הארוחה הקטן הגיע מפעילות התנדבותית עם מדים ונשק (משהו עם ניצולי שואה שהוא עושה בחופש שלו מהצבא מדי פעם ) והתישב לדבר איתו.

נתתי להם רבע שעה לבד ולקראת 12 ישבנו ללמוד.

לקחתי דפי עבודה של כתה ב ונתתי לו להתחיל למלא.5 דקות הספיקו כדי שאראה שהוא לא יודע חיסור, ובחיבור של יותר מספרה אחת הוא חלש.

עצרתי אותו והתחלתי במלאכה הסיזיפית של הלימוד כשאני מראה חיבור פשוט , חיבור ארוך ופתרון שאלה עם נעלם פשוט. לקחתי אותו להפסקה של טיול ברגל רבע שעה בפארק שליד הבית שלי וחזרנו לעבודה. כפל .

אוףףף זה היה קשה רצח. יש לו הרבה עבודה.

וגם לי.

ב 4 האכלתי אותו צהרים ולמדתי קצת על הרקע הקשה שלו. ואחרי חצי שעה נוספת הגעתי למסקנה שזה מספיק ליום אחד ונתתי לו מה לתרגל בבית.

הייתי עייף ושלחתי את הקטנה להביא אותו הביתה (40 ק"מ כל צד...)  הוא אמר לי שלום אחרי שאסף את כל החומר עליו ישבנו.

התעלפתי על הכיסא. כשהתעוררתי אחרי חצי שעה, עם מוסיקת קאנטרי טובה, ישבתי לחשוב בשקט מה הלאה.

ביום א אקח אותו איתי לעבודה בתל אביב, כדי שאוכל לתת לו 200 שקל בלי שזה יראה כמו טובה.

יש לי את כל השבת לחשוב ולתכנן. העבודה בשבוע הבא תדרוש ממני מאמץ רב ואני לא רוצה לפספס. כמו שאמרו הורי, להכות על הברזל כשהוא חם...

הקטנה שנסעה איתו חזרה ואמרה שהוא בסדר גמור!

מזמן לא כתבתי

$
0
0

סלח לי בלוגי, מזמן לא כתבתי?
וגם עכשיו לא ממש בא לי לכתוב.
ובכל זאת...אולי כדאי? אולי כדאי להוציא את העומס הרגשי?
אולי הכתיבה לא תעזור, לבטח לא תזיק.
באם לא תפתור, לפחות תפרוק?

 


מרק פטריות חלבי

$
0
0

 

המצרכים ל-6-8 מנות:

1 בצל גדול קצוץ דק

50 גרם חמאה

1 סלסלת פטריות טריות קצוצות

1 שמנת לבישול

1.5 כף אבקת מרק פטריות

מלח,פלפל שחור

2-3 כוסות מים

 

אופן ההכנה:

- להמיס בסיר את החמאה.

- להכניס את הבצל ולטגן עד להשחמה.

- להוסיף את הפטריות ולטגן כחמש דקות.

- להוסיף את השמנת לבישול,אבקת המרק,המלח והפלפל ולערבב.

- להוסיף את המים ולהביא לרתיחה.

- לבשל רבע שעה-עשרים דקות על אש נמוכה.

- בתאבון.

 

משפחת מנסון

$
0
0

בליל 8 באוגוסט 1969 חדרו שלוש נשים צעירות, יפהפיות, בהובלת בחור מטורף וגורו מטורף לא פחות, לביתה של שחקנית מפורסמת שהייתה בהריון מתקדם. הם דקרו אותה 16 פעמים והשתמשו בדמה כדי לכתוב את המילה חזיר על הקיר. לצד זאת, רצחו עוד ארבעה אורחים שהיו בביתה.

כמעט כל השותפים למעשה, שעוד נותרו בחיים, נרקבים להם כבר קרוב ליובל בבית הכלא. אחת מהם יצאה לחופשי לאחר שהוכח כי לא השתתפה ברציחות עצמן אלא ״רק״ שימשה צופה.

מדוע אותן נשים צעירות, שכל החיים לפניהן, הסירו מעצמן כל קליפה של אנושיות וביצעו מעשה שאת אכזריותו קשה לדמיין?

יש שיטענו שזו השפעת סמים, אחרים יגידו שמדובר בשטיפת מוח שעשה להם הגורו צ׳ארלס מנסון שנפטר השבוע בתא הכלא.

זה מעשה שניתן להסביר אותו כטירוף, אבל אותן נשים לא היו משוגעות במובן הקליני של המילה. אני חושב שהן היו מודעות היטב למעשיהן. מה הציע להן הגורו מנסון שהוביל אותן לכך?

להבנתי, הוא הציע להן משפחה. הוא הציע להן קירבה ומשמעות. הוא הציע להן תקווה.

כשהן טעמו מפרי העץ האסור, הן כבר התמסרו כליל לרצונותיו האפלים ביותר.

האדם הוא יצור הרבה יותר שברירי מכפי שנדמה. בכוח המחשבות והרצון שלו הוא יכול להזיז הרים ובאותו כוח הוא גם יכול להשמיד את העולם. הבחירה היא בכל רגע מחדש - בין התרבות לברבריות, בין האמפתיה לניכור, בין האהבה לשנאה.

קו בחול - ג'יימס באר

$
0
0

 

 

נתקלתי בספר באקראי בספריית ההשאלה העירונית, והוא אחד הספרים המעניינים והמחכימים שקראתי לאחרונה. הספר מספר את סיפורו של המזרח התיכון מתחילת מלחמת העולם הראשונה עד לאחר מלחמת העולם השניה, למן הימים שבהם התחרו בריטניה וצרפת על שליטה בשטחי האיפריה העותומנית המנוצחת, ועד לימים שבהם שתיהן נאלצו להודות שאין להן הכוחות הדרושים כדי להשכין שקט באיזור. אני מכיר את הנאראטיב הציוני, זו ההיסטוריה שלמדתי בתיכון לפני שנים רבות, ואני מכיר את הנאראטיב המרכסיסטי, זה שרואה בתאווה המערבית לנפט ערבי את חזות הכל. הספר הזה, שמבוסס בעיקר על ארכיונים בריטיים וצרפתיים, השלים לי נקודות מבט שלא הכרתי. הוא מספר סיפור של אינטרסים מורכבים, של ההשתנות שלהם לאורך שלושים ומשהו שנים סוערות. זה סיפור של גורמים ששיתפו פעולה זה עם זה בנושאים מסוימים, בעודם נלחמים זה בזה על נושאים אחרים. סיפור של שחקנים, שאיחרו להבין שהמשחק שלהם נגמר.

הקו בחול הוא הקו ששרטטו מארק סייקס הבריטי ופרנסואה ז'ורז'-פיקו הצרפתי בשנת 1915, קו שחילק את השטחים העותומניים שבריטניה וצרפת תיכננו להשיג לעצמן. ההסכם הזה אפשר את חלוקת העבודה בין הבריטים לצרפתים במלחמת העולם הראשונה, כשהצרפתים נשאו בעיקר עול הלחימה באירופה מול גרמניה ואוסטריה, בעוד שהבריטים היו פנויים להתקדם במזרח התיכון. דא עקא, שכדי לגייס לצידם את הערבים, ולמנוע מצב שבו הערבים חוברים לגרמנים, היו בריטים שהבטיחו לערבים הבטחות. בסיום המלחמה, התברר שהערבים רואים בהבטחות שהובטחו לצרפתים הפרה של ההבטחות שהובטחו להם. והייתה גם הצהרת בלפור, שבימים אלו מציינים 100 שנים לפרסומה. היו מניעים שונים לפרסום ההצהרה הזו: תקווה בריטית להשפיע על דעת הקהל בארה"ב, תקווה בריטית שאוכלוסיה יהודית אסירת תודה תשמש עורף אזרחי לנוכחות צבאית בריטית סמוך לתעלת סואץ, וגם סנטימנט נוצרי גרידא. מהמסמכים עולה, שהבריטים לא העלו בדעתם שלערבים תהיה בעיה עם קהילה יהודית בארץ הקודש. ובאמת, מנין היה להם לדעת שהזמנים השתנו, שהלאומיות הגיעה לעולם הערבי, שאי אפשר לעשות במזרח התיכון של המאה העשרים את מה שהיה אפשר לעשות באפריקה של המאה התשע עשרה: למתוח קווים שרירותיים על המפה כדי לחלק טריטוריה לאיזורי השפעה קולוניאליים.

הבריטים חשבו על תעלת סואץ, וחשבו על נפט בשביל הצי שלהם, שבאותם ימים העבירו אותו משימוש בפחם לשימוש בנפט. אבל הצרפתים, מה הם היו צריכים את כאב הראש הזה? מה היה להם לחפש בסוריה ובלבנון? ובכן, נראה שאצלם זה היה עניין של יוקרה וכבוד לאומי. נהרגו להם מאות אלפי בחורים במלחמה, והם חשבו שמגיע להם פיצוי. את הניסיונות הבריטים לפייס את הערבים, הצרפתים פרשו כפגיעה בהם. בסופו של דבר השיגו הצרפתים מהבריטים את מה שסוכם בהסכם סייקס פיקו, אך העוינות בין המעצמות נותרה. כשפרץ המרד הדרוזי בסוריה באמצע שנות העשרים, הצרפתים היו בטוחים שאלה הבריטים שבישלו אותו. כשפרץ המרד הערבי בארץ ישראל באמצע שנות השלושים, הבריטים היו בטוחים שהמורדים משתמשים בשטח המנדט הצרפתי כבסיס לפעולותיהם. אלה ואלה צדקו – וגם טעו, כי המניע העיקרי למרידות היה הידיעה של המורדים שהבריטים והצרפתים פגיעים, שאפשר לגבות מהם מחירים, שבשלב כלשהו הם לא ירצו לשלם. זוהי ידיעה שלא הייתה לקרבנות הקולוניאליזם במאה התשע עשרה ולפניה.

ואז הנאצים עלו לשלטון בגרמניה, מלחמה באירופה נראתה בלתי נמנעת, ושוב נדרשו הבריטים ליישר קו עם צרפת וגם לפייס את הערבים, שמא יחברו לגרמנים. זה היה הרקע לפרסום הספר הלבן המפורסם, שהנאראטיב הציוני מציג אותו כבגידה של הבריטים וכהתכחשות להצהרת בלפור. ואז הגרמנים כבשו את צרפת, והבריטים היו צריכים להתנהל מול שתי צרפת: צרפת של וישי, ששלטה בפועל בסוריה ובלבנון, וצרפת החופשית של דה גול, שחשיבותה הייתה בעיקר תדמיתית: קיומה עזר לבריטים להגיד לעצמם שהם לא לבד במלחמה, בחודשים הקשים שלפני הצטרפות ברה"מ וארה"ב למלחמה. גם אצל אנשי וישי וגם אצל אנשי דה גול הייתה עוינות בסיסית לבריטים. הניסיון הבריטי לרקוד על כל החתונות, שמשתקף במסמכים שמצוטטים בספר, מרתק ונוגע ללב. לפעמים זה הצליח להם, בדרך כלל לא. עוד פרט שלמדתי עליו מן הספר היה התמיכה הצרפתית בארגוני הפורשים, אצ"ל ולח"י. ממה שהבנתי, המניע העיקרי של הצרפתים היה להכניס לבריטים, לנקום בהם על הבחישה שלהם בסוריה ובלבנון. אחרי המלחמה, הסנטימנט האנטי-בריטי התבטא בסיוע צרפתי להגירה הבלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל, למה שהנאראטיב הציוני קורא "העפלה", ושבמסגרתו הגיעו שני הוריי ארצה אחרי המלחמה.

כשאני מסיים ספר, אני נוהג לבדוק מה כתבו עליו המבקרים. לתמהוני, בארץ כמעט לא כתבו עליו כלום. אולי משום שיצא בהוצאת "אופוס" הקטנה. גיגול העלה רק סקירה אחת, באתר הלאומני "מידה". הסקירה הזו מאשימה את כותב הספר באהדה מוגזמת לצד הערבי, שלא לומר בשנאת יהודים. אני דווקא חשבתי שזה ספר הגון מאד, שאין בו חלוקה לצדיקים ורשעים, אלא תיאור מאוזן של אנשים מורכבים, שנקלעו למצבים שלא ניתן היה לדעת מראש כיצד יתפתחו, ופעלו בהתאם למה שנראה להם תואם לאינטרס של עמיהם או מדינותיהם. כמובן, מי שאוחז בגישת "מי שלא איתי - הוא נגדי" , יראה את הדברים אחרת. ברם, גם עם גישה כדאי לקרוא את הספר, ולו רק כדי להיחשף לעובדות היסטוריות בלתי מוכרות.

 'קו בחול – בריטניה, צרפת והמאבק שעיצב את המזרח התיכון'.

ג'יימס באר,

365 עמודים.

הוצאת אופוס.

תרגום: בועז וייס

עריכה מדעית: אלי פודה

לצידו / עירית אבני כהן

$
0
0

ספר ביכורים חדש הנוגע בחמש דמויות שונות שחוטים רבים מקשרים ביניהם. העבר נוקש לא פעם מעל דפי חייהם ומעיר את מה שרצו לשכוח זה מכבר. הזיכרונות שלנו הם אלו שמנווטים אותנו כל הזמן, מעירים שדים רחוקים, מחבקים כשצריך ובעיקר מזכירים לנו כל הזמן את מה שהיה.

עודד, חזי, טליה, גאולה וסימה הם הגיבורים המחבקים רומן זה. הם הדמויות שנוגעות בנו ואיתם אפשר להזדהות לא פעם במהלך החיים שעברו. ספר שעוקב אחרי הדמויות במשך כמה עשורים ובו באים לידי ביטוי החמצותיהם, אהבותיהם ותחושותיהם של הגיבורים בספר. החיבור הדק בין הדמויות מתרחש כל הזמן ברקע.
עודד יליד הקיבוץ נפגש באקראי בחזי שגר בבית שאן. השניים נפגשים בינקותם, כשאמו של חזי  סימה ממש מתעקשת שבנה ישהה בבית הילדים בזמן שהיא עובדת כספרית חוץ בקיבוץ. השניים עודד וחזי נפגשים וברית עולמים נחתמת ביניהם עד הסוף. בתחילת הרומן אנחנו מתוודעים למצבו הקשה והסופני של עודד וחזי הסועד אותו באהבה אין קץ.

כל אחד מהגיבורים מתמודד בדרכו עם משברי ואתגרי החיים. עודד מתמודד עם אהבה שנפרמה והורות לילדה אחרת ומחלתו הקשה, חזי נקרע בזיכרונותיו לאמו האהובה סימה שגידלה וגוננה עליו כל הזמן, סימה אמו נלחמה את מלחמותיה ללא פשרות ולא פעם ניצחה, טליה אהובתו הראשונה של עודד מתמודדת עם הצלקות שהסבה לה הפרידה ממנו ולבסוף הדמות החמישי שהיא גאולה חברה לחיים של חזי המתמודדת עם אסון פרטי משלה מהעבר. כל הדמויות מלאות בזיכרונות ובתלאות החיים מהם יש להן צורך לברוח ולהתעמת באותה נשימה.

הכתיבה היפה של עירית ושפע הדימויים העשירים שבהם היא משתמשת הופך את חווית הקריאה בספרה למיוחדת ומהנה. המספר בספר הוא אדם יודע כל שמרחף מעל כולם ומתאר במדויק את הרגשות והתחושות של כל דמות במדויק.
עבר והווה מתערבבים תדיר בסיפור, כשהעבר שולט שם באופן מובהק ומאפיל על כל הווה בשטח.

הסתייגות קלה שלי מהספר, הקריאה הייתה מהנה אבל הפריע לי בספר עודף התיאורים של  אירועי העבר, מה שפגם בזרימה והחיות של הסיפור.

הוצאת גוונים/ עורכת הספר: שרית רום/ הצילום שעל העטיפה: 'נדנדה בשדה' מרכז להבה בית שאן, ספיר אוזן, מתוך אתר פיקיוויקי/ עיצוב העטיפה: כרמית בן ימיני/ 237 עמודים 2017.
 


 

 

כבר הסתיו עכשיו...

מבחן האומץ של בורינה-סקירה

$
0
0

- מבחן האמץ של בורינה- סקירה

מאת-דנה עמבר, הוצאת רימונים

איורים מדהימים- אודי טאוב.

מסופר על ברבורה ביישנית

וברבור שלא מוותר ומחזר אחריה במרץ

עוסק בסיפור אהבה של צמד הברבורים.

כול כך אהבתי את חליפת המכתבים ביניים

הזכר לי את ילדותי ונעורי כי אז כתבנו מכתבים

גם כשכבר הייתי אמא לילדים בוגרים

 כתבתי וכתבו לי מהצבא ובעת שהותם בניכר.

בורינה ברבורית ביישנית שלבסוף בעזרת חברה

בורי מצליחה להתגבר הן על הביישנות והן על

הפחד של מה יגידו, היא ברבורה אמיצה מאוד

על אף חוסר הביטחון שלה היא

מגיעה להשיגים במשחקי מים ובריקוד אומנותי.

מנצחת את הפחד ואת הבושה.

תוך כדי נרקם סיפור אהבה יפיפיה בנים שמוביל לחתונה.

סיפור קסום שהקראתי גם לנכדים שמאוד אהבו.

ממליצה בחום לקרוא ולהקריא ואף לשוחח עליו.

תודה לגילה מהוצאת רימונים ששלחה לי את הספר.

בוסית של יום ראשון / רחל שגיא

$
0
0

סיפורי חיים של עוזרות בית בישראל

"אז כאילו את רוצה לכתוב עליי ושאני אספר לך על החיים שלי, שהם מבאסים פחד, ולמה שאני כאילו נהייתי עובדת בניקיון? בחיים לא חשבתי, תמיד הייתי סגורה על זה שאני לא ינקה שירותים של אנשים אחרים ובסוף תכלס אני כן מנקה שירותים של אחרים."

רחל שגיא מחברת הספר 'בוסית של יום ראשון' קיבצה באמתחתה מגוון סיפורים אותנטיים מהשטח של עובדות משק בית. הסיפורים כולם מרתקים ומעוררי מחשבה. כעשרים נשים הסכימו להתראיין חלקן בשמן וחלקן בעילום שם ולחשוף את עבודתן ואת המניע שלהן להשאר במקצוע במשך עשרות שנים. גם רחל בעצמה נשאבה בילדותה לקטע של עזרה בבית כבת בכורה לאמא קרייריסטית שמילוי חובותיה בבית לא היה בראש מעייניה.עבור רחל  עבודות הבית הן התגשמות הצד האימהי שאמה הביולוגית כל כך התנערה ממנו.

כל אישה בתורה מספרת ומתארת ברהיטות איך הכל התחיל. איך התחיל הרומן שלה עם הסמרטוט והמגב. תמיד אבל תמיד הכל מתחיל מהמצב בבית. באיזה מצב סוציו אקונומי גדלו הנשים, כמה טיפחו אותן בילדותן, מה טפטפו להן למוח, מה למדו בחייהן ואיך הניקיון היה דרך מפלט לכסף קל ומהיר. כנשים עם ילדים קטנים הן מצאו דרך נוחה להרוויח כסף. קל זה מעולם לא היה. מעבר להיבט הפיזי הן היו מודעות לכוחן המוחלש בחברה ולמעמדן הנחות. חלקן לא הודו מעולם בציבור בפה מלא שהן עובדות ניקיון בבתיהם של אחרים.

הניקיון בבתים של אחרים משול למורסה המדממת כל הזמן. "לפעמים הדברים הכי חשובים שיקבעו לך את החיים קורים בלי שנשים לב. היום כשאני חושבת על זה, התגלגלתי למשק בית כשהמנהל מהמשרד שניקיתי בנה בית באחד היישובים ושאל אותי אם אני רוצה לנהל לו את הבית. לנהל הוא אמר, לא לנקות."

הסיפורים הם מונולוגים מרגשים מאוד של נשים מרתקות שראו דבר או שניים בחייהם. הסטיגמה הקשה של עובדי ניקיון באשר הם חוטא כל כך למציאות מכיוון שמאחורי כל אדם כזה מצוי יהלום מלוטש שרק מחכה להתגלות. ישנן נשים שהתראיינו לספר ותרמו מחוכמתם והודו שעבורם העבודה הזאת  הייתה גלגל הצלה שהן נאחזו בו בחייהם לא פעם. אחד הטיפים לנשים שכבר עוסקות בזה היא לא להתחבר למעסיקה ולהפוך להיות חברות שלה כי זה עלול להתהפך עליה.

ולסיום אי אפשר בלי קצת טיפים לניקיון המתבקשים כאן. האחד חייבים לטאטא את הרצפה לפני השטיפה חוק בל יעבור, שניים לנקות את הפינות כי לשם הולך הלכלוך ויוצא בפתאומיות, שלוש לא להסתכל על השעון כך הזמן יעבור מהר מאוד ואחרון חשוב מאוד לסתום את הפה ולא לספר את כל מה שמתרחש בבית.

מדובר בספר מרענן ומיוחד המכיל בתוכו המון חוכמת חיים מנשים שחוו את השטח ברוב מישורי החיים. חוו קשיים ,גידלו ילדים וכל זאת בצל עולם הניקיון התובעני והלא פשוט.

הוצאת פרדס/ עורך: חיים לפיד/ עיצוב ועימוד: קריסטינה מורדכוביץ'/ עריכה לשונית: ורד זינגר/ 190 עמודים 2017.

 


המרפסות והעץ

ממשל א'

$
0
0

 

 

 

 

    כפיר שמחון: 

נייד: 054-6644790

     

 

1.  

צילום  אווירי של באר-שבע לפני הכיבוש של ה-21.10.1948. בולט בחזית התמונה בניין המשטרה של ממשלת המנדט.  

 

2.  

המכתש של שכונה ד' בבאר-שבע, באיזור של המיטווח העירוני לשעבר. היו הרבה הבטחות להפוך את המקום לאתר תיירותי.  

 

  

 3.

  גשר ביילי שהונח בשנות השישים בבאר-שבע. במקום שבו נשבר חלק מהגשר הטורקי. הגשר שימש במשך שנים חלופת ברירת מחדל. 

    4.  

 

 

באר-שבע של 1917. השנה האחרונה של השלטון הטורקי. במרכז הגן הציבורי עמוד הנצחה טורקי. הבניין הדו-קומתי שמשמאלו, הוא בית הסאריה, הממשל)   שב-1922 הוסיפו לו הבריטים אגף משטרה. הצילום ממערב למזרח, כאשר ברקע נראות הגבעות המזרחיות של העיר באר-שבע.  

   

 5.  

ההופעה המהממת של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוחו של האורח  הנודע מארצות הברית  אוהב ישראל לאונרד  ברנשטיין. זירת האירוע: מכתש מאולתר בעיר העתיקה של באר-שבע. הזמן: ב-20.11.1948, כחודש ימים לאחר שחרור העיר.  הצופים: חיילי צה"ל  שהשתתפו בכיבוש העיר, אזרחים ראשונים שלה ואורחים. הופעה היסטורית בכל קנה מידה!   

   

  6.

  גנרל אדמונד אלנבי. האיש שקיבל את הפיקוד על צבאות מדינות ההסכמה (בריטניה, אוסטרליה וניו-זילנד) במצב עגום, לאחר כישלונות בקרבות על עזה, והוביל אותן בהמשף לניצחונות מזהירים. החל בכיבוש באר-שבע, שאליה הגיעו כוחותיו בהפתעה, וכבשו אותה, והמשך בכיבוש יתר חלקי פלשתין. וסוריה. אלנבי נפטר ב-1936 , בגיל 75, כשעל שמו יש אתרי הנצחה, כולל רחוב אלנבי בתל-אביב וגן אלנבי בבאר-שבע.  

    7.

       ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, מבקר במושב פטיש בנגב לאחר אירוע חבלני שבמהלכו חדרו מחבלים מרצועת עזה למושב. 22.3.1956.  

          

8.

 מושב גילת שבנגב בשנות ה -50. המוטו:" עובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה. מתחילים בבוקר מוקדם בכרם המשרצים מהר להספיק לחליבת בוקר. אחר כך לקצור בחרמש אוכל לפרות". (נוסטלגיה  און  ליין. 

 

 

9. 

  פרשים של מדינות ההסכמה בשנת 1917של מלחמת העולם הראשונה. לפרשים האוסטרלים היה חלר מכריע בכיבוש באר-שבg באותה שנה, ומקובלת ההנחה שזה היה קרב הפרשים הארחרון בהיסטוריה. 

   

 .

 10.  

סוג של חלוקת חלב בבאר-שבע של שנות החמישים. איתן בן דוד העלה תמונה של אביו ז"ל החלבן (משמאל).   

         

11.  

          נשים ערביות  בלבוש מסורתי   בבאר-שבע של תחילת המאה העשרים תחת שלטון הטורקים. 

 12.

  המסגד בבאר-שבע בשנות הארבעים. תחת השילטון הבריטי. בקדמת התמונה נראה הגן הציבורי שבנו הטורקים בשנת 1906,שבמרכזו ניצב עמוד הנצחה טורקי. עם כיבוש העיר ע"י הבריטים ב-1917, הוצב במקום עמוד ההנצחה פסלו של הגנרל אלנבי, אך ראשו של המצביא הבריטי נותץ ע"י ורעים ערבים בפרעות של 1938. 

 

 

 13.

  מפגש בירוש/לים של נציגים של מדינות ההסכמה וטורקים, לאחר שמדינות ההסכמה כבר כבשו את שתי הערים בשלהי 1917 ושנת 1918. 

  

   14.

    צוות ביה"ח הדסה באר-שבע בראשית שנות ה-50.   ביה"ח ששירת  בנאמנות במקצועיות את תושבי באר-שבע והנגב בשנים 1949-1959.  (ארכיון גואל דרורי). 

 15.

 קבלת הפנית לנשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, בביה"ח הדסה באר-שבע בתחילת שנות החמישים. (מארכיון גואל דרורי)

 

 

16. 

    הישוב היהודי בבאר-שבע של 1925 ליד הטחנה עם שכנים בדואים. הישוב כבר 7 שנים תחת שלטון בריטי. טחנת הקמח שימשה לב הישוב היהוד  בין השנים  1901-1929עת נאלצו בעליה היהודים של התחנה למכור אותה כמעט ללא מחיר למתחרה ערבי ולנטוש  את הישוב  בפרעות תרפ"ט.  

     

17.  המושל הצבאי של באר-שבע, מיכאל הנגבי, מכריז על פתיחת בית חולים הדסה בעיר. 1949. 

    

 18.

  ההקץ לעמימות. ההכרזה של דוד בן-גורכיון ב-22.12.1960. דבר-עיתון פועלי ארץ ישראל.  

  

  19.

   התיישבות ברכס הגבעות וההרים של איזור עין גדי של תחילת המאה העשרים. חלק גדול מתושבי הארץ התגוררו באיזור זה, שבלטו בו גם כנסיות ואתרים דתיים אחרים.  

 

 

  

  20.

  תחנת הרכבת הטורקית הישנה בבאר-שבע.   תמונה אוטנטית לפני השיפוץ שהסתיים בשנה האחרונה. 

   

     21.

     מוכתרי באר-שבע  ושייחים חתונתו של אדווין סמואל, בנו של הנציב בעליון הבריטי בארץ ישראל של 1921. עופרהה סמואל , מהבכירות  לשעבר בתחום השידור השידור של קול ישראל, נחשבת ל"ירושה" שהותיר המנדט הבריטי בארץ ישראל.  

  

  22.

קיבוץ חצרים בבוקר העלייה  על הקרקע במוצאי יום הכיפורים תש"ז, 6 באוקטובר 1946. הקיבוץ השוכן ליד באר-שבע, הוקם במסגרת הקמת 11 הישובים בנגב באותו לילה, עורר את זעמם של הבריטים שראו במבצע המדהים , שלו היו שותפים גם הנהגת הישוב היהודי, וק.קל, אקט פוליטי ומדיני יותר מאשר סתם התיישבות לשמה.,  והצהרת כוונות לקראת החלטת  החלוקה של ארץ ישראל ע"י האו"ם. בסופו של דבר התב רר שחששם של הבריטים היה מוצדק, שכן בהחלטה החלוקה עצמה מה -29 בנובמ בנובמבר 1947, נכללו אותם ישובים, כמו גם ישובים נוספים שהוקמו בנגב בשנות הארבעים של המאה העשרים, בשטחה של מדינת ישראל  זאת בניגוד בניגוד למדיניות הבריטית באותה תקופה שגרסה כי אותם ישובים יהיו מחוץ לשטחה של מדינת ישראל. (ארכיון הצילומים של ק.ק.ל).  

 

    

 

 

23.

 קידוחיים בנגב ב-1950. (ארכיון הקרן הקיימת).  

  2.

   

 24. 

הקמת 11 הישובים בנגב במוצאי יום כיפור תש,ז. 6 באוקטובר 1947. הקמת הגדר ומבנה ראשון (ארכיון הקרן הקיימת). 

 

25.

מצפה אופקים בנגב בבוקר העלייה של 1947. . הישוב אופקים עצמו.  הוקם מאוחר יותר, ב-1955, תחילה כמרכז טרקטורים של המועצה האיזורית מרחבים. (ארכיון הקרן הקיימת). 

 

26.

 

מת ישוב חדש בגליל בתקופה של טרום הקמת המדינה. פריט 26. (ארכיון הקרן הקיימת לישראל). 

   

    27.  

מצפה  גבולות           במערב הנגב ב-1945, שנתיים לאחר הקמתו. ב-1943 החליטה הקרן הקיימת על הקמת שלושה מצפים בנגב, גם כדי שיילמדו בהן תנאי האקלים וסוגי הקרקע במטרה להתאים בהם את סוגי הגידולים. פרט לגבולות הוקמו גם המצפים של בית אששל ורביבים.  

 

 

        28.

         פגישה בבית אשל  שליד באר-שבע לקראת הקמת 11 הישובים בנגב במוצאי יום הכיפורים תש"ז. 1946.  הישוב נלחם בגבורה בקרבות 1948 אך נאלץ  להתפנות  בהמשך לאיזור הצפון בגלל קשיים בבעיות תכנונוניות. 

28.

    29.

     משטרת בא-שבע ביום הכיבוש. 21.10.1948.

 30.

   מערכת העיתון  דואר היום בשנות ה-20:

שורה ראשונה משמאל לימין: אורי קיסרי, לאה אבושדיד (אשתו של איתמר בן-אבי), איתמר בן אבי  ישעיהו קרניאל. 

שורה שנייה שני מימין: אהרון אבן חן, (ג.שרוני), לימינו:  רעייתו עטרה אבן חן. במשךכשלוש שנים,, בשנות הה-20  של המאה ה-20, הסעירה "פרשת אהבים" את הישוב העברי. היה זה כאשר איתמר בן אב"י , בנו של מחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה, ןאייקון תקשורתי בזכות עצמו, נתקל בהתנגדות גורמים במשפחת אבו-שדיד, ממוצא ספרדי, המיוחסת מירושלים, ברצונו להינשא לבת המשפחה, לאה אבו-שדיד, למרות שגם היא הש/יבה לו אהבה.  זאת על רקע "ייחוס משפחתי". בסופו של דבר, לאחר שפירסם ב ציבור שיר בשם "האקדח", שבו איים להתאבד אם החתונה לא תתאפשר, התערב אליעזר בן יהודה, שחשש לחיי בנו אצל המשפחה, והחתונה יצאה לפועל. 

((צילום: הארכיון הציוני ויקיפדיה).  

   

 

31.

  אנדרטת הפרש האוסטרלי בבאר-שבע. גם באוסטרליה מציינים את יום כיבוש באר-שבע ב-31.10.1917, שבו היה לחייל הפרשים האוסטרלי חלק מכריע. 

32.

  33.  

 מראה הסאריה (בניין הממשל ) בשנות השלושים, מהמקום שהוא המדרחוב של היום. הרעפים הושחתו  במאורעות של 36-38. 

   

  34.

   חנוכת תחנת הרכבת הטורקית בבאר-שבע של 1915.

    

גזע העץ והקליפה

שבת כגורם מפלג

$
0
0
בקיצור: טיעונים בעד ונגד חוק השבת של מיקי זוהר. $$$ [3588]
     - 273 איש כבר קראו את המאמר הזה - 
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
 
       "יותר מששמרו בני ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל" אימרה זאת הפכה במדינת ישראל ל: "יותר משהשכינה השבת שלום בישראל, היתה לשבת של מריבות ושינאה". הצעת החוק של מיקי זוהר מ"הליכוד", לסגור את הקניונים הפתוחים בשבת, ולקנוס בקנסות אדירים את הפותחים אותם, היא חלק מן המגמה של חלק מאזרחי ישראל להשתמש בשבת כתירוץ למלחמת דת, זריקת אבנים, כניסה לבתים לשבור מכשירי מוזיקה שפועלים בשבת, סגירת מסעדות בשבת (ע"י מניעת אישור כשרות), מניעת תחבורה ציבורית בשבת, ועכשיו הצעת החוק שמקדם חבר הכנסת מ"הליכוד", שקיבלה את אישור שרי "הליכוד" בממשלה. זוהי מגמה שניזונה מן השינאה של שומרי המיצוות לחילונים, ומלבה את שינאת הדת אצל החילונים.
צדיק באמונתו יחיה
       אני אינני עושה קניות בשבת. אני לא חושב שצריך לעשות קניות בשבת. אבל אני לא חושב שאני צריך לכפות את אמונותי שלי על כל האנשים שאינם רואים סיבה להימנע מקניות משבת, שקנייה בשבת עונה על הצרכים שלהם, לאו דווקא לבלות את יום המנוחה בקניות ובביזבוז כספים. 24% מאזרחי ישראל נמנעים מקניות בשבת. זה לא מקנה להם את הזכות לכפות על 76% האחרים את אמונתם שלהם.
שבת בתורה ובמישנה
       בימי המיקרא ניתן היה לקיים את השבת, ככתוב בתורה. עובדי האדמה לא יצאו לעבוד בשדות. בעלי המלאכה לא עבדו בבתי המלאכה שלהם – וזהו. לא היה צורך בביטול מלאכה מעבר לזה. ארבעה מרכיבים יש בשבת המיקראית: שבו איש במקומו, לא תעשו כל מלאכה, לא תבערו כל אש, לסקול למוות כל מחלל שבת. ניתן היה אז לעמוד בכל ארבעת הסעיפים הללו בלי קושי. כבר בימי בית המיקדש השני זה היה בלתי סביר. לכן התקינו חז"ל תיקונים, שעשו את עניין השבת לאפשרי. ראשית, הם הגבילו את הפעולות האסורות ל-ל"ט מלאכות (שהיו בהקמת המשכן), רק הן ולא יתר הפעולות. שנית, התקינו את "העירוב", שמאפשר לאנשים לצאת מבתיהם וללכת לבתים אחרים, בתוך העיר. הם התירו הדלקת אש לפני כניסת השבת, ואת השימוש בה במהלך השבת. השומרונים והקראים מקיימים את הסעיף הזה ככתבו כלשונו גם כיום. הם מכבים כל אש בבתיהם, ואוכלים רק אוכל קר. גם עניין הסקילה עבר מן העולם, ועל מחלל שבת בפרהסיה נקבעו סנקציות אחרות, פחות ממיתות.
שבת בימינו
       בתקופה המודרנית הפך עניין שמירת השבת בדיקדוקיה, לדבר שאין הדעת סובלתו. יש צורך בייצור חשמל ואי אפשר להשבית את כל מערכת ייצור החשמל, ואת כל המערכות והמיתקנים שפועלים בשבת על חשמל. יש הכרח במשטרה ובצבא, שידאגו לשלום הציבור – גם בשבת. יש צורך בעבודה בבתי החולים ובשירותי הטיפול במיקרים דחופים (כמו מ.ד.א.). לא סביר להפסיק את אספקת המים. לא רצוי לסגור את כל המסעדות ואת כל בתי המלון, ולהשאיר אנשים מסוימים רעבים. גם נושא התרבות והספורט – לא סביר למנוע את אירועי התרבות והספורט דווקא ביום שבו האנשים פנויים לעסוק בהם, וביטולם הוא פגיעה גם בתרבות גם בספורט – וגם באנשים שנמנע מהם לעסוק בתרבות ובספורט. חברה מודרנית, במאה ה-21, אינה יכולה לקיים את השבת המיקראית. מסקנה: אי אפשר להחליט שכל האנשים ינוחו בשבת. יש מקומות עבודה שיש הכרח להפעיל אותם, ולהעביד אנשים במקומות הללו.
       אם אי אפשר להשבית את כל המערכות, האם אין מקום לקיים גם כמה בתי עסק, שיענו על הצרכים הרצונות של אנשים שנזקקים לקניות דווקא בשבת – בהיקף מצומצם, לא כפתיחת כל בתי העסק בשבתות, לא בהפיכת השבת ליום עסקים רגיל.
חוק סוציאלי?
       טוען מיקי זוהר, ותומכת בו שלי יחימוביץ' מ"מפלגת העבודה", כי זה חוק סוציאלי, ולא חוק דתי. הטענה היא שהעובדים היו רוצים לבלות את השבת בבית, עם בני משפחותיהם, ובאים הטייקונים, וכדי להרוויח כסף – מאלצים אותם לעבוד ביום המנוחה. זאת טענה מגמתית, שנכונה רק בחלק מן המיקרים. ישנם עובדים שלא איכפת להם לעבוד בשבת, ולקבל יום מנוחה ביום אחר. ישנם עובדים רבים שדווקא מעוניינים לעבוד בשבת: ישנם סטודנטים שסוף השבוע הוא הזמן שבו הם יכולים לעבוד ולממן את לימודיהם. ישנם עובדים שמעדיפים לעבוד בשבת, שבו הם מקבלים שכר, עם תוספת של 125%, שזה רווח לא קטן.
מניעת עבודה משומרי מיצוות
       מה עם אנשים, שומרי מיצוות, או סתם חובבי שבת, שרוצים לעבוד במקומות בהם עובדים בשבת? אנשים שאינם יכולים להתקבל לעבודה משום שהם מסרבים לעבוד בשבתות? עבודה בשבת היא בד"כ עניין של תורנות. כל מקום עבודה יכול להתנהל כאשר 10% מהעובדים פטורים מן התורנות בשבת, ויתר 90% האחרים מקיימים את התורנויות. מעבר לזה, אדם שאינו רצה לעבוד בשבת אינו יכול להיות רופא בבית חולים, או טכנאי בחברת החשמל, וגם לא (מעבר ל-10%) בכל יתר המוסדות והמערכות שצוינו עיל.
לא יום עסקים רגיל
       לפיכך, אין מקום לאסור על כל המוסדות לפעול בשבת – איסור גורף. הנושא לא צריך להיות פרוץ, אלא מבוקר. כל גוף שרוצה לפעול בשבת צריך להגיש בקשה, ולקבל אישור, מגוף שבראשו אינו עומד שומר מיצוות, שרואה בעבודה בשבת משום עבירה. צריך לקיים תחבורה ציבורית – בהיקף מצומצם. צריך לאשר פתיחת בתי עסק, בעיקר מחוץ לעיר, ושוב בהיקף מצומצם. מעט בתי עסק פתוחים, שיהיו להם רווחים, שיאפשרו להם לשלם לעובדים את התוספות עבור עבודה בשבת.
בעלי המכולות
       הטענה היא שבתי העסק הפתוחים בשבת גוזלים את פרנסתן של המכולות חבתי העסק שאינם פתוחים בשבת. אם תהיה פתיחה נרחבת של בתי עסק בשבת – זאת טענה נכונה. אבל אם מדובר בבתי עסק בהיקף מצומצם, בעיקר מחוץ לעיר – זאת טענה מפוקפקת. יש אנשים שצריכים לקנות מוצרים חיוניים בשבת, כי לא הספיקו לקנות לפני כן. יש אנשים שרוצים לצאת למרכז קניות ולקנות את מה שהם צריכים בנחת, בשבת. בעלי המכולות רוצים לאסור עליהם לעשות זאת, כדי שייאלצו לבצע את הקניות בבתי העסק שסגורים בשבת. יש פה ניגוד אינטרסים. אני לא רואה מקום לחוקק חוק של כפייה, שמקדם את האינטרסים של בעלי המכולות על האינטרסים של הצרכנים. מה שכן – שלא תהיה פריצת גדר, והשבת לא תהפוך יום עסקים רגיל, מה שימנע מאנשים רבים לנוח בשבת, וגם ימנע את ההצדקה הכלכלית לקיים עסקים בשבת, יום שרוב האנשים מעדיפים לנוח בו ולא לעשות קניות.
פגיעה בעובדים
       תעשיית העסקים בשבתות היא תעשייה גדולה. אם יתקבל החוק של מיקי זוהר, ייסגרו כל המקומות שעיקר פרנסתם היע על שבת. יפוטרו אלפי עובדים, ותיפגע פרנסתם של כל אלה שיכולים לעבוד רק בשבת. שיקול זה אינו נראה לכל הדוגלים בחוק הזה מנימוקים סוציאליים. אגב, הדוגלים הגדולים בחוק הזה הם רוב חברי הכנסת הערביים, שכן חוק כזה יועיל מאוד לבתי העסק במיגזר הערבי. יש להניח כי רבים מאלה שזקוקים לקניות בשבת, או שרוצים בכך, לא יימנעו מלבצע קניות בשבת, אלא רק ייסעו לישובים הערביים, ויעשו את הקניות שם.
עוד
       עוד על יהדות ושבת בעולם המודרני בכתובת:
מאמר ש- 189 איש כבר קראו אותו.
 
     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
   המונה היומי: עד היום היו (604,202 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
 
   אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
   אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
       את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
       אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
 
תגיות: דת, יהדות, אקטואליה, שבת, כלכלה, הליכוד, שלי יחימוביץ', ערביי ישראל, שומרונים, קראים, תובנות, מחשבות והגיגים, נגד חרדים,

תעלומת היקיצה המסתורית

$
0
0
הסוכן החשאי גיא אג"ח בעל הרישיון לאופנוע קל עד 125 סמ"ק ובעל תג העובד 008 התעורר באמצע הלילה ללא כל סיבה נראית לעין.
ניתוח מהיר של המצב באמצעות מוחו האנליטי הוכיח כי יש סיבה לכך שאין סיבה נראית לעין לכך שהוא התעורר: החושך מסביב גרם לכך שהוא לא יראה כלום.
 
המצב ללא ספק היה מסוכן, אבל לא סוכן כגיא יירתע מסכנה. למעשה אפילו גיא עצמו לא נרתע מסכנה! הוא בירך את עצמו על האימונים המפרכים שעבר במשך שנים ארוכות ובזריזות, נחישות ועוצמה הוא הדליק את מנורת הקריאה שלו.
 
כעת הוטל אור על הסביבה (הקרובה), אך גיא עדיין לא הצליח להבין מדוע הוא התעורר באמצע הלילה. (מבט מהיר אל השעון הוכיח שכרגיל האינסטינקטים החדים שלו לא הטעו אותו – השעה הייתה שתיים בלילה, שזה בדיוק אמצע הלילה אם מניחים שהלילה מתחיל בעשר ומסתיים בשש בבוקר).
 
ביעילות האופיינית לו התחיל גיא לנתח את הסיבות האפשריות להתעוררות באמצע הלילה ללא סיבה נראית לעין גם לאחר הדלקת מנורת הקריאה:
  1. חדירה של סוכני אויב לדירתו
  2. חדירה של סוכנות אויב סקסיות לדירתו ולמיטתו
  3. קריאת חירום מאחד הסוכנים האחרים או אולי אפילו מהמנהלת הנערצת מ.
  4. התנגשות מטאור בכדור הארץ, שיטפון, רעידת אדמה, התפרצות הר געש או סוגי אסונות טבע אחרים הדורשים את התערבותו המיידית.
 
גיא סרק את סביבתו הקרובה ופסל (בצער מסוים) את האפשרות השנייה: מיטתו הייתה ריקה כרגיל. בעצם, היא לא הייתה בדיוק ריקה, כי הוא עדיין נמצא בתוכה, אבל למרות כישוריו הרבים, מראהו המהמם וחוש ההומור החד כתער שלו, גיא לא היה יכול לחשוב שהוא עצמו מהווה סוכנת אויב סקסית.
 
הצעד הבא היה לבדוק את הטלפון החכם שלו (המשמש גם כנגן מוסיקה, פנס ואפליקציית ניווט משוכללת). הוא לא מצא בטלפון שיחות שלא נענו וגם לא הודעות מסוכנים במצוקה או מהסוכנות. (הייתה הודעה אחת שבישרה לו בשמחה שההלוואה אותה הוא ביקש אושרה, אבל גיא ידע שזה לא הזמן הנכון לטפל בכך).
אם כך, גם האפשרות השלישית נפסלה.
 
 
גיא הבין שאין מנוס: הוא ייאלץ לצאת מהמיטה כדי לבדוק האם מדובר באפשרות הראשונה או הרביעית. מכיוון שהאקדח שלו היה במוסך הוא הצטייד בטלפון החכם המשוכלל שלו (שהיווה נשק קטלני בידיו האמונות – הוא היה מדגם בו הסוללה יכלה להתפוצץ בקלות) ובנעלי הבית הצמריריות שלו (שגם הן היוו נשק קטלני – אבל על רגליו האמונות) ויצא בזהירות ממיטתו.
 
ברגע בו הוא נעמד ליד המיטה הוא כבר יכול היה לקבוע בביטחון שלא מדובר באפשרות הרביעית: הרצפה לא רעדה (לכן נפסלה רעידת אדמה), היא הייתה יבשה (לא שיטפון) אך לא לוהטת (לא התפרצות הר געש). הוא לא היה בטוח מהם התסמינים המדויקים של התנגשות מטאור בכדור הארץ, אבל היה לו די ברור שרצפה יציבה, יבשה ולא לוהטת איננה אחד מהם.
 
אם כך, נותרה רק אפשרות אחת: סוכני אויב חדרו לדירתו והם אורבים לו בסלון, במטבח, או בשירותים. (כזכור גיא כבר סרק את חדר השינה וידע בוודאות ששם לא אורבים לו סוכני האויב).
 
בזריזות של צ'יטה, משולבת בגמישות של פנתר, בכוחו של אריה ובעוצמה של טיגריס הוא זינק אל הסלון והאיר על כל הפינות בפנס רב העוצמה (שהיה גם טלפון וכו').
מכיוון שהוא לא ראה אף סוכן אויב מרושע בסלון, הוא פנה במהירות של סוס מירוץ אציל ובנחישות של נחש קוברה מלכותי (נחשים חייבים להיות נחושים, לא?) אל המטבח. גם שם לא נראו סוכני אויב.
 
גיא שתה כוס מים – כדי להרגיע את הלחץ ואת הצמא – ופנה למקום היחיד בבית בו יכלו סוכני האויב הרצחניים להסתתר: השירותים.
 
מכיוון שהיה ברור לו שזהו המקום, הוא לא התמהמה. כדי לנצל את גורם ההפתעה הוא הדליק את האור בשירותים בזריזות והסתער פנימה בצעקת קרב מחרישת אוזניים (אך חרישית – כדי לא להפריע לשכנים).
 
לתדהמתו גם השירותים היו ריקים מסוכני אויב. כיצד זה יכול להיות? גיא עמד שם ותהה מה יהיה צעדו הבא.
מכיוון שהוא התחנך על הסיסמא הקליטה - "עבודה במקביל – הצלחה לכל דביל" – הוא החליט לא לבזבז את זמנו ובמקביל לחשיבה לעשות גם דברים אחרים שנהוג לעשות בשירותים.
 
לפתע הוא הבין: הוא התעורר באמצע הלילה בגלל צורך (טבעי) ללכת לשירותים!
גיא גמר את ענייניו וחזר לישון.
 
 
 
מוסר השכל: אם לא אורבים לך סוכני אויב בשירותים, כדאי לחזור לישון
 
 
שבת שלום!
 
 
והרשומה המומלצת היא –תערוכה רביעית – בבלוג של PappaQuail
 

 

 
התמונה באדיבות אתר Pixabay
 
 
Viewing all 25516 articles
Browse latest View live


<script src="https://jsc.adskeeper.com/r/s/rssing.com.1596347.js" async> </script>