שיחה עם כד קטן

 

יש מי שיקרא לי  פח אך כד זה שם  יותר מכובד.

אז אנא קראו לי כד, ביקש הכד הקטן

אז דיבור  לי אליך כד: -

כד קטן , כד חביב אתה כה דק  ונדיב

איך החזקת מעמד להסתתר

בבית המקדש, לשמור על מעט השמן שלא ייזל

ולחכות לצאת היוונים משם

ואז, רק אז יצאת  ונעשה הנס

כה מעט שמן היה בך אך הספיק לשמונה ימים.

תגיד כד  כה קטן  , איך עשית זאת?

אנא גלה לי זה  הסוד.

הכד החריש

אולי הסוד הוא בשמן הזית הצלול והמשובח

ושמא בחומר ממנו אתה, הכד, עשוי ללא חת  ,

כך או כך, כל הכבוד לך  כד

בזכותך   בחנוכה  חוגגים, מדליקים  נרות

אוכלים סופגניות ולביבות

משחקים בסביבונים ושרים שירי נסים

כד קטן  ודק  אתה כה אמיץ ומיוחד .

רציתי רק לומר לך רב תודות.

200 גר' חמאה,

80 גר' אבקת סוכר,

80 גר' אבקת סוכר,

80 גר' שקדים טחונים,

2 כוסות קמח רגיל,

מעט מלח

תמצית וניל כפית

אופן הכנה:

לאחד את כל החומרים לבצק אחיד (בידיים),

ליצןר עוגיות פחוסות או סהרונים ולהניח בתבנית

לאפות ב- 170 מעלות כרבע שעה,

לקרר ולבזוק אבקת סוכר .

 בגלל הכתב היפה

קרדיט : הנס ברטלה - אסנת

יש אושר בעולם והייסורים אינם היפוכו.

- עמוס עוז

{ מתוך הספר "קופסא שחורה"

XXX-XXXXXXX בנימין נתניהו
יועצים פרלמנטרים>>
050-6201936 אפרת
054-4559100 רבקה
(050-6272149 פרח)
(052-2528528 הדר)
(050-8344038 מיטל)
==================
054-6728012 דוד ביטן
יועצים פרלמנטרים>>
050-9515290 עוז
050-5995342 שאולי
052-6226285 יוסי
052-6999386 ליאור
==================
050-3334298 יולי אדלשטיין
יועצים פרלמנטרים>>
050-6214149 טינה
054-5404888 ערן
050-6233549 פלורינה
050-6207545 שלומי
==================
052-3274333 חיים כץ
יועצים פרלמנטרים>>
050-6233517 קורל
050-6238644 אילן
==================
050-5508798 אלי אלאלוף
יועצים פרלמנטרים>>
050-7223442 הילה
050-6810700 רון מוסקוביץ'
054-4632402 פניאל
054-5640636 נועם
==================
050-6845584 משה כחלון
יועצים פרלמנטרים>>
050-6383333 תום
==================
XXX-XXXXXXX אילן גילאון
יועצים פרלמנטרים>>
050-6230071 נוגה
052-5331106 קאסם
050-7248688 דרור
052-5532032 תומר
==================
050-7299296 נורית קורן
יועצים פרלמנטרים>>
050-3420079 קאלי
יועצים פרלמנטרים>>
050-5858614 תמיר
050-8850487 אמיר
050-2664444 נריה
==================
XXX-XXXXXXX איציק שמולי
יועצים פרלמנטרים>>
052-3309318 יעל
054-7773315 אדם
054-4754533 אלעד
050-5522237 יהונתן
052-5006669 צור
===============
XXX-XXXXXXX יאיר לפיד
יועצים פרלמנטרים>>
052-8244761 גילי
050-5856871 דנה
052-3450061 יאיר
===============
XXX-XXXXXXX קארין אלהרר
יועצים פרלמנטרים>>
054-5914551 מעיין
054-4255880 שירה
054-8351818 רחל
054-7474080 ליאור
===============
052-08010503 נפתלי בנט
יועצים פרלמנטרים>>
052-8010503 טל
050-6290265 עמית
===============
XXX-XXXXXXX אריה דרעי
יועצים פרלמנטרים>>
050-6207224 איציק
052-5990000 חיים
053-3330761 טליה
===============
XXX-XXXXXXX נאוה בוקר
יועצים פרלמנטרים>>
054-2425237 אושר
054-5844514 יעקוב
===============
XXX-XXXXXXX אורן חזן
יועצים פרלמנטרים>>
050-2292295 אלידור
===============

Hola amigos~*~~*~

מקווה שנהניתם מהפרק האחרון, ובכלל מכל הפאנפיק– תודה רבה על התמיכה, אנשים!

את הפרק הבא - פרק 6 - אפרסם ב – 20/6 התאריך הידוע בכינויו "היום האחרון ללימודים" שהוא גם יום ההולדת של הערפד השקסי שלנו – אדוארד קאלן!

אז, יאללה, לקרוא ולהגיב!!!

קריאה מהנה =]

פרק 5 – סודות

"אלך לבדוק מה קורה איתו." אמרתי כשקמתי מהכסא אחרי כמה שניות של קיפאון מוחי, שלא היה תוצאה מהאייס ששתתי. לקחתי את התיק שלי בתנועה מסורבלת וצעדתי בצעדים מהירים לכיוון הדלתות, מרימה את הכובע של המעיל הכחול שלי על ראשי, כמגן מפני הרוח שהייתה בחוץ.

"אבוא איתך, אמר תום כשקם וקטי אחריו, בשניה הבאה הם רצו כדי להשיג אותי. כשיצאתי מדלתות הקפיטריה, ראיתי את אנדי עומד באמצע מגרש החניה בתוך ים התלמידים, מקשיב לג'ייקוב שדיבר אליו, כל שניה שעברה הלולב החי הקרוי אנדי רעד פחות ופחות.

"אנדי!" צעקתי שרצתי אליו, מהדקת את כובעי בדרך, שלא יעוף מעוצמת הרוח. ג'ייקוב ואנדי לא שמעו אותי, או שלא התייחסו אלי. ג'ייקוב אמר משהו לאנדי - זה נראה לי כאילו הוא הרגיע אותו. כשפילסתי את דרכי אליהם מתוך קהל התלמידים שהיה במגרש החניה, נעמדתי מול אנדי, לצידו הימיני ג'ייקוב. הרגשתי את תום עומד גם הוא מימיני וקטי הלכה לעמוד מצידו השני של ג'ייקוב, כולנו פונים לאנדי. בקושי התייחסנו אל ג'ייקוב ועל מעשיו עם אנדי - מה שקורה לאנדי עמד בעדיפות הראשונה.

"אנדי, אני מצטערת." הסתכלתי על העיניים הגדולות והכהות שלו בתחינה וריכוז. "לא הייתי צריכה לצעוק עליך כך. פשוט כעסתי שמשהו קורה איתך, ואתה לא מספר לנו, כי ראיתי שמשהו קרה לך. אתה סולח לי? אפילו שאני חברה נוראית שמאוד מצטערת כרגע?" שאלתי בסרבול. הסתכלתי עליו בעיניי כלבלב כחולות וגדולות – הנשק הטוב ביותר שלי בריבים וויכוחים. לקח לו עוד כמה שניות עד שהרעידות נרגעו לגמרי. הסתכלתי עליו, מחכה לתשובה ולמחילה שבאו קצת מאוחר מהצפוי.

"כן, היל. בטח. מצטער על זה." אנדי אמר לי כשעדיין הסתכל על ג'ייקוב. "זו הייתה אשמתי, לא אשמתך." הוא משך כתפיים כאילו היה בטרנס. הוא כל הזמן הסתכל לאותו כיוון – על הפנים של ג'ייקוב. "הכל בסדר."

"מה זה היה, אן?" שאלה אותו קטי כששמה את ידה על כתפו.

"זה בסדר, קט'. מצטער על מקודם. הכל בסדר עכשיו." הוא חזר על עצמו, כאילו דיבר אל עצמו מאשר אלינו. כשהסתכלתי בעיניים שלו, הבנתי שהוא לא רוצה שנדע מה קורה. החלטי להניח לו לנפשו, אם זהו רצונו.

"אנשים, עזבו אותו עכשיו," אמרתי. "תום, לכו לכימיה." אמרתי לתום, פוגשת את מבטו לשניה קצרה אחת. קטי הורידה את היד שלה והסתכלה עלי, אבל לא אמרה כלום. היא הבינה שאנדי כנראה צריך חברה גברית או מה שלא יהיה, ושזה כנראה מה שגם אני הסקתי. שמחתי שהם סומכים על השיפוט הלקוי שלי, מוזרה ככל שאהיה.

"כן, בוא אן," אמר לו תום, גם הוא מודאג.

"כן, אני כבר בא." פנה אליו אנדי כשיצא מהטרנס הרגעי והסתכל עליו לבסוף. שניהם הלכו יחד לבניין מספר 6 כששלושתנו הסתכלנו עליהם הולכים.

"גם אני אלך," שמעתי את קטי ממלמלת. "נתראה היל." היא נפנפה פעם אחת והלכה לכיוון בניין מספר 2. כשהסתכלתי עליה הולכת, נזכרתי בג'ייקוב שעמד לידי.

"אמ..." מלמלתי, מסתכלת עליו. הוא התמקד על שני הבנים שנכנסו לבניין 3 – הדרך הקצרה ביותר לבניין 6 – בעיניים מכווצות ומבט מרוחק ומתוח. "היי, ג'ייקוב. מה קורה?" שאלתי אותו, לא מבינה איך הוא הרגיע את אנדי ועל מה הוא דיבר איתו. ג'ייקוב הסתכל עלי, ונראה כאילו הוא לא זיהה אותי לרגע קצר.

"אוה, היי הילי. מה המצב?" שאל אותי בקול רגוע, אך עדיין המתח נראה על פניו. הוא החליק את שיערו הקצוץ בתנועה אחת עד לעורפו והוריד את ידו.

"בסדר." משכתי כתפיים כאילו לא הייתי סופר-מבולבלת מהקשר הפתאומי שלו לאנדי ומהמחזה שקרה לפני רגעים ספורים. "מה קרה לאנדי? מה אמרת לו?" שאלתי, מגיעה ישר לעניין. הכנסתי את הידיים שלי לכיסים של המעיל כדי להגן עליהן מפני הרוח והקור מקפיא-העצמות שהיה באותו היום.

"הייתה לו בעיה קטנה, אבל עכשיו זה בסדר." אמר בקלילות מחשידה, אבל עדיין ראיתי בעיניו הכהות שהתרחבו בתמימות שרידים של מתח. תחושה פנימית אמרה לי שהוא הסתיר משהו, משהו חשוב. "את הולכת לאזרחות עכשיו, נכון? עם מר טומפסון?" שאל לפתע. הסתכלתי בעיניו הכהות בריכוז רב כדי לנסות לפענח את מה שהסתיר ממני, וקפצה לראשי לפתע, תמונה של מכונית ישנה וחבוטה עם סמל של פולקסווגן בפגוש. לא היה לי מושג למה או איך, כי לא ראיתי מכונית כזו מימיי. ניערתי את ראשי בתנועות חדות.

"אה, כן." לקח לי רגע להיזכר שוב במערכת שלי כשגירשתי את התמונה מראשי בעזרת הניעור. אזרחות היה אחד משני השיעורים המשותפים שלי איתו. באותו השיעור היו גם אליס סוואן וג'ספר הייל.

"אז בואי, אחרת נאחר." אמר לי כשהלך גם הוא לכיוון בניין מספר 3 בצעדים מהירים. בדקתי לרגע את המגרש, וראיתי שהוא היה כמעט ריק – באמת כבר איחרנו. כשהתכוונתי ללכת בעקבותיו, הרגשתי התנגשות חזקה בכתפי. הסתובבתי. "מצטע – "התחלתי להגיד, עד שראיתי במי התנגשתי. "אוזס." נהמתי עליה. היא הסיטה את ראשה אלי, שיערה החום-חיוור מתנופף מהרוח.

"אוה, תיראו מי זו – הילי." אמרה לנדי אוזס בקול הגבוה והצפצפני שלה, בטון נחשי במיוחד שכבר למדתי לזהות. עיניה החומות-שחורות הצטמצמו, כמו עיניים של טורף כשהוא מתמקד על טרפו.

"שימי לב לאן את זוחלת, נחש." נהמתי אליה, מסתובבת לכיוון הבניין השלישי בדיוק בזמן כדי לראות את ג'ייקוב בפתח הדלת, מחכה לי. נחמד מצידו.

"מה קרה, חנונית קטנה, מפחדת לאחר לשיעור?" שאלה אותי בלעג. הסתובבתי אליה, אגרופי קמוצים.

"תרוצי לאמא, לנדי. לכי לבכות קצת." אמרתי לה בכעס, פוגעת בנקודה רגישה במיוחד. הבחורה הייתה מלשנית-קטנה-של-אמא, והיא לא אהבה הזכרים של זה. לא היא ולא סלין, אחותה.

"למה, מי את שתגידי לי מה לעשות?" אמרה לי בגבה מורמת כשסידרה את שיערה שהגיע עד הכתפיים. היא התגאתה במה שאין לה, פשוטו כמשמעו.

"איפה השיבוט השני, לנדי? דופקת את הראש בשיעור ספורט, אני מקווה." אמרתי לה, פוגעת שוב ושוב בנקודות פגיעות.  הגיעו מים עד נפש, אמרתי לעצמי. מספיק להיות הפציפיסטית שמתעללים בה. שנה של השפלות בשתיקה הייתה כבר יותר מדי.

היא ואחותה סלין השפילו אותי ואת החבורה הקטנה שלי מהיום שהגעתי לפורקס. הן תמיד הסתובבו ביחד עם אפריל. אף פעם לא הבנתי איך שתיהן התחברו עם אפריל, כי היא הייתה נחמדה כשהיא לא הייתה לידן. שנה שעברה למדתי עם שלושתן ספורט – שתי התאומות היו אסון מהלך בכל הקשור בפעילות גופנית. אני נפלתי הרבה, אבל לפחות היה לי כושר וקורדינציה בסיסית. הן קיבלו הרבה כדורים ומוטות לראש ממקורות לא ברורים.

"מה שתגידי, יצור." אמרה לי בעיקום אף והסתובבה.

"מקווה שלא נתראה, שיבוט." החזרתי לה כשהסתובבתי ורצתי לכיוונו של ג'ייקוב, מוציאה את הכעס בביעות לאדמה הקרה. הגעתי אליו ונכנסנו למבנה יחד. נרגעתי מהכעס באותה מהירות שהוא הופיע, עכשיו כשלא הייתה לו עוד סיבה.

"תודה שחיקית." אמרתי לו כשהגענו לכיתה.

"ודרך אגב," ג'ייקוב אמר לי שכבר נכנסנו - במזל המורה עוד לא הגיע – בטון יומיומי, מתעלם מהתקרית שקרתה זה עתה. "נסי אמרה לי להגיד לך, שאם את צריכה משהו, תתקשרי אליה. יש לך את הפלאפון שלה?" שאל אותי.

מאיפה זה הגיע? לא הייתה לי תשובה. ראיתי את אליס שישבה בשורה האחרונה מסתכלת על שנינו, וכך גם ג'ספר. המבט של אליס ושלי נפגש לרגע ארוך, כשניסיתי להבין מה קורה. נזכרתי שג'ייקוב שאל שאלה, אז הרחקתי את המבט ממנה והתרכזתי – או, לפחות ניסיתי להתרכז.

"אמ... לא. אבל, אה, יש לך מושג למה היא התכוונה?" שאלתי אותו, מבולבלת.

"אין לי שמץ. אבל תקחי את המספר, לכל מקרה." אמר לי כשהכתיב לי אותו במהירות על דף תלוש, חוטף מבט מהיר לכיוון אליס וג'ספר. שמתי את הפתק הקטן בכיסי בזמן שג'ייקוב שהלך לשבת במקומו בשורה השניה ליד רון ג'נסון המסכן – ג'ייקוב היה ענק, פשוטו כמשמעו. הוא מעך את הבחור עפ"י שגם רון היה גבוה ורחב כתפיים, אבל הוא לא היה חצי מהרוחב של ג'ייקוב. אולי רבע, וגם בזה פקפקתי.

"זה היה מוזר ביותר." לחשתי לעצמי שהלכתי לשבת ליד אשלי מיסט, שקועה במחשבות.

תלשתי דף נוסף מהמחברת שלי, והתחלתי לצייר את המכונית שראיתי בראשי. לפעמים, שהדמיון שלי התפרע בלי סיבה מסוימת, הוא יצר תמונות משונות ומוזרות, חלקן הגיוניות יותר וחלקן הגיוניות פחות. אהבתי לצייר את מה שדמיינתי ולתלות את כל התמונות בחדר שלי – הייתי ציירת די מוכשרת, אם אפשר להעיד על עצמי. ציירתי את המכונית כפי שדמיינתי אותה, קצת מעוכה, ישנה מאוד. היה לה סמל של פולקסווגן בפגוש, שהיה קצת עקום בצד השמאלי. המכונית הישנה הייתה בצבע אדום דהוי, אך נראה כי היא שופצה, או שוחזרה מחדש. כשצבעתי את השלדה חשבתי שבכלל, היום היה אחד מהימים המוזרים שהיו לי בפורקס.

רק אם הייתי יודעת מה עוד יקרה באותו היום...

"היא מה?" שאלתי את תום, לא מאמינה למה ששמעתי. הקול שלי עלה אוקטבה במילה האחרונה מההלם שהסתער עלי מהודעתו.

"היא הולכת ללה-פוש עוד שעה. היא רוצה ללכת איתו לטקס." אמר לי שוב בפלאפון. הייתי בחדר שלי ושמעתי מוזיקה, עד שתום התקשר להודיע לי את מה שקטי אמרה לו בשעה השמינית, בשיעור היסטוריה. המסכן התקשר אלי איך שהשיעור נגמר, אחרי שכל הניסיונות שלו לשכנוע נכשלו.

"היא לא נורמאלית! הוא לא רוצה שנחטט!" אמרתי לו, עדיין בשוק כשדיברתי בשטף. "היא לא מבינה מה הוא רוצה? טוב, גם אני לא מבינה עד הסוף, אבל מה שאני כן יודעת ש – " התחלתי לקשקש בעצבנות, חצי מודעת למה שיצא לי מהפה.

"כן," הוא קטע אותי. "אבל... זה מה שהיא אמרה לי. מה נעש – " הוא עוד לא הספיק לסיים את השאלה כשקמתי מהמיטה שלי וקטעתי אותו.

"איפה אתה?" שאלתי אותו אוטומאטית, מתכננת במהירות תוכנית פעולה. אם הוא היה בדרך הביתה הוא יכול לשנות כיוון נסיעה ולנסוע לבית של קטי עד שאני אגיע, וביחד נחזיק אותה עד הטקס. או שאפשר לזייף שמשהו קרה ואנדי נמצא אצלי... עברתי במהירות על האפשרויות.

היה רגע של שקט בזמן שחשבתי על תוכנית פעולה משותפת. "בבית הספר." אמר לי בקול מהוסס. זה היה מוזר שהוא היה עדיין בבית הספר – שיחררו את כולם בשעה השמינית לכל היותר בגלל הטקס. אבל לא התעכבתי על זה. היו דברים יותר חשובים לעשות.

"היא בבית?" שאלתי אותו, חושבת עכשיו על תוכניות סולו.

"נראה לי... היא צריכה לצאת עוד שעה בערך." אמר מהצד השני של הקו. מעולה, היא הייתה בדיוק איפה שרציתי אותה.

"אני הולכת לבית שלה כדי להביא אותה מהאוזניים אם זה יהיה הכרחי." הודעתי לו כששמתי את המגפיים הראשונות שהיו בטווח הראיה שלי. "נדבר." ניתקתי כשלקחתי את המעיל ורצתי לכיוון הסלון.

"נל, אני יוצאת. אחזור בשש, שעה לפני הטקס." אמרתי לה כשראיתי שישבה מול הטלוויזיה. "יש בעיה עם קטי ואנדי. אתקשר. תודיעי ללין, טוב?" אמרתי לה במהירות מסחררת, מחכה לתגובה. היא הסתובבה אלי.

"מה?" שאלה. כנראה היא לא הבינה אותי בגלל המהירות.

"אני יוצאת. תודיעי ללין שאהיה פה שעה לפני הטקס, טוב?" חזרתי על עצמי לאט יותר, לחוצה להפסיד עוד שניה מהזמן הקצוב שהיה לי. האמת, לא ידעתי למה התחרפנתי כל-כך, אבל איכשהו ידעתי שקטי עמדה לעשות טעות חמורה.

"אין בעיה." אמרה לי, חוזרת לטלוויזיה. "ביי. ותחזרי לפני הטקס." נפרדה ממני. היא הייתה אחת מהמציגות, אז היא הייתה צריכה להירגע לפני הטקס - בצפייה בטלוויזיה, וכמובן שהיא רצתה שאבוא לראות אותה.

"ברור, נל. ביי." אמרתי כשרצתי לכיוון המסדרון. לקחתי מהתיק את מפתחות המאליבו 2008 שלי ואת המשאף, ושמתי אותו בכיס יחד עם הפאלפון שהחזקתי. רצתי לכיוון המכונית והתנעתי.

נסעתי על גבול המהירות המותרת – דבר שבדרך-כלל לא עשיתי – ממהרת להספיק להגיע לקטי לפני שיצאה. אחרי עשר דקות מייגעות, הגעתי לבית שלה. חניתי על שביל הגישה, לא מבזבזת זמן בלהיכנס לחניה, וכיביתי את המנוע.

רצתי מתוך המכונית לכיוון הבית והקשתי על הדלת פעמיים. לא הייתה תגובה.

"קטי! תפתחי, זו הילי!" צעקתי לדלת. לא הייתה תגובה. רצתי לחניה וראיתי שאף מכונית לא הייתה שם.

"מעולה." מלמלתי לעצמי כשרצתי חזרה למכונית בדרכי לתחנה השניה שקיוויתי לא להגיע אליה היום – לה-פוש. "פשוט נפלא."
נסעתי באותה המהירות כמו בפעם הקודמת, מקווה להספיק למנוע את האסון הקרב ובא. משהו יקרה, הייתי בטוחה בזה. כל תא ותא בתוכי ידע זאת – לא שהיה לי מושג איך ידעתי את זה, אבל עדיין. משהו קורה עם אנדי ואסור שקטי תהיה לידו כשזה יקרה. אנדי היה מודע לזה, הבנתי לפתע, הוא ניסה להרחיק אותנו עד שמה-שזה-לא-יהיה יסתיים. אבל קטי הרסה לו את התוכניות.

למדתי לסמוך על עצמי במצבים כאלה, לסמוך על התת-מודע שלי. הוא תמיד הנחה אותי, תמיד.

אחרי רבע שעה כבר ראיתי את ההתחלה של לה-פוש. הדבר לא הרגיע אותי, אלא להיפך, הלחיץ אותי עד כדי כך שהאצתי עד שהייתי בבית של אנדי באמצע השמורה.

הבית שלו היה קטן, בצבע חום-חם, דומה יותר לבקתה מאשר לבית. הוא גר עם ההורים שלו וסבא שלו, כולם היו בני שבט הקווילוט. הסתכלתי על השעון – נשארו לי עוד שעתיים בערך, אבל התחושה המעיקה לא הרפתה.

חניתי מול הבית הקטן וכיביתי את המנוע. הלכתי בשני צעדים מהירים לכיוון הדלת ונקשתי פעמיים. הייתי יותר מלחוצה, כמעט בחרדה. משהו עמד לקרות. משהו חשוב. ידעתי את זה מהרגע שג'ייקוב דיבר עם אנדי היום. נקשתי שוב.

הדלת נפתחה ואמא של אנדי יצאה מהדלת, פניה חיוורות.

"אוה, שלום הילי." אמרה לי כשחייכה חיוך מתוח – היא ממש לא ציפתה לי. אבל היא ציפתה למישהו אחר, יכולתי לשים להתערב על זה. "מה שלומך?" שאלה.

"בסדר. איפה אנדי?" שאלתי אותה בחיפזון, מוותרת על שיחת החולין.

"אמ.." היא התלבטה לרגע. "אנדי לא בבית." אמרה לבסוף.

"אה, תוכלי להגיד לי אם קטי גובר הייתה פה?" שאלתי אותה בזהירות.

"קטי? אוה, לא. אנדי יצא לפני חצי שעה לתום. הם הולכים יחד לטקס." אמרה לי בחיוך, מנסה להרגיע את עצמה למען העמדת הפנים. לא האמנתי שהיא שיקרה לי.

"תום אמר שהוא עדיין בבית-הספר." אמרתי לה בקול חלול. משהו קורה, משהו קורה, המחשבה המשיכה להתרוצץ לי בראש.

"באמת?" אמרה בקול חלש ונבוך שתפסתי אותה בשקר. "כנראה לא שמעתי טוב. אולי – " התחילה להגיד, אבל קטעתי אותה, שוברת כל כלל שחייב נימוסים בסיסיים.

"משהו קורה. עכשיו, את תגידי לי מה זה, או שהדבר הזה יגיע לקטי ואנדי כשהם לא מוכנים?" שאלתי אותה בחדות, מואסת מכל העמדת הפנים.

"אני לא יודעת על מה את מדברת." אמרה לי בנוקשות. "עכשיו אם תסלחי לי," היא הלכה צעד אחורה במטרה לסגור את הדלת.

"לא," אמרתי. "תסלחי לי." הסתובבתי ורצתי לעבר המכונית שלי. התנעתי ונסעתי לכיוון הכביש המוביל אל מחוץ לשמרה, לא יודעת לאן לפנות. חייגתי לתום.

"הילי, מה קורה, מצאת אותה?" שאל אותי כשענה.

"לא. לא אותה ולא את אנדי." הודעתי לו. "לאן עכשיו?" שאלתי אותו. היה שקט לכמה רגעים. פניתי לכיוון הכביש הראשי, לאן שאפשר לפנות לכל מקום בעיירה הקטנה הזו. תופפתי על ההגה באצבעותיי בזמן שחיכיתי לתשובה.

"תנסי לנסוע לבית של ג'ייקוב. אולי הוא יודע משהו." הציע.

"אתה גאון, תום. נראה לך שהוא בבית?" שאלתי אותו. "חבל שיצאתי מלה-פוש." מלמלתי לעצמי.

"מאיפה לי?" שאל. כששברתי את הראש בחיפוש אחר תשובה שתגרום לי לחסוך זמן יקר, נזכרתי במספר של נסי שהיה בכיס שלי.

"אסתדר, ביי." אמרתי לו.

"רגע, הי – " השיחה התנתקה. הוצאתי מהכיס את הפתק הקטן שעליו היה רשום המספר של נסי שג'ייקוב הכתיב לי בשיעור החמישי. חייגתי במהירות.

"הלו?" ענה קול סופרן מהצד השני של הקו.

"נסי?" שאלתי, מוודאת שזו הכתובת הנכונה.

"כן. מי זו? הילי?" שאלה. הופתעתי שזיהתה אותי כל-כך מהר.

"כן. תשמעי, אני צריכה טובה." התחלתי להגיד. לא ידעתי מה בדיוק לבקש ממנה, אז עברתי על האפשרויות במהירות. לשאול על קטי? על אנדי? לקחת את הכתובת של ג'ייקוב? או שאולי ג'ייקוב היה איתה?

"מה קורה?" שאלה ברצינות כששמעה את הטון שלי. אף אל פי שהכרתי אותה רק זמן קצר, יכולתי להתערב שהקמט הקטן שבין הגבות שלה הופיע עכשיו.

"את במקרה עם ג'ייקוב?" שאלתי אותה בזהירות, בודקת את האפשרות שעלתה במוחי – זו הייתה אפשרות סבירה מאוד.

"האמת שכן." אמרה לי, מופתעת ששאלתי שאלה בכיוון הזה.

"תביאי לי אותו בבקשה." ביקשתי במהירות, שמחה שהאפשרות הזו הייתה נכונה.

"ג'ייק!" שמעתי אותה קוראת לו. המכשיר החליף ידיים.

"הלו?" שמעתי קול נמוך ומחוספס שואל מהצד השני כעבור רגע.

"ג'ייקוב? זו הילי. שמע, משהו לא בסדר." אמרתי לו במהירות, מקווה שהוא יבין אותי בגלל המהירות של המילים. "אנדי לא בבית, וקטי יצאה לחפש אותו. אני לא מוצאת או משיגה את שניהם, והלכתי לבית של אנדי ואמא שלו הייתה חיוורת ושיקרה לי, ו - " לקחתי נשימה עמוקה. "ואני פשוט יודעת שמשהו גדול קורה." אמרתי לו, בטוחה בדברי. לא ידעתי איך אבל.. הרגשתי את זה. הרגשתי את זה בעצמות, בוורידים. כל תא ותא בגופי ידע שמשהו עומד לקרות בקרוב, בקרוב מאוד.

"כמה זמן הוא לא היה בבית שלו?" הוא שאל בסמכותיות, לוקח את דברי ברצינות. שמחתי שהוא האמין לי, או שלפחות כך זה נשמע.

"אמא שלו אמרה חצי שעה, אבל נראה לי שזה קצת יותר. הייתי מעריכה שעה, כי רק לפני שעתיים בערך השתחררנו, אני מביולוגיה והוא מספרות." אמרתי לו, מסתכלת שוב על השעון.

"את יודעת אם הוא התעצבן ממשהו?" הוא שאל בזהירות.

"אמ.." ניסיתי להיזכר. "בשעה השביעית היה לו ספרות... חילקו ציונים." נזכרתי בשיחה ששמעתי במגרש החניה. "היה מבחן גרוע. כמעט כולם נכשלו..." הזעפתי פנים. אולי גם אנדי נכשל במבחן? זה היה מחרפן אותו לגמרי. הוא למד לזה שבוע שלם, המסכן. "אולי הוא נכשל? רב עם המורה?" תהיתי בקול רם.

"לא טוב..." שמעתי את ג'ייקוב ממלמל.

"איפה אתה?" שאלתי. הייתי צריכה לדבר איתו פנים מול פנים.

"אצל הקאלנים. בואי. עכשיו. אני אטפל בזה." אמר לי ברצינות. "קחי את נס, אני הולך." הטלפון החליף שוב ידיים במהירות. שמעתי כמה התלחשויות קצרות מרוחקות ואז שוב שקט לפעימת לב אחת.

"סת', תישאר פה. אני הולך לדבר עם סאם. אתה אחראי." שמעתי את ג'ייקוב אומר כשהיה קרוב יותר לפלאפון. "ביי, נסי."

"הילי, מה קורה שם? מה קרה?" שמעתי שוב את קולה של נסי מהצד השני, מלא סקרנות ודאגה. "במה ג'ייק יטפל? מה קורה פה?"

"אני באה אליכם. אם יש לך חולצה ירוקה להשאיל לי לטקס, אשמח, כי לא נראה לי שאספיק להחליף עד אז." אמרתי לה וניתקתי, מאיצה שוב לכיוון הבית הלבן והגדול. חייגתי לבית שלי, להודיע על שינוי התוכניות. עליתי על כביש 101 כשהפלאפון חייג.

"הילי? מה קורה איתך? אנחנו תמיד הולכות יחד, או יותר נכון זו מסורת שאני מנסה לפתח. אבל זה לא העניין כרגע. איפה את?" שאלה לין כשענתה לצלצול. ניקיתי את הגרון והחלקתי מעט את קולי, שלא ישמע לחוץ כפי שהיה בחצי השעה האחרונה.

"הכל בסדר, אל תדאגי." ניסיתי להרגיע אותה. "אני הולכת עם רנסמיי קאלן לטקס. אל תחכו לי." אמרתי.

"מה זאת אומרת רנסמיי קאלן? ממתי אתן חברות?" שאלה אותי בחשד.

"מאתמול, בערך." אמרתי לה, מנסה להרגיע אותה ללא הצלחה. "היא הזמינה אותי ללכת איתה לטקס, אז חשבתי ש.. למה לא? תמיד כדאי לנסות להכיר אנשים דנדשים." צחקקתי לרגע קצר כשאמרתי את מה שהיא חוזרת עליו כל שבוע בערך. "זה בסדר, לין?" שאלתי אותה, מודאגת מדחייה בגלל החברה השונה מהנורמה.

שמעתי אותה נושמת עמוקות לפני שענתה. "כן. לכי לבלות עם רנסמיי. זה טוב שאת יוצאת עם חברים חדשים." אמרה לי יותר רגועה. מאז שעברנו לגור איתה בפורקס, היא כל הזמן חששה שתהיה לנו פוסט-טראומה או מה-שלא-יהיה, אז כל פעם שאני או נלי יצאנו למקום כלשהו, היא הייתה בעד.

"מעולה, ניפגש בטקס." אמרתי לה בהקלה. "ביי." ניתקתי.

נסעתי עוד כמה דקות ואז פניתי בפניה החצי-נסתרת שהובילה לבית של הקאלנים מתוך סבכת העצים מכביש 101. האצתי לתשעים קמ"ש ותוך פחות מעשר דקות הייתי על שביל הגישה שמול הבית הגדול. חניתי והוצאתי את המפתחות בתנועה מיומנת שפיתחתי בארבעים הדקות האחרונות ויצאתי מהמכונית. נסי עמדה על המדרגות, מקבלת את פני.

"מה קורה?" שאלה אותי. התקדמתי לכיוונה, הולכת בצעדים שכיסו שתי מדרגות כל פעם. זה מתחיל, זה מתחיל, המחשבה עברה לי בראש.

"איפה ג'ייקוב?" שאלתי אותה, מתעלמת מהשאלה. אין הרבה זמן.

"הלך לטפל במשהו. הוא לא אמר לי במה." אמרה לי, כשעקבה אחרי בעיניה. הסתכלתי בהן בריכוז לרגע ארוך, לא יודעת בעצמי מה חיפשתי שם.

"אפשר להיכנס?" שאלתי אותה. הייתי חייבת... לא ידעתי בעצמי מה הייתי חייבת. אבל הייתי צריכה לעשות משהו.

"כן, בטח." אמרה לי. "מכאן." פתחה את הדלת והחוותה לי להיכנס.

"תודה." מלמלתי אליה כשנכנסתי.

ראיתי בפנים את אליס וג'ספר יושבים על הספה הצדדית עם גבם אלי, אדוארד ישב על הכורסא מולי וקארלייל וסת' ישבו בספה האמצעית, רוזלי ישבה על הרצפה בין קארלייל לבין אדוארד. לא שכחתי איך החדר נראה, ולא נראה לי שאי פעם אשכח אותו – גוונים של לבן-על-לבן, סלון מרווח עם קיר מערבי שהיה עשוי זכוכית – תפאורה מיוחדת שלא רואים הרבה, עם בכלל.

"שלום. מצטערת שאני נופלת עליכם ככה, אבל משהו קרה, משהו גדול." אמרתי להם בקול את המחשבות שהתרוצצו במוחי בשעה האחרונה. כולם הסתכלו עלי במבטים מבולבלים ומושלמים להחריד. המבט שלי נמשך לשל קארלייל, ובפעם הראשונה בחיי ראיתי את צבע עיניו בלי לשמוט את עיניי ממבטו. הן היו בצבע זהב-ריבת-חלב. מוזר. הכרחתי את המוח שלי לעבוד ולחשוב. חזרתי על השיחה שלי עם ג'ייקוב במהירות ונזכרתי במשפט האחרון ששמעתי, שבו הוא לא דיבר אלי.

פניתי לסת'. "סת', מה קורה פה?" שאלתי אותו, לחוצה ועצבנית.

"סעי הביתה." אמר לי. "תתארגני לטקס. תלכי, ג'ייק ידאג להכל." אמר.

"אתה משוגע?!" שאלתי אותו, לא מאמינה לדבריו. "משהו קורה לאנדי, וקטי איתו! איך אתה יכול לעלות בדעתך שנעזוב אותם כך?" שאלתי אותו.

"איך את יודעת, לכל הרוחות?!" הוא שאל אותי בטון שהתפרש לשני פנים.

השתתקתי. לא ידעתי איך להסביר את זה. הדברים פשוט התחברו לי. כשג'ייקוב דיבר עם אנדי והסתכלתי עליו, שראיתי שהוא מסתיר משהו. שהסתכלתי בעיניים של אליס, של קארלייל עכשיו. של אנדי עצמו. הרגשתי משהו, על זה יכולתי להתערב.

לפעמים קורים לי דברים מוזרים כאלה. אני פשוט יודעת דברים. זה תמיד היה כך. תת-המודע שלי נתן לי הוראות שהבנתי רק בשלב מאוחר יותר, אם בכלל, בגלל זה תמיד סמכתי עליו יותר מאשר על השיפוט שלי. לפעמים, גם התמונות שצצו במוחי היו קשורות, בדרך זו או אחרת, לאנשים או למקומות מסוימים. תמיד כשקרה משהו מהסוג הזה, כל הגוף שלי נענה לצורך, לידיעה. פשוט ידעתי דברים מסוימים, נקודה.

ניסיתי לארגן משפט תגובה הגיוני.

"אני... מרגישה את זה." החלטי להגיד את האמת, אפילו אם היא נשמעת מגוחכת. הוא הסתכל עלי בדיוק איך שציפיתי – חוסר אמון מוחלט הגובל בשעשוע.

"תלכי הביתה, הילי. ג'ייק יטפל בזה." הוא הסתכל לעיניי במבט משועשע, אך יכולתי לראות שהיה בהן לחץ, מתח. התרכזתי במבט שלו לרגע ארוך. החיוך שלו נמחק לאט והפך לקו רפוי כשניסיתי לבדוק מה הוא מסתיר. ראיתי לנגד עיניי כלב ענקי, הסקי סיבירי או אחד מסוגי הכלב-זאב האלה. הפנתי את מבטי באכזבה, מעוצבנת שהדמיון שלי מתפרע לצדדים לא-ברורים ברגעים לא ברורים. המבט שלי נפל שוב על קארלייל, שהיה מימינו של סת'.

"אין משהו שאתם יכולים להגיד לי?" שאלתי אותו בתחינה. "אנדי הוא החבר הכי טוב שלי, הוא ותום וקטי. אני יודעת שמשהו לא בסדר איתו." הפנתי את דברי לכל מי שהיה בחדר, מסתכלת על כולם. "בבקשה." נאנחתי בתסכול.

"אני חושב," קארלייל התחיל להגיד. "שאנחנו כבר צריכים להתכונן ללכת לטקס שבבית הספר. את רוצה לבוא איתנו, הילי?" שאל אותי בעדינות, מתעלם לגמרי מהבקשה שלי. נאנחתי שוב – הפעם בכניעה. לא היה עוד מה לעשות, הבנתי את זה. הם לא יתנו לי תשובות.

"כן, אבל אין לי חולצה ירוקה." אמרתי בכניעה כשהסתכלתי על חולצת הטי הצהובה שלבשתי הבוקר. "ואין מצב שאני שמה את המעיל כל ה – " התחלתי להגיד, אבל אליס קטעה אותי. "את צריכה חולצה ירוקה? נראה לי שאת ונסי באותה המידה, ויש לה כמה..." היא פנתה לנסי. "תוכלי לתת לה אחת, נכון?" שאלה כמצפה לתשובה אחת ברורה. נסי חייכה אליי.

"כמובן, אוכל לתת לך סט שלם, אם תרצי." אמרה לי.

"חולצה תספיק, תודה." מלמלתי לעברה. עדיין הייתי מעוצבנת שלא אקבל תשובות מהמקור הזה, אבל... ניסיתי למצוא מקור שאוכל להוציא ממנו תשובות, או כמה תשובות, לכל הפחות.

"אז בואי," אמרה לי כשהלכה לכיוון המדרגות. עקבתי אחריה בגרירת רגליים, לא שמה לב איפה אני דורכת. ניסיתי לחפש בראשי מקור מידע, מישהו או משהו שייתן לי כמה תשובות לשאלות הרבות שלי.

מישהו שיוכל לעזור לי.

מקווה שנהיתם!

נ.ב. תשתדלו להביא עוד אנשים, קצת שומם פה =]

ביי!

מי רוצה מיקמקים מנויים או נדירים אז הינה הם קבלו :

שם:מאיהשואף51

סיסמא:A12345

שם :בןהמתופף

סיסמא:A12345

שם:נויה5100

סיסמא:A12345

שם:נירטלקר

סיסמא:נירטלקר1

שם:ורודה881

סיסמא:A12345

שם:zoishnona

סיסמא:A12345

שם:6שימיתבורי

סיסמה:123asd

שם:נונישוש24

סיסמא:נונישושית24

נדיר בימיוחד ומנוי שם:עמיתקפית סיסמא:קפית

                                            !מקווה שעזרתי!

הזכויות שמורות ל:טלטול המנהלת

מטרת הבלוג הזה היא להסביר לכם בדיוק, שלב אחר שלב, בצורה כי מדויקת שניתן - איך להוציא אזרחות פורטוגלית ללא עורך דין.

בעקבות הבלוג הזה, הרבה אנשים פונים אליי לעזרה - הרוב מבקשים שאני אכתוב להם את המכתב בקשה לקהילה היהודית ואלווה אותם בתהליך, אתם מוזמנים לפנות אליי גם כן - פרטים בסוף הפוסט

*שימו לב שהבלוג מתעדכן כל הזמן ! דברים מתחדדים ודברים משתנים בהתאם למידע חדש או שינויים שפורטוגל עושה*

הכנתי גם הסבר ויזואלי באמצעות וידאו, אם אין לכם כח לקרוא , אפשר לראות פה:

הסבר מקוצר:
https://www.youtube.com/watch?v=HDkM_DnZ_Xg

הסבר ארוך:
https://www.youtube.com/watch?v=Mzx9ZK5KmA8

שלום רב,

אז בהמשך למסעותיי בהוצאת אזרחויות שונות. גיליתי שאני יכול להוציא דרכון פורטוגלי (או ספרדי) בהתבסס על כך שאבותיי גורשו מספרד (ב"גירוש ספרד").

אני נתקל בהמון אנשים שמנסים להוציא דרכון, ועוד לפני שביררו מה צריך הם מסתבכים המון עם להביא כל מיני מסמכים לא נדרשים כמו תעודת לידה מארץ המוצא או כל מיני מסמכים חתומים מארכיונים שונים, זה סתם ללכת סחור סחור - ברוב המקרים לא צריך שום דבר. כמעט בכל הוצאת אזרחות הדברים פשוטים יותר, וכמעט תמיד שיחת טלפון פשוטה לשגרירות תפתור את כל הבעיה ויגידו לכם בדיוק אילו מסמכים אתם צריכים להביא. במקרה של אזרחות ספרדית או פורטוגלית זה אפילו יותר קל והפוסט הבא מפרט בדיוק מה צריך, אני אספתי את המידע הזה ממגוון מקורות (גם אני שהוצאתי בעצמי, גם אנשים אחרים שהוציאו, גם מהנציגים בשגרירות בתל אביב וגם מאינספור שיחות עם עורכי דין בתחום)

אז למה אני מוציא לפורטוגל ולא לספרד ? פשוט בגלל שבשביל להוציא ספרדי צריך לעשות גם מבחן שפה ואני לא יודע ספרדית וגם כן מבחן על תרבות ספרד. ופורטוגלי לא צריך. וגם בגלל שקראתי דירוג של האזרחויות הטובות בעולם ופורטוגלי נמצא שם במקום 6 (!)

את הפוסט הזה אני משפר כל הזמן כשאני לומד עוד ועוד מאנשים ומשיחות עם עורכי דין בתחום. כדי שזה יהיה הפוסט הכי חכם שאפשר למצוא ויהיו בו תשובות לכל השאלות. וחשוב מכל, שהמידע בו ימנע מכם ליפול בבורות בירוקרטיים שאנשים אחרים נפלו. אני משפר אותו כל הזמן בעקבות שאלות שלכם ומידע שאתם נותנים לי כך שאם אתם מוצאים טעות או משהו לא ברור או מדוייק - בבקשה פנו אליי וספרו לי.

אני אכתוב למטה למטה צ'קליסט קצר לאנשים שרק רוצים לראות את השלבים או לכאלה שקראו הכל ורוצים את זה מקוצר

אז מה הם השלבים? 

התהליך מתחלק ל 2 חלקים:

בחלק הראשון צריך לקבל אישור רשמי מאחת מהקהילות היהודיות של פורטוגל שאתה יוצא ספרד. ישנן 2 קהילות כאלו, אחת בעיר "פורטו" והשנייה בעיר "ליסבון".

אני בחרתי לפנות לקהילה של העיר פורטו מכיוון שהם מקבלים מסמכים בעברית ומדברים עברית, כך שלא צריך לתרגם כלום (אם פונים לליסבון הכל צריך להיות מתורגם לאנגלית) 

קבלת אישור מהקהילה היהודית

באופן כללי, מה שהם מבקשים דיי פשוט להשיג.

הם רוצים ממך:

1) מכתב בקשה בו אתה מצהיר שאתה מגורש ספרד ומעוניין לקהל הכרה בכך. הם מבקשים לתאר במכתב למה אתה חושב שאתה מגורש ספרד. כמעט כל מי שיש לו מוצא מזרחי יכול לעשות זאת בקלות יחסית - באתר הבא ישנם מספר רב של שמות משפחה והפניות למקורות שציינו שמדובר בשמות של מגורשי ספרד. מעל כל שם משפחה יש הפנייה אקדמית שאפשר להכניס למכתב ובאמצעותה להסביר שזו הוכחה נוספת שמשפחתכם מגורשת ספרד. 

http://www.sephardicgen.com/names.htm

יש פה עוד קובץ שהועלה באתר YNET , אני מניח שזו הפניה יותר חלשה כי זה לא אקדמי אבל זה גם משהו.

http://my.ynet.co.il/pic/news/nombres.pdf

גם בספר הזה (שהבנתי שיש אותו בתרגום עברי, אז אולי אפשר יהיה למצוא אותו בספריות) יש ממש הסבר מלא על כל שם משפחה, מאיפה באה, מה המקורות וכו:

http://www.avotaynu.com/books/Dicionario.htm

בנוסף, הם רוצים שתציג זיקה לגירוש ספרד. ואת זה בכלל קל לעשות. למשל ע"י תיאור אורך החיים במשפחה, כמו למשל שמתפללים בבית כנסת ספרדי, המוזיקה בבית, אם מישהו ביקר בספרד או למד קורס באוניברסיטה, חברות במועדון כדורגל ספרדי\פורטוגלי, עניין אישי כמו ספרדים שקראת על גירוש ספרד והמסורת הפורטוגלית.

אני גם הבאתי הוכחה שהקהילה שבה גדל סבי דברה לדינו (שפה שמשלבת ספרדית ושפה מקומית), עשיתי זאת ע"י כך שנכנסתי לאתר של "ארכיון הקהילה היהודית בירושלים" והוצאתי משם רשימה של מסמכים שיש להם על העיר שבה סבי נולד, רוב המסמכים שם נכתבו בלדינו וזו הייתה הוכחה מספקת. בנוסף לכך, אפשר לפנות גם לגניאולוג (מה שיעלה הרבה כסף) או לאדם מכובד שימליץ עלייך. יש כמה כאלה - כמו למשל ראש קהילת יהדות ספרד בישראל, לאלו שפניתי העלויות הלו בין 250 ש"ח ל 1000 ש"ח להמלצה כזו.

אני פניתי לרב ברוך גרזון (או גרשון) שביקש תרומה עבור איזו עמותה על סך 260 ש"ח. הוא שולח שאלון ולאחר מכן, אם הוא סבור שאכן אתה מקיים אורח חיים ספרדי, הוא יכתוב לך מכתב המלצה.

יחד עם זאת, מומלץ לשלב מסמכים אקדמיים שמקשרים בין עיר הלידה של הסבא לגירוש ספרד. לרוב מאד קל לעשות את זה אם מחפשים קצת ב GOOGLE SCHOLAR.

בנוסף, הם מבקשים פרטים טכניים:

1) הוכחה שאתה יהודי וישראלי - את זה אפשר להוכיח דרך תעודת לידה ממשרד הפנים (שם כתוב שאתה יהודי) - אפשר להגיש בקשה באתר של משרד הפנים והם ישלחו לכם בדואר (פשוט לכתוב "הזמנת תעודת לידה" בגוגל)

2) תמצית רישום אוכלוסין ממשרד הפנים - שם גם כתוב שאתה יהודי וגם שמות הורייך (אנחנו צריכים את התמצית כדי לחבר אותך להורה שדרכו מגישים את הבקשה)

3) תמצית רישום אוכלוסין של ההורה שדרכו אתה מוציא את התעודה - כלומר - זה שדרכו יש שורשים ספרדיים. אם זה דרך שני ההורים אז לא יזיק להביא תמצית של שניהם. בתמצית הרישום של ההורה יהיה כתוב ארץ הלידה שלו - שזו הוכחה שהוא אכן עלה משם, לעיתים רבות כתוב להם במחשב גם עיר הלידה ואז צריך לבקש מהם לכתוב ידנית את עיר הלידה. זה עוזר מאד מכיוון שבמכתב בקשה אפשר למצוא הוכחות לא רק בין גירוש ספרד לארץ המוצא אלא ממש לעיר המוצא (לדוגמא, העיר קזבלנקה במרוקו)

4) תמצית רישום של הסב או שני הסבים שדרכם מגישים את הבקשה (כנ"ל, שהם מגורשי ספרד). כמובן שאם ההורים שלכם עלו לארץ אז אין צורך להביא שום דבר מהסבים. כל המטרה פה היא להראות הוכחה שהגעתם מארץ המוצא.

הערה: את התמצית אפשר פשוט להגיש בקשה באתר של משרד הפנים והם שולחים את זה אלייך בדואר (פשוט תכתבו בגוגל "תמצית רישום אוכלוסין" בגוגל).

5) צילום של תעודת זהות עם הספח - שם גם כתוב שאתה יהודי (הוכחה נוספת) וגם כתובת המגורים - זה משהו שהם דורשים

6) כל ההוכחות שיש לך שמוכיחות קשה, כמו שאני כתבתי: במקרה שלי צירפתי את התוכן עניינים של המסמכים מהארכיון היהודי, חתימה בדרכון שלי שביקרתי בספרד, מכתב המלצה מאדם מכובד, וגם כל מיני תמונות של סמלים מזרחיים שסבא שלי מצא.

7) תעודת נישואין, אם אתם עדיין לא נשואים - אז תעודת נישואין של ההורים שלכם

8) לפעמים יש כתובות נישואין שיכולות לסייע המון. למשל, אם להורים שלכם יש כתובה שכתוב עליה משהו שיכול לחבר לגירוש ספרד - זה מעולה. לדוגמא, ראיתי כמה כתובות שכתוב עליהן "לפי מנהג מגורשי קאשטיליה" - שזה מעולה כהוכחת זיקה

9) תעודת לידה, שם כתוב שאתם יהודים, שמות הורים וגם כן אתם תצטרכו את התעודה הזו בהמשך. במשרד הפנים תבקשו שתי עותקים של התעודה. אחת בעברית בלבד ואחת בעברית אנגלית (עוד כמה משפטים אסביר לכם למה)

זהו ! אחרי שעשיתם זאת אתם שולחים את המסמכים למייל של הקהילה היהודית (זה המייל של הקהילה בפורטו: portuguesenationality@comunidade-israelita-porto.org ) ושואלים אותם אם זה מספיק כדי לקבל את התעודה. במקרה שלי ענו מייד שכן וכל שעליי לעשות הוא לשלם להם תרומה של 500 יורו והם יוציאו לי את התעודה שתשלח אליי.

לאחר מכן ישלחו לכם עוד מסמך קטן בו ממלאים שמות פרטיים ומשפחה לצורך הוצאת התעודה וגם כן הם מבקשים שתשלחו להם את כל המסמכים פיזית אליהם לפורטוגל (זה עולה 20 ש"ח בדואר)

חשוב ! שימו לב שהשמות שאתם ממלאים שם הם זהים בוודאות לאלו שמופיעים בתעודת הלידה שלכם והדרכון (בדרכון מופיע השם שלכם ובתעודת הלידה השמות של ההורים שלכם) !. זאת מכיוון שבהמשך כשתגישו את הדרכון ואת המסמכים לתרגום, חייב להיות תיאום בין מה שכתוב במכתב של הקהילה למסמכים הרשמיים (תעודת הלידה והדרכון). זו הסיבה שאמרתי לכם לבקש תעודת לידה גם בעברית וגם באנגלית, כדי שאם יש חוסר תאימות, תגישו את התעודה העברית ותבקשו מהם לתרגם כמו בדרכון. אם הכל טוב ואחיד, אז תגישו לתרגום את התעודת לידה האנגלית כדי למנוע טעויות.

לאחר סיום שלב זה הם שולחים לכם את האישור חתום במייל (לוקח להם בערך שבועיים), אתם רק מדפיסים אותו.

נהדר ! החלק הקשה מאחורינו !

בירוקרטיה לאחר שיש אישור

עכשיו מה שנשאר זה לקבוע פגישה בשגרירות פורטוגל בתל אביב לצורך עימות הנתונים ותרגום שלהם לפני הגשה לממשלת פורטוגל. בנקודה הזו, כמעט כולם נזכרים שעדיף אילו היו קודם קובעים את הפגישה ורק אז מתעסקים עם המסמכים, ככה אפשר להיות יותר יעילים. חשוב לשלוח מייל ממש מראש לקבוע תור. אחרי ניסיון רב בזה, נראה שאין חוקיות, אם אתם גרים בתל אביב פשוט תקפצו לשם ותבקשו פגישה פיזית. בטלפון מאד קשה לקבל מהם פגישה.

נכון לתאריך 12.12.2017: לצורך תרגום המסמכים צריך לקבוע תור מראש. זה המייל שלהם: sconsular.telavive@mne.pt
בנוסף, את תעודת היושר אפשר לבוא לקחת רק בימי שישי ! - זה עניין חדש שהם התחילו לאחרונה.

נכון לתאריך 24.11.2017 : הם מאפשרים לעד 30 איש לקחת כרטיס, כל מי שבא לאחר מכן הם אומרים לו ללכת הבייתה. אז אתם חייבים להגיע ב 9 בבוקר כדי שתספיקו להיות בין ה 30 איש הללו.

לתור עצמו צריך להביא מספר מסמכים נוספים:

1) תעודת יושר קונסולרית (לא רגילה !) חתומה ע"י משרד החוץ עם חותמת "אפוסטיל". זה קצת טירטור מכיוון שהתעודת יושר הזו לא תינתן לכם ביד בתחנת המשטרה (זו לא תעודה רגילה !) אלא הם מוכנים אך ורק לשלוח אותה לקונסוליה לבחירתכם. גם כן שהתעודה הזו לוקח לה בערך 3 שבועות להגיע, כך שצריך להתכונן לזה גם מראש. את התעודה הזו אפשר להזמין באינטרנט, פשוט כתבו "תעודת יושר קונסולרית" בגוגל ותגיעו למקום הנכון (שם יש אופציה לבחור שזה ישלח לשגירירות פורטוגל). עכשיו נקודה חשובה ! תעודת היושר חייבת להיות בתורף של 90 יום מהנקודה שהיא הונפקה ועד שהיא מגיעה לשלב הסופי (של ההגשה בפורטוגל). לכן מומלץ להזמין אותה בסוף, כמה שיותר בסמוך למועד הפגישה (אבל לא יותר מידי סמוך כדי שהיא תספיק להגיע ושתספיקו לשים עליה חותמת אפוסטיל). אני הזמנתי אותה ממש בהתחלה וזו הייתה טעות כי זה גרם לכך שהייתי מאד גבולי בזמנים.

*חשוב ! שימו לב שאתם מקלידים את השם שלכם בבקשה לתעודת היושר בדיוק כפי שהוא מופיע בדרכון ובתעודת הלידה ! זה כדי שכל השמות יהיו מתואמים בכל המסמכים שלכם. מספיק ששם אחד כתוב אחרת והבקשה שלכם תידחה !

הטרטור בכל הסיפור הזה הוא שהתעודה הזו מגיעה לשגרירות ללא חותמת אפוסטיל, לכן צריך להגיע פיזית לשגרירות (או מישהו מטעמכם. תזכרו להתקשר אליהם קודם לשאול אם הגיע), לקחת אותה מהם (עולה 41 ש"ח לאסוף אותה מהם), לאחר מכן יש ליסוע למשרד החוץ בירושלים (שזה המקום היחיד שבו אפשר לקבל חותמת אפוסטיל). החותמת עולה 38 ש"ח שאפשר לשלם בכרטיס אשראי (בתוך משרד החוץ עצמו).

נקודה חשובה ! אם גרתם בחו"ל במדינה כלשהי מעל 3 חודשים (לא טיילתם, אלא גרתם - שילמתם מיסים או עבדתם איפשהו), אתם צריכים להביא תעודת יושר עם אפוסטיל גם מאותה מדינה. זה נוגע רק לאם גרתם מעל 3 חודשים, אם למשל יש לכם אזרחות זרה נוספת אבל לא גרתם באותה מדינה זה בסדר. אם זה נשמע לכם מורכב ובלתי אפשרי - תקראו למטה בסעיף "למתקדמים" פתרון לדלג על העניין הזה.

2) גם כן יש להביא את תעודת הלידה שלכם ליום התור, וגם עליה לשים חותמת אפוסטיל במשרד החוץ. שימו לב שתעודת הלידה צריכה להיות חדשה שהוציאו לכם במשרד הפנים. הם לא יסכימו לשים חותמת אפוסטיל על תעודת לידה ענתיקה שההורים שמרו לכם. בנוסף, שימו לב שכתבתי טיפ "למתקדמים" למטה בהקשר הזה

3) יש להביא כמובן את התעודה שקיבלתם מהקהילה היהודית

4) טופס בקשה לבקשת אזרחות מממשלת פורטוגל, את הטופס אפשר לקבל משגרירות פורטוגל - או להוריד אותו מפה בבלוג (למטה שמתי קישור). צריך למלא אותו בפורטוגזית, ולכן זה מאתגר טיפה. אני מצאתי מישהו באתר FIVER שעזר לי למלא את זה בעלות של כמה שקלים בודדים. מדובר בטופס של עמוד שחצי ממנו זה סתם פרטים טכניים וחצי ממנו זה להסביר למה אתם מרגישים חלק מהעם הפרטוגלי ולמה מגיע לכם לקבל אזרחות (דומה מאד למה ששלחתם לקהילה היהודית אז אפשר סתם להעתיק). הנה קישור לפרופיל של בחור שגר בפורטוגל ועוזר בלמלא את המסמך הזה בזול (בערך 10-15 דולר): https://www.facebook.com/JorgeBarhata

הבחור הזה כבר מתורגל בטופס הזה, בעקבות הבבלוג הזה הוא עזר כבר להרבה ישראלים, לכם אם תגיעו אליו בבקשה לעזרה הוא כבר יבין מה אתם רוצים ומה הוא צריך לכתוב לכם בטופס.

*כמה אנשים שאלו אותי אם אפשר להשתמש בגוגל טרנזלייט, לא ! זו בקשה של רק 2 עמודים, היא חייבת להיות מושלמת וכתובה בפורטוגזית טובה מאד !

5) צילומים של כלל הדפים של הדרכון שלכם, כולל הכל (גם הדפים הריקים וגם הכריכה) + יש להביא גם את המקורי כהוכחה שהם יבדקו ביום הפגישה

6) סיכום של כניסות ויציאות מהמדינה כפי שמופיע בדרכון שלכם - זה עוד מסמך קטן שצריך למלא וגם אותו מקבלים במייל ששולחים לכם מהשגירות (גם אותו צירפתי פה למטה)
אם משהו לא ברור לכם או יש חותמת לא ברורה על הדרכון - אתם יכולים להזמין ממשרד הפנים "בירור כניסות ויציאות":
https://forms.gov.il/globaldata/getsequence/gethtmlform.aspx?formType=mr31bg%40moin.gov.il

7) לנשים נשואות: צריך להביא גם את תעודת הנישואין שלכם, חתומה גם כן עם אפוסטיל. שימו לב שכדי לקבל אפוסטיל על תעודת נישואין צריך קודם חותמת של משרד הדתות. לכן יש ליסוע קודם לרחוב כנפי נשרים בירושלים (למשרד הדתות), יש שם מזכירה ששמה חותמת נוספת. ורק לאחר מכן ליסוע למשרד החוץ לשים חותמת אפוסטיל. אנחנו מדברים פה על תעודת הנישואין המקורית, ולכן אני ממליץ ללכת לרבנות בעיר בה התחתנתם ולהוציא תעודת נישואין חדשה (כדי שישאר לכם עותק). זה עולה 65 שקל.
הנה קישור למסמך שצריך כדי לבקש תעודת נישואין

בנוסף, תצטרכו לשלם סכום של 770 ש"ח במזומן ביום הפגישה - התשלום הוא עבור הטיפול בבקשה, אימות הדרכון ותרגום המסמכים שלכם בשגרירות עצמה. הם מבקשים להביא כסף קטן כי לא תמיד יש להם עודף.

*יש אפשרות לתרגם מסמכים לא בשגרירות ושנוטריון פורטוגלי יחתום על זה, זה סתם תהליך מורכב - עדיף בהרבה שהשגרירות תתרגם וזהו. גם שככה אף אחד לא יבוא בטענות כי זה מטעם הממשלה

*שימו לב ! אחרי שקיבלתם את התיק הסופי. אתם לא הולכים הבייתה, אתם יושבים שם בשגרירות ועוברים על כל המסמכים וכל התרגומים. אתם מוודאים שכל התאריכים מתואמים (תעודת לידה-דרכון-תרגומים), ושכל השמות מתואמים (תעודת לידה-דרכון-תרגומים). מספיק שתהיה אות אחת לא מתואמת ואני מבטיח לכם שזה יסבך אתכם בהמשך בפורטוגל בעוד חצי שנה.

לכן אני ממליץ לכם בחום להגיע לשם עם טבלאה שבה כתובים כל השמות עם כל התאריכים באנגלית כמו שצריך להיות. ככה מי שמתרגם שם לא יעשה  טעויות כי הוא ילך לפי הטבלאה שלכם.

בונוס כיף !: אני מבטיח לכם שכל מי שיהיה בשגרירות באותו רגע יחשוב שאתם סוג של נביא. כולם שם מתוסכלים מהעורך דין שלהם שמורח אותם ושאין להם מושג מה לעשות. רק אתם שם עם תיק מוכן ולא שילמתם עליו שקל לאף אחד, יש הרבה מאד קנאה בעולם באותו רגע ! הייתי שם כמה פעמים בסיטואציה הזו וזה גן עדן :)

הגשת התיק בפורטוגל

עומדות בפניכם 3 אפשרויות להגשת התיק בפורטוגל (אפשר להגיש אותו אך ורק בפורטוגל)

1) לשלוח אותו ישירות לפורטוגל בדואר, אחרי ששילמתם אגרה של 250 יורו באינטרנט מראש (באתר הזה). אני נטרלי בדעתי לגבי שיטה זו. מצד אחד, זה הכי פשוט וקל. מצד שני, אם משהו ימרח או יהיה לא תקין בתיק שלכם, עלולים להיות בעיות בתקשורת איתם. עד שישלחו לכם מכתב על זה בדואר ועד שתשיבו להם עלול לעבור זמן רב. 

2) להגיע עצמאית לפורטוגל, ליסוע למשרד הפנים (שנקרא "הקונסבטוריה") בליסבון, לשלם את ה 250 יורו ולהגיש את הכל שם. ככה תהיו בטוחים שהתיק עבר מייד למחלקה המשפטית ואתם על הדרך המהירה ביותר לאזרחות. הנציג עובר על התיק במקום, אך עדיין ייתכן שיהיו שאלות בהמשך ושוב העניין עם הדואר יתקע הכל. 

שימו לב ! : אם החלטתם ללכת בעצמכם, קחו בחשבון שיכול להיות שהנציג יבקש עוד משהו, תצטרכו לסדר את זה בזרירות ולחזור יום אחרי, אז חשבו לכם יומיים של התעסקות עם זה שם.

הנה סרטון שצילמתי על איך נראת הקונסבטוריה בליסבון:

https://www.youtube.com/watch?v=NiCcm3Z4Lo0

3) למצוא מישהו שיגיש את זה עבורכם. מישהו מפורטוגל שנמצא בליסבון, ילך למשרד הפנים, ישלם שם את האגרה של ה 250 יורו, או שיביא להם את האסמכתא ששילמתם און ליין, ויגיש את התיק. רק שבכדי לעשות זאת, אתם צריכים לחתום קודם על מסמך ייפוי כח שנקרא LETTER OF RECOGNITION, יש בשגירורת את המסמך הזה, ביום הפגישה אתם חותמים עליו ולאחר מכך תוכלו לייפה את הכח שלכם למי שתרצו. זו שיטה גם טובה אם יש לכם מישהו בפורטוגל שאתם סומכים עליו. או אם תרצו לתת את זה לשירות כלשהו (כמו עורך דין או משהו כזה).

שימו לב ! השגרירות מטעה אנשים לגבי המסמך הזה. הם אומרים לאנשים שמספיק לכתוב מכתב ייפוי כח רגיל על דף וזהו. הם טועים ! אחרכך מגיעים לליסבון והם אומרים שצריך מכתב חתום על ידי השגרירות (או נוטריון). השגרירות בתל אביב מתבלבלת בגלל שהם חושבים שאתם הולכים להגיש באמצעות עורך דין פורטוגלי (מה שבאמת לא מצריך ייפוי כח עם חתימה שלהם). אם אתם מגישים דרך אדם פרטי, אתם חייבים את הטופס ייפוי כח המיוחד הזה עם חותמת של השגרירות ואחרי שמילאתם אותו בצורה מודפסת (לא בכתב יד !). כבר לא מעט אנשים שדיברנו איתי טסו לליסבון עם הייפוי כח הרגיל בלי חותמת וגילו שלא מוכנים לקבל את התיק.

שימו לב ! אני התלבטתי הרבה מאד אם לטוס לבד או להגיש באמצעות מישהו. חיפשתי המון ודיברתי עם המון עורכי דין. פערי המחירים היו משוגעים, אחד ביקש 3500 ש"ח, אחד ביקש 550 יורו. בסוף הצלחתי להגיע לבן אדם שעובד עם העורכי דין עצמם, הוא ישראלי שגר שם כבר 10 שנים ומדבר עם השפה ויודע היטב את הפרוצדורה. שמו אבישי וזה הפרופיל פייסבוק שלו: https://www.facebook.com/avishay.back

הוא היה הכי זול שמצאתי. בנוסף, הסיבה שבחרתי להעזר בו מלכתחילה היא שמבחינת ממשלחת פורטוגל, האדם שמגיש את התיק (מיופה הכח) הוא האדם שמולו הם מתנהלים. כך שחשוב מאד שאותו אדם יהיה זמין וגר בפורטוגל, כך שאם הם יבקשו משהו הוא יתפקד ולא יתבזבז לכם מלא זמן על עיכובים של דואר.

זהו, אחרי שנגמר כל הסיפור הזה. ביום ההגשה תקבלו אשמכתא שהוגש ומספר תיק (שחשוב מאד לשמור). תוך חצי שנה תקבלו מכתב הבייתה שהתהליך מתנהל. ותוך בערך שנה וקצת תקבלו אישור סופי שיש לכם תעודת לידה. עם תעודת הלידה הזו אתם תלכו לשגרירות בתל אביב, תשלמו עוד 60 יורו ויוציאו לכם דרכון.

חבר'ה, באמת שזה לא מורכב. זה קצת התעסקות אבל אם עוקבים בדיוק אחרי מה שכתבתי זה לא יקח יותר מיומיים של טרטור.

הצ'קליסט הוא (לפי סדר הזמנים שיש לבצע כל דבר)

1) נכנסים לאתר משרד הפנים (כותבים בגוגל "תמצית משרד הפנים") ומזמינים:

 - תמצית שלך

- תמצית של ההורה דרכו אתה מבקש את האזרחות

- תמצית של הסבא\סבתא דרכו מבקשים (אם הסבא נפטר יהיה צריך שההורה - הבן שלו - יתקשר לבקש)

בתמצית חשוב שיהיה מצויין לאום - יהודי, ארץ לידה ושמות ההורים (בנוגע לסבא, מוטב גם לבקש שיכתבו ידנית את עיר הלידה).

2) הולכים למשרד הפנים ולוקחים תעודת לידה שלך, גם עברית וגם בעברית-אנגלית (או מזמינים באינטרנט, הבנתי שזה אפשרי עכשיו)

3) שולחים מייל לשגרירות פורטוגל ומנסים לקבוע תור לעוד חודש ושבוע מעכשיו, לפעמים קשה מאד לקבוע תורות או שהם אומרים פשוט להגיע. קחו בחשבון - גם שלא יתנו לכם תור למועד קרוב מידי כי יקח לכם בערך חודש ושבוע לסגור את כל המסמכים. 

4) כשאתם יודעים מה תאריך התור (וגם אם לא), נכנסים לאתר המשטרה ומבקשים תעודת יושר קונסולרית (כותבים בגוגל "תעודת יושר"). מזמינים את התעודה לשגרירות פורטוגל בתל אביב (אני מזכיר שללכת למשטרה לא יעזור כי הם לא נותנים את זה ידנית)

5) פונים ל"אדם מכובד", ראש קהילת יוצאי ספרד, ראש עמותה של יוצאי ספרד או גניאולוג. - זה לא חובה אם אתם ממדינה מאד קלאסית כמו למשל מרוקו\תורכיה\יוון\תוניס

6) חופרים באינטרנט על שם המשפחה, מחפשים באתרים ששמתי וגם באתרים אחרים - כל דבר שיקשר בין שם המשפחה ליוצאי ספרד. נכנסים לארכיון הקהילה היהודית בירושלים (באינטרנט) ובודקים אם יש שם מסמכים.

7) כותבים מכתב בקשה להכרה כיהודי יוצא פורטוגל, כותבים על האופן שבו גדלת (בתי כנסת בהם התפללת), אורך החיים המזרחי בו גדלת, מוזיקה, ספרדים שקראת, קבוצת כדורגל שאתה מעריץ, ביקורים בספרד או פורטוגל וכל דבר שמעיד על קשר לפורטוגל.

8) שולחים במייל לקהילה היהודית בעיר פורטו (בפורטוגל) את המסמכים:

- צילום תעודת זהות + הספח (כי בספח כתוב הכתובת מגורים והם דורשים את זה)

- התמצית שלך (שם כתוב שאתה יהודי וזה גם מחבר אותך להורים שלך) + של ההורה + של הסבא

- המכתב מהאדם המכובד (לא חובה במקים ברורים)

- תעודת הלידה שלך (שם גם כתוב שאתה יהודי)

- המכתב שכתבת שמחבר אותך ליהדות פורטוגל וספרד

- כל מסמך אחר שמסייע, כמו למשל מסמך מהארכיון או סימון ממורקר של שם המשפחה שלך בתוך מאגר שמות המשפחה (שמתי קישור למאגר למעלה)

אחרי שקיבלתם אישור מהם במייל - הם ישלחו לכם איזה דף למלא. הם יבקשו גם שתשלחו להם עותקים של כל המסמכים הללו בדואר + יבקשו שתעבירו תרומה של 500 יורו לחשבון שלהם (אחרי שביצעתם תשלחו להם צילום של האסמכתא)

9) הולכים לקחת את תעודת היושר משגרירות פורטוגל (תזכרו להתקשר קודם לשאול אם הגיעה)

10) נוסעים למשרד החוץ בירושלים (לבדוק שעות פתיחה קודם) עם התעודת יושר ותעודת הלידה (שלקחתם ממשרד הפנים), שמים על שניהם חותמת אפוסטיל (שעולה 35 ש"ח לכל חותמת ואפשר לשלם במקום רק בויזה)

11) שולחים מייל לשגרירות פורטוגל בישראל ומבקשים מהם את המסמכים שצריך למלא לקראת הפגישה - ממלאים את המסמכים הללו בפורטוגזית (יש להסתייע במישהו דובר את השפה)

12) מגיעים ליום הפגישה עם : האישור מהקהילה היהודית, תעודת היושר ותעודת הלידה חתומים באפוסטיל + הדרכון שלכם + צילום של כל הפי הדרכון (גם הריקים וגם הכריכה) + 2 המסמכים שמילאתם בפורטוגזית (המסמך בקשה והמסמך כניסות יציאות) + מביאים איתכם 770 ש"ח במזומן

13) באותו יום (אם הגעתם בבוקר) יחזירו לכם את התיק מתורגם, ואז תלכו לפורטוגל (או מישהו מטעמכם) להגיש אותו פיזית בליסבון

זהו בגדול, עכשיו ממתינים. תוך חצי שנה תקבלו מכתב שהדברים בתנועה ואחרי שנה בערך תקבלו אזרחות. כמובן שהזמן המתנה נחשב רק מהנקודה שבה הגשתם את התיק כולו בפורטוגל (הקהילה היהודית זה רק שלב בדרך)

הנה וידאו שבו צילמתי איך נראה תיק מוכן סופי סופי:

https://www.youtube.com/watch?v=Ieotw9WZIps

מסמכים שצריך

אני מצרף את המסמכים שצריך וגם דוגמא למכתב בקשה:

- מסמך בקשה שצריך למלא בפורטוגזית - ניתן להוריד פה:

http://zeevm.co.il/APPLICATION_FORM.pdf

הנה אותו מסמך עם תרגומים באנגלית של כל חלק (תוכלו לראות את התרגומים רק אם תפתחו בתוכנת PDF חכמה כמו אקרובט). כך תוכלו פשוט לכתוב באנגלית את התוכן ולתת לבחור מהאתר FIVERR לתרגם לכם לפורטוגזית (הנה קישור לפרופיל שלו):

http://zeevm.co.il/Nationality_Form.pdf

- מסמך כניסות ויציאות בדרכון:

http://zeevm.co.il/Passaporte.pdf

למתקדמים: אני עושה רשימה של דברים שעורכי דין שעושים את זה שנים אמרו לי שצריך לשים לב:

1) המסמך של הקהילה: מספר עורכי דין אמרו לי שאחד הדברים שמפילים תיק בקשה זה אם במסמך שהקהילה היהודית שלחה יש טעויות כתיב בשמות שלך, או של ההורים או בפרטים הטכניים. לכן חשוב מאד לעבור על זה לפני שאתם מאשרים לקהילה שהמסמך תקין (לפני שהם שולחים לכם את המסמך הם שולחים טיוטה ומבקשים שתעברו על זה ותוודאו שהכל תקין). עורכת דין אחת אמרה לי שהם עושים המון טעויות עם זה וזה מביא לבעיות לאחר מכך ועיכובים.

2) לעבור על המסמכים: הרבה עורכי דין אומרים לי "אתה צריך להבין שהשגרירות בתל אביב זה לא משרד שנותן שירות" - והם צודקים. כלומר, את המסמכים שקיבלתם מהשגרירות, אתם צריכים לעבור על הכל בדייקונות ולוודא שהכל תקין. לדוגמא, אני הגשתי תעודת לידה בעברית, ובתוכה יש את שמות ההורים, התרגום של שם משפחתה של אימי לא היה תואם לזה שמופיע במסמך של הקהילה היהודית - ולכן נוצר חוסר תאימות. לא מדובר בהרבה מסמכים אבל צריך לעבור על הכל לעומק.

3) רשימת היעדים שרשומים בדרכון: מספר עורכי דין אמרו לי שהרשימת כניסות ויציאות הזו שמצרפים, צריך לוודא שאין שם מדינה ששהית בה מעל 3 חודשים, וזאת מכיוון שבמקרים כאלו יהיה צריך להביא תעודת יושר גם מאותה מדינה. מסתבר שיש גם דרך לעקוף את זה אך טרם גיליתי איך, אם אצליח לגלות או אם אתם יודעים - אנא ספרו לי ואעדכן פה.

4) טיפ שקיבלתי מעורך דין שהיו לו לקוחות שחיו במדינה זרה שקשה לקבל ממנה תעודת יושר עם אפוסטיל - הוא סיפר לי שאם תוציאו דרכון חדש אז בעצם החותמת של אותה מדינה לא יופיע וכך ניתן לדלג על הדרישה להוציא מהם תעודת יושר. קיבלתי את האינפורמציה הזו משני עורכי דין.

5) אם כבר הגשתם את המסמכים לפני הרבה זמן וקיבלתם כבר אישור שהתיק בתהליך, אתם ממתינים מלא זמן (מעל שנה וחצי), אתם יכולים לפנות למשרד הפנים הפורטוגלי יחד עם המספר תיק שלכם ולשאול אותם מה הסטטוס (שימו לב שיש לכתוב בפורטוגזית את המייל). אני ממליץ לכתוב ממש בקצרה רק "שלום, רציתי לשאול מה הסטטוס לתיק....". זה המייל שלהם: rcentrais.naturalizacao2@irn.mj.pt

6) טיפ בנושא ! להבנתי, המקום בו מנפיקים לכם את הדרכון - זה מה שיהיה כתוב על הדרכון. כך שלמשל אם תלכו לשגרירות פורטוגל בגרמניה יהיה כתוב לכם "גרמניה" על הדרכון (ללא סממן זיהוי נוסף שמחבר אתכם לישראל), כך שאם אתם רוצים דרכון שיאפשר לכם לטייל במדינות שמסוכן לישראלים להיות בהן - אתם צריכים ללכת לשגרירות שהיא לא בישראל כדי להנפיק אותו.

7) במהלך השנה וחצי הזו בטח תרצו לדעת מה קורה ומה הולך, אתם יכולים לשלוח מייל לקונסבטוריה בפורטוגל עם מספר התיק שלכם ולשאול מה הטטוס, הם עונים תוך כמה ימים.
זה המייל שלהם: rcentrais.naturalizacao2@irn.mj.pt

8) לבקש תעודת לידה גם בעברית וגם בעברית-אנגלית נועד למנוע תקלות. כלומר, הרבה אנשים כתוב להם משהו אחד בתעודת הלידה ומשהו אחר בתמציות של ההורים. כך שלדוגמא יכול להיות ששמו של אבא שלך הוא חיים. את השם חיים אפשר לכתוב גם HEIM וגם CHEIM. יכול להיות מצב שבתמצית רישום אוכלוסין שלו כתוב CHEIM אבל בתעודת הלידה שלך שמו כתוב HEIM. אנחנו חייבים ללכת פי תעודת הלידה ! (כי זה מסמך שמגיע בסופו של דבר לליסבון). לפיכך, אני ממליץ לבקש תעודת לידה גם בעברית (שם יהיה כתוב פשוט "חיים") וגם בעברית אנגלית. אם המסמך האנגלי מתואם עם הכל, אפשר להשתמש בו. אם לא, עדיף להשתמש בעברי ולבקש מהם לתרגם את השם של אבא כפי שנוח לכם (או CHEIM או HEIM) - כדי שיהיה מתואם עם יתר המסמכים (הקהילה והדרכון)

אם הגעתם עד לכאן ואתם עדיין מרגישים שאתם צריכים עזרה וליווי

- אתם יכולים לפנות אליי במייל:

zeevm87@gmail.com

או בפייסבוק: https://www.facebook.com/zeev.maayan

- בבקשה מכם, השקעתי הרבה, הרבה אנרגיות וזמן. תפרגנו לי פה בלייק או ב"פלוס" ביו טיוב הוידאו (זה המינימום, לא? )

הסבר מקוצר:
https://www.youtube.com/watch?v=HDkM_DnZ_Xg

הסבר ארוך:
https://www.youtube.com/watch?v=Mzx9ZK5KmA8

סרטון בו צילמתי איך נראה תיק מוכן:

https://www.youtube.com/watch?v=Ieotw9WZIps

וידאו קצר שצילמתי בקונסבטוריה בליסבון:

https://www.youtube.com/watch?v=NiCcm3Z4Lo0

אחת מאהבות הילדות של בעלי. עוגה מיוחדת מאוד של חמותי

רכיבים:

36 ביסקויטים פתי בר 

לתערובת הגבינה:

150 ג' מרגרינה

1 ביצה

קליפת לימון שלם

מיץ מחצי לימון

1 כפית תמצית רום

1 כפית וניל

250 גרם גבינה לבנה 5%

לתערובת השוקולד:

100 גרם שוקולד

2 כפות קקאו

4 כפות מים

3 כפות סוכר

1 כפית תמצית רום

25 גרם מרגרינה

הוראות הכנה:

לתערובת הגבינה: מקציפים מרגרינה, סוכר וביצה עד שהתערובת מבהירה מעט. מוסיפים קליפת לימון, מיץ לימון, רום ווניל. מערבבים היטב. מוסיפים גבינה ומערבבים בעדינות.

פורשים ניר כסף כפול על השיש. טובלים את הביסקויטים בחלב מעורב במעט רום. 

מסדרים 3 שורות של 6 ביסקויטים על ניר הכסף. מורחים שיכבה דקה של תערובת הגבינה על הביסקויטים, ומסדרים מעליהם עוד שיכבה זהה של ביסקויטים.

לאורך הביסקויט האמצעי מסדרים תלולית ארוכה של גבינה. 

בעזרת ניר הכסף מקפלים פנימה את שתי השורות הנוספות של הביסקויטים למעין גג משולש ארוך. 

מכינים את תערובת השוקולד: ממיסים את כל הרכיבים למעט הרום והמרגרינה, בסיר קטן. כשמקבלים תערובת אחידה למדי, מערבבים פנימה את שאר הרכיבים. ומערבבים.

בעזרת כף מכסים את כל העוגה בשוקולד. 

מצננים כמה שעות במקרר.

מוציאים ופורסים פרוסות בעובי כסנטימטר. בתיאבון!

הוא אמר לה

עוד לפני,

אני פה לבד מתבונן במיטה

שמצעיה הוחלפו ונמתחו בכדי שתכיל רעננה את הגוף שיישקע בה וישאיר שקערורית קטנה.

ישאיר את סימניו של הגוף שלך לצד הגוף שלי.

אני עומד פה ומתבונן בסדין המצפה 

ואני יודע שאראה בו רק סימן אחד של שקיעה וקימוט הבד,

ויחסר פה עוד סימן אחד לצדי.

כבר עכשיו מטפסת ועולה בי תחושת לבד, מתגנבת, קטנה, לא מוגדרת עד סופה

שהנה שבת המלכה תגיע וגם היא יחד איתי תתמלא בעצבה

הוא אמר לה.

הוא אמר לה:

"אז אולי תשארי?"

אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)

       הפעם אני מביא לפניכם שיר של חברנו צבי שפירא:

ב"ה

         תנ"ך בלי נשים

            צבי שפירא

מה יקרה אם המבצע להדרת נשים יעבור לפסים אחרים

ואם הוא יגיע גם לתנ"ך?

חווה היתה יושבת בגן עדן סורגת כיפות לאדם הראשון

ולא היתה חושבת לטייל ולטעום מעץ פרי הדעת

שרה היתה יושבת באוהל ואופה פיתות

לאורחי בעלה אברהם

ולא היתה אומרת מלה נוכח התנהגותו של ישמעאל

ומה היה קורה ליצחק?

רבקה היתה מכינה נזיד עדשים לבניה

ואולי עשו היה מקבל את ברכת יצחק

ומה היה קורה ליעקב? ומה היה קורה לבני ישראל?

ואם רחל היתה יושבת בבית

ואחיה היו רועים את צאן אביהם לבן

אולי יעקב לא היה רואה אותה ליד הבאר

והיה נשאר רק עם לאה

ואז אולי יוסף לא היה נולד

ולא היה מציל את משפחתו ואת כל העולם העתיק

ותמר היתה מסכימה להישאר אלמנה

היא לא היתה מפתה את חמיה יהודה

ולא היתה מלמדת אותו כיצד להתייחס לנשים בכבוד

אז אולי לא היו נולדים התאומים פרץ וזרח

ואולי לא היה נולד דוד המלך.

ואז מי יהיה המשיח?

ואם היינו בלי גבורתן של דבורה יעל אסתר ויהודית

התנ"ך היה כל כך משעמם

וגם עם ישראל

* * *

© כל הזכויות שמורות לצבי שפירא 2011

נכתב לראשונה בה` חנוכה כ"ט כסלו תשע"ב ( 25.12.11 ) בבאר שבע

פורסם בעלון של קהילת "אשל אברהם"

     האם הוא צודק?

       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?

יוסף רגב (המלביה"מ)

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

   המונה היומי: עד היום היו 402,724 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006

   אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.

   אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.

אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.

כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.

       את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416

תגיות: דת, יהדות, נשים, תנ`ך, נשים מעמדן וסגולותיהן, צבי שפירא, חוה אם כל חי, שרה אמנו, רבקה אמנו, רחל אמנו, תמר אשת ער, דבורה הנביאה, הומור, הדרת נשים, חרדים, נגד חרדים

כולנו מחכים בציפייה למוצא פיו של הנשיא טראמפ- האם יתעסק עם הפצצה המתקתקת ששמה ירושלים ויכריז עליה כבירת ישראל הרשמית?

במשך שנים רבות נשיאי ארה"ב נמנעו מלנקוט עמדה ברורה ולהעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, על מנת לשמור על יחסים על הפלסטינאים ועל אובייקטיביות מסוימת.

על פי הפרסומים בתקשורת- "הבכירים בממשל ארה"ב הבהירו כי המהלך הזה הוא בעצם הכרה "במציאות ההיסטורית והעכשווית" מצד הנשיא, ולא הצהרה פוליטית - משום שכמעט כל מבני משרדי הממשלה והכנסת נמצאים בירושלים ולא בתל אביב. עוד אמרו כי "הנשיא שוחח עם הנוגעים בדבר והגיע למסקנה שזו ההחלטה הנכונה בזמן הנכון. הנשיא מכיר במציאות - 22 שנים לא הייתה הכרה, וזה לא הביא לתוצאה. העמימות לא עזרה לצדדים"." YNET

היום ב-20:00 בערב כולנו נישא עינינו אל המקלטים והסמארטפונים ונראה האם הנשיא אכן יקיים את הבטחתו.

בינתיים בעיר ירושלים נכנסים לכוננות משמעותית ביותר- תושבים במזרח הבירה מאיימים לצאת למאבק, לחסום כבישים ולהשבית את השירותים המוניציפליים. גם במגזר הערבי היו קריאות לצאת לירושלים ולהכריז על שביתה ועל יום זעם.
לי זה נשמע קצת מצחיק, מבחינתי הרי זה ברור שירושלים היא בירת ישראל. ייתכן שהיא גם בירת הפלסטינים, ייתכן שמגיע להם חלק ממנה (בעיקר החלק המזרחי שבו גם ככה העירייה לא מטפלת). בחזון שלי אני רואה איך ירושלים מצליחה להיות של כולם.

אני מציעה להפוך את האזור הנפיץ של הר הבית+ רחבת הכותל לשטח מפורז בשליטת האו"ם, שטח שלא שייך לעם זה או אחר ואת שאר העיר לחלק על פי החלוקה הדמוגרפית. מרחיק לכת? אפשרי? לא יודעת, בשביל זה אני לא בפוליטיקה או במערכת הביטחון. 

מה דעתכם על העניין הזה?

אם יש חשיבות גדולה להכרזה או שמדובר בסמנטיקה?

האם הכרזה על ירושלים כבירת ישראל  הוא מהלך הכרחי או שהסטטוס קוו חשוב מזה?

האם המהלך של טראמפ הוא פורץ דרך או בכיה לדורות? 

ספרו לנו ואל תשכחו לתייג את הנושא החם: בירת ישראל

"הבהיר והאפל" הוא שמו של מאמר שהתפרסם בשנת 1961 בצרפת ב-Information Juive .

כותב המאמר הוא הפילוסוף היהודי/צרפתי עמנואל לוינס והנושא, חג החנוכה.

אבל כמה שונה התיחסותו של לוינס ממה ששמעתי סביבי אז וממה שאני ממשיכה לשמוע היום על מיתוס החנוכה.

מי לא ידע, שחג החנוכה, כך למדנו בבית הספר, הוא חג הגבורה, המסמל את הניצחון של מנהיגי המרד החשמונאי, המכבים, מתי מעט צודקים,  על הרבים המרושעים.

כמו נרות החנוכה שבהדרגה, זו אחרי זו,  בסדר מופתי ובשליטה, נועדו לגרש את החושך, כך האיר לוינס בהארותיו את החושך שבו היינו שרויים, ולצערי, אנחנו שורים בו עד היום.

מה מאיר לוינס?

לוינס  מדגיש שנרות החנוכה נדלקים בסדר, החל מנר ראשון עד נר שמיני, כלומר שהאור הולך ומתפשט באיטיות בהדרגה ובשליטה. ובאש כמו באש, יש להזהר ויש לשים לה גבולות ברורים.

את נרות החנוכה מִצווה להציב על גבולות הבית, בחבור שבין הפנים לחוץ,  במקום שבו הבית פתוח אל הרחוב, במקום  שחיי הבית נושקים לחיי הציבור, בפרהסיה, כי הנרות הללו  מביאים מסר לכל, לא רק למשפחה שבפנים, לא רק לעם היהודי, אלא לכל!

הנרות  מפרסמים נס.

מהו הנס הזה? האם הוא נצחון צבאו של יהודה המכבי? גבורתם של  אידיאליסטים שקראו תיגר על מעצמה ויכלו לה?  נצחון  החלש הצודק על החזק הרודף?

כן, המיתוס העממי אכן מדגיש פנים אלו של נס החנוכה, אבל כותב לוינס: "החלש, המשליך עצמו אל קלחת האלימות של הקרב, מסתכן בכך שיתרגל לאלימות הזאת, (הדגשה שלי), שהיה עליו לנקוט לעת מה. כלום יזנח יום אחד את דרכי הפוליטיקה והמלחמה שנבחרו לרגע?"

לוינס מציין, שחכמי התלמוד מזהים את הסיכונים ויוצאים גם נגד אלימות צודקת, שמא אחרי השימוש בה תהפוך לאלימות מתמשכת.

היום, שנים רבות כל כך אחרי 1961, שנת כתיבת המאמר, אנחנו מחויבים לשאול עצמינו מידי יום ביומו וכן בחנוכה ובחנוכה תשע"ח, על אחת כמה וכמה:

האם זנחנו את דרכי המלחמה?

האם ידענו להשתמש במלחמה רק לזמן מה?  

האם לא התרגלנו לאלימות המלחמה?

האם אין היא מכתיבה את אורח חיינו?

האם עשינו הכל ובלבד להיגמל ממנהג האלימות, ליצור מציאות אחרת?

התלמוד, כותב לוינס, אינו מרחיב בענין שחרורו הלאומי של עם ישראל, אלא מתמקד בעיקר בנס שארע, נס פך השמן (מסכת שבת, דף כא, עמ' א.). חכמי התלמוד מדברים בעיקר על  נס המרובה שמוצאו במועט, שאליבא דלוינס אינו נס של היהודים דווקא, אלא נס של האנושות באשר היא, נס של רוח האדם. רוח, שקיומה נצחי למרות שלא אחת היא נידחת, נחבאת, מחתרתית כמעט, והאופן שבו תתעורר מסתורי תמיד, רוח שהיא יכולתו של האדם לפעול מעבר לעצמו, יכולתו לכרות את האור במחשכים, לדלות את התקווה מהאפלה, ליצור להבה מן הלהט שלה עצמה, כמו האהבה שמתלהטת מעצמה, גם כשהאהוב אינו מושלם, כמו המוות שהחיים נושאים, "כמו אורך הרוח הנושא את מה שעלול להורגו".

הרשימה מוקדשת לרב דניאל אפשטיין, שבזכותו  הגעתי ואני ממשיכה להגיע לכתביו של עמנואל לוינס

למעלה בסרטון,  החנוכיה המשתנה תמיד, של גרינוורצל, עשויה מכסף בעבודת יד. אפשר להציב אותה באין ספור צורות לפי דמיונו של המשתמש בה. החנוכיה היא פטנט  רשום, היא זכתה בפרס מטעם האקדמיה בצלאל, ירושלים, והיא נמצאת באוסף הקבע של ארבעה מוזיאונים בעולם

כתבה: באבא יאגה

חצילים !
אחד מחולשותיי,
אני מודה ומתוודה

בכל צורה,
אפוי, מטוגן, מבושל, צלוי, קלוי...ועוד 

עם רוטב או ללא רוטב, הכל הולך !
נו, הבנתם את הנקודה

הנה לכם מתכון ממני,
בקלי קלות,
שמתאים לארוחת שישי בערב,
או לארוחות המשפחתיות המגוונות שלכם !

גלילות חציל במילוי בשר, בסגנון מוסקה

מצרכים:

2 חצילים שטופים, חתוכים לפרוסות ארוכות
שמן זית
מלח ים גס

למילוי הבשר:

400 גרם בשר טחון
1 בצל גדול מגורר
3 שיני שום כתושות
2 כפות פטרוזיליה קצוצות
מלח לפי טעם
פלפל שחור לפי טעם
שליש כפית כמון
שליש כפית פפריקה מתוקה
חצי כף פירורי לחם (לאווריריות)
1 ביצה

לרוטב:

2 כפות רסק עגבניות
2 שיני שום כתושות
1 כפית פפריקה מתוקה
שליש כפית צ`ילי חריף גרוס
רבע כפית סוכר חום
1 כף שמן
מים לפי הצורך

אופן ההכנה:

בתבנית אפיה של התנור, המרופדת בנייר אפיה,
יש להניח את פרוסות החצילים יפה מסביב.
לזלף מעל פרוסות החציל שמן זית ולפזר מלח ים גס.
להעביר את התבנית לתנור שחומם מראש ל-230 מעלות,
לאפות, במשך כ-30 דקות עד להשחמה קלה של החציל.
להוציא ולהניח בצד להצטננות קלה.

בקערה יש לערבב את מרכיבי המילוי, לתערובת אחידה.

נתחיל במילוי החציל:
על משטח עבודה יש להניח את פרוסת החציל, מעליו מילוי בשר מהתערובת,
לגלגל הפרוסה ולהניחה בתבנית מלבנית (אני השתמשתי בפיירקס זכוכית),
כמובן, יש להניח כשהפתח כלפי מטה.
כך יש לעשות עם כל פרוסות החציל ומילוי הבשר.

להכנת הרוטב:
בקערה יש לערבב את רסק העגבניות ושיני השום, עם התיבול והשמן,
להוסיף מים במידת הצורך (בערך כוס),
לערבב היטב וליצוק מעל פרוסות החציל המגולגלות אשר בתבנית.

להעביר את התבנית לתנור על 200-220 מעלות, 25-30 דקות לערך,
עד להשחמה והסמכה יפה של הרוטב.

פשוט מנה לתפארת -
הנאפית בתנור, 

ללא טיגון החצילים - עובדה חשובה !
ובנוסף, טעימה להפליא

 רותי

צפו בקרוב,
לעוד פוסט עם הפתעות חצילים
אז יש למה לחכות....

אנטנה (סרט ישראלי) לצפייה ישירה עם *תרגום מובנה*

- 2016 -

יהושע, ניצול שואה בן ה80, מגלה בוקר אחד שעל גג ביתו, בית דו- משפחתי, הותקנה אנטנה סלולארית. מתברר ששכנו השכיר את החצי שלו בגג המשותף לחברות הסלולר!. יהושע חש שנעשה לו עוול נוראי, הוא מאמין שכל תחלואיו וכאביו הרבים הם בגלל הקרינה מהאנטנות, הוא מתחיל לחוש באובססיביות את הקרינה בכל מקום, ומפתח הפרעה שהולכת ומחמירה. הוא יוצא למלחמת עולם בשכנו המנוול. אל תוך המערבולת הזאת נסחפים בעל כורחם אשתו שרה ושלושת בניו הבוגרים. המשבר חושף את הבעיות האישיות אצל כל אחד מבניו ומאלץ אותם להתמודד עם צלו של אביהם.

PutLocker   -   SockShare   -   VideoSlasher   -  NovaMov   -    VideoWeed

אם אחד מהקישורים אינו עובד, אנא דווחו לנו כאן.

 אהבתם? בבקשה תעזרו לנו בעזרת לייק כאן. 

בקרוב באתר - הסרטים החדשים של 2016-2017:

תהנו, צוות האתר.

      - 365 איש התעניינו בסיפור הזה -

אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)

       לפני כמה ימים, ב-2.11.2007 , מלאו תשעים שנה להצהרת בלפור. בהזדמנות זאת ברצוני לפתוח כאן סידרה שתעסוק בפרשיות הסטוריות, סידרה בה אנסה להאיר כמה נקודות, שאולי אינן מוכרות לכל קוראי הבלוג שלי.

המאבק להקמת גדודים עבריים

       הסיפור שנעסוק בו היום מתחיל עם פרוץ "המלחמה הגדולה", זו הקרויה היום "מלחמת העולם הראשונה". התנועה הציונית נתפלגה לחסידי גרמניה (של הקיסר וילהלם) ולחסידי אנגליה ומדינות "ההסכמה". הם התחלקו במידה רבה בהתאם למקומות מושבם. אלה שישבו בגרמניה ובאוסטריה תמכו בגרמנים, ואלה שישבו באנגליה ובצרפת תמכו במדינות ההסכמה. ז`בוטינסקי נקט עמדה ברורה לטובת אנגליה. כשליח התנועה הציונית הוא שהה זמן מסויים בקושטא, בירת האימפריה העותומנית, והגיע למסקנה, כי "במקום שיש טורקי, לא יצמח אפילו צמח אחד".  המלחמה הגדולה נראתה לו כהזדמנות נפלאה לקדם את הרעיון הציוני בעזרת אנגליה. אבל איך לשכנע את האנגלים לתמוך ביהודים ובציונים? צרת היהודים ברוסיה הצארית לא עניינה את האנגלים, שכן רוסיה הצארית היתה בעלת בריתם. הוא העלה, עם יוסף טרומפלדור, את הרעיון של הקמת צבא עברי שיילחם לצד מדינות ההסכמה, ויעזור להן לכבוש את ארץ ישראל מידי הטורקים העותומנים. הוא בא לאנגליה כדי לקדם את הרעיון ומצא אצל הציונים באנגליה התנגדות חזקה. הוא הסביר, כי כוח צבאי יהודי יהיה תרומת היהודים לנצחון במלחמה. דם יהודי שיישפך על כיבוש הארץ יחזק את דרישות הציונים. מתנגדיו הפכו זאת לרעיון עוועים: ז`בוטינסקי מעוניין רק שיישפך דם יהודי. ז`בוטינסקי נפגש עם חיים וייצמן ושמע ממנו שהוא תומך בו בחשאי וכי הוא מנהל שיחות עם הממשלה הבריטית על הצהרת תמיכה בציונות (היא הצהרת בלפור, שאכן הושגה לאחר מכן) אך הוא, וייצמן, אינו מעז לתמוך בגלוי בז`בוטינסקי וברעיון הגדודים העבריים (כך נקרא הפרוייקט), בגלל ההתנגדות הכללית לרעיון זה. רבים במימשל הבריטי התנגדו גם להצהרה פרו-ציונית וגם להקמת גדודים ציוניים. לבסוף נפלה הכרעה בממשלה הבריטית בעד שני המהלכים, גם לאשר את הקמת הגדודים העבריים (אוגוסט 1917) וגם לצאת בהצהרת בלפור (נובמבר 1917). הגדודים הוקמו מצעירים יוצאי רוסיה שהגיעו לאנגליה ולמצרים, בין היתר כתוצאה מגירוש מהארץ ע"י הטורקים, מיהודים מאנגליה וממתנדבים יהודים מארה"ב. הגדודים העבריים השתתפו בכיבוש הארץ מידי הטורקים, אם כי לא היתה להם תרומה מכרעת.

גדוד נהגי הפרדות

       לגדודים העבריים קדם גדוד נהגי הפרדות, שהוקם במצרים שנתיים לפני כן. הגדוד השתתף במערכה על גליפולי. גדוד זה היה מורכב כולו מיהודים שגורשו ע"י העותומנים מארץ ישראל, ודיברו בו עברית, אבל הוא לא היה גדוד עברי במוצהר, ולכן לא היה בו מימוש רעיונו של ז`בוטינסקי לכוח צבאי יהודי שיילחם לצידם של כוחות "מדינות ההסכמה".

מה שקרה אחר כך

       לאחר שנכבשה הארץ והוקם מימסד בריטי בארץ הכבושה, פורקו הגדודים, וחבריהם נשלחו הביתה, שכן לפקידים הבריטיים לא היה עניין בקיומו של כוח שיעזור לציונים להתיישב בארץ, כנגד התנגדות הערבים  שהחלה באפריל 1920, זמן קצר לאחר כיבוש הארץ.

       כשנודע להנהגה הציונית, בשנת 1920, שמתארגן נסיון ערבי לטבוח ביהודים, נתבקש ז`בוטינסקי לארגן הגנה יהודית בירושלים. הוא מיהר לפנות לרונלד סטורס, המושל הבריטי של ירושלים, ולבקש את עזרתו בארגון הכוח ובחימושו. סטורס לא רצה ליצור מצב שבו הבריטים מעורבים במאבק עם הערבים לצד הציונים, ולכן סירב. בלית ברירה אירגן ז`בוטינסקי את ההגנה באופן לא חוקי ולכן נאסר, הועמד לדין, הורשע, ישב בכלא עכו ואחר גורש מהארץ לצמיתות.

ההתנגדות לגדודים העבריים

       היום נראים לנו הדברים ברורים וחד-ערכיים. יהודים חייבים להתארגן במסגרות צבאיות ולהגן על עצמם. לפני תשעים שנה היתה התנגדות רבה לרעיון זה. אחד העם התנגד למיליטריות של ז`בוטינסקי, כמו שהתנגד לרעיונות של הרצל. א.ד. גורדון וחברי "הפועל הצעיר" (מפלגה חשובה באותם הימים) התנגדו לכך מנימוקים פאציפיסטיים. ארץ ישראל לא תיקנה בכוח הזרוע אלא בהתיישבות. רוב המנהיגים הציונים התנגדו לכך בטענה שהציונות חייבת להיות נייטראלית במלחמה. מנהיגי יהדות אנגליה, וכמוהם מנהיגים יהודים מתבוללים בארצות אחרות, התנגדו לרעיון המגעיל שיהודים יקחו נשק בידיהם. דוד בן גוריון ויצחק בן צבי הלכו בתחילת המלחמה בכיוון הטורקי והתגייסו לצבא העותומני. רק לאחר שגורשו מהארץ, השתכנעו לתמוך ברעיונו של ז`בוטינסקי. רק יוסף טרומפלדור ופנחס רוטנברג נקטו עמדה ברורה של תמיכה ברעיון הגדודים העבריים מהרגע הראשון.

תחזיות

       כשהחל זאב ז`בוטינסקי במאבק להקמת הגדודים העבריים היו לו שני רעיונות:

- האימפריה העותומנית המושחתת תתמוטט במהלך "המלחמה הגדולה" ומדינות ההסכמה יכבשו את ארץ ישראל

- הגדודים העבריים ישמשו בסיס לצבא היהודי של מדינת היהודים, שתקום בארץ ישראל.

בדבר הראשון הוא צדק, בשני לא. מדינת היהודים אומנם קמה, אך ללא קשר לגדודים העבריים.

עוד

       עוד על הגדודים העבריים בויקיפדיה, בכתובת:

http://he.wikipedia.org/wiki/הגדודים העבריים 

תוספת מאוחרת

       גם הציונים בארה"ב התנגדו באופן חריף לרעיון הגדודים העבריים. הסיבה לכך היתה שבריטניה היתה בת בריתה של רוסיה. רוסיה הצארית היתה בעיניהם ממלכת הרשע, מקום הפוגרומים והאנטישמיות הנוראה בעולם, באותם הימים של תחילת המאה העשרים, המדינה ממנה הם ברחו לארה"ב. הרעיון להתגייס למלחמה לצידה של רוסיה הצארית נראה להם בלתי-נסבל.     

     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.

       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

   המונה היומי: עד היום היו 58,480 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006

   אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.

   אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.

       את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416

תגיות: הסטוריה, ז`בוטינסקי, בן גוריון, ציונות, הגדודים העבריים, טרומפלדור, הצהרת בלפור, מלחמת העולם הראשונה, חיים וייצמן, גדוד נהגי הפרדות, א ד גורדון

משרד הביטחון בסיכום עם עיריית תל אביב החליט לפתוח חניון מרכזי המשמש בשעות היום את המשרתים בקריה לרווחת התושבים והמבקרים.
מדובר בחניון לאונרדו, שהכניסה אליו ממוקמת ברחוב לאונרדו דה וינצ`י בין שדרות שאול המלך לרחוב קפלן. החניון הכולל כ-400 מקומות חנייה ייפתח רק בשעות הלילה לשימוש הציבור הרחב.

בימים א` עד ד` מהשעה 19:00 בערב ועד השעה 06:00 בבוקר 
בסופי שבוע וחגים - מיום ה` משעה 19:00 בערב עד יום א` בשעה 6:00 בבוקר. 

נכון להיום החנייה במקום הינה בחינם. 

אתם מוזמנים להירשם לעדכונים במייל
להיות חברים בדף הפייסבוק של הבלוג
לעקוב אחרי באינסטגרם שלי   וב  pinterest
אם אהבתם מה שקראתם אשמח אם תלחצו לייק לרשומה