עצי בונסאי הם פיתוח סיני, ולא יפני.

מסתבר שהניינטיז נוצרו כדי למנוע איידס.
חיילי אמריקה ראו את האסון המתקרב, האמפייר סטייט בילדינג ביחד עם שאר מבני ציבור ובכלל חברה שלמה עמדה לטבוע בזרם אכזרי של נוזל זרע וזרמה נשית... הפתרון היה להיות יותר קול ממי ששוכב באופן לא מוגן כי הרי, כל מי שמעשן, כל מי שעושה סקס הוא מגניב, אבל איך אהיה מגניב כל כך רק נטול מגניבות?

זה פשוט, מגייסים כמה וכמה מוזיקאים ששרים על כמה אני מגניב בלי שיהיה לי איידס... בתור ילד סבלתי סבל חמור, לא היה לי איידס וגם לא הלך להיות לי.

חברה שלמה סביבי עמדה למות מאיידס, כולם רצו להיות מגניבים, עשרים שנה אחרי זה יצא לי לבקר איפה שהניינטיז קבורים ואז הבנתי, כשראיתי את הקבר המכוער והמזעזע שלהם שכל המלחמה הייתה נגד כל מי שהיה מגניב ולא נגדי, פעמוני הטראנס צלצלו, הם לא צלצלו עבורי, הם צילצלו כדי שכל המגניבים ימותו מהסיגריות שאחרי ולא מהאיידס שפשט ברחבי אמריקה ובחופי תל ברוך... נגן, נגן את הטכנו, נגן את הטראנס העצוב כי כך תהיה מגניב בלי לשכב עם אף בחורה, שחק סופר נינטנדו, לבש אקס-בוי ומחזר פחיות, קנה סאונד בורד, סקייטבורד וטאמאגוצ'י, רק אל תקבל את האיידס, מתים ממנו.

שאלתי את עצמי למה הניינטיז כל כך שונאים אותי, האם הם רצו להרוג אותי? לא! הם כן שמו עלי, אכן, על החנון הילדון שאהב קלאסי אך מלחמתם היתה במעשני הסמים, בשוכבי הנשים המופקרים, בללעוג לאשה שהכינים נכנסו לה למטה לשיערות... הייתי עסוק בלהעלב מן הניינטיז החצופות ומלחמתן האמריקאית בבולעי שכבת הזרע ובאיידס שמקבלים מלבלוע זרע נגוע.

20 שנה אחרי זה ירד לי האסימון ואני סוף סוף מבין.

עכשיו נסה אתה לקרוא את זה, יא אנאלייזר.

? הא.... אייי, אייי אייי איייידסססס...! ?

בראיון שנתן סגן השר ליצמן אתמול לגלי צה"ל, עולה תמונה עגומה של הבנת סגן-השר בסטטיסטיקה, אחד מכלי הנשק החשובים ביותר של המדע הרפואי. במהלך הראיון, כאשר נשאל סגן-השר על הצעדים שיעשה לסיום השביתה, הוא הסביר כי אין בכוונתו לתמוך בשובתים. מעבר לכך, הוסיף,

"יש קוריוז שבשביתה האחרונה של הרופאים, לפני עשר שנים, כל זמן שהייתה שביתה פחות אנשים מתו. בגלל השביתה פחות אנשים מתו." [הציטוט במקור ב- Ynet, כולל הקלטת הראיון ]

המראיינת ההמומה ניסתה להבין למה הכוונה, אבל ליצמן סירב בתוקף להרחיב וטוב שכך, מכיוון שהצעד ההגיוני הבא היה כבר לצאת בריש גלי ולהודיע קבל עם ועדה כי מערכת הבריאות שברשותו הורגת יותר חולים משהיא מצילה. לזכותו של ליצמן יש לציין שהציטוט נשמע כפליטת-פה אומללה. אבל פליטות-פה מסוג זה מעידות בדרך-כלל על מחשבותיו האמיתיות של הפולט.

ננסה להתייחס לדברים ברצינות, למרות אומרם. האם ייתכן שבאמת מתים פחות אנשים בשביתה? והאם הסיבה לכך היא שהרופאים הורגים חולים תמימים?

התשובה המפתיעה היא שבמהלך שביתות רפואיות אכן יורד אחוז התמותה בקרב האוכלוסיה, או לפחות נשאר זהה למה שהיה לפני השביתה. מחקר שהתפרסם בשנת 2008 סקר חמש שביתות רפואיות שהתקיימו בכל רחבי העולם בארבעים השנים האחרונות. השביתות נמשכו בין תשעה ימים ל- 17 שבועות, ובמהלך כולן נרשם אחוז תמותה נמוך יותר במהלך השביתה. אז אפשר להירגע: ישראל לא לבד בתופעה הפרדוקסלית המסוימת הזאת.

מה יכולה להיות הסיבה? את זו אפשר רק לנחש, אבל כמו תמיד יש ניחושים טובים יותר מהסוג המבוסס על ראיות מהשטח, ויש ניחושים מהבטן. מתוכן הדברים של ליצמן אפשר להניח שהוא טוען שהסיבה היא שרופאים הורגים חולים, ולכן עדיף שישבתו וחסל. הסיבה האמיתית, לדעתי ולדעת כותבי המאמר, קצת יותר מורכבת.

חלק מהסיבה לירידה בתמותה היא שניתוחים שאינם דחופים אינם מתקיימים. ניתוחים מסוג זה יכולים לכלול סילוק של גידול שפיר, השתלת עור על גבי כוויות ועוד. כמו בכל מקרה של חדירה לגוף, בניתוחים אלו יש תמיד סיכוי למוות של המנותח בין בשל רשלנות רפואית או מתוך יד הגורל, במיוחד במקרה של מנותחים קשישים שבריאותם רעועה בלאו הכי. הסיבה היחידה שאנו מוכנים ללכת לניתוחים כאלו היא ההבנה שאם לא נטפל בגורם הבעייתי עכשיו, המצב רק יחמיר בחודשים הקרובים.

הראיות התומכות בדעה זו מגיעות באופן בולט במיוחד מהשביתה של 1976 במחוז לוס-אנג'לס, שם שבתו חמישים אחוזים מהרופאים וסירבו לטפל בחולים שמצבם אינו דחוף. שיעור התמותה צנח באופן קבוע מהשבוע הראשון של השביתה ועד לשבוע השביעי. אך ברגע שהרופאים הורשו לקיים מחדש ניתוחים שאינם דחופים, הייתה עליה חדה במספר המיתות.

השביתה השנייה הנסקרת התחוללה בירושלים בשנת 1983 במשך יותר משלושה חודשים. מתוך 11,000 הרופאים הירושלמים, 8,000 השתתפו בשביתה וסירבו לטפל בחולים בתוך בתי-החולים, למרות שרבים מהם הקימו תחנות טיפול נפרדות בהן טיפלו במקרי חירום תמורת תשלום. והתמותה? נשארה פחות-או-יותר זהה למצב העניינים הרגיל.

שביתה גדולה אחרת בישראל נערכה לפני עשר שנים, בשנת 2000, במשך שלושה חודשים. בתי-החולים ביטלו את כל הטיפולים והניתוחים שאינם דחופים, אך המשיכו לקיים את פעילותם של חדרי המיון ומחלקות חשובות אחרות. סייגל-איצ'קוביץ' בדקה את השינויים בתמותה במהלך השביתה באמצעות ספירה של דיווחי ההלוויות שב- 'ג'רוזלם פוסט' בזמן השביתה. היא מצאה ירידה במספר ההלוויות בזמן חודשי השביתה, בהשוואה לחודשים זהים בשנים הקודמות (93 הלוויות במאי 2000 לעומת 153, 133 ו- 139 במאי 1999, 1998, 1997). המסקנה הייתה שהשביתה גרמה לירידה במספר המיתות, וגם כאן הועלתה הדעה לפיה הסיבה היא הפסקת הניתוחים שאינם דחופים.

נראה ברור למדי, לפיכך, ששביתות רופאים אינן מזיקות בטווח המיידי – וזאת בהנחה ששירותי רפואת חירום עדיין זמינים לכלל התושבים. יחד עם זאת, חשוב לציין שהן עלולות להסב נזק של ממש שנגרר בשנים שלאחר השביתה. הגידול השפיר שלא הוצא בזמן עלול להתפתח לסרטן ממאיר. הצלקות מהכוויות הישנות יעמיקו את חותמן על גבי העור ויכערו לעד את האדם הנושא אותן. זו גם הסיבה שחשוב לסיים שביתות מסוג זה בהקדם האפשרי (גילוי נאות: הכותב תומך במאבקם הצודק של הרופאים לשיקום הרפואה הציבורית).

כאשר סגן-השר ליצמן טוען כי השביתה רק תסייע לציבור הישראלי בהורדת שיעור התמותה, הוא מנצל את הסטטיסטיקה לסילוף המציאות המורכבת של החיים, ומשתמש בה כקרדום כנגד הרופאים. אמרה זו מטילה ספק כבד על זכותו של האיש לעמוד בראש מערכת הבריאות של מדינת ישראל.

אבל, נו, מה עוד חדש?

אהבתם? יש לכם חבר/ה רופא/ה שרוצה להתעצבן עוד קצת על הבוס שלו בממשלה? לייקקו אותנו!

מאמרים קודמים על סגן-השר ליצמן - 

זיכרונות מן העתיד: על בית-החולים ברזילי

מדינת ההלכה בדרך? העתיד לפי יעקב נאמן

פסגת דן

פני הרקיע של העיר רמת גן עומדים להשתנות באופן מהותי, כאשר אחד מהפרויקטים הבולטים שנבנים בעיר יגיע לסיומו. מדובר בפרויקט "פסגת דן", פרויקט בניה חדש של חברת נהור מקבוצת דן נדל"ן. המבנה הבולט בפרויקט הוא מגדל מגורים בן ארבעים קומות, אשר יהיה ממוקם ברח' המעפיל 12, ממש בסמוך לרחוב ז'בוטינסקי המרכזי והשוקק שבעיר. במגדל 195 דירות סה"כ והשטח עליו הוא ממוקם בגודל מעל שישה דונם. המגדל תוכנן על ידי משרד האדריכלים המוביל של יסקי מור סיוון. גובהו המרשים יאפשר לדייריו להתבונן על שטחים נרחבים ירוקים ונוף עירוני שנפרש בכל האזור. חלק נוסף בפרויקט יהיה מרכז מסחרי קטן ואיכותי שיוקם לטובת דיירי הבניין. ובין המגדל והמרכז יהיה שטח ירוק ציבורי הכולל גני שעשועים לילדים ומתחם ירוק.

המיקום הוא לא פחות ממנצח. קרוב ונגיש לעורקי תחבורה ראשיים, כולל הרכבת הקלה העתידית, למרכזי העסקים של רמת גן, לבורסת היהלומים, ולאזור התעסוקה החשוב רמת החי"ל. מסביב נחות השכונות הותיקות והאיכותיות של העיר כמו שכונת הגפן ושכונת ותיקים, מה שיבטיח תמהיל אוכלוסיה מבוקש.

קצת על המפרט התכנוני המוקפד של הפרויקט. המגדל מורכב מדירות בנות 3, 4 ו- 5 חדרים, וכן מדירות פנטהאוז בנות 4-6 חדרים הנמצאות בקומה הארבעים. בדירות מפרט קבלני גבוה, המורכב בין השאר ממרפסת שמש מרווחת, הכנה למיזוג אוויר כולל, אסלות תלויות, תריסי גלילה חשמליים, ריצוף גרניט פורצלן 60X60, חלונות בזיגוג כפול, דלתות כניסה ופנים איכותיות, ועוד. הבניין עצמו ייהנה מלובי כניסה מפואר, מאוייש בשומר, ארבע מעליות מרווחות, וחניה צמודה מקורה תוקצה לכל קומה.

כבר עכשיו ההתעניינות בפרויקט בשיאה, ונראה כי הוא עומד לשנות את פני העיר ולהביא מהסטנדרט הגבוה של מגדלי מגורים יוקרתיים אשר הכרנו בשנים האחרונות רק מתל אביב, אל העיר רמת גן, ובמחירים משתלמים יותר. הבנייה לגובה של מגדלי יוקרה, זוכה בחלק גדל והולך של העסקאות לרכישת דירה חדשה בשנים האחרונות. בת"א קפצו מ- 10% מכלל העסקאות בעיר ל- 40%! ולכן, החישוב ההגיוני שיעשו מי שמתעניינים ברכישת דירה חדשה הוא שהמשתלם ביותר הוא לקנות דירה חדשה ברמת גימור גבוהה שכזו מחוץ לתל אביב, אך במיקום מספיק קרוב אליה, אשר מאפשר להישאר מחוברים לעורקי תעסוקה, תרבות ובידור שהעיר מציעה, אך מבלי לשלם את המחיר הגבוה של חיים בעיר היקרה בישראל. מחירי הדירות מתחילים ב 2,664,000 ש"ח.

(וואי בדיוק היום, 26.1.19 - פלא בת 4.3!)

חזרתי אל הבלוג, ורק כי ביום שישי פגשתי (במציאות) אמא יחידנית שאיכשהו הבינה שאני היא בעלת הבלוג הזה, והיא סיפרה לי שבתחילת הדרך היא קראה את הבלוג שלי והוא כל כך עזר לה! כמובן ששמחתי מאוד כי באמת המטרה של הבלוג היתה גם לתעד עבורי (ועבור הילדים שלי?) את התהליך והדרך וגם את החיים שלי כאמא, אבל גם כדי לתת מידע לאמהות יחידניות שבדרך.

וביחד עם השמחה גם קצת הרגשתי כיווץ בלב כי באמת המון זמן לא כתבתי. והייתי שמחה מידי פעם לקפוץ לפה ולשתף בחיים כאמא יחידנית לשניים (החיים סילאן, זה ברור!) ועל רגעי קסם ופלא וגם על האתגרים של החיים.. אבל אין לי זמן, וגם אין לי כח (ולאו דווקא כי אני לא ישנה בלילה ו/או עייפה, אלא כי פשוט אחרי יום ארוךךך בעבודה מול מחשב, מי יכולה לפתוח מחשב בבית והמשיך ולתקתק בו?) וזה אולי האתגר הגדול!

אז בכל זאת - הנה אני פה! פלא כבר בת 4.3 - מקסימה! רגישה, נבונה, מלמדת אותי בכל יום ויום שיעורים של אהבה! וקסם, (זוכרות? זה שם הבלוג של התינוק שלי) כבר בן 1.3! והוא מתוקי ובדיוק היום ראיתי תמונה שלו מגיל 3 חודשים ותמונה שלו מעכשיו, והוא כל כך גדל! והוא כבר לא תינוק (טוב נו, כן תינוק אבל לא עם דרישות של ניו בורן) והיחסים בינו לבין פלא נפלאים (חוץ מכשהם רבים, כשהיא חוטפת לו צעצוע, כשהיא מציקה לו "מעודף אהבה"), וכן, ברוב הזמן אני אמא יחידנית לשניים שמחה וגאה! וברוב הזמן אני חושבת על עצמי שאני באמת סופר מאמא - מג'נגלת (להביא את שניהם לגן בבוקר, לעבוד לעבוד לעבוד, לצאת מהעבודה ולאסוף שני שניהם מהגנים, ללכת לחוג או לפליידייט, להכין אוכל, לקלח, להרדים ואז לסדר לנקות לעשות כביסה להוריד לקפל לתלות לבשל לנקות..) ואז קם מתעורר ואני שוב צריכה להרדים אותו (בהנקה, ברור!) ולהמשיך ברשימת המטלות שרק התעייפתי מלכתוב אותן.. 

אבל האמת היא שאני לא עושה את כל הדברים האלה, כי ברוב המקרים - כשאני מרדימה אותם בשבע או לכל המאוחר בשמונה בערב) - אני פשוט נכנסת לישון איתם! וזהו - אין דאגות ויש מנוחה לגוף ולנפש, וכל המטלות יחכו למחר או למחרתיים או אני לא יודעת למתי (אבל - כלים אני לא משאירה בכיור וגם כביסה תועבר לתליה באותו הערב אם היא כבר עברה את המכונה) ואז אני לא עייפה בכלל (שקר! כי אין אמא שלא עייפה ולא משנה כמה שעות בלילה היא ישנה)..

זהו, נגמרו לי המילים, אני בבלאק אאוט פתאום באמצע הרשומה.

אז נסיים להפעם, מקווה שבקרוב נתראה שוב ברשומה הבאה!

אה כן, ווואי נזכרתי שרציתי גם לספר שחזרתי לטיפולים לילד (ילדה, ילדה!, אבל כל מה שיגיע - אני אקבל בברכה) 3. כבר ניהלתי עם ההורים שלי את השיחה על ילד שלישי (ילדה, ילדה.. אבל כל מה שיגיע יתקבל בברכה) ובסוף השיחה זכיתי לברכת הדרך מהם ובברכת בהצלחה רבה! נו טוב, לא ממש טיפולים אלא החזרה על בסיס טבעי (נשארו לי 8 עוברים!) ואפילו השבוע ביום רביעי (30.1.19) צפויה להיות לי החזרה! אבל הפעם אין רשימת טודוליסט כמו שהיתה בפעמים הקודמות (כבר עשיתי את כל הבדיקות המקדימות, כבר עשיתי את כל המעקבים לסיבוב הנוכחי, ואפילו אתמול הזרקתי אוביטרל), אלא פשוט אני זורמת ומזרימה את המעקבים והבדיקות וההתרגשות בחיים השוטפים, זה באמת על הדרך - לנצל את חלון ההזדמנויות עכשיו (איך אמרתי ל- ש' חברתי הטובה - אני רוצה עוד ילדה ילידת אוקטובר ;-)). מרוב שזה על הדרך - בכלל שכחתי שצריך לאכול אננס אחרי החזרה (במקרה נתקלתי פוסט בנושא בפייסבוק, אחרת באמת הייתי שוכחת מזה!) (סלק לא צריך כי הרירית מצטיינת והגיעה ל- 9) ולא בטוח שאני אעשה דיקור כמו בפעמים הקודמות (אולי רק אחרי ההחזרה?). <ומי שמכירה אותי במציאות או פוגשת אותי במציאות - נא לא לשאול נו מה המצב ואיך הבטא עולה ומכפילה, כשיהיה מה לעדכן - אעדכן, תודה!>

אני מקווה שעכשיו זה הזמן המתאים, אבל לא אני קובעת, אני רק יכולה למקסם את ההזדמנות, כי כידוע "הכל זה מלמעלה" (משפט שאימצתי לי לאחרונה, מרגיע משהו..) או כי "אלוהים הולך איתי באשר אני הולכת" (מהקורס בניסים) או כי "מה שצריך לקרות יקרה" או כי "הכל לטובה" או כי "מחשבה בוראת מציאות קיימת" או בגלל כל משפט קלישאתי כזה או אחר. קלישאה קלישאה, בפעמיים הקודמות הן עבדו נפלא, ואני מקווה גם בהחזרה הזאת לשחזר את ההצלחה!

ועכשיו באמת, זהו להפעם. צ'או, ביי, תאחלו לי בהצלחה ותחזיקו אצבעות! אני שוב בדרך להיות אמא10, והפעם אמא לשלושה!

כמעט שלא הייתי פה 6.5 שנים....

(את הפוסט הזה התחלתי לכתוב בערב יום השואה והוא לא פורסם)

מודה שהיתה לי התלבטות וקונפליקט פנימי לא פשוט אם לחזור לפה

כבעלת הבלוג.

כל הרגשות מציפים ומוצפים והידיעה שאני לא יכולה לוותר על חלק מחיי

מצד אחד עומדת מול הידיעה שאתם שותפים למסע האישי שעברתי פה

יחד איתכם מאחורי המסך של המחשב אך ממקום חשוף וממש מלב אל לב.

הרגשתי קול אחד שאומר לי שזה לא פייר לחזור ולא להתחייב להמשיך לנהל מערכת יחסים

הדדית,ומנגד קיימת בי תשוקה אדירה לחשוף לכם את האמת שלי ולומר שחיי כרגע נמצאים

בצמיחה ובגדילה שלא ממש מאפשרת לי להתחייב כמו בעבר.

מבטיחה שיהיה פה מסע משותף אך במינונים שאוכל לקחת על עצמי ולהתחייב לפי הקצב השונה

בחיי.

עזבתי אתכם בלונדינית וכעת אני שחורדינית

6.5 שנים שבהן המשכתי במסע המאתגר של חיי...

השבוע אחרי טכס יום השואה שבו נטלתי חלק כחלק

מהקהל שנוכח והיה שם כל הרגשות שבי צפו וגעו בתוכי...

הכל התערבב עם הכל,העבר,ההווה והעתיד.

כאילו לא חלפו להן 8 שנים מאז יצאתי אל פולין הארורה

לחקור אחרי המראות על מנת לההבין אותם ולהשלים עבורי

חור ענק ופעור בפאזל של חיי.

אני מתרגשת לראות שלמרות שבמהלך השנים האחרונות

לא כתבתי או תיעדתי את הארועים שחוויתי בחיי,חלק מכם

או אולי עוקבים חדשים ממשיכים להיכנס לפה ולקרוא את 

הפוסטים שלי שתיעדו את המסע שלי אל התופת ואל הנורא מכל....

זה מחמם את הלב ומרגש גם יחד.

עדיין לא ברור לי אם אחזור לתחזק את הבלוג.

מה שכן ברור לי שאני רוצה לשתף אתכם על העשייה שלי למען

המשפחה שלי ולמען עצמי....

התק' שבה לא כתבתי כאן היתה התקופה שבה המחלה של אמא

גבתה ממני מחירים נפשיים רגשיים ואישיים בתוך המשפחה.

נאלצתי לשמור עליי ועליה ולהימנע מביזבוז אנרגיות שהייתי זקוקה

להן באפיקים אחרים.

נפרדתי מאנשים בתוך המשפחה ועברתי טלטלות שאני לא מאחלת גם

לשונאיי.

אמא נפטרה לפני כ-4 שנים וחודשיים בדיוק ומצאתי את עצמי במסע פרידה אחד

שנשק למסע פרידה נוסף.

התאבלתי התאבלתי וכאבתי על מותה של אמא ואובדן של אחות שהקשר

איתה נותק לחלוטין....

זה שורף וכואב לי בתוך החזה עד עצם היום הזה, שלוש פעמיים ניסיתי ליזום 

ולחדש את הקשר עם אחותי אך ללא הצלחה רגע אחד היה נדמה שזה קורה

ואז כנראה שהיא קיבלה רגליים קרות....

ישנם דברים שיהיה עליה לעבור במסע שלה כדי להבין את המסע שלי

ואת הבחירות שלי וגם את אלו שלה.

אל משפחתי הצטרפה לפני כ-5 שנים כלבה מהממת שהחזירה אהבה ללא

תנאים והכניסה המון אור ושמחה אל הבית

בנתיים חיתנתי  2 בנות ואני סבתא לטוהר המתוק בן ה- 4 שממלא את ליבי בשמחה.

בנתיים הצטרפה נכדה נוספת שכיום היא בת 8 חודשים וכשמה היא אושר גדול עבורי.

לפני כ-4 שנים הבנתי שאני נמצאת בתוך פרשת דרכים שבה עליי לקבל החלטה.

הבנתי שאמא דועכת לי מול העיניים,והבנתי שהחיים כל כך ארעיים ויש לי עוד המון

כוונות ורצונות להשלים טרם לכתי מן העולם.

יצאתי ללימודי התפתחות אישית בתחום האימון(קואוצ'ינג),סיימתי קורס אימון בסיסי

והתמחיתי בקורס למערכות יחסים.המשכתי ללמוד וסיימתי קורס אימון מתקדם.

המשכתי בתחום הלימודים וסיימתי התמחות נוספת באימון קשב וריכוז,משם הדרך אל אימון

ילדים ונוער היתה קצרה וגם אותה סיימתי בהצלחה.

פניתי לתחום נוסף שעליו בעצם יושב סיפור חיי והתמחיתי באימון ילדים ונוער במערכות היחסים

בין הורים למתבגרים.

אחרי פתיחת העסק יצאתי 6 פעמים עם ההרצאה אמא טובה דיה שמספרת את סיפור הצמיחה שלי

ומערכת היחסים המורכבת שלי מול הורי ושלי מול בנותיי.

עם הלימודים וההתפתחות האישית נפתח לי התיאבון לעוד...

למדתי את תחום ה-NLP ואני גם אנלפיסטית פראקטישיונר(תכנות שפת המוח)

מאז הספקתי להתרחב בעשייה שלי ובחרתי להשפיע ולהוביל אנשים לבצע שינויים והתפתחות בתוך מציאות

של משבר בחייהם.

אני מנטורית לשינוי תודעתי,ויציאה ממשברים.

החיים האישיים שלי הפכו להיות ממקום של סבל לחיים עם שמחה ומשמעות.

הבאתי את חיי למקום של עוצמה ובחירה.

אני מוציאה סדנאות ומסייעת לאנשים ליצור את פריצת הדרך שלהם.

לפני כשנה וחצי יצאתי לעצמאות ואני עצמאית .

זה לא מובן מאליו מבחינתי שאתם ממשיכים להיכנס לכאן ולקרוא את תכניי,

לפני שבוע החלטתי שאני רוצה להמשיך לתחזק את הבלוג,מבחינתי זה תהליך צמיחה וריפוי

שאיפשרתי לעצמי באמצעות הביטוי והכתיבה והרבה בזכותכם שקראתם הגבתם וליוויתם אותי.

אני לא מבטיחה שאוכל להגיב באונליין לכולם,אני עדיין עוברת מסע מאתגר בתוך תוכנית המנטורים

שמשפיעה על חיי והעסק שלי.

אני מוציאה בימים אלו 2 פרוייקטים מקבילים:

1)סדנה לגברים ונשים שרוצים לשפר את חייהם הכספיים,הזוגיים וחיי האהבה שלהם.

https://mashi.ravpage.co.il/1

2)התהליך השני שאני מוציאה הוא תהליך בן 6 מפגשים לנשים בלבד.

זהו תהליך שבו קבוצת נשים אינטימית תעבור תהליך טרנספורמציה ושינוי ממוקד

https://mashi.ravpage.co.il/2

אשמח לפגוש אתכם שם ואני מזמינה אתכם לעקוב אחרי הדף הפרטיי שלי בפייסבוק:

https://www.facebook.com/machalo.mashi

והדף העסקי שלי:

https://www.facebook.com/zmichahofshit/

שלכם באהבה אין סופית

מחלו מאשי צמיחה חופשית

נייד:0523307086

ים של רגשות14

אלסקה היא מדינה ממדינות ארה"ב. בכך אי אפשר לטעות. אמנם הצטרפה לארה"ב רק ב- 1959, והיא מדינה צעירה למדי, הרבה יותר צעירה מאיתנו, אבל זאת אמריקה. בשפה ובסלנג, במרבית המנהגים המקובלים, בחנויות הכולבו הגדולות, ברשתות השיווק והמזון המהיר, בחוקי התעבורה והנהיגה, בשירות  וביחס המצפים לך בכל מקום... אנקורג`, העיר הגדולה, היא עיר מודרנית לכל דבר ועניין. תוכלו למצוא בה את כל אשר חשקה נפשכם כולל תיאטרון, קולנוע, מוזיקה ואומנות, גלריות ומוזיאונים וכן, גם קניונים.

 אבל במובנים אחרים אלסקה היא ארץ ייחודית. משתרעת על שטח ענקי של 572 אלף מיילים מרובעים. קרובה למחצית משטחה של אירופה, פי 62 מגודלה של מדינת ישראל, למעלה מפי שניים מגודלה של טקסס - המדינה השנייה בגודלה אחריה בארה"ב. אבל מבחינת גודל אוכלוסייתה נמצאת אלסקה רק במקום ה- 47 בארה"ב. רק כ- 670 אלף תושבים חיים באלסקה. הרבה יותר שוממת ופראית, אלסקה היא ארץ גדולה עם המון שטחים בתוליים ללא אדם. אוסף אין סופי של הרים שגיאים ומושלגים (נמצאים בה 17 מתוך 20 ההרים הגבוהים ביותר שבארה"ב כולל הגבוה ביותר בצפון אמריקה – הר McKinley), כמאה אלף קרחוני ענק, מיליוני אגמים רחבי ידיים – רובם קפואים רוב ימות השנה בקרח ירוק זוהר, אלפי נהרות אדירים, טונדרות בראשית, חופים בעלי צוקי ענק שנחשולים כבירים מתנפצים אליהם, פיורדים מפותלים, מפרצים ובהם מאות איים מגדלים שונים, ושפעת בעלי חיים יבשתיים וימיים הנראים ממש בכל מקום (כולל אלה שבמקומות אחרים על הכדור שלנו נמצאים בסכנת הכחדה). האדם באלסקה בטל בשישים והארץ שייכת להם. כ- 15 אחוז מתושבי אלסקה משתייכים לשבטי הילידים – האסקימואים והאינדיאנים. כמחצית מאוכלוסיית אלסקה חיה באזור אנקורג` וסביבתה, והשאר מפוזרים על פני כל השטח העצום. רבים מהם חיים במקומות שאפשרות הגישה אליהם היא רק במטוס קל או בספינה – שנתיב השייט שלה מוגבל לחודשים ספורים בשנה כאשר איננו קפוא. אלסקה היא המדינה היחידה שאפשרות הגישה לבירתה, Juneau, מוגבלת לדרך הים או האוויר בלבד: אין כביש יבשתי המוביל לבירה. אלסקה היא בהחלט משהו אחר.

למדינה המיוחדת הזו הגענו הפעם. נחתנו ב-Anchorage , שם קיבלנו את הקרוואן, ולהלן תקציר המסלול שלנו: יצאנו צפונה דרך Wasilla בכביש 3 לכיוון Talkeetna ושדה התעופה שלה (לטיסה מעל McKinley). המשכנו ל- Denali National Park, Nenana ו- Fairbanks. משם התחלנו להדרים בכביש 2 לכיוון North Pole, Delta Junction וממנה בכביש 4 ל- Paxson. בפאקסון פנינו מערבה לכביש דנאלי (Denali Highway – כביש 8) ולאחר שטיילנו בחלקו המזרחי חזרנו על עקבותינו לכביש 4 ונסענו בו דרומה כל הדרך עד Valdez. מואלדז הצפנו בדרך חזרה וב- Glennallen פנינו מערבה בכביש 1 עד Palmer, ממנה חזרה לאנקורג` ודרכה דרומה לחצי האי Kenai. ירדנו בכביש 1 ונכנסנו לכיוון עמק Portage והעיירה Whittier. ההמשך היה דרך Sterling, Soldotna ו- Ninilchik עד ל- Homer. אחרי הומר חזרנו כל הדרך צפונה ומזרחה ובדרך פקדנו את העיירה Kenai. המשכנו עד לצומת הכבישים 1 ו- 9 ומשם דרומה עד ל- Seward. אחריה פנינו שוב צפונה ודרך Moose Pass - ובלי לוותר על כניסה ל- Hope - חזרנו חזרה לאנקורג` שם החזרנו את הקרוואן. זהו המסלול בגדול. סה"כ נסענו בקרוואן שלנו 2143 מייל, ממש לא הרבה ל- 21 יום. הטיול התנהל בנחת וללא כל לחץ, ויחד עם זאת לא וויתרנו על דבר. מי שירצה לדעת מה עשינו בכל אחד ממקומות נפלאים אלה, היכן בדיוק ביקרנו, ומה ראינו וחווינו, יצטרך במחילה להמשיך ולקרוא הלאה בפירוט הרב אשר יופיע בהמשך.

וכאן המקום להבהרה: אנחנו מטיילים בקרוואן ועבורנו, הקרוואן איננו רק אמצעי אלא חלק בלתי נפרד מחוויות הטיול שלנו. לכן המסלולים שאנו מרכיבים בטיולינו הם מסלולים אותם אפשר לטייל בקרוואן. זו הסיבה שבמסלולנו הנוכחי באלסקה לא כללנו את אזור המעבר הפנימי, לא את הפארק הלאומי Wrangell-St. Elias וגם לא את אזור  Kennicott-McCarthy. זאת, מחוסר גישה ועבירות למקומות אלה עם הקרוואן. חבל קצת, אבל זה מחיר שאוהבי קרוואנים מוכנים לשלם.

ובינתיים, לטובת אלה שמעוניינים קצת פחות בפירוט המסלול ויותר בניסיון אשר הצטבר מן הטיול, הנה ריכוז חלקי של כמה מן התובנות, הלקחים, ההערות וההמלצות שלנו:

1.      שעות אור: במרכז אלסקה (וכמובן יותר ויותר ככל שמצפינים) אין לילה בחודש יוני. פשוט אין. השמש אמנם שוקעת לשעות ספורות במשך היממה – בין שעתיים לשלוש, אבל גם לאחר ששקעה היא עדיין "בסביבה" ונותר אור בחוץ. כל הלילה אור! בקרוואן אמנם ישנם וילונות אטומים על מרבית החלונות, אך לא על הזגוגית שבדלת ולא על חלונות התקרה. אז אם אתם נוסעים בקרוואן ומשתייכים לאלה שמתקשים לישון באור, הצטיידו מראש בכמה בדים כהים ונייר דבק חזק ורחב, ופשוט בצעו "האפלה"! ואגב, ביום הארוך ביותר בשנה, ב- 21 ביוני, נערכים בהרבה מיישובי אלסקה אירועים מיוחדים לציון התאריך. אנחנו למשל לקחנו חלק קצר בפסטיבל שנערך במוס-פאס, אבל האירועים בפיירבנקס רבים ומגוונים יותר.

2.      הזמנת מקומות מראש באתרים ובקמפינגים: לפני הטיול החלטנו לשריין מקומות מראש רק בשני מקומות: בטיסה מעל המק`קינלי מטוקיטנה, ובקמפגראונד ובשאטל-הסיור שבדנאלי פארק. לא הזמנו מקום מראש בקמפינג אחר כלשהו או באטרקציה נוספת כלשהי, וזאת מתוך נאמנות למנהגנו הקבוע לשמור כמעט בכל מחיר על גמישות וספונטניות הטיול ולא להתחייב מראש על מסלול היום. ומה הסתבר? שפעם נוספת צדקנו בגישה זו. לא היה מקום שהתקשינו למצוא בו "סייט" פנוי בקמפגראונד כלשהו (תמיד הייתה אלטרנטיבה), ולא הייתה אטרקציה שלא מצאנו כרטיסים ומקומות כדי להשתתף בה. אפילו בדנאלי פארק, לגביו הוזהרנו מראש בדבר הצורך לשריין מקומות וכאמור כך אכן עשינו, אנשים שהגיעו איתנו יחד ללא הזמנה מראש מצאו מקומות בקמפים ובשאטלים לאותו יום ולמחרתו ללא כל קושי. כמובן שישנה הסתייגות אחת – זה היה ביוני. לגבי יולי ותחילת אוגוסט הצפופים יותר אינני בטוח שכך בדיוק יהיה, אבל זו הסיבה שבעטייה בחרנו לטייל בחודש יוני...

3.      The Great Alaska Toursaver: ספר הקופונים הזה מומלץ ביותר. זהו ספר המכיל קופונים לאטרקציות, סיורים ולינה בכל רחבי אלסקה. השיטה היא אחד+אחד: על כל רכישת כרטיס אחד או מקום אחד בכסף מלא, אתה מקבל את השני חינם. אידיאלי לזוגות או למשפחות המורכבות ממספר זוגי. אפשר להזמין אותו באמצעות האינטרנט במחיר 99.95$ ועוד 10$ דמי משלוח, או לרכוש אותו בהגיעכם לאלסקה עצמה בחנויות Carrs/Safeway (ולחסוך את דמי המשלוח). השימוש בקופונים במהלך הטיול מביא לחסכון כספי משמעותי כי חלק מן הסיורים והאטרקציות יקרים ביותר. רק לדוגמא, כרטיס לטיסה בת שעה וחצי במטוס קל מעל המק`קינלי עולה 275$, וכשהכרטיס לבן הזוג הוא חינם, כבר החזרת את ההשקעה פי שניים וחצי! בסיכומו של הטיול, ולאחר שניקינו מסכום זה את עלות הספר ודמי המשלוח, חישבנו שחסכנו בעזרתו כ–  580$.

4.      שייט במפרצי אלסקה והפיורדים שלה: לא להחמיץ וכמה שיותר! ישנם הרבה מקומות לצאת מהם לשייט של מספר שעות ועד יום שלם, כולל ארוחות על הספינה: מאנקורג`, מואלדז, מוויטייר, מסיוארד, מהומר (על המעבר הפנימי אינני מדבר כי לא נכלל במסלול שלנו) ועוד. אנחנו למשל, בחרנו במספר שיוטים: שייט של יום שלם מואלדז ל- Prince William Sound; שייט בן שש שעות מסיוארד ל- Resurrection Bay ואזור הפיורדים; ושייט ל- Portage Glacier (כל אלה בלי לכלול את השיוט שעשינו בספינת נהר באזור פיירבנקס - שהוא משהו אחר). הכול השאיר טעם של עוד. כל שייט הוא עולם אחר: דרך מעולה להכיר פן מיוחד של אלסקה מעל סיפון הספינה המתקדמת לאיטה בתוך ים מלא קרחונים וגושי קרח, צפייה בנופים המרהיבים, בהרים המושלגים, בקרחונים האדירים ובגושי ענק המתמוטטים מהם ברעש לתוך המים, בבעלי החיים הימיים בדגש על לווייתנים מסוגים שונים, ובמקביל בדובים ובנשרים שעל החוף... שייט אחד, ואפילו הוא יום שלם – ממש איננו מספיק כדי לחוות כמו שצריך את צדה זה של הארץ. בכל שייט מתפעלים מדברים נוספים. פשוט – צאו למקומות הללו כמה שיותר! (ובזה תוכלו לנצל היטב את ספר הקופונים שהוזכר כאן.)

5.      מזג אויר וביגוד: ככלל, אלסקה היא באמת ארץ קרה כמו ששמעתם. בקיץ היא בהחלט מתחממת, אבל זה לא החום המתיש שלנו ואפילו לא החום הקיצי של צפון אירופה או מדינות אחרות שבצפון ארה"ב. במהלך הטיול ידענו ימים שטופי שמש וגם ימים בהם לא הפסיק הגשם לרדת. אבל היום האלסקאי הממוצע ביוני הוא יום מעונן חלקית ועד מעונן וערפילי. הערפל שוכן בדרך כלל במקומות הגבוהים יותר, ולכן בימי ערפל אל תצפו לראות פסגות הרים מושלגות. הן שם – אבל לא תראו אותן. מה ללבוש? ובכן, כל מי שהמליץ על "שיטת הבצל" – צדק. מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה, כשמתחתיה חולצת טי, הם שילוב טוב ליום-יום. בימים קרירים יותר מוסיפים סווטשרט מעל, וכשקר הרבה יותר, למשל בטיול לקרחונים או סתם בערב קר, מוסיפים פליס עבה וגם כובע צמר וכפפות. ככה תמיד אפשר להתקלף כשמתחמם - ולהתעטף כשמתקרר. מעיל גשם כמובן לא כלול ברשימה שמניתי עד כה. בנוסף לה הוא צריך להיות תמיד בהישג יד ללא קשר לטמפרטורה. באלסקה מזג האוויר מתעתע ובלתי צפוי, מתחלף כל הזמן ואף מספר פעמים ביום, אז גם אם יצאתם רק לשעתיים של טיול רגלי ביום שמש, קחו את מעיל הגשם אתכם. אתם עשויים להזדקק לו ממש במפתיע ומיידית. במהלך הטיול כולו לא נראינו בהופעה קיצית של סנדלים, מכנסיים קצרים וטישרט בלבד, וכדאי שלא תבנו על הופעה כזו (אפילו שראינו כמה תיירים או מקומיים מטיילים על הקרחונים ממש כך, אבל אני ממש לא ממליץ לחקות אותם.).

6.      מדריכים כתובים: לקחנו עימנו את ספרה של נטע דגני "אלסקה – מסלולים" שהתפרסם בעברית בהוצאת "העולם" ב- 2007. הספר לא רע ומכיל פרטים כלליים חשובים למדי. אפשר בהחלט לעשות בו שימוש בתכנון מסלול הטיול. אבל במהלך הטיול הרגשנו צורך בהרבה יותר פרטים על כל מקום בו טיילנו. ספרה של נטע דגני קטן יריעה ופשוט איננו מפורט מספיק. הוא איננו מוסר את מירב הפרטים הנדרשים על אתרים שבדרך וגם המידע השימושי שנכלל בו (כגון מקומות לינה וחניוני קרוואנים, חברות שמפעילות סיורים וכיו"ב) - חלקי. לעומתו, המדריך שבאמת מומלץ על ידי הוא הספר "The Milepost" – Alaska Travel Planner. המיילפוסט, שמניסיוננו הוא אכן וללא ספק "The Bible Of North Country Travel" כפי שנכתב בגדול על כריכתו, הוא ספר גדול וכבד המזכיר בצורתו החיצונית ספר טלפונים. אנחנו קיבלנו אותו במתנה מאישה נחמדה המנהלת חניון קרוואנים באנקורג`, אבל ניתן להזמינו מראש באינטרנט (http://milepost.com) או לקנות אותו בראשית הטיול. אם הזמנתם אותו מראש, קחו בחשבון (לצורך משקל המזוודה) שהוא לא רק נראה כמו ספר טלפונים אלא גם שוקל כך. אבל באלסקה הוא נמכר לא רק בחנויות ספרים אלא גם בחנויות כלבו כמו סייפווי ופרד-מאייר במחיר של 27.95$. הספר הזה יוצא במהדורה חדשה ומעודכנת כל שנה. בצד מפות מפורטת לתכנון טיול הוא מכיל, בפשטות, ממש את כל המידע שהמטייל והנוסע באלסקה זקוקים לו. ראשית, כל המידע הכללי והשימושי על המדינה. שנית, יש בו הצעות למסלולי טיול בסיסיים וסקירות יסודיות על דרכי האוויר והים כולל ספינות קרוזים, מפות המעבורות וקווי ההפלגות. ומעבר לכך ממש המון אינפורמציה. זה מתחיל בכך שכל כביש באלסקה, לא רק הראשיים אלא אפילו כבישי הגישה ליישובים הקטנים ביותר, מנותח על כל יארד ויארד שבו (ממש כך: לא לפי מיילים, אלא לפי חלקי מיילים) וכולל מפה מפורטת וכל מה שצריך לדעת על כל קטע מן הכביש, החל מאתרים ואטרקציות, דרך מקומות לינה, תדלוק, קניות ומזון ואפילו עד למצב הכבישים והדרכים: תמרורי דרך מיוחדים ומידע על שיבושים בכביש, קטעי הגבלת מהירות, שיפועי דרך והגבלות ועוד. על כל יישוב ואתר שבדרך, ויהיה העיר הגדולה ביותר או היישוב הקטנטן ביותר, הוא פותח פרק של מידע מפורט הכולל ממש הכול על המקום, תולדותיו, פרטים שימושיים כגון תחבורה, לינה, מזון וכיו"ב, מה לראות ולעשות בו ועוד הרבה חומר. יש בספר מידע על סיורים שניתן לרכוש וטיולים שניתן לתכנן, על צפייה בחיי הבר, קמפינג ודייג, טיסות והפלגות ועוד הרבה יותר. ובתור בונוס הוא כולל לא רק את אלסקה אלא גם את מחוז יוקון, בריטיש-קולומביה, אלברטה והטריטוריות הצפון-מערביות שבקנדה, כך שאם אתם נוסעים ברכב מאלסקה לקנדה או מגיעים ממנה לאלסקה תוכלו לעשות בו שימוש לאורך כל הדרך. המטיילים בקרוואן יוכלו למצוא בספר מידע רב ופרסום על חניוני-קרוואנים, חברות המשכירות קרוואנים, חברות שירות ותיקון לקרוואנים ועוד.

7.      מפות דרכים: כבישי אלסקה קלים מאד להתמצאות פשוט מאחר ואין הרבה כאלה. סיכויי הטעות בדרך נמוכים כי מספר הכבישים הראשיים מצומצם וכמות ההסתעפויות מהם – מעטה. המטיילים צמודים בדרך כלל לכבישים "הראשיים" - שלא אחת אינם אלא דרך עפר סלולה - וכבישים אלה מעטים מאד יחסית לגודלה העצום של הארץ: כבישי האורך  3 ו-4 בין אנקורג` לפיירבנקס; כביש 2 המוביל דרום-מזרחה ולכיוון מחוז יוקון; כביש הרוחב Denali Highway – קטע מכביש 8 – שרובו ככולו דרך עפר; כביש הרוחב 1 שמוביל גם דרום-מערב לחצי האי קינאי; כביש 9 המתפצל מ- 1 והמוביל לסיוארד וכביש 7 הנמצא המעבר הפנימי. ישנו גם כביש 10 המתפצל לקטעים – לכיוון קניקוט-מק`קארתי ובאזור Cordova, ועוד כמה כבישים שבדרך כלל אין המטייל הממוצע באלסקה מגיע אליהם כלל: כביש 6 לכיוון Circle, המשכו של כביש 8 צפונה וכביש 11 לכיוון Prudhoe Bay והצפון הארקטי. (אגב, באלסקה לכל כביש ראשי יש שם ונהוג לכנות את הכבישים בשמותיהם ולאו דווקא במספרים שלהם.) מכבישים אלה מתפצלים כבישי גישה ליישובים השונים. למעט חריגים פה ושם (למשל Hatcher-Pass שפתוח רק כחודשיים וחצי בשנה), הרי ממקום אחד למשנהו יש רק אפשרות נסיעה אחת וכביש אחד מחבר ביניהם. כשאתה נכנס לכביש המוביל למקום מסוים, פשוט סע עד שתגיע אליו. ולאחר שהגעת למחוז חפצך וביקרת בו, תאלץ לחזור על עקבותיך באותה דרך הכרחית בדיוק. אין דרך חלופית. זה מה שהופך מסלול באלסקה לקל התמצאות. בשונה משאר מדינות ארה"ב, מחלפים מורכבים לא תמצאו בה, ולא כבישים מקבילים ולא רצף של פניות לכבישים משניים בהם אפשר לטעות. לכן אין צורך ברכישת מערך מפות יקר כהכנה לטיול. אפילו המפות של הטריפל A, שבדרך כלל אין כמותן בארה"ב, מתגלות כאן כבעלות ערך מוסף מצומצם. בכל חוברת מידע, שהמון כמותה מחולקות חינם בכל אזור ואזור (במרכזי מבקרים, חנויות כלבו, דוכנים וכיו"ב), תמצאו מפה טובה למדי שדי בה להתמצאות באותו אזור ואם תרכשו את ה- Milepost שהומלץ כאן והמכיל מפות, אתם מסודרים ולא תזדקקו למפות נוספות.

8.      GPS: מאחר ולא קשה להתמצא באלסקה, השימוש ב- GPS חשוב במיוחד בניווט עירוני כשאתם נוסעים בתוך אנקורג` ובפיירבנקס, שתי הערים הגדולות. בכבישים הראשיים טוב שיש אותו, אבל אין הוא חיוני ואיננו משדרג את הטיול בצורה משמעותית. ולפחות לגבינו – טוב שכך. לקחנו איתנו מכשיר ובו תוכנת I-GO (Miomap) של חברתNav-N-Go  הישראלית עם מפות צפון אמריקה ווידאנו לפני הטיול שמדובר במפות המעודכנות ביותר. ובכן, באנקורג` ובפיירבנקס, שני המקומות שבאמת היינו צריכים אותו, הוא באמת עזר ועל כך מגיעה למכשיר מילה טובה. אבל זהו, בכך זה מסתיים. בשאר המקומות שבמרחבי אלסקה, כולל המקומות המתוירים ביותר, וגם בתוך ערים אחרות ועיירות - איך לומר? הג`יפי פשוט לא ידע מהחיים שלו. אפילו לא במהלך נסיעה על הכבישים הראשיים. אז אם ברשותכם נמצאת התוכנה הזו מראש (כפי שהייתה לנו) תוכלו להביא את המכשיר עמכם ולעשות בו שימוש רק בתוך שתי הערים הגדולות. אבל אם רציתם לקנות GPS במיוחד לקראת הטיול באלסקה, חפשו משהו אחר, מהימן יותר.

9.      קמפגראונד`ס, חניוני קרוואנים וחנייה יבשה: באלסקה ישנם קמפגראונד`ס רבים בכל קשת וטווחי השירותים והמחירים, החל מקמפגראונד`ס חינמיים או במחיר סמלי בטבע ללא שירותים כלל וכלה באלה שבערים הגדולות ובחצי האי קינאי, עם Full Hookups ובמחירים של 45$ וגם יותר לקרוואן ללילה (תלוי בעונה ובחודש). באלסקה גם מותר לחנות "חנייה יבשה" כמעט בכל מקום שלא מצוין בו שאסור. לא אחת חלפנו בכביש ראשי כלשהו וראינו בצידי הדרך קרוואן חונה ללילה בשטח נופי כלשהו או ליד ערוץ או אגם. למרות זאת, אני הייתי ממליץ לשקול זאת למקומות שבהם אתם לא לבד לגמרי. אם אתם רואים בחנייה ציבורית כלשהי או בשטח פתוח קרוואנים נוספים שהתמקמו ללילה, אפשר להישאר בסמוך. מותר גם לחנות ללילה במגרשי החנייה של הרשתות הגדולות כמו וול-מארט, פרד-מאייר, סייפווי וכמותם. אבל שימו לב: דווקא בוול-מארט שבאנקורג`, בחנות הקרובה יותר למרכז העיר ושנמצאת ברחוב A מספר 3101 – אסור לחנות ללילה. אבל תוכלו לדלג לחניית פרד-מאייר הסמוכה. היכן חנינו אנו בכל יום מימי הטיול תוכלו לדעת אם תמשיכו ותקראו את פרוט המסלול ותיאורו הספציפי של כל יום ויום המופיעים בהמשך.

10.   דלק: קרוואנים צורכים הרבה דלק. זה כבר יודעים קוראי מטיולים קודמים וגם כל מי שהתנסה אי פעם בטיול בקרוואן. אבל המיוחד באלסקה איננו בכך שקרוואנים צורכים בה דלק יותר ממקומות אחרים. זה לא. רק שמחירי הדלק בה – בשמיים. הדלק באלסקה יקר יותר ממחירו בשאר מדינות ארה"ב באופן משמעותי. נכון ליוני 2008, בוכה האמריקאי הממוצע על כך שלאחרונה עבר מחיר הדלק למכוניות את מחסום ה- 4.0$ לגלון, אבל אנחנו במהלך הטיול, פעמיים נאלצנו לשלם את המחיר הקטלני של 5.0$ לגלון. המחיר הזול ביותר שהצלחנו לשלם בטיול באלסקה היה – ולצערנו רק פעם אחת חריגה - בתחנת דלק של סייפווי באנקורג`: 4.09$ לגלון כולל הנחה של חבר מועדון סייפווי (כן, אנחנו חברים. ראו לעיל.) אבל זה היה חריג. בדרך כלל תשלמו בין 4.55 ל- 4.70 דולר לגלון. בסיום הטיול בדקנו את העלות הכללית של הדלק יחסית למרחק שנסענו: עלות הדלק בטיול הייתה 0.483$ למייל. במילים אחרות: קרוב לחצי דולר למייל. אז כדאי שתאמצו טכניקה פשוטה להיערך לעניין. במקום לבכות, תכננו ובנו את תקציב הטיול בהתאם לכך ומאוחר יותר, במהלך הטיול, יש פשוט להתעלם מן הנושא.

11.   יתושים: חומרת הבעיה היא בערך כמו בהרי הרוקי`ס הקנדיים, כלומר: לפעמים התופעה חמורה למדי. אך כדאי לקחת אותה בפרופורציה – זה רק בחלק מן המקומות. ממש לא בכל מקום ולא כל הזמן. לפעמים מכה אותך נחיל יתושים במקום מסוים ולמחרת, באותו מקום בדיוק, כבר אין כלום. אפשר לחיות עם זה ללא בעיה בסיוע חומר דוחה יתושים סטנדרטי ולא מיוחד מדי. אנחנו הסתדרנו בלעדיו. יש בכל מקום גם פתילות מיוחדות שאפשר להדליק והן דוחות יתושים. גם בלעדיהן הסתדרנו. מה שכן, בקרוואן ישנה דלת רשת ורשתות בחלונות. כשאתם בחנייה והרכב פתוח, דאגו שהרשתות יהיו סגורות היטב. אחד היתרונות של שעות האור הרבות באלסקה הוא שמדליקים אור בקרוואן מאוחר מאד ולכן לכל סוגי ה"חרפושים" למיניהם שנמשכים בדרך כלל לאור ישנה מוטיבציה נמוכה ביותר לחדור פנימה.

12.   דיג: נדמה שאלסקה היא ארץ הדיג. לכל אלסקאי שמכבד את עצמו יש מספר חכות ולרובם גם סירה בגודל זה או אחר הנרתמת לקרוואן או לטנדר. אלסקה מהווה גם אבן שואבת לחובבי דיג המגיעים אליה מבחוץ במיוחד למטרה זו. דגי הסלמון הרבים בנהרות בעונת הקיץ, ודגי ההליבוט הענקיים הסמוכים לחוף הם פרס רציני לא רק לדובים, אלא גם ובעיקר – לבני האדם. החל ממחצית יוני כולך מוקף דיג: בכל מקום אפשר לקנות את כל הציוד לדיג, לעשות רישיונות דיג, לקרוא על דיג, לשמוע איזה סוג של סלמון דגים השבוע, ולראות המון דייגים חובבים מסביב. הרשויות גם ערוכות לכך: בחניונים ובמרינות השונות מעמידים לרשות הדייגים החובבים פינות מיוחדות הכוללות שולחנות אל-חלד, זרנוקי מים ופחי אשפה מיוחדים לניקוי דגים חינם אין כסף. השחפים מחכים לצ`ופרים בצד. בכל חוף ועל גדת כל נהר נקבעים הסדרי דיג מיוחדים. אז אם אתם חובבי העיסוק בדיג, השאירו מספר ימים בתכנית הטיול לנושא. לא חייבים לקנות חכות או לעסוק בלוגיסטיקה. הרבה חברות ישמחו לקחת אתכם תמורת תשלום להפלגות צ`ארטר של דיג הנמשכות החל מחצי יום ועד יומיים ויותר. במהלך הצ`ארטר יספקו לכם את על הציוד הנדרש. הצלחה מובטחת. וגם אם אינכם חובבי דיג דווקא, לא תוכלו להתעלם מצפיפות הקרוואנים בחניונים הסמוכים לאתרי הדיג הטובים (ויש הרבה כאלה). מקום לקרוואן שלכם עדיף לחפש בחניונים מרוחקים ממוקדי הדיג. שם הסיכוי למצוא מקום פנוי גדול הרבה יותר. וצאו לראות את המחזה! זה חלק מן הטיול הקיצי באלסקה! בערוצי הנהרות עומדים בתוך המים שורות ארוכות של גברים לבושים במכנסיים מיוחדות אטומות למים – כאלה שמחוברות בחתיכה אחת למגפיים האטומים גם הם (הטמפרטורה של המים הרי מושלגת למדי) ומטילים חכות. משחק חביב הוא השוואה בין הדגים שנלכדו, בחינת סוגם ואיכותם, וגם צילום חובה עם הדגים הגדולים. בכל עיר ועיירה גם עורכים תחרויות מיוחדות בין הדייגים החובבים ומי שתופס את הדג הגדול ביותר יכול לזכות בפרס כספי משמעותי והעיקר: להיכנס ולהיכלל בפנתיאון גדולי דייגי האזור. וכן, גם הנשים מתמצאות בדיג ועוסקות בו בהתלהבות. ממש לידינו בנהר הראשן שבחצי האי קינאי ישב זוג עם תינוקת, והבעל והאישה עשו תורנות: כל הזמן אחד מהם עם החכה במים, והשני שומר על התינוקת, מאכיל אותה ומשחק. החלפת משמרת - כל עשרים דקות...

13.   משקפת: אחד הבילויים החביבים והשכיחים במהלך טיול באלסקה הוא צפייה בחיות הבר. אם אלה לווייתנים, כלבי ים ולוטרות בעת שייט בנתיבי המים, או דובים, זאבים, נשרים ומוסים ביבשה. נהוג לצפות בהם ממרחק ולא להתקרב אליהם כדי לא להפחידם ולהבריחם וגם כדי לשמור על הביטחון האישי. אז אל תשאירו את המשקפת בבית והביאו אותה עימכם לטיול. ואם אין לכם, אל דאגה: בספינות היוצאות לסיורים בחופים, המפרצים והפיורדים של אלסקה יש תמיד משקפות שישמחו להשכיר לכם תמורת סכום סמלי או אפילו להשאילן חינם.

14.   תקשורת: כאשר פנינו לפני הטיול ל"סלקום" כדי לברר אם השירות הבינלאומי שלהם קולט באלסקה, נענינו באופן פסקני בשלילה. אבל מסתבר שהם לא יודעים. החלטנו לקחת עימנו טלפון סלקום אחד – והוא קלט לא רע בכלל. קלט יפה בערים הגדולות יותר - אנקורג` ופיירבנקס, אבל גם בחלק מן הערים הקטנות יותר כגון סיוארד והומר ואף פה ושם ולעיתים רחוקות לאורך הכבישים הראשיים. אבל מחירי השימוש בסלקום הם רצחניים וכדאי לנצל אותו באלסקה רק לדבר אחד – לקבל הודעות SMS חינם מן הבית. לצורך שיחות של ממש כדאי להשיג מספר טלפון אמריקאי. וזה די פשוט: אם יש לך טלפון GSM בלתי נעול הפועל בין השאר בתדרים המקובלים באמריקה, ואנחנו לקחנו איתנו אחד כזה בנוסף לסלקום, הדרך המומלצת היא להיכנס לאחד הסניפים של AT&T  באלסקה (אנחנו נכנסנו לסניף הממוקם ב-Dimon Center  שבאנקורג`) ולרכוש כרטיס SIM משולם מראש של 25, 50 או 100 דולר. בהמשך, אפשר כל העת להוסיף כסף לחשבון אם מתעורר צורך בכך. AT&T שיפרו מאד באחרונה את הכיסוי הסלולארי שלהם באלסקה והיה לנו כיסוי טוב מאד יחסית למדינה זו – ממש רוב הזמן. כמו כן השתמשתי בטלפון האמריקאי גם בהמשך במקומות אחרים בארה"ב בדרך הביתה. מספר הטלפון שתקבלו הוא אמריקאי והחיוג אליו הוא לפי כל כללי החיוג לטלפון אמריקאי רגיל. התעריף הוא של 10 סנט לדקת שיחה מקומית או נכנסת, ו- 28 סנט לדקת שיחה לישראל. בנוסף משלמים דולר ליום, אבל רק בימים בהם השתמשת במכשיר לצורך שיחה בתשלום. השירות גם כולל הוצאת שיחות וקבלת שיחות באופן חפשי וללא תשלום לכל ומכל טלפון סלולארי אחר של AT&T בארה"ב רבתי, והמערכת מודיעה לך בסוף כל שיחה מה הייתה עלותה וכמה כסף נשאר לך בחשבון. אבל רק לתשומת לב: אני מציע לבדוק היטב בזמן הקנייה שנתוני התכנית הוזנו ע"י המוכרן באופן נכון למערכת וזאת באמצעות עריכת שיחת ניסיון כשאתה עוד במשרדי החברה, כי לפעמים יש להם טעויות בפרטי התכנית והחיוב. מכל מקום, הם מוסיפים לך סכום נוסף לכרטיס כבונוס בין אם דרוש פיצוי ובין אם לא. בכל אופן, השתמשנו בכל הטיול בכרטיס אחד של חמישים דולר ובסוף עוד נשארה לנו ייתרה, וזה יצא הרבה יותר זול מאשר כל התכניות והמבצעים של בזק בינלאומי, קווי זהב ואחרים - שלא לדבר על הנוחיות שבשימוש בסלולארי במקום בטלפון ציבורי.

15.   ULU: מי שטרם שמע על הסכין האלסקאית המפורסמת, Ulu, יכיר אותה בשלבים מוקדמים מאד במהלך הטיול. בכל מקום רואים אותה. הסכין המיוחדת הזו, בעלת להב בצורת קשת קצרה וניצב מעוטר, פותחה לפני מאות רבות של שנים ע"י שבטי האסקימואים באזור הארקטי והם משתמשים בה עד היום. בעבר הרחוק מאד הייתה הסכין עשויה מאבן צפחה (Slate) והצורה האופיינית לדפי אבן צפחה חדים המצויים בטבע היא שהעניקה לסכין את העיצוב המיוחד שלה. עיצוב זה נשמר ע"י האסקימואים גם לאחר שהחלו לייצר את הסכין מעצמות בעלי חיים וחומרים אחרים, ולבסוף – ממתכת. האסקימואים טוענים שהעיצוב המיוחד של ה- Ulu מספק שליטה טובה יותר בסכין והופכה לסכין ורסטילית ביותר, טובה לכל סוגי השימוש ולכל צרכי החיתוך שלהם. לאחר שניסיתי להשתמש בה אני יכול לומר שאמנם השימוש בסכין דורש תרגול, אבל לפחות למספר שימושים במטבח ובבית – היא מצוינת. היום מיוצרת הסכין מפלדת אל-חלד מעוטרת וניצבה עשוי בדרך כלל עץ, אבל תוכלו למצוא סכינים יקרות יותר שניצבם עשוי עצם ושנהב, והוא מעוטר בגילוף מעשה אמנות. סביר מאד שתרצו לרכוש סכין אחת או שתיים כדי להביאן הביתה כמזכרת שימושית למדי ואם אכן כך יהיה, אפשר למצוא את הסכינים הללו, עם קערת חיתוך מיוחדת מעץ או בלעדיה, בכל חנות מזכרות ובכל חנות כלבו ברחבי אלסקה, אבל תעשו לעצמכם טובה: אל תרכשו את הזולות ביותר שמחירן 6-7 דולר כי הן תוצרת סין. אתם ממש לא רוצים לחזור כל הדרך מאלסקה עם Ulu תוצרת סין. המקום הזול ביותר לרכישת סכין תוצרת אלסקה והמבחר הגדול ביותר הם  במפעל עצמו, "The Ulu Factory" שבאנקורג`, בשדרת ווסט שיפ-קריק מס` 211. המפעל הקטן הזה עם חנות המפעל הגדולה הצמודה אליו נמצא ממילא על מסלול הסיור הרגלי של כל התיירים המסיירים בדאונטאון אנקורג`, ודרך חלונות זכוכית ניתן לראות את תהליך ייצור הסכינים עצמו. ועוד דבר קטן אך חשוב: כשאתם טסים חזרה, ברור שמקומם של סכיני ה- Ulu שרכשתם הוא במטען הנשלח לבטן המטוס ולא בכבודת היד! בשדה התעופה באנקורג` ישנם לא מעט שלטים המזכירים לכם זאת, ולמתקשים – מוצמדת לשלט (מאחורי זכוכית) סכיןUlu  אמיתית כהדגמה חיה לפריטים אותם אין לכלול במטען היד.

16.   כרטיס חבר בסייפווי: אמנם המלצה זו לא ייחודית לאלסקה דווקא אלא לטיול כלשהו בקרוואן בארה"ב, אבל כאן היא משמעותית אפילו קצת יותר בגלל הדלק היקר. רשת המרכולים Safeway/Carrs מחזיקה גם במספר תחנות דלק. כרטיס החבר, אותו אפשר לעשות חינם במהלך כל קנייה ברשת, מקנה הנחות משמעותיות במהלך הקנייה עצמה בחנויות הרשת ובנוסף לכך גם הנחה בקניית דלק בתחנות התדלוק של הרשת. עצם הצגת כרטיס החבר תפחית לך אמנם רק שלושה סנט ממחירו של גלון, אבל קניות בחנויות הרשת מקנות לך הנחה מצטברת נוספת המגיעה לעשרה סנט לגלון, ובמחירי הדלק הגבוהים באלסקה זה בהחלט יכול לסייע.

17.   כלים חד פעמיים: שוב, המלצה שאיננה ייחודית לאלסקה דווקא אלא לכל טיול בקרוואן, אבל באלסקה היא מקבלת משנה תוקף. אפילו אם קיבלתם יחד עם הקרוואן ערכת כלי-מטבח הכוללת כלי אוכל, קנו כלים חד פעמיים: צלחות, כוסות וסכו"ם. בכל טיול לא כדאי לבזבז זמן על שטיפת כלים, ובאלסקה, בה ההזדמנויות ל"חנייה יבשה" גדולות מכל מקום אחר בארה"ב, חונים לא אחת ללא חיבורים כלל אפילו כמה ימים במצטבר. כשחונים ללא חיבורים כדאי להאריך את תוקף המשאבים המצויים במאגרי הקרוואן ולא לבזבזם. במיוחד, חבל לבזבז את המים הטריים שבמיכל ואת הסוללה (המספקת חשמל למשאבת המים) וגם חבל למלא את מיכל המים האפורים לצורך שטיפת הכלים.

עד כאן רשימה מצומצמת של כמה מן התובנות המרכזיות אותן ינקנו מן הטיול שלנו, תובנות שרציתי לחלוק עם המתכננים טיול. מכאן נעבור לחלק השני של כתבה זו, והוא פירוט של יומן הטיול שלנו באלסקה – המסלול והערות הנלוות לו, יום אחרי יום.

יום שלישי 3.6.08: בנתב"ג אנו מנסים לערוך צ`ק-אין לכל מערך הטיסות עד Anchorage, אבל לטיסה משיקגו לאנקורג` לא ניתן לקבל כאן כרטיס עלייה למטוס. יוצאים מנתב"ג בטיסת בריטיש-איירוויס 162 ללונדון. יופי של חברה ויופי של שירות. ממשיכים מנמ"ת הית`רו בטיסה 47 של אמריקן איירליינס לשיקגו. גם טיסה זו עוברת ללא הערות מיוחדות. הכול בשיקגו עובד ממש יעיל – עוברים את רשויות ההגירה, את המכס, מקבלים ומוסרים הלאה את המזוודות, עוברים בין הטרמינלים ומקבלים את הבורדינג-פאס לאנקורג`. אפילו הבדיקה הביטחונית יעילה ומסתיימת במהירות. ואז, כשכבר חשבנו שזו תהייה הטיסה הכי יעילה שאפשר – מתחיל האיחור הגדול. קרוב לשלוש שעות מעבר לשעת הטיסה המתוכננת אנו ממתינים לשווא בטרמינל "בשל ערפל כבד ותעבורה אווירית עמוסה באזור שיקגו". לבסוף ממריאים עם טיסת אייר-אלסקה 131 ומגיעים לאנקורג` אור ליום רביעי סמוך לשתיים לפנות בוקר. סך הכול 35 שעות בדרכים. תופסים מונית נהוגה בידי נהג חביב ומתמקמים ללילה במלון Best Western Golden Lion. מלון לא גדול אבל בהחלט נוח, נקי ומרווח.

יום רביעי 4.6.08: לאחר ארוחת בוקר במסעדת המלון מתקשרים לתחנת הקרוואנים של "קרוז-אמריקה" לתיאום קבלת הקרוואן. לפני הצהריים יוצאים במונית לתחנת הקרוואנים. הקרוואן שלנו כבר ממתין ומוכן, ומתחיל תהליך קבלתו המוכר לנו היטב מפעמים קודמות. בדיקת הקרוואן והציוד הנוסף, ניירת וסידורים שונים. אחר הצהריים יוצאים לקניות במרכול הגדול של רשת Fred Meyer הנמצא לא רחוק מתחנת הקרוואנים. קונים בעיקר מזון ומכולת ולא מעט. החלטנו כי נצטייד במרבית הפריטים היבשים והשימורים למיניהם כבר למשך כל הטיול. באלסקה, לא בכל מקום ניתן להצטייד כנדרש. לאחר סיום תהליך הקניות כבר ערב ואנו יוצאים לחפש חניון ללילה. בערב הראשון אנחנו מעוניינים בכל החיבורים כדי להתארגן בנוח ולהפעיל את כל מערכות הקרוואן השונות לצורך בדיקתן הנוספת לפני שעוזבים את אנקורג`. לאור המלצה שקיבלנו, מגיעים לחניון – Golden Nugget Camper Park. חניון גדול ומסודר עם שירותים וחיבורים מלאים. המחיר לא זול, ואופייני לאנקורג` – 40$ ללילה. מחוץ לאנקורג` המחירים יהיו זולים הרבה יותר – עד שנגיע לחצי האי קינאי. למרות שהגענו אחרי שעות פעולת המשרד מטפלת בנו בעלת הבית הנחמדה ברצון ומגלגלים שיחה קלה. לדבריה, אנו הישראלים הראשונים למיטב זיכרונה שהגיעו אי פעם לקמפ המסוים הזה. מספרים לה קצת עלינו ועל התחביב שלנו – טיולים בקרוואן. כדי לחגוג את הגעתנו היא מעניקה לנו במתנה עותק חדש של "המיילפוסט" (מסבירה לנו שמאחר והיא מפרסמת בו את הקמפ שלה היא מקבלת כל שנה מספר עותקים חינם), ובהזדמנות זו אנו מתוודעים אליו לראשונה. היכרות ממש מוצלחת.

יום חמישי 05 יוני 2008: השכמה מוקדמת. עדיין "ג`ט-לאג": כרגיל לאחר יממות ארוכות של טיסה, עייפים אך אי אפשר לישון. מקבלים ב- sms ברכות מן הילדים: שוב חוגגים חמישי ביוני בחו"ל. מבקרים בוול-מארט להשלמת כמה קניות. ביקור חובה בסניף AAA וקבלת שקית גדושה של מפות וחומר. תכננו מראש לחפש בהזדמנות זו פתרון יעיל לתקשורת במהלך הטיול ואכן מוצאים: רוכשים סים-כארד של AT&T משולם מראש בסכום של חמישים דולר. אז יש לנו מספר אמריקאי ופתרון תקשורת שיוכיח את עצמו בהמשך. חונכים אותו בשיחה הביתה. ואז, לאחר סיום כל הסידורים – יוצאים לדרך! תחילת נסיעה צפונה. הקטע הראשון של הדרך הוא על כביש מהיר אופייני לארה"ב: שני מסלולים ומספר נתיבים לכל כיוון. מותר לנסוע 65 מייל לשעה. אבל מהר מאד זה ייגמר. כביש כזה יש רק כאן, כמה עשרות מיילים, והוא מאד לא אופייני לאלסקה. אין כמוהו במקום אחר כלשהו במדינה הענקית הזאת. ממשיכים בדרך היפה ולאחר 35 מייל מאנקורג` מגיעים לצומת כבישים בה עוזבים את כביש 1 הממשיך מזרחה ועולים על כביש 3, Parks Highway, בדרכנו צפונה ל- Talkeetna. עוברים דרך Wasilla ומבקרים שם בחנות משקאות על אם הדרך כדי לקנות קצת יין ובירה לארוחות הערב. באלסקה מקפידים מאד, יותר מכל מקום אחר שהיינו בו בארה"ב, למכור משקאות אלכוהוליים אך ורק בחנויות ייעודיות לכך. אי אפשר להשיג בקבוק יין בחנות מזון או כלבו רגילה, ולכן הרשתות הגדולות, כגון סייפווי ופרד-מאייר, נוהגות להחזיק liquor store נפרדת בצמוד למרכולים הגדולים שלהן. קונים לחם וחלב בחנות פרד-מאייר הסמוכה, ומחדשים את הנסיעה השלווה בכביש אלסקאי צר יחסית ואופייני בין יערות עבותים כשמכל עבר נשקפים נופי רכס הרי אלסקה (Alaska Range). לאחר נסיעה של כ-  99 מייל מאנקורג`, יורדים מן הכביש הראשי לכביש Talkeetna Spur Road, ולאחר 14 מייל נוספים מגיעים לעיירה עצמה ומתמקמים ללילה בקמפינג Talkeetna Camper Park.

יום שישי 06 יוני 2008: נסיעה קצרה למרכז טוקיטנה ומטיילים קצת. עיירה חמודה, רחוב ראשי אחד, בתי קורות אותנטיים ומקושטים, חנויות מזכרות. המשך לשדה התעופה המקומי למטוסים קלים והמראה במטוס של חברת "Talkeetna Aero Services" לטיסת חוויה מעל פסגת ה- McKinley. מזג האוויר הפך שטוף שמש ונאה במיוחד לקראת טיסתנו. נופים עוצרי נשימה. פסגות עטורי שלג עד, מדרונות ענק וקרחונים. מזהים מלמעלה כמה מטוסים קלים שנחתו על השלג. כמו כן ניתן לראות מחנות עיליים של מטפסי- הרים: המק`קינלי הוא יעד אתגרי ביותר ומבוקש. הטייס מטיס את המטוס בתוך הנקיקים והגאיות ובין צוקי הרים אדירים ומתפתל עמם קרוב-קרוב. רק להוציא את היד מן החלון ולנגוע. לאחר הטיסה המהממת חוזרים לטוקיטנה, מטיילים עוד קצת ומתיישבים במסעדה לארוחה קלה של מאכלים מקומיים: קיש תפוחי-אדמה עם פלפלים, ומרק בשר סמיך עם תפוחי אדמה. או אז מתיישבים בתוך ה-Rig שלנו לנסיעה קצרה ל- Denali National Park, ונזכרים לפתע שהיא לא כל כך קצרה. כשלוש שעות נסיעה לפנינו. בדרך חולפים לאורך ה- Denali State Park ועל הכביש הראשי מבחינים בצד הדרך במוס, הצבי האמריקאי הענק הראשון שלנו לטיול זה, כשהוא רועה בשלווה. לא מעט עוד ייראו בהמשך. מגיעים לפארק הלאומי ומתמקמים ללילה ב- Riley Creek Campground. אין חיבורים אבל יש טבע מסביב. אויר נקי, והגשם מטפטף לפרקים בין העצים.

יום שבת 07 יוני 2008: היום מוקדש לפארק דנאלי. ב- 0930 מטפסים על אוטובוס השאטל ל"פיש-קריק" (Fish Creek Shuttle) ויוצאים לסיור בן כשמונה שעות ברחבי הפארק. במשך הנסיעה יורדים מדי פעם בתחנות שונות, ומי שמעוניין יכול לצאת לטיול רגלי ולעלות על אחד מהאוטובוסים הבאים – כמובן בתנאי שיש מקום ישיבה. לא ניתן להיכנס לפארק ברכב פרטי אלא רק באמצעות השאטלים של הפארק, ואכן, כבר לפני מספר חודשים הזמנו מקומות בדנאלי באמצעות האינטרנט: בקמפגראונד לשני לילות, ושני כרטיסים לסיור בשאטל. מסתבר כי בתקופה הנוכחית, השליש הראשון של יוני, אפשר למצוא מקומות גם ללא הזמנה מראש. אוכל ומים למשך היום עליך להביא אתך. לא ניתן לרכשם בדרך. כבר ב"Wilderness Access Center" של הפארק נתקלים במוס גדול, ולפי ההוראות של הריינג`רית – צריך לשמור ממנו מרחק של לפחות 25 יארד. והיא ממש מודדת... הנסיעה מתנהלת בין נופים עוצרי נסיעה של הטונדרה והטייגה. הפארק מוקף מכל עבריו בהרי רכס אלסקה (Alaska Range) המושלגים ובראשם כמובן – המק`קינלי עטור העננים. מזג האוויר היום משונה משהו: עננים המורידים מדי פעם גשם, אבל מדי פעם חודרות דרכם קרני שמש. בחלק מן המקומות – במיוחד במעברים הגבוהים, קר למדי. מסביב הרבה שלג חורפי שטרם הספיק להיעלם. בהמשך הנסיעה רואים מדי פעם את חיות הבר של מרכז אלסקה: מוס (Moose), קאריבו (Caribou), כבשי ועיזי הרים, דובי גריזלי (ראינו דובים שלוש פעמים היום – חבל שלא ניתן להתקרב קצת יותר), וגם שועל וזאב פוסעים בצד הדרך ודבר לא מפחיד אותם. גם לא מעט ציפורים – כולל ינשופים, וכמובן סנאים והרבה-הרבה שפנים. לעת ערב חוזרים לקמפגראונד, מבקרים בdump station כדי לרענן את מיכלי הקרוואן ועושים כביסה ראשונה במרכז השירות שבסמוך לקמפינג.

יום ראשון 08 יוני 2008: הבוקר מבצעים קצת השלמות לטיול בתוך הפארק. יוצאים עם הקרוואן עד ל- Savage River כדי לצפות עוד קצת בנופים ולנסות "לצוד" (בעיניים כמובן) עוד קצת בעלי חיים. ואכן, בדרך חזרה פוגשים עוד כמה מוסים מרחוק, ושוב בא לקראתנו זאב בהיר ויפה בצבעי אפור בהיר ולבן. לבסוף יוצאים מן הפארק ומתחילים לנוע צפונה. לאחר מספר דקות נסיעה עוצרים במרכז קניות  תיירותי גדול עם "אאוטלט" לטישרטים ומזכרות ומצטיידים קצת. ממלאים דלק במחיר של 4.899$ לגלון! ככה זה: מאז הטיול שלנו בארה"ב בשנה שעברה האמירו מחירי הדלק, ולכך הצטרף יוקר המחייה הגבוה של אלסקה. גם המיקום, המרוחק מריכוז תחנות הדלק שבערים הגדולות לא עושה טוב למחיר הדלק. ממשיכים בנסיעה ל- Nenana ומטיילים בה קצת. מסביב תמונות של עיירה אלסקאית קטנה ואוטנטית. מוזיאון חוצות פתוח בכניסה לעיירה מדגים פרטים מחיי הילידים. קונים סכין "אולו" – סכין הקיצוץ האלסקאית הידועה. לא ידענו כי בסופו של דבר נבקר במפעל המקורי המייצר סכינים אלה באנקורג`. ממשיכים בכביש 3 – פארקס הייווי – דרך נופים ויערות ומעט תנועה, עד העיר השנייה בגודלה באלסקה הלא היא Fairbanks. והערב מתמקמים לחניית לילה בקמפינג "River`s Edge RV Park" שעל גדות נהר צ`ינה.

יום שני 09 יוני 2008: יוצאים בבוקר מן הקמפינג למכרה הזהב אלדורדו שמצפון ל- Fox. הסיור כולל נסיעה קצרה ברכבת מיוחדת העוצרת בתחנות בהם מוסבר ומודגם תהליך כריית הזהב כפי שנעשה בעבר. לאחר מכן מתנסים בשטיפת עפרות זהב: כל המבקרים מקבלים שקית עפרות ובתהליך השטיפה במים Panning) - ע"ש הכלי שבו משתמשים) שמבצעים ביד במתכונת של פעם נותרים לבסוף מספר גרגרי זהב בכל קערה. שוקלים לך אותם במקום ומעריכים את שווים. יש! אנחנו מצאנו זהב בערך של 16.0 דולר! תמורת סכום "סמלי" של 24.99 דולר (הם תמיד מנצחים בסוף...) משבצים את גרגרי הזהב שמצאת בתוך תליון קטן  – ויש לך מזכרת מזהב אלסקה. יוצאים מן המכרה ולאחר נסיעה קצרה מבקרים בנקודת מפגש עם קו צינור הנפט הטרנס- אלסקאי שמ- Prudhoe Bay ועד ואלדז – מהלך 800 מייל. בהמשך אנו מגיעים לרציף ספינת הנהר דיסקברי (Riverboat Discovery), ספינה עם גלגל משוטים אחורי כמו פעם, ויוצאים להפלגה. ההפלגה בנהרות צ`ינה וטאנאנה היא איטית, ומדי פעם הספינה עוצרת להסברים והדגמות על חיי ההווה והעבר באזור. מדגימים לנו המראות ונחיתות במטוסים קלים המהווים את דרך התחבורה העיקרית באזורים הפראיים של אלסקה, עוצרים ליד חוות גידול ואילוף של כלבי מזחלות ומקבלים הסברים והדגמות, ולבסוף מגיעים לכפר ילידים משוחזר ומקבלים הסברים והדגמות על חיי היום-יום של האינדיאנים בני שבט אתאבסקה, כולל תצוגה של חפצי האמנות מקומיים. יפה, מעניין ומאלף. לאחר קניות בסניף סייפווי המקומי חוזרים ללילה נוסף בקמפינג ריבר`ס אדג`.

יום שלישי 10 יוני 2008: הבוקר מתחילים את היום בנסיעה קצרה לעיירה North Pole, ביתו הרשמי של סנטה קלאוס. כל העיירה הקטנה מעוטרת תמידית, כל ימות השנה, בקישוטי חג המולד. מבקרים ב"Santa Claus House", מצטלמים כמובן עם סנטה וזוגתו ומתרשמים מתצוגת המוני מכתבים של ילדים מכל העולם. כל הילדים כותבים לסנטה קלאוס. והוא גם עונה: משימה זו מוטלת לרוב על כתפיהם הצרות של ילדי בית הספר במקום, המייצגים את "השדונים" שלו ומשלמים על כך באבדן התמימות: הם כבר לא באמת מאמינים בסיפורי סנטה. ממשיכים לכיוון Delta Junction וצופים בדרך בגשר התלוי היפה המעביר את קו צינור הנפט הטרנס-אלסקאי מעל נהר הטאנאנה. ממש אחרי הגשר נכנסים לבקר ב- Rica`s Roadhouse & Landing. זהו מוזיאון ואתר היסטורי המוגדר כ"פארק מדינה". המקום נמצא במבנים ששימשו את ריקה, מראשונות האזור, מהגרת משוודיה שעבדה בפונדק ולבסוף קנתה אותו, הרחיבה אותו והפכה אותו לנקודת מפגש ומנוחה לכל עוברי הדרך מואלדז לפיירבנקס באותה תקופה של תחילת המאה העשרים, שחצו בנקודה זו במעבורת את נהר הטאנאנה. בדלתא ג`נקשן עוברים לכביש 4, כביש יפיפה עם נופים משגעים המוביל אותנו ליישוב Paxson. לכל ארכו אנו נוסעים במקביל לקו צינור הנפט. על אם הדרך מבחינים ב- Wolverine, גרגרן בעברית, קרוב משפחה של המינק - וכמוהו הוא עטור בפרווה עבה ויפה. רק באלסקה אפשר לראות אותם בטבע. ובהמשך – מוסית (נקבת המוס) עם העגל שלה. אגמים יפים בצד הדרך שטרם הפשירו מקיפאון החורף. "אגם הפיסגה" Summit Lake)) עדיין לבן וקפוא כולו. מגיעים לפאקסון ולאחר תדלוק קטלני (5 דולר לגלון! אבל אין ברירה, כי בדנאלי-הייווי אין תחנות דלק) פונים מערבה לכביש מס` 8 - Denali Highway – הכביש הצר, המשובש והיפה לכיוון Cantwell. הנופים מרשימים: שוב נופי הטונדרה המוכרים ושרשרת הרי רכס אלסקה. בכל מקום שלג וקרח שטרם נמס. התחנה הסופית היום היא "Tangle Lakes Campground". חניון וקמפינג ציבורי ויפה ללא חיבורים על שפת האגמים. השהייה חינם, וכך גם המראות הנשקפים מחלון הקרוואן. אגמים קפואים למחצה והרים מושלגים. מוס רועה לו בשלווה בסבך. כמה קרוואנים ואוהלים בסביבה – והחברה עוסקים בדיג. שולפים דגים מן האגם – ניקוי קצר וישר לגריל ולצלחת.

יום רביעי 11 יוני 2008: יוצאים להמשיך קצת בנסיעה בדנאלי הייווי מערבה עד לפסגת מקלארן (Maclaren Summit) שבגובה 4,086 רגל. מזג האוויר קר וסגרירי – עננים נמוכים על פסגות ההרים. הרבה שלג מסביב והרבה יופי. לאחר כשעה- שעתיים יוצאים מדנאלי הייווי ליד פאקסון בדרכנו דרומה. עוברים ליד Paxson Lake: כביש 4 ממשיך להיות יפה לכל אורכו ויופי זה רק הולך ומתגבר. עוברים ב- Glennallen אך לא עוצרים. לעומת זאת, במרכז המבקרים של הפארק הלאומי Wrangell-St. Elias עוצרים, צופים בתצוגה שבמקום ומתצפתים את הרDrum  והר Wrangell שבאופק: שני הרי געש פעילים, לבנים משלג, מרהיבים ביופיים. ממשיכים דרומה ועולים לכיוון Thompson Pass. קצת לפני המעבר עוצרים בחנייה ליד קרחון Worthington, מתלבשים חם ומטפסים לכיוון הקרחון. המראות מעל הקרחון וגם אחריו במעבר תומפסון – מהממים. שלג וקרח ונופים נקיים ומשובצי רכסים מעוטרי עננים. גולשים לכיוון Waldez, ובדרך עוצרים לתצפית ליד מפל "הינומת כלה" (Bridal Veil Falls). כבר היינו במפלים הנושאים שם דומה לפחות שלוש פעמים שונות בארה"ב וקנדה. רבים היו המקרים ברחבי היבשת בהם הזכירו מפלים יפים תמונה של הינומת כלה הגולשת חופשי – והשם נדבק. ומיד אחרי המפל הזה – עיקול בכביש ואחריו מתגלה לעינינו מפל יפה נוסף – מפל "זנב הסוס" (Horsetail Falls). לבסוף מגיעים לואלדז, ומתמקמים בחניון קרוואנים על שפת המרינה – Bear Paw Camper Park.

יום חמישי 12 יוני 2008: היום מוקדש לשייט ב"מפרץ הנסיך וויליאם" (Prince William Sound).  בתשע וחצי בבוקר עולים על הספינה החדשה והנוצצת Valdez Spirit של חברתStan Stephens המתמחה בקרוזים במפרץ לצפייה בקרחונים ובבעלי החיים הייחודיים שכאן. בחרנו במסלול הארוך – תשע שעות של הפלגה לקרחונים Columbia ו- Meares. המסלול הקצר יותר, בן שש וחצי שעות, מגיע לקרחון קולומביה בלבד. ממש שמחנו על ההחלטה, מאחר ולקרחון קולומביה לא ניתן להתקרב בשל ריבוי הקרחונים הגדולים הצפים שבמים. קרחון Meares, לעומת זאת, מוקף גם הוא בשדות קרח צף ענקיים, אבל כאן גושי הקרח קטנים יותר והקפטן שלנו פשוט דורס אותם בספינת הקטאמראן שלו (הבנויה בהתאם) בדרכו לקרבת הקרחון האדיר. מראות השייט הזה מהפנטים בלשון המעטה. הקרוז אמנם איננו זול – אבל אסור להחמיצו בשום פנים!! (המחיר מוזל משמעותית למי שהצטייד מראש בספר הקופונים "אלסקה תור סייבר" – כרטיס חינם על כל כרטיס בתשלום). הקרחונים, שדות הקרח, ההרים המושלגים, המפרץ הענק ושפעת בעלי החיים יוצרים ריכוז חריג בגודלו, בהיקפו וברושם הרב שהוא יוצר. ראינו לווייתנים מסוגים שונים, כלבי-ים, אריות-ים, לוטרות, דולפינים, דוב שחור (על החוף), המון ציפורי מים ולא רק שחפים – גם פאפינים (Puffin) כתומי מקור ורגליים, ומספר נשרים וקיניהם. והעיקר – מראות הקרחונים האדירים, צבעי הירוק והכחול העמוקים, שדות הקרח הצף, יערות העד על החופים השוממים שמסביב. אלסקה הפראית במיטבה. גם מזג האוויר האיר לנו פנים היום. על הספינה מוגשת גם ארוחת צהריים, ולפנות ערב – מרק צדפות חם. לעת ערב אנו חוזרים לחניון הקרוואנים שלנו וקופצים למסעדת Mike`s Palace הסמוכה על המרינה של ואלדז לארוחת דגים ופירות ים נחמדה לסיומו של יום.

יום שישי 13 יוני 2008: לפנינו היום בעיקר נסיעה. יוצאים בבוקר מואלדז ומיד עוצרים ליד נחל ומרכז הסבר בהם מובטחת צפייה בדגי סלמון משריצים (Crooked Creek Salmon Spawning Viewing Area). אבל מה לעשות – אין. שוב הגענו מוקדם מדי. בעוד חודש הם יהיו כאן. נוסעים כל הדרך חזרה מואלדז לגלאנאלן, ושוב עוברים בכל המקומות היפים שעצרנו בהם בדרך לואלדז. בצומת ליד גלאנאלן פונים מערבה ל- Glenn Highway (כביש מס` 1) – לכיוון Palmer ואנקורג`. בדרך עוצרים לצפייה בקרחון Matanuska. לא התחשק לנו לבקר בקרחון בשל מה שחשבנו כסחיטת כספים מוגזמת ע"י בעלי השטח (הקרחון הוא על שטח פרטי וגובים 15$ לאדם רק תמורת הגעה אליו...) ולכן עצרנו באזור התצפית הקרוב ויצאנו לטיול רגלי בשביל נחמד שהביא אותנו לתצפיות על הקרחון וההרים סביב. ממשיכים בנסיעה לכוון פאלמר, וקצת לפניה, בקילומטר ה- 49, יורדים מן הכביש הראשי לכביש פנימי המוליך ל- Hatcher Pass. מטפסים במעלה התלול בתוך נופים יפיפיים עד שמגיעים לכניסה לדרך העפר של מעבר ההרים הזה, ואז מסתבר שהוא סגור. טרם נפתח לתנועה. ממשיכים כמה מאות מטרים הלאה ומגיעים ל- Independence Mine  - מכרה זהב ואתר היסטורי. וגם כאן מגלים מודעה: מרכז המבקרים של המכרה יפתח רק ב- 14 ליוני. הגענו יום אחד מוקדם מדי. עוד נחזור. בלית ברירה חוזרים חזרה לכביש הראשי וממשיכים מספר קילומטרים לעיירה פאלמר. את הלילה החלטנו לבלות ב"חנייה יבשה" במגרש החנייה הגדול של חנות סייפווי Carrs)) הסמוכה לכביש הראשי. מתמקמים ומבשלים ארוחת ערב.

יום שבת 14 יוני 2008: ראשית דבר, על הבוקר – קניות. הרי אנחנו במגרש החנייה של חנות סייפווי וממילא תכננו למלא את החסר לפני הנסיעה דרומה. לאחר מכן יוצאים לכיוון אנקורג`. חולפים אותה ומדרימים לכיוון חצי האי קינאי. כביש מספר 1 משנה את שמו ל- Seward Highway, ואנו בדרכנו ל- Whittier. בדרך עוצרים מדי פעם בנקודות תצפית לאורך האוקיינוס. מקווים לצפות בלווייתני בלוגה הנראים שם תכופות – אבל היום הם מתחבאים. לעומתם, הנופים היפים של מפרץ Turnagain Arm המתפצל ממייצר קוק (Cook Inlet) גלויים לגמרי ומשאירים רושם רב. מגיעים לכביש המוביל לוויטייר, אבל עוצרים בנקודת הפלגת הספינה לקרחון Portage. כאן עולים על הספינה להפלגה בת שעה המובילה אותנו דרך אגם מי הקרחון בהם צפים חתיכות קרח עד לקרחון עצמו. מראה הקרח הירוק-תכול, יפה כמו בציור בדיוני. מספר פעמים נופלות מן הקרחון חתיכות קרח גדולות לתוך המים ומתפרקות תוך העלאת נתז מים גדול. אגב, מהסברי המדריכה פגי אנו למדים מהיכן ינק הקרחון את שמו. מחפשי הזהב והציידים שהגיעו למקום לראשונה לפני יותר ממאה שנה, נאלצו לחצות את הקרחון שהיה אז הרבה יותר גדול, בהליכה רגלית מסויטת למדי כשהם סוחבים עליהם את כל ציודם, דבר שממש לא היה קל על הקרח המוצק. עד כדי כך, שהמסע הקשה והטראומה שעברה על החלוצים הללו העניקה לקרחון את שמו. לאחר ההפלגה אנחנו מחפשים מקום ללילה. אין לנו כל כך מים טריים במיכל, ומיכלי המים האפורים והשחורים מלאים למדי ולכן אנו מחפשים קמפ עם חיבורים או לפחות עם dump-station. אבל הקמפ היחיד שיש בו חיבורים כלשהם,Portage Valley RV Park & Cabins , מציע חיבור לחשמל ומקלחות חמות בלבד. אז נוסעים חזרה צפונה מהלך 10 מייל ל- Girdwood שלא התעכבנו בה בדרכנו לכאן, נכנסים ל-dump station בתחנת דלק, ממלאים ומרוקנים מה שצריך, וחוזרים לקמפ לחניית לילה. תמורת חשמל ומקלחות – גובים 29.0$ ללילה: הגענו לחצי האי קינאי.

יום ראשון 15 יוני 2008: הבוקר אנו יוצאים לביקור קצר בעירה Whittier. כדי להגיע אליה יש לעבור במנהרה ארוכה. הלוך, ואחר כך גם חזור. המנהרה צרה מאד ולכן ניתן לעבור בה בו זמנית רק בכיוון אחד. לפיכך נוסעים בשיירות ולסירוגין לפי לוח זמנים. המעבר כרוך בתשלום – 12 דולר לרכב פרטי וקרוואנים עד 26 פיט. העיירה קטנה ותעשייתית למדי. איננה יפה במיוחד. אבל המרינה חמודה, מי שרוצה לצאת לשייט קיאקים – זה המקום. המיוחד כאן הוא מספר בתי קומות רחבים מאד וגבוהים באופן חריג מאד לאלסקה בכלל, ולעיירות קטנות בפרט. בתים אלה נבנו ע"י הצבא האמריקאי בזמן מלחמת העולם השנייה כדי לשכן את כוחותיו שחנו כאן ואז גם יוסדה למעשה העיירה. לאחר המלחמה ננטשו הבתים והם עומדים בשיממונם למעט אחד, "Begich Towers", ובבית זה מתגוררת יותר ממחצית אוכלוסייתה של עיירה קטנה זו וממוקמים כל רשויות העיירה: "City Under One Roof". האוכלוסיה, אגב, מונה 117 איש. ממשיכים דרומה לכיוון Turnagain Pass ואחריו ל- Cooper Landing. בינתיים עברנו בצומת הנקראת Turn Lake Junction, ומצומת זו שינה הכביש, אשר עוד מאנקורג` נקרא Seward Highway, את שמו ל- Sterling Highway. שיהיה ברור: זהו עדיין כביש מספר 1. בדרך עוצרים ליד דוכן המתמחה בכך וקונים מבעליו היושב במוטורהום דומה לשלנו שקית של jerky, בשר בופאלו מיובש, שיהיה מה לנשנש עד ארוחת הצהריים. מנסים לצפות בסלמונים ב- Quartz Creek אבל כאן אין היום הרבה דגים. בהמשך נגיע לנהר ראשן (Russian River) ובו דווקא נפגוש המוני דייגים ששולים דגי סלמון גדולים בקצב לא רע מתוך הנהר. יום ראשון היום, ועושה רושם שכל אלסקה בעיסוקי דייג. אנו מחליטים לעזוב לזמן מה את הדרך הראשית (נדיר שבאלסקה ישנן שתי דרכים המובילות לאותו מקום) ועולים על דרך עפר משובשת וקופצנית החולפת לאורך אגם סקילק:   Skilak Lake Loop Road. היתרון בדרך זו, שאותו חיפשנו, הוא בכך שהיא דרך נופית ממנה מתגלים מראות נהדרים של האגם, של נהר קינאי ושל "הנהר החבוי" (Hidden River). לפתע משוטט על אם הדרך דוב שחור. אנו מתקרבים בנסיעה ממש איטית כדי לשפר מרחק צילום ועוצרים. הדוב ממשיך בסיבוביו, מדי פעם מביט בנו אך לא מתרגש. לאחר כמה צילומים אנו מתחילים לנסוע לאט לעברו ובשלב מסוים הוא נעלם ביער. לא חולפות כעשר דקות נוספות, ודוב נוסף חוצה את הדרך לפנינו. רק למען זאת כדאי היה לסבול את טלטולי 19 המייל של דרך העפר המשובשת. חוזרים לכביש הראשי וחולפים ב- Sterling. לעיירה Soldotna אנו מגיעים לקראת ערב, ומתמקמים בחניון הקרוואנים  Klondike RV Park & Cabins עם חיבורים מלאים ומכונות כביסה וייבוש. מהיום, ה- 15 ליוני, מתחילה כאן ה- Peak Season  והמחיר ללילה קופץ ל- 40.17$ כולל מס.

יום שני 16 יוני 2008: יוצאים מסולדוטנה לעבר Homer. עוברים ב- Kasilof ונכנסים לכפר Ninilchik – כפר דייגים רוסי קטן שאוכלוסייתו הותיקה מורכבת בעיקר מתערובת של ילידי האזור ואמריקאים יוצאי רוסיה המשתייכים לכנסיה הרוסית- אורתודוכסית. הכפר הוקם בתחילת המאה ה- 19 כיישוב שיועד לעובדי חברת הפרוות הרוסית-אמריקאית שפעלה באזור. חלק מן העובדים שהגיעו מרוסיה ונישאו למקומיות, לא רצו לחזור לרוסיה לאחר פרישתם ונשארו בכפר. חלק מן הבתים שעדיין משמשים למגורים בכפר נבנו בתקופה זו ועומדים מאז, ובהם כנסיית עץ רוסית יפיפייה עם קדקודים מוזהבים דמויי בצל על מגדליה. במקום גם חוף ים הידוע כנקודת מוצא מפורסמת לדייג דגי ההליבוט הגדולים שאפשר למצוא במפרץ. ממשיכים לאורך מפרץ קוק שבמערב הכביש – ומדי פעם עוצרים לתצפיות על דייגי הערוצים שבדרך – במיוחד באזור Anchor Point ונהר Anchor, ועל הרי הגעש הפעילים Iliamna ו- Redoubt שבפארק הלאומי אגם-קלארק הנמצא הרחק ממול, ממערב למפרץ. מגיעים להומר. מבקרים במרכז המבקרים היפה שבכניסה לעיירה, נוסעים לעשות ביקור ראשוני ב"Spit" – רצועה חולית מדרום לעיר הנמתחת לתוך מפרץ Kachemak ועליה מרכזו התיירותי של המקום. לאחר מכן חוזרים בנסיעה לעבר דרך East End Road ונוסעים בה נסיעת כיף כעשרים מייל לאורך נופיו המרהיבים של המפרץ. חוזרים לספיט ומתמקמים ב- Public Camping שליד הלגונה, קמפינג פתוח על שפת הים וללא שירותים (יש dump station ותחנה לניקוי דגים). התשלום במעטפות בכניסה לקמפינג, 15$ ללילה. מטיילים בספיט, קונים קצת מזכרות, ולסיומו של יום נכנסים למסעדת דגים ואוכלים ארוחת פירות ים טעימה: המנה הראויה לציון בה היא צלחת ענק המכילה הרבה נתחי הליבוט וסלמון, צבתות סרטנים, שרימפס וצדפות. הכול טובל ברוטב חלומי. מממממ...

יום שלישי 17 יוני 2008: הבוקר נפרדים מהומר ומתחילים בנסיעה צפונה חזרה כלעומת שבאנו. נעים בכביש סטרלינג-הייווי צפונה ומזרחה, עד שיפגש שוב עם סיוארד-הייווי ואז נפנה לכיוון סיוארד. אבל זה מתוכנן רק למחר. בינתיים משלימים דברים שלא עשינו בדרכנו להומר. לפני עזיבת העיר עוצרים שוב במרכז המבקרים שבכניסה להומר ויוצאים לטיול רגלי בסביבתו ועד לחוף מפרץ Kachemak. צופים בעופות הים, בצומח המיוחד שבמקום, בנופים, ואחר כך ממשיכים הלאה בנסיעה עד לנקודת תצפית נפלאה על נקודת החיבור של מיצר קוק למפרץ קאצ`מאק. לאחר התצפית על הנופים הכבירים, ולאחר שהצלחנו סוף-סוף לאתר שם ולצלם את הפרח הלאומי של אלסקה – "Forget Me Not", פרח כחול קטן ועדין עם "לב זהב" במרכזו, אנו ממשיכים רצוף עד לסולדוטנה, ושם פונים מערבה ונכנסים לתוך העיר Kenai. לאחר ביקור בחוף ובמרכז המבקרים יוצאים לסיור קצר ברובע העתיק של העיר – בתים מראשית ההתיישבות הרוסית במקום במאה ה- 19. במקום נמצא "הבית העתיק ביותר בחצי האי קנאי" – Parish House Rectory שנבנה ב- 1881. ממשיכים להתגורר בו מאז וגם היום. כמו-כן מגלים שתי כנסיות רוסיות אורתודוכסיות, ישנות ויפות. לאחר הסיור בקנאי ממשיכים לעבר סטרלינג, ואחריה לקופר-לנדינג. מנסים להיכנס לקמפגראונד שעל נהר הראשן, המתגלה כמלא עד אפס מקום. מתברר שהשבוע הוא השבוע הראשון לדייג הסלמון האדום וכל אלסקה על קרוואניה ואוהליה מבלה בקמפים שסביב הנהרות באזור. אבל אל דאגה: אם אין מקום באחד, ימצא בשני או בשלישי, ואכן מהר מאד נמצא מקום ב"Quartz Creek Campground", קמפ יפה על שפת אגם קנאי מצידו האחד וערוץ נהר קוורץ מצידו השני. ילדיהם של כמה משכנינו בסייט ממול יורדים עם הוריהם לחוף האגם ומתרחצים (כתבתי מתרחצים? אני מביט שוב במה שכתבתי ומסרב להאמין אבל זה נכון: הם מתרחצים...) במים הקפואים. כל האגם מורכב ממי שלגים שהופשרו ממש לפני דקה, הטמפרטורה שלו דומה לקוטב הצפוני, ולילדים מאלסקה זה לא מזיז.

יום רביעי 18 יוני 2008: יוצאים לכיוון Seward. לפנינו נסיעה קצרה של כמה מיילים ב- Sterling Highway, ואז פונים דרומה לכביש מס` 9 – בקטע של Seward Highway המוביל אליה, מהלך 37 מייל קצרים. יש מה לראות ולעשות בדרך, אבל החלטנו לנסוע היום ישירות לעיר ואת האתרים שבדרך לפקוד בדרכנו חזרה לכיוון אנקורג`. (אנו מתכננים לעבור ב- Moose-Pass בשבת כדי לקחת חלק בפסטיבל היום הארוך ביותר המתוכנן בסופ"ש זה בעיר.) מגיעים לסיוארד, מבקרים במרכז המידע ונוסעים לקמפינג העירוניwaterfront  על שפת Resurrection Bay – שלחופו שוכנת העיר. במקום ישנם סייטים עם חיבור לחשמל ומים במחיר 30$ ללילה, וסייטים ללא חיבורים כלל במחיר 15$ ללילה. מסדירים את השייט במפרץ שתכננו למחר. גם הפעם אין בידינו הזמנה מראש לשייט, אבל אין בעיה ויש מספיק מקום. לאחר ארוחת הצהריים יוצאים לסיור רגלי בעיר: לנמל הספינות הקטנות ולשדרה הרביעית, היא הרחוב הראשי החוצה את העיר, ובה בתים ישנים מתחילת המאה העשרים של מייסדי העיר שרובם מיושבים עדיין. לאחר הסיור מתחברים לאינטרנט בספרייה העירונית: הרבה מיילים וסוללה קצרה. חוזרים לקמפינג. מחר – שייט.

יום חמישי 19 יוני 2008: יוצאים לנמל כלי השייט הקטנים של סיוארד כדי לעלות על הספינה "Glacier Express" של חברת Renown, אשר תיקח אותנו לשייט ב- Kenai Fjords National Park. בדרך הקצרה מהקמפגראונד למזח נתקלים לפתע בשני נשרים הנחים לתומם על עמוד חשמל. השייט מתחיל, ומאחר ואנו נמצאים כאן בפארק לאומי, לא הקפטן הוא שמסביר ומדריך את הסיור. שכן בנוסף לצוות הספינה, נמצא עליה גם רוג`ר הריינג`ר של רשות הפארקים הלאומיים (הקפטן שהציג אותו הרגיש צורך ללגלג עליו קצת בשל הדמיון בין שמו ומקצועו) שבלשון ברורה וצחה מספר ונותן אינפורמציה רבה ומאוזנת לאורך כל הסיור. מתחילים בשיוט במפרץ שלחופו שוכנת סיוארד, הלא הוא Resurrection Bay, וממנו ממשיכים ל- Aialic Bay. הספינה עוברת לאורך הרים מושלגים, חופים מפורצים עמוסי צמחיה ובעלי חיים, קרחוני ענק ונוף פראי ומרהיב. לאורך כל הסיור אנו פוגשים מספר מינים של לווייתנים: ה- Humpback Whale וה"לוויתן הקטלן" (ה- Orca) הם רק שניים מהם והפעם פגשנו בהם ממש קרוב ובכמות רבה יותר מן ההפלגה הקודמת, לוטרות מים, כלבי ואריות ים, עופות ים מסוגים שונים (כולל תוכיי ים – פאפינים) ועוד. עוברים ליד הקרחון Bear Glacier ובהמשך נראה מרחוק גם את Pedersen Glacier, אבל לקרחון המרשים יותר – Aialic Glacier נגשים ממש קרוב בים מלא גושי קרח צף החובטים כל העת בקרקעית הספינה (גם היא קטאמראן). ממתינים ומצפים לנפילת גושי קרח גדולים מן הקרחון למים, והם אכן מגיעים בקול רעם ונופלים למימי המפרץ בנתז מים גדול. ארוחת הצהריים על הספינה מורכבת בין השאר – איך לא – מבייגל עם גבינת פילדלפיה ונתח סלמון אלסקאי מעושן. בסופו של יום נפלא (גם מזג האוויר האיר לנו פנים שוב) חוזרים למזח, ופונים שוב לעבר הספרייה הציבורית כדי להתחבר לאינטרנט ולשלוח כמה ממאות תמונות היום הזה הביתה.

יום שישי 20 יוני 2008: יום נוסף בסיוארד. מחלקים את היום לשניים: הבוקר מוקדש לנסיעה קצרה לקרחון Exit Glacier שבקרבת העיירה מצפון לה. נכנסים לשביל העולה לקרחון ומטיילים רגלית עד אליו. ישנם מספר מסלולים סביב הקרחון ונתיב ארוך אחד המוביל לטיול ממושך וקשה הרבה יותר, ל- Harding Icefield. האקזיט הוא קרחון נוסף מן הגליישרים האדירים והמרשימים של אלסקה. קר מאד שם, ויפה מאד. טרם שבענו קרחונים (ובמיוחד ברגע שמתקבל מייל מן הבית המספר על החום המתיש שם).  את המחצית השנייה של היום אנו מקדישים ל- Alaska Sealife Center שבסיוארד. מתחם של מחקר, שיקום בעלי חיים ותצוגות מעניינות על חיי הבר הימיים במימי אלסקה. למרות שחלק גדול מבעלי החיים המוצגים שם ראינו במקום משכנם הטבעי, עדיין התצוגות במקום מעניינות ומאלפות. הרבה מידע המוגש בצורה מושכת, אקווריומים של דגים ויצורי ים, בריכות גדולות עם כלבי ים ואריות ים, מרכז עופות ים המטופלות במטרה לשקמם, ועוד הרבה יותר.

יום שבת 21 יוני 2008: עוזבים את סיוארד בדרכנו צפונה. בעיקרון, מתחילים את הדרך לכיוון אנקורג`, אבל לא מהר מדי. יש עוד מה לעשות בדרך. לאחר מספר עצירות בדרך בנקודות תצפית לאורך הכביש (היום יום שמש נאה ומראות הנופים מסביב יפים שבעתיים) מגיעים ל- Moose Pass, יישוב קטנטן על אם הדרך המקיים היום פסטיבל צנוע לרגל היום הארוך ביותר – סוף השבוע של ה-21 ליוני. דוכני מכירה לחפצי נוי ומזכרות, במה ומופע מוזיקה מקומית, "מכלאה" לשותי הבירה, תחרויות שונות, ביניהן תחרויות ספורט וגם - מי תאפה את הפאי הטעים ביותר, תצוגות של מכבי-האש המתנדבים המקומיים וכיוצא באלה. מבלים שם שעה קלה וחביבה, מטיילים קצת ביישוב (ו"מגלים" את גלגל המים המשוחזר שנבנה ע"י בני משפחת אסטס כבר שלוש פעמים במהלך הדורות האחרונים). ממשיכים הלאה. כ- 57 מייל ממסיוארד אנחנו נכנסים ל- Hope Highway, כביש בן כ- 18 מייל המוביל ליישוב הקטן Hope. ראשית דבר ממשיכים עד לסוף הכביש ל- Porcupine Campground, אך הוא קטן ואין בו מקום פנוי. ממש לא נורא. האלטרנטיבה שגילינו טובה לא פחות. נכנסים להופ, ובמה שנקרא "הרחוב הראשי" של ה- דאונטאון, מגלים את בית הקפה והבאר "Seaview". מוסד זה שוכן בשני צריפים ישנים מאד מתקופת ה- "Gold Rush", שהוקמו ב- 1896 כחנות כלבו שסיפקה את צרכיהם של כורי הזהב. היום, כאמור, שוכן באחד מהם בית קפה ובשני באר קטן. בעלי הבית, שגרים בצריף נוסף קרוב, פשוט סימנו על המשך חלקתם צפונה כמה סייטים לקרוואנים ואוהלים, מתחו כבל חשמל, וזהו הקמפגראונד. רק שיש לציין שהוא שוכן על חוף ה- Turnagain Arm , מצידו האחר נהר ה- Resurrection Creek, וממול מתנשאים שרשרת הרי Alaska Range המושלגים. לאחר שמיקמנו את הקרוואן יצאנו לטייל בחוף ואחר-כך, בעיירה. הופ היא עיירונת בת כ- 150 תושבים, אשר סימלה בעצם הקמתה את תחילת תקופת ה- "Gold Rush", ובערוץ ה- Bear Creek  שעובר בקרבת העיירה גילו בעבר הרבה זהב ועדיין מגלים בו מדי פעם עד היום. זוהי עיירה מקורית, בנויה מסדרת בתים ישנים ואפילו עתיקים שחלקם הוקמו על ידי כורי זהב שהיו מייסדי העיר בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים, ומשמשים למגורים ולעבודה עד עצם היום הזה. העיר אותנטית וחפה מכל פוזה. אפילו צבע חדש לא רואים על מרבית הבתים הישנים. פועל שם מוזיאון קטנטן המנוהל ע"י אישה חביבה שפרשה לאחר כמה עשרות שנים בדואר המקומי. ניתן לראות שם את בית הספר הישן, וגם כמה מבנים שהיו שייכים למכרה זהב שפעל על הסיוארד-הייווי והועתקו ממקומם למוזיאון. מחוץ למוזיאון ישנם כמה שקתות ישנות ו"מחפשי זהב בשעות הפנאי", ויש כאלה לא מעט באלסקה, שוטפים שם באופן חובבני דליי עפרות שהובאו מערוץ ה- Bear Creek  ומנסים את מזלם. בערב, הופך ה"קמפגראונד" שלנו וסביבותיו למסיבה אחת גדולה. הערב הוא ערב יום ראשון, מזג האוויר היום היה נפלא ובשלב זה ממשיך להיות כזה, ובעלי בית הקפה והבאר "סיוויו" הביאו להקה שמשמיעה שירים ומוזיקה נמרצת במשך שעות ארוכות. הרבה צעירים מן הסביבה מכירים כנראה את הצרוף הזה, ודי מהר מתמלא המקום בהמוני חברה והרבה מכוניות ואוהלים. חלקם לוגמים בירה, חלקם משקאות קלים, מקשקשים, צוחקים ומריצים קטעים... כזכור אין לילה. אין חושך. וכולם בחוץ, חלקם מתנדנדים לקצב המוזיקה, משחקים במשחקי חוצות, משליכים כדורי גומי לכלבים ופשוט מבלים. שני טרופרים ממשטרת אלסקה המגיעים לאחר חצות לראות שהכול בסדר, נשארים מחוסרי עבודה.

יום ראשון 22 יוני 2008:  הבוקר יוצאים כדי לשוב ל- Palmer אותה כבר פקדנו בחלקו הראשון של הטיול. בניגוד לאתמול – מזג האוויר גשום וערפילי לאורך כל היום. כזכור, כאשר ניסינו להיכנס למכרה הזהב Independence Mine לפני כעשרה ימים, מצאנו אותו סגור, וכך היה גם המעבר ב- Hatcher Pass. מאחר ונשאר לנו זמן לתיקונים והשלמות ופאלמר ממילא איננה מרוחקת מאנקורג`, נוסעים לשם שנית. מתקדמים בסיוארד הייווי לכיוון אנקורג`, חולפים אותה ומגיעים לפאלמר בשעות אחר הצהריים המוקדמות. בדרך משריינים מקום ללילה ב- The Homestead RV Park – אנו מעוניינים בקמפ עם חיבורים וחדר כביסה כי הערב כביסה חובה לקראת ההכנות לסיום הטיול. כך קבעה האישה, שממש איננה מעוניינת לחזור ארצה עם מזוודות מלאות כבסים מלוכלכים. עולים במעלה המוביל ל- Hatcher Pass ומוצאים שהוא עדיין סגור. כמויות גדולות של שלגים טרם הפשירו ואי-אפשר לפתוח. אבל המכרה עצמו פתוח למבקרים. בניגוד למכרה אלדוראדו בפיירבנקס, כאן אין תכנית סיור תיירותית. אמנם אפשר להצטרף לסיור מודרך, אבל אנו מעדיפים להסתובב ולסייר לבדינו. חלק מן המבנים שמור, אבל מתקני הכרייה התמוטטו ונהרסו זה מכבר בשל עומס כובדו של השלג הרב שמצטבר עליהם מדי חורף. המכרה פעל עם מספר הפסקות בין השנים 1936 ל- 1951, בה הוא נסגר סופית מחוסר כדאיות: שלא כמו בימים אלה, בהם נקבע מחיר הזהב מדי יום בבורסות לפי היצע וביקוש, הרי באותה תקופה קבע הממשל הפדראלי מחיר קבוע לאונקיית זהב, וזה עמד במשך שנים על 35$. כאשר הידלדלו מרבצי הזהב ובמקביל האמירו עלויות הכרייה והגיעו ל- 49$ לאונקיה סיים המכרה את דרכו. אבל גם היום יש באזור זהב וחובבי Panning מוזמנים לנסות את מזלם. דווקא המצב הגרוע בו נמצאים מתקני הכרייה וההפקה יוצר את הרושם האותנטי הנדרש, והרבה נקודות הסבר לאורך המסלול נותנות מידע רב וחשוב על דרכי כריית הזהב והפקתו ועל העובדים במקום ותנאי חייהם ועבודתם. אם סיירתם במכרה אלדורדו (המעניין בדרכו שלו) – אל תסתפקו בו. סיירו גם כאן כדי לקבל את התמונה המלאה.

יום שני 23 יוני 2008: הבוקר נוסעים לאנקורג`. מטבע הדברים, הסיור שלנו בעיר יתמקד בעיקר בדאונטאון של העיר, אך לא רק. ראשית דבר מגיעים למרכז המבקרים היפה הנמצא בבקתת קורות בצומת הרחובות F סטריט והשדרה הרביעית. מקבלים עוד קצת חומר והמלצות לסיור. את הקרוואן מחנים בחנייה לקרוואנים בשדרה השלישית, בין הרחובות A ו- C. חנייה בתשלום בשיטה מאד מיוחדת: משלשלים מטבעות או מגלגלים שטרות הנדחפים לתוך קופסה גדולה. ליד מרכז המבקרים עולים על השאטל החינמי של ה- Alaska Native Heritage Center  המוביל אותנו למרכז הזה, שבטוב טעם מנסה להנציח את מורשתם של ילידי אלסקה, האינדיאנים והאסקימואים בני השבטים השונים. בתוך המרכז תצוגות רבות מחייהם ותרבותם של הילידים, כולל אמנים המציגים חפצי אומנות מעשי ידיהם, סרטים, מופעים, מסלול המוליך את המבקר בכפר משוחזר המורכב ממגוריהם של הילידים, כליהם, שיטות העבודה שלהם, שיחזור חיי היום-יום שלהם ועוד. בסיום הסיור חוזרים למרכז העיר. מבקרים ב"The Ulu Factory", מפעל קטן בו מייצרים וגם מוכרים את הסכינים הידועות של ילידי אלסקה ומזכרות נוספות. התחנה הבאה היא ערוץ ה- Ship Creek, הנהר העובר בצפון העיר: לא רחוק מן המפעל לסכיני אולו ישנו איזור המיועד לצפייה בדגי הסלמון האמורים לקפץ במעלה הנהר, אבל לא היום. ביוני קשה מאד לראותם. מי שרוצה לראות מסה של סלמונים מקפצים בנהרות אלסקה, כדאי כנראה שיעדיף את המחצית השנייה של יולי ואת אוגוסט לצורך כך. חוזרים למרכז הדאונטאון ומשוטטים בשדרה הרביעית. המון חנויות לממכר מזכרות אלסקאיות למיניהן. בשלב מסוים לקראת ערב חוזרים לקרוואן כדי לנסוע לחנות וול-מארט הקרובה, לערוך קצת קניות לקראת סיום הטיול וגם להישאר ללילה בחניית החנות. אבל לידיעתכם: בחניית חנות זו של וול-מארט, הנמצאת ברחוב A מספר 3101, לא ניתן לחנות ללילה. זאת בניגוד למה שמקובל ברוב חנויות וול-מארט האחרות ברחבי ארה"ב בכלל ואלסקה בפרט. אבל כן ניתן לחנות ללילה בחניית חנות Fred Meyer הנמצאת בקרבת מקום, סמוך לצומת Seward Hwy ו- E Benson Blvd. אז מדלגים לשם וזהו. ולידיעת המטיילים בקרוואן אחרינו: בפינת מגרש החנייה הזה של חנות פרד מאייר ישנה תחנת דלק Tesoro ויש בה dump station חופשית עם אפשרות למילוי מים טריים וכן מוכרים בתחנה זו גז פרופן. אז מדוע באמת לא לבלות כאן את הלילה?

יום שלישי 24 יוני 2008: היום הוא היום האחרון של הטיול בפועל, כי מחר הוא יום החזרת הקרוואן. את הבוקר אנחנו מבלים שוב בדאונטאון אנקורג`. מטיילים בשדרה החמישית, שבהתאם לשמה המיוחס אכן עושה רושם הרבה יותר אלגנטי. בתי משרדים רבי קומות עם חזיתות זכוכית, חנויות איכותיות, גלריות וכיו"ב. מבקרים גם ב"כיכר העיר" היפה מלאת הפרחים. בכלל, לאורך רחובות הדאונטאון הרבה סלסילות עם עציצי פרחים גדולים ויפים בשלל צבעים. שעות האור הארוכות מעניקות לצמחייה אופי ויופי מיוחד מאד. לאחר מכן נכנסים לתיאטרון סידני לורנס שב- "Alaska Center For The Performing Arts", כדי לצפות בסרט הטבע היפהAurora  - מראות הזוהר הצפוני. מומלץ כמובן לצפות בזוהר הצפוני באלסקה באופן ישיר ובלתי אמצעי, אך מה לעשות שניתן לראותו רק בסתיו ובחורף ואנחנו מטיילים בתחילתו של הקיץ? אז סרט זה, שצולם רובו ככולו ע"י צלם הזוהר הצפוני Dave Parkhurst, יכול לשמש תחליף לא רע לדבר האמיתי כי התמונות שבו מרהיבות (מוצג כל שעה עגולה בין 0900 ל- 2100 בחודשי הקיץ). לאחר הסרט אנו שמים פעמינו חזרה לקרוואן לא לפני שעוברים בגלריה Alaska Glass שבשדרה החמישית: אומנות יוצאת דופן ביופייה של פיסול מקומי בזכוכית.

מאחר ויש לנו היום עבודה לא מעטה: ניקיונות, מיונים, אריזות וכיו"ב, אנחנו נוסעים כבר בשעות אחה"צ המוקדמות לקמפינג Golden Nugget Camper Park, מיודענו מן הלילה הראשון, ומתמקמים לצורך תחילת ההיערכות לקראת החזרת הקרוואן והנסיעה הביתה.

יום רביעי 25 יוני 2008: לאחר שאמש התחלנו בניקוי הקרוואן ובאריזה, משלימים הבוקר את המלאכה. קצת לפני השעה 11.00, כנדרש, כבר נמצאים בתחנת ההשכרה. נפרדים בעצב, ממש כמו תמיד, מביתנו החביב בשבועות האחרונים. לאחר זמן לא ארוך, כאשר חוזרים משוטטות קצרה באזור, כבר רואים אותו עומד וממתין לשוכריו החדשים האמורים להגיע עוד היום לקבלו. אז זהו זה. אנו כבר בשדה התעופה של אנקורג` בהמתנה לטיסה הראשונה. לפנינו מסלול מורכב של ארבע טיסות: מאנקורג` לדאלאס שבטקסס, משם לבוסטון שבחוף המזרחי, ממנה לפריס – כל שלושת טיסות אלה עם אמריקן איירליינס, ומפריס ארצה – עם אל-על. זהו הרכב הטיסות המוצלח שיותר שהצלחנו למצוא בזמנו בהתחשב בשיקולי שעות וזמנים מחד, ומחיר אטרקטיבי – מאידך. ארבעת הטיסות הללו משתרעות יחד עם זמני ההמתנה שביניהן, על פני 33 שעות רצופות, לא כולל זמן ההמתנה לטיסה הראשונה והזמן שייקח לאחר הנחיתה בנתב"ג ועד להגעתנו הביתה, לחיפה. כך שיש לפנינו מסע ארוך ומעייף ואנו מקווים שיהיה טוב ומוצלח לפחות כמו שהיה הטיול כולו עד כה. הקטע הקטן שרציתי להוסיף כאן לידיעת הבאים אחרינו הוא, שלמרות שהטיסה בין אנקורג` לדאלאס אמורה להימשך כשש שעות ורבע היא נחשבת טיסה פנימית, domestic. ובטיסות פנימיות חברות התעופה לא מחלקות מזון כלשהו (אפשר לקנות משהו במטוס) ובדרך כלל גם לא בידור כגון סרטים וכיו"ב. גם הטיסה הקצרה יותר, מדאלאס לבוסטון – נופלת באותה קטגוריה. המחשבה שתבלה נטו קרוב ל- 11 שעות בשני מטוסים וזה יחשב "דומסטיק" נותנת קצת פרופורציות על המרחקים בארה"ב.

ימים חמישי ושישי 26-27 יוני 2008: כל מה שיש להגיד על יומיים אלה הוא, שאלו שתי יממות של טיסות ארוכות עם המתנות ממושכות ביניהן, בדיקות בטחוניות, נמנומים חטופים על סיפוני מטוסים במקום שינה, מזון מהיר בשדות תעופה... אלסקה היא מקום רחוק והמסע חזרה ממושך. ולבסוף, יום שישי בערב: בבית.