מחברת
: Emma Grant לפיק המקורי: Left My Heart
אורך (לפרק 9): 6,372 מילים
בטא: knitting needle
פרק 1 | פרק 2 | פרק 3 | פרק 4 | פרק 5 | פרק 6 | פרק 7 | פרק 8 | פרק 9 | פרק 10
הם עברו מבעד לדלת לתוך מסדרון הומה אנשים, כולם נושאים לוחות כתיבה ומדברים בטלפונים ניידים, ממהרים להגיע למקום כלשהו. הארי הסתובב לאחור וראה שמעל הדלת דרכה הרגע עבר היה שלט גדול שציין: `אזהרה: חדר מעבר פעיל` באנגלית וספרדית. הוא לא יכול היה להמנע מלבהות באנשים העוברים. הם התעלמו ממנו ברובם, אך חייכו בחמימות לעבר מני. בעיקר הנשים, הבחין הארי.
הם פנו בקצה המסדרון ועלו במעלה המדרגות, ואז נכנסו מבעד לדלת למה שנראה כמו איזור קבלה. גבר צעיר לבוש בתחכום ישב מאחור שולחן, והוא הרים את מבטו כשנכנסו.
"אחר צהריים טובים, מר פדילה," אמר, וקרן לעבר הארי.
"אל תעביר לי שיחות, ג`ק," מני אמר לו כשחלפו על פניו. "ותגיד לעלמה מונטס שהבאתי את הארי פוטר לכאן."
עיניו של ג`ק קפצו למצחו של הארי, אך זו הייתה תגובתו היחידה. "כן, אדוני." הוא כבר הרים את שפופרת הטלפון כשמני פתח דלת והחווה להארי להיכנס דרכה.
הארי מצא את עצמו במשרד שדמה למדי לאיך שדמיין משרד עורכי דין, מלבד העובדה שהכיל תערובת משונה של טכנולוגיות קסומות ומוגלגיות. מחשב נייד היה פתוח על השולחן, ליד שעון קסום שהציג את הזמן, התאריך, מזג האוויר, ואת הסיכויים לעצור מונית בכמה ערים גדולות בעולם. זוג יונים נמנמו על מוט, מתעלמים מכניסתם, בעוד שדיוקן של גבר אפור שיער הנהן אל מני בברכה. החדר היה מואר באורות ניאון, אך פה ושם היו פמוטים לנרות, ובתוכם נרות שבערו עד למחציתם.
מני הקיש עם שרביטו על מערכת כלי קפה כסופה שנחה על הדלפק, והיא החלה להעלות אדים. הוא התמוטט לתוך כסא מאחורי שולחנו ונאנח. הוא הרים את מבטו אל הארי, אך לא אמר דבר.
הארי הביט מעבר לו, מחוץ לחלון גדול שצפה על רחוב. התחוור לו שהיה במחוז הקסום. היו מאות שאלות שהארי רצה לשאול, אך הוא לא היה בטוח מאיפה להתחיל. הוא פנה אל מני לבסוף, כופה על עצמו חיוך. "אני עדיין לא חושב שאתה עורך דין." אמר.
מני חייך חיוך הדוק. "שב, הארי."
רגע לאחר שהארי התיישב, הדלת נפתחה ואשה נכנסה פנימה. היא נראתה באמצע שנות החמישים שלה, עם שיער ועיניים כהים, והזכירה לו מאוד את מינרווה מקגונגל. הוא נעמד שוב, לא בטוח מה לעשות.
"שלום, מר פוטר," היא אמרה, מושיטה את ידה. "קוראים לי ססיליה מונטס. אני מנהלת את מחלקת הקסמים של משרד החקירות הפדרליות בסניף סן-פרנסיסקו."
"FBI?" הארי שאל, ושלח מבט לעברו של מני. מני הנהן, נראה עייף מאוד. הארי לחץ את ידה של ססיליה, לא בטוח אם הוא צריך להרגיש הקלה או לעמוד על המשמר.
"בבקשה, שב," ססיליה אמרה, מחווה לעבר כיסאו של הארי. היא פנתה אל מני. " Qué le has dicho?"
"Nada," ענה מני, מביט בהארי בקרירות. "אני לא בטוח עדיין שאנחנו יכולים לבטוח בו."
ססיליה השתהתה, פנתה להארי ובחנה אותו בזהירות. עיניה הכהות החלו לנצוץ. "מה קרה היום?"
הארי תהה אם היא פנתה אליו, אך היה זה מני שהשיב. "האניק חשף את עצמו סוף סוף, והוא הודה בכל."
גבותיה של ססיליה התרוממו. "אני מקווה שהצלחת להקליט את זה."
מני הרים את שרביטו ומלמל "סימיולו". שיחתם המתוחה של קולבי והארי מילאה את החדר, למרבה הפתעתו של הארי. לא היה לו מושג כמה זמן מני היה בדירתו של קולבי, או איך הסתיר את עצמו, או איך מצא אותם מלכתחילה.
ססיליה רכנה כנגד שולחנו של מני כשהקשיבה, מקישה באצבע אחת על רקתה. הארי היה נבוך לשמע הפרטים האינטימיים שנחשפו, אך ססיליה ומני לא הגיבו. לבסוף הם החליפו מבטים כשקולו של קולבי אמר, "כבר איכזבתי את לוציוס מאלפוי פעם אחת. לא התכוונתי לעשות את זה שנית."
"סילנסיו," אמר מני, וההקלטה פסקה.
החדר היה שקט לרגע, ואז ססיליה פנתה אל הארי. "אני מניחה שיש לך כמה שאלות אלינו, הארי."
הארי שחרר את נשימתו, שאפילו לא הבחין שהחזיק. "אני לא יודע איפה להתחיל," ענה.
"הייתי רוצה לדעת למה הוא כאן, בתור התחלה." מני אמר.
ססיליה הנהנה. "אני אשלח את הצוות למקום האירוע אם כך, ואעזוב אתכם לנפשכם." היא חייכה אל הארי ועזבה את החדר.
"קפה?" מני שאל. נדמה היה שדרוש מאמץ כדי לשבור את המתח ביניהם.
הארי פנה אליו. "אני יודע שאתה לא בוטח בי, מני, ואני לא יכול להגיד שאני מאשים אותך."
מני נחר בבוז ונעמד, הולך למזוג לעצמו כוס קפה. "אחרי מה שעשית לדראקו הבוקר, למה שאבטח בך?"
עיניו של הארי התרחבו. "דיברת איתו? אתה יודע איפה הוא?"
"כמובן שאני יודע. לאן אתה חושב שהוא הלך לאחר שפגעת בו כשחשף בפניך את ליבו?"
הארי שקע לתוך כסאו, מרגיש תערובת כואבת של רגשות. הידיעה שדראקו היה בטוח היוותה הקלה מדהימה, אך כאב הכשלון הצורב מהבוקר היה עדיין טרי בראשו.
מני בחן אותו לרגע, ומזג כוס קפה נוספת. "חלב וסוכר?" שאל.
הארי הנהן. "אז הוא מוגן?" קולו רעד, אך לא נשבר.
"לחלוטין," מני ענה, מעביר לו את הכוס. הוא נשען על קצה שולחנו והביט בהארי. "הייתי רוצה להאמין שאכפת לך ממנו, הארי, למרות מה שעשית לו."
הארי פתח את תרמילו ומשך החוצה ערימת דפים. הוא היסס לרגע, ואז פתח את התיקייה. לא היה לו מה להפסיד, בשלב הזה.
"אני עובד עבור אגף החקירות במשרד הקסמים בבריטניה," אמר. "נשלחתי לכאן כדי למצוא את דראקו מאלפוי אחרי שה-CIA דיווח שהוא נעדר. אני לא סוכן שטח, אז הנחתי ששלחו אותי כי אני מכיר אותו אישית. לא היה לי כמעט שום מידע כשהגעתי בהתחלה, וזה" – הוא הקיש על ערימת הניירות באצבע אחת – "נשלח אליי במהלך השבוע האחרון." הוא עלעל בערימה, ומשך החוצה את כל דו"חות המידע המודיעיני. הוא מסר אותם למני.
מצחו של מני נזעף כשדפדף בהם עם אגודלו. "נראה כמו CIA."
"יש הסכם," הארי אמר. "הם חולקים מידע מודיעיני איתנו, ואנחנו איתם. או לפחות זה מה ששני הצדדים אומרים." הוא נשף אוויר, מבין את עד כמה הוא שובר את שבועת הסודיות שלו. אי אפשר לסגת לאחור עכשיו. הוא עלעל בין הדפים הנותרים בערימה. "בהתחלה, הייתה לי הוראה כללית לגלות מה קורה, ולנסות לשכנע אותו לחזור, אבל עם הזמן התחיל להיות ברור שהם רוצים אותו בחזרה, ולא משנה באיזה מחיר." הוא מסר למני את ההוראה מבאס המאשרת לו שימוש בכוח.
גבותיו של מני התרוממו. "על הדף הזה שמעתי."
"אני מתאר לעצמי," נאנח הארי. "יחד עם הדו"ח הזה." הוא מסר הלאה עוד ניירות, ומני הנהן. "דראקו ראה את כל זה הבוקר, ורצה הגורל שהמסמכים החשובים ביותר נשארו מקודדים." הוא שטח את הדפים המקודדים על שולחנו של מני והקיש עליהם עם שרביטו, מטיל את לחש הפענוח.
עיניו של מני התרחבו כשערבוביית האותיות קיבלה צורה של אנגלית. "זה מאוד דומה לאלגוריתם הצופן-הציבורי של גריינג`ר."
הארי מצמץ לעברו בהפתעה. "זה בדיוק מה שזה."
מני שרק והרים את הדף שהכיל את דרישותיו של הארי. "אנחנו עדיין משתמשים בהצפנת המידע הסטנדרטית, אתה יודע. העבודה שלה מדהימה. פגשתי אותה בוועידה במדריד לפני כמה שנים."
הארי לא יכול היה למנוע את החיוך שנפרש על פניו. "היא החברה הכי טובה שלי."
מני הרים מבטו, מופתע. "דראקו אמר שהיא הייתה איתו בבית הספר, אבל תמיד חשבתי שהוא עובד עליי." הוא החזיר את תשומת ליבו לנייר ונשף בבוז. "יש לך cojones גדולות, הארי. איך הם הגיבו לזה?"
הארי תיאר את שיחת הטלפון שהייתה לו עם פאלין, והראה למני את הקלף שקיבל באותו בוקר. מני בהה בקלף זמן רב, ואז נעמד ונגע במכשיר על שולחנו.
"ג`ק, תוכל לבקש מהעלמה מונטס ומר תומפסון להגיע כשתהיה להם הזדמנות?" הוא חזר לכיסאו מאחורי השולחן, בוהה בקלף בידיו. הארי צפה בו בשקט, תוהה אם עשה את הדבר הנכון. עדיין לא היה לו מושג מה ה-FBI רצה ממאלפוי, או איזה תפקיד היה למני בכל העסק. הארי היה נתון לרחמיהם עכשיו, ללא ספק.
הדלת נפתחה ושתי דמויות נכנסו – ססיליה מונטס וגבר צעיר בחליפה, שגיחך כשעיניו של הארי נחו עליו.
"היי, הארי."
"ג`רמי?" הארי השתנק.
"ג`רמי תומפסון, CIA, חקירות פנים," הוא ענה, מציע את ידו להארי. הארי נעמד ולחץ אותה, מנסה לא לבהות. ג`רמי קרץ להארי, והנהן לעבר מני. "שמעתי שהעניינים יצאו מכלל שליטה כשהייתי בוושינגטון."
מני נחר בבוז. "אין לך מושג עד כמה. שב בבקשה." כולם התמקמו בכסאותיהם. התחוור להארי שמספר הכסאות בחדר תמיד תאם למספר האנשים שהיו צריכים לשבת. "אני חושב שהגיע הזמן לעדכן את הארי," מני אמר, מרים את מבטו.
נדמה היה שכולם הביטו על ססיליה. היא הנהנה, והארי התנשף בהקלה. הם החליטו לבטוח בו.
"אני חושב שאתה יודע שדראקו מאלפוי עבד תחת מסווה בניו-יורק," מני התחיל. "הוא עבד רשמית במשרד הקסמים הניו-יורקי, אבל המשימה שלו הייתה להציג את עצמו לאוכלי המוות כאיש קשר פוטנציאלי." מני השתהה, ושלח מבט אל ססיליה, כאילו חיפש אישור להמשיך. "ביסודו של דבר, הוא היה סמוי, מתחזה לסוכן כפול. הוא גם היה טוב בזה. כל אוכלי המוות מהחלק הצפון מזרחי של ארה"ב אכלו מכף ידו, וכמה מהמאפיה גם כן."
"אבל הוא לא באמת היה סוכן כפול?"
"לא," ענתה ססיליה. "הוא נתן להם מספיק מידע כדי למנוע מהם לחשוד. זה עבד בצורה מבריקה, וגילינו המון. אפילו הצלחנו לסכל כמה התקפות רציניות של אוכלי מוות כתוצאה מהמידע שסיפק."
הארי הרגיש גאווה ממלאת אותו, משום מה. "מה השתבש?"
"לוציוס מאלפוי," מני ענה. "כנראה הוא גילה שהבן שלו עשה לעצמו שם בארה"ב, וניצל את ההזדמנות להרחיב את ההשפעה שלו עצמו. דראקו לא רצה לחשוף את הכיסוי שלו, אז הוא ניצל את העובדה שהם היו מנוכרים במשך שנים. הוא אמר ללוציוס שהוא לא רוצה שום קשר איתו. בשלב הזה קולבי האניק נכנס לתמונה."
"הוא אמר לי שלוציוס שכר אותו כדי למצוא את דראקו," הארי אמר.
"הוא באמת הודה שעבד עבור אוכלי מוות?" ג`רמי שאל.
מני הנהן. "במילים האלה, כן. זה מספיק כדי לעצור אותו, אני חושב."
"שיגרנו צוות למקום המגורים שלו לפני עשר דקות," ססיליה אמרה. "אם הוא עדיין שם, הם יביאו אותו למעצר."
"רגע," אמר הארי. "רדפתם אחרי קולבי כל הזמן הזה?"
מני נראה שקוע במחשבות. "דראקו העמיד פנים כסוכן כפול עבורנו, אבל הוא גילה מאבא שלו שיש באמת סוכנים כפולים, שעובדים גם עבור אוכלי המוות וגם עבור ה-CIA."
"וכאן אני נכנסתי," ג`רמי אמר. "משרד חקירות הפנים חשד במשך חודשים שיש לנו דליפה. החקירה שלנו לא התקדמה לשום מקום עד שקיבלנו טיפ מהאניק עצמו, שטען שגילה שמאלפוי היה סוכן כפול. המשרד שלי רגיל להתעסק עם קוסמים, אבל לא היינו מוכנים לאוכלי מוות ואדוני אופל." הוא ניער את ראשו, כאילו עדיין לא יכול היה להאמין בכך.
"אתה לא קוסם?" שאל הארי.
ג`רמי חייך. "לא. זה היה ממש מאיר עיניים." מבט ההפתעה של הארי שעשע את כולם בחדר.
"כאן אין הפרדה בין קהילת הקוסמים וקהילת המאנדאנים כמו שיש באירופה," ססיליה אמר לו.
הארי שלח מבט מסוקרן לעבר מני, שהגה ללא קול את המילה "מוגלגים."
ג`רמי נע בכיסאו. "המשרד שלנו היה חלוק בדעותיו באשר לשאלה אם מאלפוי הוא מרגל או לא. ראיתי את הראיות, אבל היה בהן משהו שלא ממש הסתדר לי. ואז האניק הוקצה לסן-פרנסיסקו, באופן מפתיע." הוא ניער את ראשו. "שכנעתי את הממונה עליי לתת לי להגיע לפה ולשים עליו עין. מעולם לא פגשתי אותו, אז חשבתי שאוכל להכיר אותו, מבלי למשוך יותר מדי תשומת לב..."
"אבל ג`רמי ואני כן נפגשנו בעבר, כשעבדתי בוושינגטון," מני גיחך. "זיהינו אחד את השני מייד, ואז התחוור לנו שאנחנו מעוניינים באותו אדם."
"אז החלטנו לשתף פעולה," ג`רמי המשיך. "לא עבר הרבה זמן לפני שהבנתי שהמשרד שלי הופל בפח, ועד אז..."
"ה-CIA היה משוכנע שדראקו היה מרגל עבור אוכלי המוות," הארי סיים.
"זה הרבה יותר גרוע מזה, למען האמת," ססיליה אמרה. "דראקו גילה שאוכלי המוות חדרו ל-CIA במידה מדאיגה. המאפיה משכו בחוטים במחלקות המאנדאנים, ואוכלי המוות עשו את אותו הדבר במחלקות הקסומות. הרשת שהם טוו חדרה עמוק, הרבה יותר משחשבנו."
"בקיצור, דראקו היה בסכנה," מני אמר. "הוא ידע הרבה יותר מדי, ואבא שלו התחיל לחשוד. היינו חייבים להוציא אותו מניו-יורק."
"וניסיתם להחביא אותו פה?" הארי עקץ, מנער את ראשו. "סגנון החיים שלו לא בדיוק גורם לו להיות בלתי מורגש, אתם יודעים."
מני נחר בבוז. "הכל היה בסדר בהתחלה, ואז קולבי הופיע. תייגנו אותו כסוכן CIA כמעט מההתחלה, אבל מה שלא הצלחנו להבין היה איך הוא איתר את דראקו כל כך מהר."
"קסם הרישום על השרביט שלו," הארי ציין, חושק את שפתיו. "גילינו על זה רק כשה-CIA אמר לנו שהם איתרו את דראקו בסן-פרנסיסקו."
"אלו היו חדשות מרעישות שבוע שעבר," ססיליה התערבה בשיחתם. "ידענו שזו הייתה אפשרות, אחרי שהתקבל חוק הפטריוט, אבל לא היה לנו מושג שה-CIA יכול להשתמש בזה בפועל כדרך לאתר אנשים. מחלקת המשפטים שלנו כבר עובדת על האתגר הזה." היא ניערה את ראשה, הבעת שאט נפש קלה על פניה.
"חשבנו שנעשה שימוש באיזשהו סוג של קסם אפל," מני משך את כתפיו. "ידעתי שקולבי הוא לא קוסם, אז הנחנו שבטח יש לו קשרים לאוכלי מוות. זה היה הרעיון של דראקו להתחבר עם קולבי, להשתמש בו כדי לחקור את הקשר בין אוכלי המוות וה-CIA."
"הוא השתמש בעצמו כפיתיון?" הארי שאל.
"נגד שיקול הדעת שלי, כמובן," מני נחר בבוז, מביט על הארי. "כשקולבי התחיל להסתובב איתך, הייתי משוכנע שאתה עובד איתו. ידענו על הקשר בין ה-CIA ומשרד הקסמים. אבל דראקו התעקש שלא היה לך שום קשר לזה." מני ניער את ראשו, והארי לא ידע אם הוא נגעל מעצמו או מהאמונה של דראקו בהארי. "ואז, לפני שני לילות, אחד מהסוכנים שלנו איתר את לוציוס מאלפוי כאן בסן-פרנסיסקו. דראקו השתגע. הוא היה משוכנע שהם באו לכאן אחריך, ושקולבי מנסה לפתות אותך למלכודת."
הארי נרתע, מובך מכך שנפל בפח בכזו קלות. "הוא צדק. אבל למה שלוציוס מאלפוי ירצה אותי?"
ססיליה וג`רמי הביטו על מני. "אנחנו לא בטוחים," מני אמר. "אבל אני חושב שדראקו יודע."
"והוא לא מוכן לספר לכם," הארי סיים.
מני הניד את ראשו. "הוא לא מוכן לספר לאף אחד." עיניו נדדו למטה, לצמיד הכסף מסביב לפרק ידו של הארי. "חשבתי שאולי הוא אמר לך."
"לא," ענה הארי. "הוא בקושי אמר לי משהו." הוא ליטף את הצמיד, מוצא שזה מרגיע אותו. החדר היה שקט למשך כמה רגעים.
קול שנשמע כמו קרקור צפרדע נשמע לפתע מהשולחן. מני נגע בכפתור, והם שמעו את קולו של ג`ק. "מצטער להפריע. העלמה מונטס, זקוקים לך בחדר המבצעים."
ססיליה הנהנה, והיא וג`רמי קמו. "הייתי רוצה להיפגש איתך שוב לפני שתעזוב, הארי."
"מה לגבי מחר בבוקר?" מני הציע. "הוא עוזב במפתח המעבר בצהריים לשדה התעופה על שם קנדי."
"לא, אני לא עוזב," הארי התערב. "אני לא יכול לעזוב עכשיו, לא כשיש כל כך הרבה על כף המאזניים."
ססיליה חייכה אל הארי. "אני יכולה להבטיח לך שדראקו בטוח למדי, אבל אתה לא. אנגליה היא המקום הבטוח ביותר בשבילך כרגע. חוץ מזה, יש לי הצעה בשבילך שתחייב את חזרתך המיידית. כל הפרטים יתבהרו עד הבוקר." היא פנתה לעזוב, ג`רמי בעקבותיה, והארי נותר שם, מרגיש כמו תלמיד נזוף.
מני בחן את הארי בשקט כשהרים את מבטו שוב. "אתה נראה מותש," אמר מני.
הארי נשף בבוז. "גם אתה." שאלה הטרידה אותו מאז שהגיע לשם. "איך מצאת אותי היום?"
"הצמיד," מני ענה, מוריד את מבטו לפרק ידו של הארי. "דראקו הטיל עליו לחש איתור לפני שנתן לך אותו, וכישף אותו כך שיתחיל לפעול ברגע שאתה מתקרב למרחק של עשרה מטרים מקולבי."
"הו." הארי בלע את רוקו, לא בטוח איך להגיב.
"למרות שכעס והיה פגוע, הוא הכריח אותי להבטיח לשים עליך עין," מני המשיך. "לא רציתי, אתה יודע. אבל הוא צדק. כרגיל." הוא חייך. "עברתי לתוך הדירה של קולבי, ולחש הסתרה היה מספיק כדי להסתתר מפניו. פשוט חיכיתי לראות מה יקרה. כשהבנתי שאתה באמת לא יודע מה קורה, קיוויתי שהוא יתוודה."
"וזה מה שהוא עשה." הארי נגע עם אצבעותיו בצמיד שוב, וזה גרם לו להרגיש טוב יותר. "אני מניח שאני צריך לשבח אותך על התזמון המושלם שלך." הוא חייך אל מני, שמשך בכתפיו באדישות בתגובה. "אז מה קורה עכשיו?"
מני נעמד. "אתה תישאר כאן הלילה. יש לנו כמה חדרים מוגנים למעלה. נראה כאילו לא יזיקו לך מקלחת ובגדים נקיים." אפו התקמט, והארי הרגיש מודע לעצמו. "אתה רעב?"
הארי הנהן. "לא אכלתי היום."
"אוהב אוכל סיני?" מני שאל, והארי חייך בתגובה. " אבקש מג`ק להזמין לנו מבחוץ."
"לנו?" הארי חזר.
"יש לנו עוד הרבה על מה לדבר." מני נאנח.
***
ג`ק פתח את הדלת לחדר המוגן והחווה להארי להכנס. "אתה יכול לשים את הכביסה שלך במורד התעלה," אמר, מצביע לכיוון לוחית על הקיר שציינה `כביסה`. "צוות התחזוקה מכיר כמה לחשי ניקיון מדהימים, והם שולחים את זה חזרה די מהר. אני חושב שבאמבטיה יש את כל מה שתזקק לו."
הארי הפיל את תרמילו הכמעט ריק על המיטה. "תודה," אמר, מסתכל מסביב. החדר היה קטן ופשוט, אך נוח למדי. מיטה עם שידת לילה ומנורה נדחפו כנגד קיר אחד, ושולחן קטן עם שני כסאות הוצבו ליד הקיר ממול.
"אתה צמחוני, או משהו?"
הארי מצמץ לעברו. "אמממ... לא."
"מר פדילה אמר שאני צריך לשאול לפני שאני מזמין לך אוכל. יש לך העדפות כלשהן?"
הארי הניד את ראשו. "מצטער. אני קצת מפוזר כרגע. אבל אני אוכל כל דבר."
ג`ק גיחך. "תודיע לי אם אוכל לעשות משהו עבורך, אם כך." הוא סגר את הדלת מאחוריו.
הארי נפל על המיטה, עוצם את עיניו. הוא היה עייף, ומרוקן, וחסר תחושה באופן מוזר, למרות כל מה שקרה היום. הוא נשם עמוקות, שאף במקרה את ריחו, ונשף בגועל. "מקלחת," מלמל. "אני בהחלט צריך מקלחת."
הוא פשט את חולצת הטריקו ואת הג`ינס, ושמט אותם לתעלת הכביסה. כשנעלמו מהעין, תהה אם יקבל אותם בחזרה לפני שמני יחזור. לפחות הוא יהיה נקי. הוא יוכל בוודאי לשנות מגבת לחלוק או משהו, אם יהיה צורך בכך. הוא ליטף את בטנו בהיסח דעת כשנכנס לחדר האמבטיה, והבין שיש איזור מחוספס על עורו. הוא הוריד את מבטו.
הו. הוא היה צריך להיגעל קצת מכך שיש זרע יבש על בטנו, אך הוא לא. לרגע, שקל מחדש את המקלחת. משמעותה הייתה לשטוף ממנו כל זכר לדראקו, כל עדות למה שקרה ביניהם. חוסר התחושה שלו החל להתפוגג בשעה האחרונה, והוחלף בעצבות עזה. הוא עצם את עיניו, אך זה רק העלה בדמיונו את התמונה של דראקו יושב על הרצפה, מרים את מבטו אל הארי, מוקף בניירות.
הוא מצא את עצמו נוגע בצמיד על פרק ידו שוב, ועצר כדי להביט בו. הרושם הראשוני שלו היה שהוא נראה כמו נחש, אך עכשיו שהביט מקרוב יותר, הדוגמא הייתה בוטנית יותר, כמעט כמו גפן העוטפת את פרק ידו. לא כדאי שיענוד את זה במקלחת, חשב, ולכן ניסה להוריד אותו במשיכה. הצמיד התאים את עצמו בנוחיות מסביב לפרק ידו, עם זאת, ולא נדמה היה שרצה לזוז. הוא משך בכתפיו ועזב אותו בשקט.
לחץ המים במקלחת הקטנה היה נהדר, והוא עמד מתחת לזרם החם במשך זמן רב, נותן לו להלום במורד כתפיו. הוא שטף את שערו ושפשף את חזהו, וניסה לא לחשוב על הליטוף העדין של ידיו המסובנות של דראקו על עורו.
הוא התגלח וצחצח את שיניו, ולבסוף הגיח מחוץ לחדר האמבטיה המהביל מרגיש כמו חדש. הוא הציץ בתעלת הכביסה, אך לא היה שם דבר. הוא לא היה בטוח איך ישלחו את בגדיו חזרה. היה מקלט טלוויזיה קטן בחדר, והוא שמח למצוא בו מבחר ערוצים מגוון. הוא כיוון אותו על CNN אחרי שהחליף ערוצים במשך כמה דקות. עוד חיילים אמריקאיים מתו בעיראק היום, הקריין אמר. הארי החליש את הקול וצפה בעדכונים שעברו בחלק התחתון של המסך במקום.
נשמעה דפיקה בדלת. הוא נעמד, לא בטוח מה לעשות. הוא היה ערום לגמרי, אחרי הכל. הוא שלה את המגבת שלו מהרצפה וחצה את החדר. "כן?"
"הבאתי את הכביסה שלך," הוא שמע את ג`ק אומר. הארי כרך את המגבת סביב מותניו ופתח את הדלת, חש הקלה. עיניו של ג`ק התרחבו למראה הופעתו של הארי, רגע לפני שהפנה את מבטו. הוא מסר להארי חבילה עטופה בנייר. "מר פדילה יעלה עוד כמה דקות, והוא יביא איתו את האוכל. אני יכול... אה..." הארי לא יכול היה להמנע מלחייך כשג`ק החל להסמיק. "אתה צריך משהו, מר פוטר?" ג`ק אילץ את עיניו לפגוש בשל הארי.
ג`ק לא יכול היה להיות מבוגר יותר ממנו, והארי מצא שיחס הכבוד שלו גורם לו להרגיש לא בנוח. "בבקשה, פשוט הארי זה מספיק. ולמען האמת, אני באמת צריך תחתונים." הארי ניסה לא לחייך למראה ההבעה על פניו של ג`ק.
"בסדר," ג`ק ענה, עיניו נודדות למטה למותניו של הארי וחזרה. "בוקסר או רגיל?"
"באמת לא אכפת לי," ענה הארי, והרים גבה. "תבחר אתה."
ג`ק הסמיק אף יותר. "טוב. אני...אממ...כן." הוא פנה על עקביו והלך משם.
הארי סגר את הדלת אחריו, מגחך. הוא תהה כמה גברים הביטו עליו כך לפני שהתגלה לו שהוא אוהב את זה.
הוא היה לבוש כשהנקישה הבאה נשמעה. הפעם היה זה מני, נושא שקית אוכל ומגחך במפתן הדלת.
"יש סיכוי שאתה זה שאחראי למצב של העוזר שלי?"
הארי נסוג לאחור כדי לתת לו להכנס. "רק רציתי תחתונים. לא התכוונתי להעליב אותו."
מני הטיח תחתוני טנגה לבנים על חזהו של הארי. "הו, הוא לא נעלב." הוא גלגל את עיניו והניח את השקית שנשא על השולחן.
כשהארי הגיח מחדר האמבטיה – חש שיפור תהומי במידת נוחיותו – מני כבר ערך צלחות ומספר מיכלים של אוכל סיני. הוא משך שישיית פחיות של דיאט קולה מהשקית ומסר אחת להארי.
"מה הקטע של אמריקאים עם סוכר?" גנח הארי.
"הו, אתה אומר את זה עכשיו," מני חייך. "רק חכה שתגיע לגיל שלושים."
הם דיברו בידידותיות בזמן שאכלו, להפתעתו של הארי. מני ידע די הרבה על עברו של הארי, הסתבר. הרבה מהידע נבע מהמחקר שערך בשבוע האחרון, תחת החשד שהארי עבד עם ה-CIA נגד דראקו.
"יש לי תיק ב-FBI?" הארי שאל, המום.
מני הביט בו בצורה מוזרה. "כמובן שכן."
חלק מהידע של מני הגיע למעשה מדראקו, שמני טען שדיבר על הארי מזה שנים. "אין לך מושג כמה הוא התרגש כשהופעת," מני אמר לו, מרים פיסת עוף בשומשום בעזרת מקלות האכילה שלו. "הוא לא הפסיק עם ה`הארי פה` ו-`הארי שם` במשך ימים."
הארי הפתיע את עצמו כשחייך. "אתה מכיר אותו הרבה זמן, אם כך?"
"מאז שעברתי לניו-יורק לפני כמה שנים," מני הנהן, מציץ לתוך מיכלי המזון כמנסה להחליט מה לאכול עכשיו. "זו הייתה תקופה... מוזרה בחיים שלי." הוא בחן פיסת מזון לפני שהכניס אותה לפיו.
"באיזה מובן?" שאל הארי. הוא לא היה מסוקרן לגבי מני כמו שהיה לגבי חייו של דראקו בניו-יורק.
מני נראה כחושב בזמן שלעס. "אתה יודע, מקום חדש, לבד לגמרי, לא הכרתי אף אחד. דראקו הגיע לארה"ב כמה שבועות מאוחר יותר, והוא עבד מתחתי במשך כמה חודשים."
הארי נשף בבוז. "אני בטוח."
מני התעלם מההערה. "ואז הוא החליט לקחת על עצמו משימה כסוכן סמוי. שמרנו על קשר, אפילו שהעבודה שלו הייתה מבודדת וקשה. כשנכנס לצרות בקיץ האחרון, הוא יצר איתי קשר, וביקש ממני לעזור לו." מני עצר ולגם את הקולה שלו.
"אז באת לכאן," הארי אמר, מרגיש את ליבו שוקע קצת יותר.
מני הנהן. "לא היה לנו מושג שנמצא שוב כל כך בקלות. אני משער שחשבנו שאנחנו רק בורחים." המילה ביחד לא נאמרה, אך הארי שמע אותה בכל מקרה.
"אז, מה עכשיו?" הארי שאל. הוא הניח את מקלות האכילה שלו, לא רעב יותר. "מה יקרה לו?"
מני נאנח. "אני לא יודע, הארי. אבל הוא כן מוגן. היינו צריכים לעשות את זה מלכתחילה. הוא פשוט כל כך עקשן, לעזאזל."
היה זה כאילו נדלקה נורה בראשו של הארי. "הוא מוגן על ידי לחש פידליוס, נכון? ואתה שומר הסוד שלו."
מני בהה בחזרה על הארי בתגובה, הבעתו זהירה.
הארי נאנח, והרגיש עצוב לאין שיעור. "אני שמח, באמת. אכפת לו ממך, והוא בוטח בך, הרבה יותר משאי פעם יוכל לבטוח בי." הוא הניד את ראשו ובהה בצלחתו הריקה. הוא הצליח לדפוק את הדברים עבור שלושתם. "תראה, אני יודע שהדברים לא היו אותו הדבר ביניכם מאז שהגעתי, ואני מצטער על זה. מה שלא יקרה אחרי זה, אני... אני לא אפריע." הארי הרגיש כאילו המילים נחרטו על עורו בזמן שאמר אותן. אני לא אתערב ביניהם. אני לא אתערב ביניהם.
מני המשיך לבהות בהארי, למרות שהבעתו התרככה. "באמת אכפת לך ממנו," אמר.
הארי הנהן. "כמובן שכן. אבל אני רוצה שהוא יהיה מוגן, ושמח, אז אם זה אומר שהוא יהיה איתך..." הארי עצר, לא מסוגל לסיים את משפטו.
רגע של שתיקה השתרר, והארי הרים את מבטו וראה את מני מחניק חיוך. "זה מאוד אבירי מצידך, הארי. אבל אני חייב להגיד שאני לא בדיוק הטיפוס של דראקו."
הארי מצמץ לעברו. "מה?"
"הוא מעדיף גברים שהם... טוב, קצת יותר... גאים." הוא חידש את אכילתו, רמז לגיחוך על פניו.
"מה, אתה מתכוון שאתה לא....?" הארי יכול היה רק לבהות בו.
"לא הומו, הארי." מני משך את כתפיו. "ניסיתי, למען האמת. כלומר, דראקו שווה. בדיוק התגרשתי כשעברתי לניו-יורק, ועברתי שלב של התנסויות. הוא כל הזמן פלירטט איתי, ויום אחד פשוט חשבתי, למה לעזאזל לא?"
"לא הומו?" הארי חזר. "מה לגבי הפעם הזו שבוע שעבר? הוא אמר שזיינת אותו על השולחן." הייתה זו מחשבה שגרמה לו להשתגע מקנאה.
מני הסמיק. "הו. כן. טוב... הוא סיפר לך על זה?" הארי הנהן ומני התכווץ. "התערבנו, אתה מבין. הוא חשב שאתה סטרייט, ואני חשבתי שאתה מעמיד פנים שאתה סטרייט, אתה יודע, כדי לפתות אותו למלכודת. אז..." הוא צחק בחוסר נוחות. "זו הייתה הסיבה שנישקתי אותך באותו לילה, לראות איך תגיב. ואז ירדת מהפסים ועזבת, אז... הוא ניצח."
"והוא זכה... בך?"
"כן." מני נראה נבוך יותר ממה שראה אותו הארי אי פעם. "כל מה שרצה, והוא רצה... חששתי שזה יהיה רעיון רע. זה היה כיף, עם זאת, ועבר כבר זמן מה מאז שעשיתי סקס עם מישהו חוץ מעצמי. וידעתי שהוא היה מעוניין בך, אז אולי אמרתי כמה דברים עליך ועליו, בזמן ש..." הוא כופף את ראשו, מסמיק.
הארי גיחך. "למעשה הוא הפסיק בהתערבות, אתה יודע."
מני גיחך. "הוא יכול להחזיר לי מאוחר יותר. הסתבר שזה היה לטובה, למען האמת. הוא לא נלחץ אחר כך, אז ידעתי שסוף סוף התגבר עליי. זה נשמע הזוי, אבל למען האמת זה הקל על הדברים בינינו."
הארי הניד את ראשו. "אני לא מאמין שאתה לא הומו." הוא גיחך, לא יכול לעצור את עצמו. "אפילו לא ביסקסואל?"
"אני אפילו לא בטוח מה זה אומר," מני נאנח. "היינו נאהבים במשך כמה חודשים, והסקס היה בסדר, אבל... פשוט לא הייתי מתאהב בגבר אחר. זה היה רק סקס בשבילי, והוא רצה יותר."
הארי זקף גבה. "אבל חשבתי..." נדמה שהוא איבד את היכולת לבטא את מחשבותיו. "הוא רצה יותר?"
מני חייך, חיוך עקום בצורה שובת לב. "כל הקטע של `בלי מחוייבות` היה חלק מההצגה, כדי לפתות את קולבי. זה היה גם מנגנון הגנה, אני חושב. סקס חסר משמעות היה טוב יותר מאשר להשאר לבד, בשבילו. הוא ממש תלותי, אתה יודע."
הארי התחיל להרגיש קצת מסוחרר עכשיו. "אוי, אלוהים," מלמל. "הוא בהחלט הצליח לעבוד עליי."
מני חייך, למרות שהיה זה חיוך עצוב. "הלוואי שיכולתי לאהוב אותו בחזרה, אבל... זה לא מה שעושה לי את זה. זה היה נורא לצפות בו עובר תהליך של הרס-עצמי בחודשים האחרונים. הוא אומלל, ובודד, והוא שונא את זה."
"זה לא חייב להיות ככה," הארי אמר. "אתה תראה לו את ההסכם, נכון? הוא יכול לחזור, ו..." הוא עצר, נושך את שפתו.
השתרר רגע של שקט, והארי הרגיש שרגשותיו נעכרים שוב. אסור לו לתת לעצמו לחשוב כך. הוא לא צריך להרשות לעצמו לקוות.
"הוא חושב שהוא מתאהב בך," מני לחש.
הארי עצם את עיניו, משדל את הדמעות לא להגיע.
"הוא היה הרוס הבוקר," מני המשיך, קולו רך. "אף פעם לא ראיתי אותו כל כך מדוכא. הוא אמר שהוא רוצה להתחבא ולעולם לא להמצא."
הארי קבר את פניו בידיו, המום. הוא היה כל כך קרוב לקבל את מה שאפילו לא ידע שרצה. אבל עכשיו... הוא נשך את שפתו, נחוש לא לבכות מול מני. הוא לקח נשימה רעועה.
מני הסיט את מבטו. "רציתי להרוג אותך, אתה יודע. אבל למרות הכל, הוא עדיין רצה לוודא שאתה בטוח. הוא רצה שתלך הביתה, שם אתה פחות פגיע. הוא אילץ אותי להבטיח לקחת אותך לתחנת מפתחות המעבר בעצמי."
גרונו של הארי צרב, והוא התרכז בלנשום. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שדראקו היה כה פגוע. "הכל היה אי הבנה," לחש. "אבל מאוחר מדי עכשיו, לא?"
מני נאנח. "אני אדבר איתו, הארי. אראה לו את ההסכם ממשרד הקסמים, ואת כל מה שפוענח. אבל אני לא יודע אם הוא יסתכן בזה שוב. יש לו הרבה מה להפסיד."
"לא," ענה הארי, מנגב את עיניו ומביט לעברו של מני. "יש לו הרבה מה להרוויח. אם יישאר כאן, אילו מן חיים יהיו לו? הוא יצטרך לברוח לעד. הוא תמיד יהיה לבד." הארי משך בכתפיו, ומשך באפו. "אני יכול לעזור לו, מני."
"אתה חושב שאתה יכול להציל אותו, לא?" נימתו של מני לא הייתה שופטת.
"אני יודע שאני יכול," ענה הארי. "אם רק ייתן לי הזדמנות."
***
הארי חלם את החלום שוב. הוא הלך במורד מסדרון חשוך בהוגוורטס, למרות שלא היה זה אותו מסדרון כמו בדרך כלל. למעשה, התחוור לו שהוא היה קרוב לספרייה. רון ישב על הרצפה איפשהו למטה, קרוב לצינוק. הארי תהה אם הוא צריך ללכת למצוא אותו.
העששית שלו כל הזמן נכבתה, והוא עצר להדליקה עם שרביטו שוב ושוב, אך הוא לא יכול היה לראות הרבה. הוא המשיך ללכת. הוא פנה מעבר לפינה ומצא את עצמו מביט בדלת עצומה. הוא דחף את הדלת, אך היא לא נעה. הוא הצביע עם שרביטו עליה, והתחוור לו ששכח את הלחש.
***
12 בפברואר, 2004: יום חמישי
הארי שם את הבגדים היחידים שלו בתעלת הכביסה שוב לפני שהלך לישון בלילה שעבר. להקלתו, הייתה חבילה עטופת נייר על השולחן כשהתעורר. הוא התקלח והתגלח, אפילו שלא היה צריך – הוא מצא את לחץ המים מרגיע. כשהיה לבוש, אסף את חפציו וירד במורד המדרגות, מקווה שיוכל לזכור את הדרך למשרדו של מני.
ג`ק פגש אותו בחצי הדרך ולקח אותו לחדר ישיבות קטן, שם ססיליה, מני וג`רמי כבר חיכו לו.
"קפה?" שאל ג`ק. הארי הניד את ראשו. אפילו ריח הקפה הזכיר לו את דראקו, והוא לא היה בטוח שיוכל להתמודד עם שתייתו. הוא התיישב ליד השולחן, מחייך לעבר כולם בברכה.
"ישנת טוב?" מני שאל. הארי הנהן, מבחין בכך שהיה זה נכון. "אנחנו צריכים להביא אותך לתחנת מפתחות המעבר בעוד כמה שעות," מני אמר, מציץ בשעונו.
"טוב, בוא ניגש לעסקים, אם כך," ססיליה אמרה, פונה להארי. "למחלקת הקסמים של ה-FBI אין כרגע הסכם שיתוף מידע עם אגף החקירות של משרד הקסמים. היינו רוצים לשנות את זה."
הארי הנהן, שוקל את דבריו בקפידה. "זה מעבר לסמכותי ליצור הסכם כזה בשם אגף החקירות, אבל אני יכול להעביר הלאה את המסר."
"קיווינו שתסכים לשמש כמקשר בין שני הארגונים, למעשה," ססיליה המשיכה. "יחד עם מני, כמובן."
הארי הביט לעברו של מני, שצפה בו בזהירות.
"אצטרך לדבר עם המנהל באס," הארי אמר. "והשר פאלין, גם כן. יש לו קשר טוב יחסית עם המזכיר לענייני קסמים של ארה"ב, והיה לי הרושם שהוא לא מעריך את ה-FBI יותר מדי לאחרונה."
ססיליה ומני החליפו מבטים. ג`רמי כחכח בגרונו. "המצב הפוליטי מורכב, בלשון המעטה. אבל העובדה שאני פה יכולה להדגים שהסכמים כאלה יכולים לעבוד."
"אגף החקירות וה-FBI שיתפו פעולה בעבר," אמר מני, "אבל זה היה לפני שנים. היינו רוצים לבסס מחדש את הקשרים האלה, לפתוח משרד בלונדון, ולחלוק מקורות כדי לשפר את המאבק באיום אוכלי המוות בשתי הארצות."
הארי נאנח. "אעשה מה שאוכל כדי לשכנע את העמיתים שלי. אני מתחיל לחשוב שהיחסים שלנו עם ה-CIA עיוורו אותנו."
"אני חייב להסכים," ג`רמי אמר. "אני לא מתיימר להציע שיש אוכלי מוות שעובדים בממשלה שלכם, אבל –"
"אני כן," נחר הארי בבוז. הוא תהה למה הנושא אפילו לא עלה לאחרונה, למרות שלפני שנים תמיד חשדו בזה. הם פשוט המשיכו להם מאז שהמלחמה נגמרה, כאילו שהכל היה בסדר. הוא עצמו עשה זאת גם, התחוור לו, אבוד במבוך של ספקות עצמיים ועימותים אישיים. "לעזאזל," מלמל. "מה פספסנו?"
"גם אנחנו פספסנו את זה, הארי," ססיליה אמרה. "היה שקט מדי בשנים האחרונות, ולאחרונה, הפכנו לשאננים. אוכלי המוות יוצרים מספיק צרות כדי למנוע מאיתנו לחשוד, אבל אני חושבת שהם מתכננים משהו."
"משהו גדול," לחש הארי. "אתם חושבים שדראקו יודע מה זה?"
מני נאנח והסתובב אל הארי. "אני לא יודע. ואם כן, הוא לא מספר לנו. הוא לא מספר לאף אחד."
הם היו שקטים למשך רגע. "קולבי האניק נמלט אתמול," ססיליה אמרה. "כשהצוות הגיע, לא נותר זכר ממנו. אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי הדירה שלו, אבל הוא לא חזר."
"אולי הוא מת," מני הסתכן.
"אני בספק," הארי אמר. "לוציוס מאלפוי לא יהרוג מישהו שכל כך שימושי לו. עדיין לא, בכל מקרה." הוא פנה אל ססיליה. "אני מסכים שהארגונים שלנו יכולים להרוויח משיתוף פעולה, עם זאת, ואני מוכן לעזור ליצור אותו. מה התנאים שחשבתם עליהם?"
שעתיים מאוחר יותר, הם סיימו לכתוב הצעה שהארי יחזיר יחד איתו. הוא הכניס אותה לתרמילו, שהיה ריק חוץ ממנה. הוא הותיר אחריו את כל המידע המודיעיני שאגף החקירות פקסס לו, כמחווה של רצון טוב. הם גם ניסחו תוכנית כדי להתחיל לחקור השפעה פוטנציאלית של אוכלי מוות במשרד הקסמים. הארי יעמוד בראש החקירה הזו, יחד עם עזרה מה-FBI – ומהרמיוני ומספר עמיתים אחרים בהם ניתן לבטוח, או לפחות כך קיווה.
"כדאי שנלך," מני אמר ברגע שהארי נפרד מססיליה וג`רמי. מני עמד ללוות את הארי לניו-יורק, מסיבות בטחוניות.
"אני לא צריך שמרטף," הארי רטן, למרות שלא הפריע לו הליווי. הוא עדיין לא הפנים את העובדה שהוא חוזר הביתה, לבדו. בלי דראקו.
"לא, אתה צריך שומר ראש," מני ענה, עם שמץ של הומור. "אסור שאוכלי מוות יחטפו אותך מנמל התעופה."
הם הלכו לחדר המעבר ביחד, הארי שקוע במחשבות לאורך כל הדרך.
"אתה בסדר?" מני שאל כשפתח את הדלת בדחיפה. החדר היה ריק, הקירות והרצפה חשופים. הארי נזכר בחרדה שחש כשמצא את עצמו שם פחות מעשרים וארבע שעות קודם לכן.
"כן. לא." הארי משך בכתפיו. "אני לא רוצה לעזוב, לא כשהכל כל כך מבולגן."
מני חייך. "אני יודע, הארי. תן לו זמן, בסדר?"
הארי לא היה בטוח שיוכל לזכור איפה הייתה תחנת מפתחות המעבר, אז מני הציע לעזור לו להתעתק לשם.
"לא עשיתי כל כך הרבה התעתקויות צד-לצד כבר שנים," הארי גיחך כשצעד לעבר זרועותיו של מני.
"אתה פשוט לא יכול להוריד ממני את הידיים, זה הכל," מני הקניט.
"אתה באמת לא הטיפוס שלי, אתה יודע," הארי השיב.
רק כשעמדו בטרקלין תחנת מפתחות המעבר של חברת וירג`ין, התחוור להארי שהוא באמת עוזב. הוא לא נתן לעצמו לחשוב על זה כל הבוקר, אבל עכשיו, הנה היה כאן. הוא יהיה בלונדון תוך חצי שעה. הוא נשם עמוק, אך זה לא עזר. אם מני הבחין בשינוי הפתאומי בהתנהגותו, הוא לא אמר דבר.
כמו שהגורל רצה, הייתה זו אותה סוכנת נסיעות – האשה שהזכירה להארי את צ`ו כשהגיע – שבירכה אותם לשלום. היא הייתה מאוד יפה, הארי חשב, למרות שהוא לא ממש הרגיש את אותה צביטת כאב בבטנו עכשיו. הוא לא חשב על צ`ו יותר מדי מאז שהגיע לכאן, למעשה. הוא שלח מבט לעברו של מני וראה שעיניו היו מקובעות על חזהּ.
"אתה באמת סטרייט, מה?" הארי לחש כשהאשה פנתה ללכת. מני רק מצמץ אליו בתגובה.
להארי לא היה קל יותר בהכרח להשתמש במפתח מעבר עם מישהו אחר – הוא עדיין שנא את זה. ישנם קוסמים חזקים מאוד שמסוגלים להתעתק למרחקים גדולים, אך הארי מעולם לא ממש שקל לנסות ללמוד. אם הוא יהיה המקשר בין ה-FBI ואגף החקירות, עם זאת, אולי יאלץ לשקול זאת.
הדיילת הגישה להארי את הדיסק שהיה מפתח המעבר, מזהירה אותו שהעזיבה תתרחש עוד דקה. הדיסק היה גדול יותר מזה שהחזיק כאשר השתמש במפתח מעבר לבדו. הוא צעד לתוך המעגל המצוייר על הרצפה, ומני הצטרף אליו, מושיט יד לאחוז את הצד השני של הדיסק. הארי שמר את עיניו מקובעות על הלוגו של וירג`ין כשחיכה.
"עשר שניות," הדיילת צייצה. "נסיעה נעימה." הארי לא הגיב, סופר בראשו. שמונה שניות, ואז יהיה בניו-יורק. חמש שניות, ואז יהיה במרחק של 3200 ק"מ מכאן. שתי שניות, והוא יפסיד את ההזדמנות ל-
הוא הרגיש את בטנו מתנודדת, ואז הוטח כנגד מני במשך מספר שניות ארוכות לפני שרגליו נגעו במשטח שוב. הם עמדו בטרקלין מפתחות המעבר בשדה התעופה על שם קנדי. הארי הרגיש מבולבל, כרגיל, אך מני לא נראה היה מושפע. אמריקאים בטח רגילים להשתמש במפתחות מעבר על פני כל המדינה הענקית שלהם, חשב הארי. מני מסר את הדיסק חזרה לדיילת, שבירכה אותם לשלום על בואם לניו-יורק בטון שלא העיד על התלהבות כלשהי מהגעתם.
הם חצו דרך קהל של אנשי עסקים לעבר הטרקלין של העזיבות הבינלאומיות, אף אחד מהם לא מדבר. מני נותר קרוב להארי והביט מסביבו, אך לא נראה מודאג יתר על המידה. הם מצאו מושבים בטרקלין מספר שלוש, יושבים רחוק ככל האפשר משאר הנוסעים הממתינים.
מני החל לפטפט באופן שהיה כמעט לא אופייני לו, מספר להארי על המסעדות החביבות עליו בניו-יורק, ככל הנראה מנסה להסיח את דעתו של הארי ממחשבותיו. זה לא עבד.
"אתה יודע," הארי קטע את מני כשהתחיל להתפלסף על מסעדות סטייקים בניו-יורק, "קיוויתי לפחות לראות אותו שוב לפני שאני עוזב."
מני מצמץ לעברו, מופתע משינוי הנושא הפתאומי. "לא בטוח עבורו ללכת לשום מקום כרגע, אתה יודע."
"כן, ברור," אמר הארי. לפתע הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה של להיות רחוק כל כך מדראקו. אתמול לפחות הם היו באותה עיר, עד כמה שהארי ידע, אבל עכשיו... התחוור לו שהוא נוגע שוב בצמיד, והוא הוריד את מבטו אליו. "אולי כדאי שאתן לך את זה כדי שתיקח איתך בחזרה," אמר. "אבל אני לא יודע איך להוריד את זה."
מני בחן את הצמיד לרגע ומשך בכתפיו. "אין לי מושג. אף פעם לא ראיתי אותו מוריד את זה בכל הזמן שהכרתי אותו. הוא התקלח עם זה, ישן עם זה – עשה הכל."
הארי הרגיש רעד קל למחשבה שהיה לו משהו שהיה שייך לדראקו – משהו כל כך חשוב. "הוא אמר שאמא שלו נתנה לו את זה."
מני הנהן וליטף את הצמיד באצבעו. "הוא אמר לי שזה עבר בירושה במשפחה שלה במשך מאות שנים."
"אוי, אלוהים," הארי גנח. "אני לא יכול לשמור את זה!" הוא ניסה למשוך את הצמיד שוב, אך ללא הצלחה.
מני הניח יד על הצמיד, מרגיע את ניסיונותיו. "הארי, אני חושב שהוא התכוון שתשמור אותו."
הארי בלע את רוקו. למה שדראקו ייתן לו משהו כל כך יקר ערך, בדיוק ברגע שחשב שהארי בוגד בו?
"חוץ מזה," מני גיחך, "אם הוא באמת רוצה את זה בחזרה, הוא פשוט יאלץ לבוא ולקחת את זה בעצמו."
הארי ניסה לחייך באומץ.
"הארי פוטר לשער העזיבה בבקשה," הכרוז אמר.
מני נרתע. "בוא פשוט נדביק עליך שלט דפוק, למה לא?" הם נעמדו, והארי נאנח; הוא באמת לא רצה לעזוב. "הם ישלחו אנשים שיחכו לך, נכון?" מני שאל. הוא נראה עצבני.
הארי הנהן. "כולל השר פאלין בעצמו, אני מאמין. אין מה לדאוג."
הם הלכו לשער. הדיילת עצרה את מני לפני שנכנס, לכן הארי חזר אחורה מבעד לדלת הכניסה והושיט את ידו.
"תודה," אמר. "על הכל."
מני התעלם מידו ומשך אותו לחיבוק במקום. "אני מבטיח שאנסה להכניס בו קצת הגיון, בסדר?" לחש. הארי הנהן כנגד כתפו, בולע את הרגשות שעלו בגרונו. "ואדבר איתך בקרוב." הוא שחרר את הארי ופסע לאחור.
הארי הצליח לחייך לפני הסתובב ונכנס לשער.
"שלושים שניות," הדיילת ייסרה אותו, מצביעה על הדיסק שנח על השולחן. ברור היה שאינה רוצה להסתכן בטעות בטיול ללונדון אם תביא לו אותו בעצמה.
הוא לקח אותו וצעד למעגל העזיבה. תוך פחות מדקה, הוא יהיה בחזרה בלונדון, ובמרחק של כמעט חצי עולם מדראקו. לא היה לו מושג אם אי פעם יראה את דראקו שוב, וחלק ממנו רצה לשמוט את מפתח המעבר, לצאת מחוץ לשער, ולאלץ את מני לקחת אותו לדראקו באמצעות לחש אימפריו.
"עשר שניות."
הוא הרים את מבטו וקלט מבט חטוף בפניו של מני דרך הדלת הפתוחה. מני חייך בעצבות ונפנף. הארי הרגיש את המשיכה המעיקה מאחורי הטבור, ועצם את עיניו. הוא הטלטל, רוח ואור מתערבלים מסביבו ועוברים אותו. נדמה היה שזה נמשך יותר מהמסע הלוך, והוא החל להיות עצבני. בדיוק כשעמד להתחיל לדאוג באמת, הכל הואט ורגליו נגעו בעדינות ברצפה. בשדה התעופה הית`רו בוודאי התקינו סוף סוף את בולמי הזעזועים ששמע את חבריו לעבודה מדברים עליהם ליד מתקן המים.
"הארי!" הוא פקח את עיניו רגע לפני שהרמיוני התקילה אותו. היא נלחצה אליו בחוזקה, שדיה נמחצים כנגד חזהו. הוא החליק את זרועו סביב מותניה, מבחין כמה שונה הרגיש לו הגוף הנשי. הוא עצם את עיניו שוב, שאף את ניחוח שיערה, עדיין מסוחרר מהשפעת מפתח המעבר הטרנס-אטלנטי. היא הידקה את ידיה סביבו פעם נוספת לפני שפסעה לאחור והביטה עליו. הוא נרתע, מבין שלא התקשר אליה מאז שגורש ממלונו.
"אני מצטער," אמר, ורכן קדימה לנשק את לחיה.
"אתה לבד," היא העירה. "מה קרה עם מאלפוי?"
"אני צריך לראות את באס ופאלין מייד, ואז אסביר הכל."
"שלום, הארי," פאלין אמר, מציץ עליו מעבר למסגרת הדלת. הוא סרק את החדר גם כן, ונראה מאוכזב במקצת למצוא אותו ריק מלבדם. "חשבנו שניתן להרמיוני הזדמנות להלקות אותך על כל הדאגה שגרמת."
"הייתה לי סיבה טובה, אדוני," הארי אמר, מיישר את כתפיו.
חיוכו של פאלין דעך למראה הבעתו של הארי. "אני מבין שמאלפוי הצליח לחמוק?"
הארי הניד את ראשו בתגובה. "אני מקווה שאתה מוכן לעבוד עד מאוחר הלילה. יש לנו הרבה על מה לדבר."
עיניו של פאלין הצטמצמו. "זה לא יכול לחכות לבוקר?"
"אני מעדיף לא לחכות," הארי אמר. הוא פנה אל הרמיוני, שהביטה בו בסקרנות. "אני יכול לפגוש את הצוות הבכיר מחר בבוקר?"
היא הנהנה. "אני אתקשר לכולם הלילה."
הארי הסתובב חזרה לפאלין, מחווה בידו לעבר הדלת. "אחריך, אדוני."
פרק 10
