דוני מאושרת בתחילת הסיפור. היא רגע לפני סיום כיתה א', למעשה, זהו יומה האחרון בכיתה א'. אבל הכל משתנה,
כאשר אביה עובר תאונה קשה.
וכאילו לא מספיק, כמה פרקים לפני אנחנו קוראים על אמא של דוני, שנפטרה בהיותה ממש קטנה ואביה מספר לה על כך והיא נזכרת כיצד הוא בכה.
את הבשורה על התאונה מבשרים לה בזמן השיעור והילדים יודעים שקרה משהו רע אצל דוני. בהמשך היא תקבל מכתבים מחבריה
לכיתה. מכתבים מנחמים וכנים. סבתה מגיעה לקחת אותה מבית הספר והיא צריכה לעבור להתגורר עם סבה וסבתה כל עוד האבא בבית-חולים.
בהמשך אנחנו נקרא על כך שגם בתקופה בה אמה חלתה לאורך זמן היא שהתה אצל הסבים.
לפחות יש לה את שני השרקנים שלה... וגם חתול.
דוני מתמודדת עם הפציעה של אביה. היא מתעקשת להגיע לבית החולים ולראות אותו. והיא צודקת! ברגע שהיא מדברת אליו ומפצירה בו להתעורר,
הוא אכן פוקח עיניים.
היא חוותה גם פרידה כאובה מחברתה הכי טובה אלה-פרידה שמה, שלא המשיכה ללמוד איתה בכיתתה ועברה למקום אחר. מה עוד יכול לקרות
לילדה הכי מאושרת, כביכול...? בסופו של דבר, הסבתא חושבת על רעיון נהדר- דוני תיסע אל חברתה הכי טובה אלה-פרידה ותשהה איתה שם
בבית הקיץ שלהם.
לאורך השנה דוני כותבת ספר על חוויותיה והאירועים שהיתה בהם מאושרת (אולי זו היתה מטלת כתיבה של כל בני הכיתה) , וכך הוא נקרא :
"כשהייתי הכי מאושרת". אבל, היא לא מסיימת את הספר בעקבות התאונה של אביה. מה היא כעת יכולה לכתוב. האופק לא ברור. אבל ההזמנה אל חברתה
גורמת לה השראה והיא מסיימת את הספר בחוויה טובה, כמה היא וחברתה דומות וכמה היא שמחה לנסוע אליה.
כך בעצם מסתיים הסיפור, כסיפור על סיפור, כשלאורכו היא נזכרת בחוויות המאושרות שבחייה לצד הדברים הקשים שחוותה, כאשר היא מוקפת בבני
משפחה, בחברים ואף בבן-דוד עליז.
האיורים מתוקים להפליא, דוני חמודה מאד. האיורים מרגשים ברגעי הבכי של דוני, בחיבוק השרקנים, בכתיבת סיפורה כאשר השרקנים סביבה וגם החתול.
איור המבוגרים כגון המורה, הסבא והסבתא, האבא, כולם מאויירים בחן ובהומור (המורה).
זו ילדה שקל מאד לחבב, להזדהות עימה, לעבור איתה רגעים קשים אך גם לגלות שיש בה הרבה אופטימיות ושמחת חיים. למרות הנושאים הקשים העולים בסיפור, זוהי השתקפות של מציאות. הסיפור יכול לתת כוח לילדים שמתמודדים עם קשיים ולחוות קשיים של אחרים וכיצד מתמודדים הם עם הצרות. ולמרות העצבות שעולה בעקבות האירועים המסופרים, הספר עדיין מעלה חיוך עם סיומו.
דוני נזכרת בעוד חוויה כואבת - כשניקבו לה חורים באוזניים. אך מייד היא נוגעת בעגילי יהלומי הזכוכית ונהיית שמחה. כך יוצא, שכל חוויה כואבת מתאזנת בחצי הכוס המלאה...
זו הבחירה שלנו על איזה חצי להסתכל.....
זהו הספר השלישי בסדרה מצליחה בשוודיה, בכיכובה של דוני והוא מתורגם כעת לעברית. מומלץ לראשית קריאה! (גיל שש ומעלה).
כשהייתי הכי מאושרת, מושלם למתחילות ולמתחילים לקרוא! כתבה: רוסה לגרקרנץ,איירה: אוה אריקסון, משוודית: דנה כספי, הוצ' ידיעות אחרונות ספרי חמד טל-מאי, עורך: יותם שווימר, 2017, 123 עמ'
, 2014, ROSE LAGERCRANTZ. SIST JAG VAR SOM LYCKLIGAST IILUSTRATIONS EVA ERIDSSON