בסדר, אז החלטתי לעשות ניסיון עם קטע קצרצר כדי לראות אם זה הולך או לא. אני עומדת לקרוא לזה קטע קצרצר ולא קטע קצר, כי זה פשוט לא נראה לי ארוך מספיק בשביל להיחשב קצר XD
אז הנה זה.
~*~
עכבר קטן ולבן, בעל זוג עוניים כהות ונטולות אישונים, מנסה לטפס מתוך כלוב הסורגים המלבני אליו הוכנס בבוקר יפה אחד ומאז לא יצא ממנו עוד. ילדה קטנה מביטה בו נאחז ברשת האלומיניום, חוטמו מפשפש אחר פתח יציאה לא קיים, וצוחקת מהתנוחה הכמעט אנכית שבה הוא נמצא. ממקומי לצד הדלת, חצי בחדר וחצי מחוצה לו, אני מסתכלת עליו, ועיניי מתקהות למראה תמימותו של היצור הקטן. כמעט מיד מבטי הופך כלוא בתוך התהומות האינסופיות הטמונות בתוך החיים הקטנים האלה, אשר עיניהם בוהקות בנחישות וגופם מפרכס אנא ואנא בחוסר אונים משווע.
הוא מזכיר לי את עצמי. הוא מזכיר לי את כולנו. רק שהכלוב שלנו הוא העולם השלם, ואף אחד עוד לא גילה מיהי אותה ילדה הצוחקת לאיד עלינו.