יש לו - שיר

כן, כן, החופש גדול הכי מאכזב שהיה לי בשנים האחרונות. המוזה שלי מידרדרת... אני פשוט מחכה שזה ישתפר כדי שאולי חלק מהחופש הזה יוכל להיות מוקדש למשהו מועיל.

אניווי, השיר(?) הזה מדבר על מלחמה, על מוות (כתוצאה ממנה) ועל התמודדות עם מוות וכולל בתוכו לוויה, ככה שאם הנושאים האלה קשים למישהו - אל תכפו את הקריאה על עצמכם. אני מבינה. חוץ מהאזהרות... טוב, אני מניחה שזה אחד השירים הקשים שתמצאו בבלוג הזה, אפילו ביחס אליי, ולמרות שאין כאן יותר מדיי תיאורים של מלחמה או מוות או מי יודע מה שבדרך כלל מצפים לראות בשיר שכולל את כל האזהרות האלה (אפילו סיימתי אותו באופן יחסית אופטימי, לדעתי) - הוא עדיין משהו שאני בטוחה שלא קל לקרוא. 

האמת שכתבתי אותו מתישהו ב- 2014 ומאז אני עורכת אותו שוב ושוב ושוב, אבל היום הסתכלתי עליו והחלטתי שאני רוצה שהוא יהיה מפורסם. אני לא ממש בטוחה אם לקרוא לו שיר או קטע במבנה מיוחד, כי יש כאן די הרבה מלל. אז אני אשאיר את זה ככה בינתיים, אבל אשמח לשמוע את דעתכם.

~*~