בקיצור: בן גוריון וז'בוטינסקי ישבו יחד, ודנו, והגיעו להסכמה – אבל ידם של המתנגדים גברה. $$$ [3412]
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
קטע זה הינו דף מתוך הספר "רצח ארלוזורוב עוד חי", ספר על פרשת רצח ארלוזורוב, אותו אני כותב חלקים חלקים, ויתפרסם בדפוס כאשר יהיה גמור. כל הקטעים שכבר כתבתי מופיעים בבלוג הזה, ורשימה שלהם מופיעה בכתובת:
כאשר הרשימה מסודרת לפי סדר הופעתם בספר לכשיופיע.
ההסכם שלא אושר
בהזדמנות הזאת שיצא הספר "בן-גוריון – דמותו של מנהיג", סיפרה של פרופ' אניטה שפירא, מצאתי לנכון לחזור לפרשת ההסכם של בן גוריון וז'בוטינסקי, הסכם שנחתם בלונדון בשנת 1934, ונדחה במשאל של חברי ההסתדרות – הסכם שמהווה בעצם את אקורד הסיום בפרשת "רצח ארלוזורוב". אני מספר את הסיפור כפי שפרופ' שפירא מספרת אותו, ורוב דבריה אמינים עלי.
בן גוריון הפך לראש המחלקה המדינית של הסוכנות הציונית, תפקיד ראשון במעלה בתנועה הציונית. זה גרם לשינוי בראיית העולם שלו. קודם הוא היה מנהיג פועלים ועכשיו מנהיג האחראי לגורל עמו, וזאת בשנות השלושים, בתקופה שבה גאתה האנטישמיות ברבות ממדינות אירופה, לא רק בגרמניה, שבה עלה היטלר לשילטון. וכמנהיג אחראי הוא הבין שהוא חייב לקבל את הצעתו של פנחס רוטנברג ולשבת לדון בהפסקת המלחמה בין הרביזיוניסטים לבין חברי ההסתדרות, מלחמה שרק מזיקה לעם היהודי. זה היה שינוי של 180 מעלות, שלא הובן, ולא התקבל על ידי חבריו בהסתדרות.
באוקטובר 1934 הגיעו ז'בוטינסקי ובן גוריון ללונדון וקיימו סידרת פגישות, בעיקר בדירה של ידידים, פגישות שבהן ישבו שעות ארוכות יחד וליבנו את כל הנושאים שבמחלוקת. הם גילו כי בנושאים רבים הם מסכימים, וגם בנושאי המחלוקת העיקריים – ניתן להגיע להסכמה, שתימנע את המאבק ואת האלימות, שבין שני הצדדים. המפתיע הוא שבמהלך כל השעות הארוכות של ויכוחים, שני המנהיגים הגיעו להבנה ולקשר טוב ביניהם. שפירא מצטטת (בעמ' 86) את הדברים, היוצאים מן הלב שכתבו השניים זה לזה. בן גוריון כתב על "מתוך אמון הדדי ומתוך כבוד הדדי הניעה אותנו למאמץ משותף" וז'בוטינסקי ענה לו: "אני מתרגש עד עומק מהותי בשומעי, אחרי שנים כל כך רבות – ואיזה שנים! – מלים כמו 'חבר וידיד' מפיך אתה".
שניהם ראו במטרה הסופית את הקמת מדינה יהודת בארץ ישראל. הפער הגדול ביניהם היה בצעדים שיש לנקוט בעתיד הקרוב. בן גוריון ראה את העיקר בתוכנית התיישבות גדולה בארץ. ז'בוטינסקי ראה את העיקר בפטיציה של העם היהודי לחבר הלאומים ולאומות העולם. כותבת שפירא: "ההבדל בין איש הציונות המעשית, הרואה את העיקר בהנחת היסודות לקיום היהודי בארץ, לאיש הציונות המדינית, המאמינה בהשפעה המגית של המילים, על דעת הקהל העולמית". פה אני מוכרח לתקן את שפירא. ז'בוטינסקי ותלמידיו מעולם לא האמינו "בהשפעה המגית של המילים". ההבדל ביניהם היה בשאלה האם להתמקד ב"הנחת היסודות לקיום היהודי בארץ", בתנאים שבהם שילטונות המנדט הבריטי מקשים מאוד על העלייה היהודית ועל ההתיישבות של היהודים בארץ - תוך שמירה על יחסים טובים עם הבריטים, או התמקדות במאבק בדעת הקהל הבריטית והעולמית, תוך לחץ על הממשלה הבריטית, כדי להגיע למצב שבו תתאפשר עלייה יהודית והתיישבות של היהודים בארץ ישראל.
שלושה הסכמים הניבו הפגישות הללו. ההסכם הראשון היה על הפסקת האלימות בין שני הפלגים בישוב היהודי בארץ. ההסכם השני היה על הפסקת מניעת העבודה מן הבית"רים והימנעות של הבית"רים משבירת שביתות של ההסתדרות. ההסכם השלישי, שלא נחתם, היה על נושאים ציוניים.
בן גוריון וז'בוטינסקי עברו מהפך בראיית העולם שלהם במיפגשים הללו, אבל כל יתר מנהיגי ההסתדרות, וכל יתר מנהיגי הרביזיוניסטים, לא עברו את המהפך הזה. השינאה ההדדית, שמילאה את ליבותיהם, נשארה בעינה. ז'בוטינסקי נאלץ להיכנס למסע שיכנוע קשה, שרק בסופו אושרו ההסכמים בוועידת הצה"ר (הציונים הרביזיוניסטים) בכינוס העולמי השישי שלהם בקראקוב. בהסתדרות המצב היה שונה. לצידו של בן גוריון התייצבו ברל כצנלסון וחבריו של בן גוריון מן העליה השניה. אבל נגדו התייצבו יצחק טבנקין, מנהיג "הקיבוץ המאוחד", ומאיר יערי עם יעקב חזן, מנהיגי "השומר הצעיר". חברי ההסתדרות, שלא הבינו למה עליהם להשלים עם הרביזיוניסטים השנואים, רוצחי ארלוזורוב, שוברי השביתות – הצביעו במשאל בין חברי ההסתדרות נגד אישור ההסכמים ברוב לא גדול: 16,474 נגד 11,522 בעד ההסכם.
לימים הצטער בן גוריון, שלא עשה מאמץ גדול יותר לשכנע את חברי ההסתדרות בנחיצות ההסכמים הללו. אבל את הנעשה לא ניתן היה להשיב. שתי התנועות, הרביזיוניסטים ותנועות הפועלים, המשיכו במסלול של פילוג ומאבק אלים. ז'בוטינסקי החליט על פרישה מן ההסתדרות הציונית, דבר שאת מניעתו רצה בן גוריון להשיג בהסכמים בלונדון. הוקמה הצ"ח, הסתדרות ציונית חדשה. הוקם האצ"ל, שאנשיו פרשו מן "ההגנה". אומרת שפירא: "ההסכם תויק ונשכח, אך היתה לו השפעה בחיי הישוב. מאז ואילך לא חזרו ההתנגשויות האלימות בין בית"רים לפועלים, ואלה האחרונים לא שברו שביתות". גם פה אני נוטה שלא להסכים איתה: "הסזון" היה אקט של אלימות מן הקשים שידעה התנועה הציונית, אבל הוא התרחש שנים רבות לאחר הסכם ההוא שלא אושר, כך שיש משהו בדבריה של שפירא.
עוד
עוד על הסכמי לונדון בוויקיפדיה, ערך מושקע ומפורט, בכתובת:
ובבלוג הזה, על המחזה "הילכו שניים יחדיו" של א.ב. יהושע בכתובת:
ועוד התייחסויות בכתובות:
על הספר שלי
קטע זה הינו, כאמור, דף מתוך הספר "רצח ארלוזורוב עוד חי", ספר על פרשת רצח ארלוזורוב, ספר שתוכן העניינים שלו מופיע בכתובת:
אם הגעתם לדף הזה מן הרשימה הזאת, לחצו על כפתור חזור (Back, הוא הכפתור עם חץ שמאלה, בפינה השמאלית עליונה בדפדפן), כדי לחזור לרשימה ולעבור לקטע הבא ברשימה.
אם ברצונכם לקבל את הטיוטה של הספר הזה, בקובץ אחד, שכולל את רוב הקטעים שהופיעו כאן, שלחו בקשה לדוא"ל שלי, שנמצא בדף:
ואני אשלח לכם את הקובץ בדוא"ל.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 580,302 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: רצח ארלוזורוב, ברית הבריונים, רביזיוניסטים, הסטוריה, בן גוריון, ז'בוטינסקי, הסכם 1934, רוטנברג, הצ'ח, אצ'ל, יצחק טבנקין, מאיר יערי, יעקב חזן,