היא במרפסת הפנטהאוזבקומה ה-11 של מלון דן פנורמה. נוף פנורמי מהמם נשקף מולה, כל ירושלים העתיקה באורות מנצנצים, צבעוניים. הרגשה של עיר אחרת. יום אחר, עולם אחר. רק לפני פחות מחודש נרצחה ילדה מול המלון הזה ממש. נדקרה בשנאה לעיני חבריה שעדיין מתקשים להתאושש. משאירה פצע מדמם וחלל שילווה אותם לעד. נלקחה ממשפחתה החמה, האוהבת ומשאירה בהם חלל עמוק לא ניתן לריפוי.
במרפסת המלון ריח הגחלים ועשן הבשרים אופף אותה. ארוחת ערב חגיגית לחברה. הסובבים אותה שותים, מפטפטים בהתרגשות, לבושים יפה. היא תוהה כמה אירועים כאלו יהיו לי עוד. כמה פעמים עוד אוכל מזון כזה וכזה. טועמת מהכל ללא תיאבון. משוחחת בלי התלהבות. מחייכת כלפי חוץ אבל בתוכה סערה ובלבול. הבדיקה תתרחש רק מחרתיים, עדיין לא התקבלו תוצאות אבל יש לה הרגשה שהיא חולה. מי יודע כמה זמן זה מקנן אצלה בגוף? אולי כבר שנים? כבר שבועות ואולי חודשים שהיא מתעוררת מכאב קודח בגב. גם להסתובב במיטה כואב. מוצפת זיעה קרה היא מנסה להמשיך לישון עוד טיפה. להצליח לחלום עוד קצת. בייאוש ובעיניים נפוחות היא קמה. הכאב מכניע אותה. מתיישבת קצת. לאחר זמן מה זה עובר והיא שוכחת. נזכרת שוב בבוקר הבא, והבא אחריו, וככה שבועות. בדיקת הדם הדאיגה את הרופאה שלה ואת האותופד.
מהדסה התקשרו מיד לתאם לה בדיקת מיפוי עצמות. היא הופתעה מהמהירות. מישהו מנסה להגיד לה משהו והיא לא מבינה? הגוף אומר לה משהו והיא לא מבינה. הימים טסים. בלי לשים לב היא מעשנת יותר. עובדת על טייס אוטומטי. מעבירה מאות אלפי שקלים בעבודה בעיניים עצומות. דווקא השעות האלה הן המרפאות ביותר, חזרתיות, חלל מוכר, תקשורת קבועה. יש להן הרגל לשיר עם הרדיו וכששלמה ארצי שר "אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר" שתי היושבות לצידה שרו איתו והיא התחילה לבכות בסתר. מנסה מהר לנגב את הדמעות כדי שלא יראו כמה היא מפחדת. שלא יהיה טוב, שיהיה רע ויחמיר. שהילדים שלה יהיו לבד. שהיא לא תהיה לצידם. שהיא לא תראה אותם. תחוש אותם. תיגע בהם עוד.
פוחדת שהיא לא תאהב יותר. לא תמצא לעולם את האהבה שהיא רוצה. פתאום הכל נראה לה שונה. אחרון. סופי. זמני. היא בידיים של משהו גדול ממנה.
כשהוא ביקש שוב ושוב להפגש ראתה את הכל אחרת. הפסיקה לשפוט כל כך ולהחמיר איתו. פתאום הוא נראה לה חסר בטחון וצמא לאהבה כמוה. פחות מתוחכם אולי אבל הכנות שלו נגעה לליבה והיא הלכה אליו. הוא נרדם מיד אחרי ששכבו והיא לא. הפציר בה להישאר לישון איתו אבל היא רק התעטפה בחיבוק שלו הכבד והדובי. שאפה את הריח שלו וחשבה לה שזה כמעט רגיל. כמעט חיים. כמעט שגרה של גבר ואשה.