הלילה חלמתי חלום מוזר. חלמתי שאני הוא המלך מידאס בכבודו ובעצמו (או אולי אחד מצאצאיו או לפחות קרוב רחוק שלהם או של שכן שלהם).
בחלומי חלמתי שדיוניסוס נתן לי עוד משאלה אחת, אך כשהתעוררתי מהחלום שבתוך החלום לא יכולתי לזכור מהי המשאלה הזאת.
קיוויתי שלא ביקשתי שוב שכל דבר שאגע בו יהפוך לזהב...
יצאתי לי מארמוני (שנראה כמו דירת שני חדרים ישנה) אל העולם הרחב ונחרדתי לגלות שבחוץ הכל היה זהב!
הלכתי לי לים להשתזף ונוכחתי כי קרני השמש הן בצבע זהב.
ילד קטן עם ניגש אליי וכשהרמתי את ידי כדי ללטף את תלתליו, גיליתי כי הם בצבע זהב.
האם הכל זהב?
ברחתי משם אל הפרדס (כמו גנב שנמלט ממקום הפשע) ולפתע תקף אותי רעב.
רציתי לקטוף פרי מאחד העצים. קיוויתי לתפוח, אך מה רבה הייתה חרדתי כשגיליתי שעל העצים היו רק תפוחי זהב!
התחלתי להתרחק מהפרדס. זה היה יום חם – אפילו שרבי – ולכן החלטתי לשכב לנוח איפשהו. חיפשתי מסביב מקום להניח את ראשי וגיליתי שאני מוקף בשיבולי זהב.
רציתי לקטוף פרי מאחד העצים. קיוויתי לתפוח, אך מה רבה הייתה חרדתי כשגיליתי שעל העצים היו רק תפוחי זהב!
התחלתי להתרחק מהפרדס. זה היה יום חם – אפילו שרבי – ולכן החלטתי לשכב לנוח איפשהו. חיפשתי מסביב מקום להניח את ראשי וגיליתי שאני מוקף בשיבולי זהב.
מה לא הייתי נותן כדי לשכב ביום חם שכזה בחנות המכולת במקרר של המרגרינה והחלב!
האם הכל זהב?
חזרתי מהשדות אל הרחובות העמוסים אנשים. תיארתי לעצמי שכולם יהיו היסטריים בגלל שהכל מסביב הפך זהב, אך להפתעתי לא נראה שהם שמו לב למשהו יוצא דופן. כולם נראו טרודים בענייניהם.
רציתי לגשת אליהם ולומר להם:
" איזה ליל, איזה ים
איזה צל, כמה חם
הסתכל, בן אדם
כן, הכל זהב, הכל זהב!"
" איזה ליל, איזה ים
איזה צל, כמה חם
הסתכל, בן אדם
כן, הכל זהב, הכל זהב!"
אבל התאפקתי ושתקתי. חששתי קצת מהתגובה.
יצאתי מהעיר שוב וחזרתי לכיוון הים. אמנם מזג האוויר היה עדיין שרבי אבל כמעט היה אפשר להריח את הסתיו.
חששתי מאוד שמא פתאום יתחיל גשם ואגלה שהוא גם מזהב...
מבט אחד על חוף הים אישר לי כי גם החולות שם עשויים מזהב.
מה אפשר לעשות נגד זה? אולי לחטוף רבמטיזם יעזור?
מה אפשר לעשות נגד זה? אולי לחטוף רבמטיזם יעזור?
האם הכל זהב?
ישבתי לנוח קצת בצל. עצמתי את עיניי כדי לא לראות את כל הזהב מסביב וכנראה שנרדמתי, כי שוב חלמתי חלום (בתוך חלום): ראיתי פתאום שערי זהב גדולים שדרכם פוסע המון אדם בשבילי זהב, כולם מחייכים בחיוכים רחבים – והשיניים שלהם מזהב...
שאלתי אותם מיהם והם ענו לי שהם הצדיקים וכעת הגיע תור הזהב.
התעוררתי בבהלה (מחלום אחד, אבל עדיין הייתי שקוע בחלום המקורי) ותהיתי – האם הכל זהב?
ושוב התעוררתי בבהלה, הפעם מהחלום האמיתי, כשזיעה קרה – אך לא זהובה – מכסה את מצחי.
הסתכלתי מסביב והכל היה נורמלי.
יצאתי לי לרחוב – והכל היה נורמלי. אנשים הלכו ברחוב טרודים בענייניהם ולא היה שום דבר חריג מסביב.
מאוד התחשק לי לגשת אליהם ולומר:
" איזה ליל, איזה ים
" איזה ליל, איזה ים
איזה צל, כמה חם
תשתולל, מטומטם
תתבטל עם כולם
תצלצל ככה סתם
תסתכל, בן אדם
כן, הכל זהב, הכל זהב"
אבל שוב הצלחתי להתאפק. מי יודע מי מהם ישלוף סכין (בצבע זהב או אחר) כשאקרא לו מטומטם.
מוסר השכל: לא כל הנוצץ סכין הוא
שבת שלום!
תודה לחיים חפר (האמיתי) שכתב את השיר המקורי ול – nnn fox - שהציע לי לכתוב עליו.
והרשומה המומלצת היא – זריחה בגראנד קניון - בבלוג של צלמת טבע