רגע אמיתי
כבר אחרי חצות,
את הירח לא כיבו עדיין.
לבד מול המחשב.
המסך קר, גם המקלדת.
ובתוך שפע הרעיונות.
"את" מרתיחה בי, את המחשבות.
צופה בך במדייה משוטטת.
עם כל מאן דהוא, מצ'וטטת.
ממתין בסבלנות, ללא קץ,
כמו כלב, המסמן גיזרה,
כשהוא משתין , על גזע עץ.
הנה, "גמרת"
ואני , לא הכילותי אותך עדיין.
מילותי נעתקות.
האם לאותת לך ?
או סתם לבהות במסך ולשתוק.
השחר באופק החל להחוויר,
אולי אשפוך לפנייך, את ליבי בשיר.
כנראה שאינך מבינה רמזים.
מעתה אכתוב לך רק דברים ברורים.
חשבון את יודעת ?
אם כך חברי אחד ועוד אחד.
והיי משוכנעת שעבורך --
אני האחד !
גידי.
