בצירוף מקרים יצא שיום הבטיחות בדרכים יצא על יום ההולדת של הבן .
בן 19. עומד להתגייס בעוד כשבועיים להנדסה קרבית על פי בחירתו.
מה זה בחירתו? עבר ניתוח אף והעלה פרופיל כדי להתגייס לחייל הזה.
'איזה טיפשים הם' נאנחו המנהלת שלי בעבודה והרופאה שבנה רוסטם לימד את הילד מתמטיקה לבגרות.
כעת רוסטם החביב נמצא במולדובה באוניברסיטה לומד רפואה יש עוד יהודי אחד איתו במחזור ואין בכלל אנטישמיות.
תכננתי את יום ההולדת שלו בקווים כללים אבל לקחתי יום חופש כי לא ידעתי מה נעשה ביום הזה רק ידעתי שזה יעלה לי ...
הוא כבר חודש 'חופר' לי על שעון שראה באינטרנט במבצע כי בחנויות הוא יותר יקר...(שימו לב לטקטיקה המשובחת שהוא מפעיל).
שעון גי שוק של לוחמים. רוב חבריו כבר התגייסו כי הוא דחה גיוס בגלל הניתוח באף ואנחנו מתעדכנים בשלומם ובקשייהם ועוקבים מקרוב אחרי סיפוריהם.
הוא מחלק את חבריו לשני סוגים: חברי ילדות מאילת. שהם היותר משמעותיים עבורו
וחברים חדשים מהשנים האחרונות בבאר שבע שהם אחלה
. אבל פחות איכותיים ומפותחים לטענתו.
אחד בדואי שחום יפהפה שבעת האחרונה סיפר לבן שהלך ברחוב עם חבר אתיופי ומישהו רץ לעברם בצורה חשודה .
מועאד מייד פתח עם הרץ בשיחה שוטפת בערבית וכשההוא שמע ערבית נרגע. ושאל אותם איפה יש הרבה אנשים? הם הצביעו בכיוון הכללי של הקניון וכשהתרחק מייד דיווחו למשטרה.
אחד גרוזיני שהבן צוחק עליו כשהוא מתקשר אליו ושואל 'מי זה'? ורק לפי השאלה הילדון מזהה שזה הוא כי מי עוד יתקשר למישהו וישאל אותו מי הוא? הרי אתה התקשרת...
אילן הזה מה שאני יודעת עליו זה שהוא עובד באתר בניה עם אביו וערבי השאיל מהם מקדחת בטון ולא רצה להחזיר אז'אילן פירק אותו מכות'
והילדון סיפר את זה בהערכה .
מה שמעיד על אופיו המתגבש של הילדון שמזלזל בנשים ובאינטליגנציה שלהן אבל מעריך את הכוח הגברי. כמו רוב בני ישראל.
אילן גם רוקד מילדות עם בני משפחתו בלהקת ריקודים גיאורגיים. והוא הראה לילדון סרטון ובו הם חתכו בחרבות חלות דקות. ושוב מוטיב העוצמה הגברית במיטבה. 'הם רוקדים בחרבות אמיתיות'.
מועאד ואילן טרם התגייסו. אבל עידן ילד באר שבעי צנום ודוחה למראה שהילדון סיפר שלמרות מראהו הוא דון ז'ואן בקרב בנות מסויימות שהילדון הודה שהן פרחות מטומטמות .התגייס למגב והוא עכשיו בירושלים .
'השבוע נתנו להם לבצע מעצרים כבר' מסר הילדון.
הקורס מזורז משהו בגלל המצב.
אחותו של עידן דנן , קטנה ממנו בשנה, ובעת שהילדון ישן לילה אצל עידן, התגנבה לחדרם וצילמה עצמה בתמונות חושפניות בפלפון של הילדון והוא נחשף למראות בעת שישבנו ביחד בסלון ושיחקנו 'מצודות' משחק איסטרטגי שהוא בדרך כלל מנצח בו בעיקר כי הוא מנחש איזה קלף דמות נמצא בידי כל אחד מהמשתתפים בדרך של היסק לוגי וספירת קלפים. בעוד שאנחנו עסוקים בלצורח ולצחוק ולנחם מי מהמשתתפים שפרץ בבכי כי בדיוק הרגו לו את הדמות בפעם השלישית כבר במשחק הזה...
פעם אחת ניצחתי אותו במצודות וגם ברוצח משחק קלפים כי אף אחד לא האמין שאימא היא הרוצחת. אבל בסיבוב אחרי זה כולם התנפלו עלי מייד והוציאו אותי מהמשחק ברוב חימה.
בקיצור הילדון לא התקדם עם האחות של עידן כי היא אחות של חבר . ויתכן גם שהיא נועזת מדיי והוא מעדיף מתוסבכות שבריריות עם רקע טראומטי שלא מתנפלות עליו בתשוקה.
חברי הילדות שלו מאילת הם
גיא ההיפר ילד תרבותי התגייס לגבעתי והם בחברון. אחרי 35 ימים רצופים שהם בשטח, גיא יצא סופש כי בעירנותו מנע פיגוע.
זיהה ערבי חשוד ועיכב אותו לחיפוש ונתגלתה עליו סכין. עבור כך קיבל צ'ופר ויצא הביתה.
הוא הרים טלפון לבן ומייד הוא התייצב בתחנה המרכזית בבאר שבע וישבו יחד לקפה ולעוגה ולשיחה צפופה.
הבן חזר ודיווח שגיא בסדר גמור וממש התרגל והסתגל. וטוב לו.
אמרתי שכמו שאני מכירה את חני אימו זה עולם אחר לחזור הביתה.
חני הבולגריה זה בן הזקונים שלה שהיא לא הרשתה לו ללכת לישון אצל חברים עד התיכון. ובכל שישי הלכו לאכול שניצלים אצל הסבתא הייקית מצד בעלה. והוא היה בחוג תאטרון ותמיד מורים פרטיים . בקיצר אתם מבינים את התמונה.
הבן חשב רגע ואמר אה...בגלל המעברים. בין הבית לצבא.
חבר אחר שלו בן של מורה בתיכון התגייס למחשבים והולך להיות ג'ובניק . בעצם שלושה חברים שלו שסיימו מגמת מחשבים.
זה המסלול שקיוויתי להעלות אותו עליו כי הבנתי שהמסלולים בתיכון אחר כך מצילים חיים של חיילים. מי להייטק ומי למוות.
אז מה הפלא שבאילת רוב ילדי מורות נכנסו למסלול הזה? בבאר שבע הכנסתי אותו למגמה הזו.
התגלה שהוא שונא את המגמה של המחשבים. ולא אוהב את הפריקים ואת החנונים. קרי כתת המחוננים שהוא שייך אליה.
ומעדיף לעשות קורס מעניין כדבריו של חבלה ופירוק מטענים ולמידת נקודות תורפה של מבנים ושל תנאי שטח.
מאשר לשבת במשרד ולתקתק . זה משגע אותו. שיש בכלל אנשים שאוהבים רק את זה ולא להיות בשטח עם חברים ולעשות דברים עתירי טטסטורון.
חשבתי שהוא בקטע של להתרחק מהמחוננים כי הוא רוצה לתפוס זיוני על. אבל אפעס. מסתבר שלא.
וחבר שלישי ביקר אצלנו השבוע אכל בנימוס כדור פלאפל חם ואמר שהם הולכים לאכול בחוץ. ככל הנראה בשר.
הוא תמה לשמוע שאני טבעונית וכשהסברתי שזה בגלל הבריאות וגם בכלל שהבנתי שלאוכל שלי פעם היו עיניים שם יד על הלב ואמר בחביבות שעם מי שמרחם על חיות הוא לא יכול להתווכח.
בדיוק נכנסו הילדים עם בייגל ומרמלדה ואמרתי שהנה הבשר שלנו בדיוק נכנס..
.הילדון צופף לעומתי גבות ותקע בי מבט מצמית. כי כלבים הוא מאד אוהב מילדות ולא מוכן שייגעו בהן לרעה.
בקיצר הוא התעורר בבוקר יום הולדתו ובא להתמתח אצלי במיטה ולראות לאן הרוח נושבת.
אחרי שכולם יצאו מהבית חוץ מילד מספר שלוש שקלט
משהו חגיגי מתבשל כאן ולכן ניסה להידבק אלינו גם.
הילדון העיף אותו בצרחות 'לך לבית הספר' ואני בינתיים שקלתי את האופציות. או קניות או שניסע ליום כייף בתל אביב.
הילדון לא היסס ותפסנו רכבת לאלנבי כשכל הדרך אנחנו מנקרים אחד את השניה בחיבה ומדברים על כל ההיסטוריה של היקום של עם ישראל של הממשלה של המשפחה ושלנו זו האישית.
ירדנו בתל אביב הלכנו לשרונה . ומייד פנתה אלי אשה ואמרה לי 'אני מכירה אותך'!
נבהלתי. היא שאלה אם גרנו באילת.
ובקיצר מסתבר שזו עובדת סוציאלית של משרד הבטחון והייתי מולה בקשר כשארגנתי פרוייקט של חונכים לנכי צהל.
היא גם מטפלת במשפחות שכולות בעיר אילת.
השתדלתי לא לראות במפגש איתה סימן מטרים למשהו ונפרדתי ממנה במהירות וללא חביבות. היא בוודאי לא ידעה מדוע.
אכלנו באיטלקיה ושתיתי כוס יין אדום מתוק שירד מייד לכפות רגליי .
מאחוריי ישבו בן קצין נשוי עם אימו ושוחחו בנחת .
בשולחן ליד חגגו מלא בנות חיילות מהקריה יום הולדת לחברתן בהפסקת הצהריים שלהן. היה לה כתר מקרטון ולכולן היו שיניים שטופלו בידי אורטודנט.
משם הבן ביקש שנגיע לחנות שעונים באלנבי. אז תפסנו אוטובוס והגענו למקום מטונף ממש מול בית האופרה שם ירדנו לים הוא שתה בירה אני הבטתי בצרפתים ששחו .
המקום היה ריק. ושקט. בכלל הכול היה שקט.
התפלאתי. תל אביב ויותר שקטה מבאר שבע או חוף הים באילת ואז הבנתי.
אין פה מוסיקה מבתי קפה. אין ערכות גועל קריוקי ומגברים לסלולרי. אין זיהום רעש. אפילו מכוניות לא צפצפו. תפסנו שלווה.
אחרי זה הלכנו את אלנבי ברגל. רחוב מעניין. התעכבנו ליד כל מיני חנויות ראווה. הבן הסתקרן איפה זה אלנבי 40 . את דעתו על האונס סיכם שמדובר בשרמוטה. אבל גם האנסים לא היו בסדר. כשראינו את הרחוב הסכמנו בינינו שזה רחוב שמושך אליו את עלובי החיים שמשתכשכים בביצות מוסריות ולכן אין פלא שזה קורה ומן הסתם קרה וימשיך לקרות עוד.
נכנסנו לקסטרו גברים היו מבצעים מהממים קנינו קפוצונים וחולצה עם עיגולים ושני סריגים. הוא הלך ומדד ובחר והתייעץ.
בינתיים המוכר החמוד בחור צעיר פתח איתי בשיחה וגילה שהיום הילדון חוגג יום הולדת ושהוא מתגייס בקרוב. הבחור אמר שממעיטים בערכם של התותחנים שהוא היה בתותחנים ושהיה לו שירות קרבי. ואיחל לילדון בהצלחה עם שמץ של יראה.
ובכלל כל מי שפגשנו באותו יום ושוחחנו אם זה שכנים של הבניין ואם זה נהג המונית בסוף התייחסו לבן ביראת כבוד שלא מצאה חן בעיני..
הייתי מעדיפה שיצחקו ויטפחו לו על השכם כעל מי שביצע מהלך מחוכם והצליח להתחמק ממשהו מסריח.
משם מצאנו את חנות השעונים ורכשנו את השעון.
משם היה לו עוד כוח אז נסענו לדיזנגוף סנטר שהוא מעולם לא הכיר
.נכנסנו לסרט של 'באבא גון'. מאחר וגם הילדון היה עסוק במאבק כוח עם אביו מאז שנולד ומאידך מזדהה מאד עם דמות המאצ'ו , ותמיד אמר שהיה רוצה כפות ידיים כמו של אבא כי יש לו כפות ידיים גדולות וחזקות ואילו לו יש כפות ידיים עם אצבעות ארוכות וחלקות . וכפות ידיים הרי מייצגות את העשיה בעולם ואת היכולת . ואם לא ראיתם אז מומלץ.
ולא רק יחסי אבות בנים מושפעים מהתסביך הזה של להנחיל דמיון בין הדורות גם בכוח. גם היחסים בין אמהות לבנות.
משם ירדנו אכלתי סושי צמחוני ותפסנו רכבת בחזרה.
לסיכום היה לנו יום בטוח בדרכים.
ואני מברכת את רכבת ישראל שהחליטה לתת לחילים לחזור ולנסוע ברכבות בימי ראשון. (הנהלה עלובה שנכנעה למאבק ציבורי אחרי שיצאה מסרוחה לאללה).
הרי משכורות של חייל קרבי זה פחות מחצי משכורת של בחור ישיבה.
אז למה לא לחרבן על הראש של החיילים עוד קצת?
ואני מאחלת לכל החיילים שלנו וגם לגיא ולעידן שלא ייפגעו בפיגוע דריסה.
