בקיצור:על אפליה עדתית ועל הדרכים להילחם בה. מאמר קצת ארוך, אבל הנושא חשוב. $$$ [2727]
- 947 איש כבר קראו את המאמר הזה -
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
ראיתם את הסידרה "השד העדתי" בטלביזיה? שמעתם את אמנון לוי? מה חשבתם לעצמכם? האם הרגשתם רגשי חרטה? האם הרגשתם זעם על החברה הישראלית? האם כעסתם על אמנון לוי וחבריו? מה עשיתם למחרת?
כמה עובדות
1. כאשר עמיר פרץ הצטרף לעמי איילון, במהלך הפריימריס ב"מפלגת העבודה", זה לא הועיל לאיילון - אלא הזיק לו.
2. מישל מלכה זכה בפיצוי מן "התעשיה האווירית", סכום של 50 אלף שקל, פיצוי על האפליה שבה טופלה בקשתו להתקבל לעבודה בחברה זאת.
3. השכר הממוצע של "מזרחי" נופל ב-25% מהשכר הממוצע של "אשכנזי".
4. כאשר נתנו למורים לתת ציונים למחברות של תלמידים שלא היו מוכרים להם, תלמידים בעלי שם מזרחי קיבלו ציונים נמוכים יותר, מאשר תלמידים בעלי שם אשכנזי – על אותן המחברות. מה שהפתיע את עורכי המחקר הזה היה – שגם מורים ומורות מזרחיים נתנו ציונים יותר נמוכים למזרחיים.
אלה העובדות. קיימת אפליה נגד מזרחיים. אמנון לוי העלה לדיון תופעה חמורה ומדאיגה. בכך הוא עשה לחברה הישראלית שרות חשוב. הסידרה של אמנון לוי הראתה לנו שיש תופעה כזאת, שיש בעייה. אבל הסידרה של אמנון לוי הציגה רק תמונה חלקית, היבט מסוים - וולא את התמונה השלמה. אמנון לוי לא דן במקורות ובהתפתחות של "השד העדתי", והעיקר – הוא לא דן בפיתרונות, באמצעים שיש לנקוט כדי להקטין את התופעה, ואולי אפילו לחסל אותה. שמענו רק שיום יבוא ומישהו ידליק גפרור והכל יתפוצץ. אבל איך למנוע את הפיצוץ? על כך לא נאמר דבר.
עדות שונות
הדיון בתוכנית של אמנון לוי עסק ב"מזרחיים". בכך הוא הכניס לאותו סל את כל בני העדות השונות: התימנים, העיראקים, הסורים, המצרים, המרוקאים, הטריפוליטאים, התוניסאים, האלג'יראים, הפרסים והוציא מהדיון את הבולגרים, היוונים והיוגוסלבים – משום שהוריהם באו מאירופה. בדיקה מדוקדקת היתה מגלה שיש הבדלים גדולים בין בני העדות השונות, בעיקר בתחושת הקיפוח שהם חשים. יתר על כן, הכנסת כל בני עדה מסוימת לסל אחד – אינה מדויקת. יש לי לא מעט חברים מבני העדות הללו, (מהם כמה שמשתתפים בבלוג הזה) כולם חכמים, כולם משכילים, כולם אקדמאים, כולם עובדים בשכר טוב. אף אחד מהם לא השמיע באוזני אף פעם אף טענה של קיפוח, או של דיכוי תרבותי. עד כמה שאני יודע, אף אחד מהם גם אין לו סיבה לחוש קיפוח. כלומר, לא כל המזרחיים במדינת ישראל סובלים מקיפוח ואפליה. ישנם מזרחיים ש"הסתדרו" היטב. כמה? איזה אחוז הם? איזה אחוז הם בכל עדה? ישנן הערכות שונות וזה נושא למחקר, שניתן לעשותו, שראוי אולי עשותו – אבל לטעון שכל המזרחיים מקופחים, זה פשוט לא נכון.
מי מקופח?
בין השופטים בבית המשפט העליון יש מעט מאוד מזרחיים. בין האסירים בבית הסוהר יש הרבה מאוד מזרחיים. כלומר יש פה תופעה שצריך להבין אותה. ישנה אוכלוסיה ש"מסודרת", של אנשים שיש להם משרות טובות, וישנה אוכלוסיה חלשה, של אנשים שאינם "מסודרים", האנשים בעשירונים הנמוכים, שעובדים בעבודות גרועות וזוכים לשכר נמוך. "המזרחיים" בישראל, חלקם שייכים לקבוצה הראשונה, וחלקם לקבוצה השניה. כמה? באיזה אחוזים? אינני יודע בביטחון, אבל מישהו פעם העריך שרק שליש מן המזרחיים שייכים לקבוצה השניה, קבוצת המקופחים ואילו לקבוצת המסודרים שייכים שני שליש מהמזרחיים בישראל. אינני יודע אם זה נכון, שרוב המזרחיים אינם מקופחים - אבל מה שחשוב הוא שרוב המקופחים הם מזרחיים. במילים אחרות, יש לנו בעייה, יש לנו תופעה, של קבוצה גדולה של אנשים שלא טוב להם, אבל זאת לא כל קבוצת "המזרחיים", אלא קבוצת החלשים, שמורכבת ברובה המוחלט ממזרחיים.
פריפריה
האם ניתן לאפיין יותר את קבוצת המקופחים? דומני, שרוב המקופחים גרים בפריפריה. כלומר, הבעייה שלנו היא בראש ובראשונה בעייה של המרכז מול הפריפריה. במרכז יש יותר עבודה. במרכז המשכורות גבוהות בהרבה. במרכז שרותי הבריאות טובים (ואורך החיים הממוצע גבוה יותר). חלק מהמקופחים גרים בשכונות העוני, של הערים העשירות. גם הם מתאפיינים בעבודה בשכר נמוך. שכר נמוך ותנאים גרועים הם חלק מהקיפוח, אבל מה שחשוב יותר זה החינוך. בחלק נכבד מעיירות הפיתוח ומשכונות העוני – החינוך הוא נחות. מורים טובים [[1 מורה]] מעדיפים ללכת ללמד תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות. כדי להביא מורים טובים למקומות רחוקים, ללמד תלמידים שקשה להשתלט עליהם – צריך לשלם להם משכורות גבוהות בהרבה, וזה לרוב לא מתקיים.
איך הגיעו לשם?
האנשים שחיים בפריפריה לא הגיעו לשם משום שחשבו שכדאי לגור שם. אין אף יהודי בישראל שאיננו צאצא של עולים חדשים, גם אם אחד מאבות אבותיו היה דור שביעי בארץ. אנשים עלו לארץ, התיישבו במקום מסוים, או שנשלחו ע"י המוסדות המיישבים לאותו מקום. רבים מאלה שהגיעו ב"עליה הגדולה" של שנות החמישים, או אח"כ, נשלחו לעיירות הפיתוח ולמושבים. נשלחו – זה תיאור קצת צמחוני. היו כאלה שאמרו להם ששולחים אותם לירושלים, או לתל אביב, ואחר הורידו אותם באמצע המדבר, הורידו ע"י הרמת קצה משטח המטען לזווית, ששפכה למטה את העולים שישבו על המשאית עם מזוודותיהם. הגיעו אז עולים רבים ולא היתה ברירה אלא לשלוח אותם למקומות הללו. היום אנו רואים עיירות פיתוח (לא כולן) במצב גרוע. אין עבודה, אין שרותים ברמה. צבי י' כסה טוען שהקמת עיירות הפיתוח היתה שגיאה וכי הוא אמר זאת לגולדה, אך לא שמעו לו. אם כך, ואם כך, צריך היום לטפל בעיירות הפיתוח ולטפח אותם, לשפוך שם תקציבים כמו שהושקעו בהתישבות ביו"ש - וזה אחד מהצעדים שיש לנקוט כדי לפתור את הבעיה שהסידרה של אמנון לוי הציגה בפנינו.
אמונה בעצמך
אבל היו כאלה שנשלחו לשם, ולא נשארו שם. הם עברו למרכז, או למקומות חביבים יותר. אם הם לא עזבו, רבים מבניהם, או מנכדיהם – עזבו. אם היינו עושים מחקר על אלה שעזבו ועל אלה שנשארו, סביר להניח שהיינו מגלים כי אלה שעזבו, האמינו ביכולתם להצליח, להשיג, ואלה שנשארו שם היו, רובם, אלה שלא האמינו ביכולתם לפרוץ את המסגרת שאליה נשלחו, או שלתוכה נולדו. וזאת אחת הנקודות החשובות בתופעה המגונה שאנו דנים בה – חוסר האמונה של אנשים להתקדם ולהגיע למקום טוב יותר. אומר בן דרור ימיני: אפשר ללמוד מאירופה. שתי קהילות של מהגרים הגיעו לאירופה: המוסלמים וההינדים. שתי הקבוצות סבלו מאפליה בוטה. המוסלמים נשארו במצב גרוע ואילו ההינדים התאמצו ויצאו משם. בניהם של ההינדים מצליחים היום באירופה, יותר מן הנוצרים הילידים ואפילו יותר מן היהודים. המוסלמים? הם נשארו בזבל, והם בוכים "אכלו לי, שתו לי". ההינדים עשו מאמצים עדי להיחלץ מן המצב הנחות. המוסלמים חיפשו אשמים. בן דרור ימיני, תימני, בעבר מראשי הקיצוניים בלוחמים נגד אפלית המזרחיים, טוען שרבים מן הדוברים הזועקים נגד אפלית המזרחיים, מתנהגים כמו המוסלמים באירופה.
סדר עדיפויות
שני שליש מהמזרחיים יצאו מהמצב הנחות והצליחו. שליש נשארו במצב "הדפוק". ואולי האחוזים קצת שונים, אבל זה לא מהותי. היו שהצליחו והיו שנשארים תקועים. אמרו כמה מהמגיבים לסידרה של אמנון לוי: המזרחיים - זה אתם אשמים! זאת תגובה נרגזת ומרגיזה. האנשים שנשלחו למחוזות רחוקים וקיבלו חינוך גרוע – הם אשמים בסיבלם? אבל ישנה נקודה, שעליה עמדו כמה מהמגיבים, ובה צריך לדון. סיפור אופייני: איש צעיר, מזרחי, שעובד בעבודה עלובה, בשכר נמוך. למה אינך מנסה ללמוד ולהתקדם? כבר הייתי בשנה ראשונה במכללה, אבל התחתנתי והחותנת שלי עמדה על כך שאני אפרנס את אשתי. נאלצתי לוותר ולעזוב את הלימודים. גם אמנון לוי עצמו מספר סיפור דומה: כשהוא החליט ללכת לאוניברסיטה ללמוד הסטוריה, כעס עליו אביו. הוא לחץ עליו שיבוא לעבוד עימו בעסק של התקנות. זה גרם לנתק בין לוי לבין כל משפחתו. אחותו יהודית אמרה: איך זה בחור בן 24 ועדיין לומד ואינו עובד? אמנון לוי עצמו מספר את הסיפור בכאב. "השתכנזתי". מה דעתכם, מי צדק?
לא כל ההורים המזרחיים היו כאלה? מספר נדב אבקסיס: "ההורים שלי באו מכפר שאין בו ביוב עד היום ואמא שלי אמרה: לדבר כזה אנו בחיים לא נחזור. ספר אחד בשבוע, חובה. והנה: כולנו, כל האחים, הצלחנו במה שאנחנו עושים. כל אחד יכול". שני שליש, ואולי פחות, מן ההורים המזרחיים שמו דגש על לימודים, ואיפשרו לילדיהם להתקדם. שליש בערך, לא ראו את חשיבות הלימודים. סדר העדיפויות שלהם היה שונה. הם החשיבו את יכולתו של אדם לצאת לשוק העבודה בהקדם ולהשתתף בכלכלת המשפחה. הם היו מוכנים להוציא הון עתק על שמחות, כמו חתונה, או בר מיצווה – אבל לא על שליחת הנער ללימודים מחוץ לפריפריה הנחשלת שלהם. הנער? אולי הנערה? באותן משפחות עם סדר עדיפויות לקוי (לדעתנו) גם מעמד הנערה היה גרוע. אישה צעירה צריכה להתכונן להתחתן ולהיות עקרת בית טובה ואמא טובה – לא לפתח קריירה. וכשהאמא איננה משכילה, הסיכוי שילדיה יהיו משכילים הוא נמוך יותר.
מתנדבים
כשאתם שומעים את ד"ר הני זוביידה ואת חבריו, אתם מבינים שהיה בישראל מאמץ מכוון של האשכנזים להשאיר את המזרחיים במצבם. לא נחשלים, כי אם מנוחשלים. האם אתם מאמינים שישבה מועצת זקני האשכנזים והחליטה על דיכוי של המזרחיים? היו לא מעט ניסיונות לצאת לעזור לאנשים בפריפריה. יש גרעינים שיוצאים לעיירות הפיתוח, לקדם את האוכלוסיות המקומיות. היו מתנדבים שבאו לשם לפרויקטים, או סתם ללמד בבתי הספר. היה פרויקט "בויאר", בו נערים מוכשרים מעיירות הפיתוח נלקחו לפנימיה בירושלים, בה זכו ללימודים ברמה גבוהה, והדרך להצלחה נפתחה בפניהם. ישנו "פרויקט הבוגרים" באונ' בן גוריון, בו מקבלים אנשים צעירים, שאין להם בגרות, מלמדים אותם ומביאים אותם ללימודים באוניברסיטה. אבל כמה מאלה שהיו בפרויקטים הללו – זועמים. הם כועסים על כך שניתקו אותם ממשפחותיהם וגרמו להם "להשתכנז". כלומר, לא מדברים על המאמצים שנעשו לקדם את "המנוחשלים" ורואים בכך ניסיון "לשכנז" את המזרחיים, ולנתק אותם מתרבותם.
תרבות "אשכנזית"?
זה מביא אותי לנושא של "התרבות האשכנזית". כדי להצליח בישראל, וגם בעולם כולו, אדם צעיר צריך להשתלב בתרבות מסוימת. זאת "תרבות אשכנזית"? ואולי זאת תרבות המערב, התרבות המודרנית. מי שדבק בתרבות המזרחית, בעיקר בתרבות האיסלם, יש לו סיכויים מעטים להצליח ולהגיע למקומות טובים. לימודים באקדמיה, או לצאת לעבודה – זה המיבחן. לפי אמנון לוי 25% מהאשכנזים הם בעלי השכלה גבוהה ורק 10% מהמזרחיים. וזה הסיפור. לימודים רציניים בתיכון ולימודים במכללה או באוניברסיטה – זה מאמץ נפשי גדול ומאמץ כספי עוד יותר גדול. זה מחייב סדר עדיפויות שונה, שהוא תרבות המערב.
אגב, גם "האשכנזים" היו צריכים לעבור שינוי תרבותי כדי להשתלב בתרבות המערב. התרבות האשכנזית המקורית, לא כולל את היהודים שכבר התפקרו ויצאו ממושבות היהודים במזרח אירופה, היתה של העיירה, בה רוב היהודים לא למדו לימודים גבוהים, עבדו כפועלים או כבעלי מלאכה, במסגרת דתית, ששמה את הדגש על לימוד התורה. זאת היתה תרבות היידיש. גם בעיירה במזרח האירופה נשים נידרשו לשבת בבית, לגדל ילדים – ולא לפתח קריירה. מאות אלפי היהודים שעלו ארצה, לפני קום המדינה, ועוד יותר אחריה, שגם הם נשלחו למעברות ולעיירות הפיתוח – היו צריכים לבצע את השינוי התרבותי. רובם אכן עברו את השינוי הזה. מעטים מהם הלכו לקיצוניות השניה וליצור את החברה החרדית, שתרבותה היא הניגוד לתרבות המערב.
המדהים הוא שהחרדים האשכנזים, הבזים למזרחיים ומפלים אותם – הצליחו להקים את תנועת ש"ס, שנושא המאבק למען המזרחיים הוא אחד הדגלים שהיא מעלה, אבל בפועל, תמכה בממשלה בכל ההחלטות שפגעו באוכלוסיה החלשה, וגם יש לה רשת חינוך, שמחנכת אנשים שלא ישתלבו בחברה מערבית "האשכנזית", החילונית.
שד או סוס?
המונח "השד העדתי" מרמז כאילו יש במדינת ישראל גזענות קשה, קבוצות גדולות באוכלוסיה שמקיימות "דיכוי עדתי" כמדיניות מקובלת. בואו נדון במונח "גזענות". גזענות היתה קיימת בגרמניה הנאצית, כאשר הגרמנים הטהורים, בני הגזע הארי, רדפו ורצחו את היהודים, בני הגזע השמי. גזענות קיימת גם היום בארה"ב כאשר רבים מן הלבנים, בני הגזע הקווקזי, בזים ומשפילים את האפרו-אמריקאים, בני הגזע השחור. האם זה מה שיש בישראל? בישראל כולנו בני הגזע השמי, ולכולנו ישנם אותם הגנים. יש לנו עדות שונות ויש התנהגות פוגענית על רקע עדתי, שניתן לקרוא לה "עדנות", אפלייה ושינאה של בני עדה אחרת, כמו גילנות, אפליה ושינאה של קשישים, וכמו מיננות, אפליה ושינאה של נשים, בשל מינן. "השד העדתי", גזענות? יש פה תופעה של "הסוס העדני", נושא שכמה אנשים, רובם בעלי כוונות טובות, מעלים אותו, כדי לקדם את הרעיונות שהם מאמינים בהם, ואת חבריהם לקבוצה – וגם קצת את האגו שלהם. גם ש"ס וגם יתר נושאי דגל המאבק נגד קיפוח המזרחיים – אינם מציעים שום הצעה קונסטרוקטיבית ואינם תורמים לתיקון המצב. שימו את עצמכם במקומו של אותו אשכנזי שצפה ברצינות בכל ארבעת פרקי הסידרה של אמנון לוי. מה הוא חש כשנגמרה הסידרה? מה הוא יכול לעשות? האם הוא אישית עשה משהו מכל הפשעים שמאשימים אותו בסידרה? האם רוב האשכנזים השתתפו בפועל בקונספירציה לדכא את המזרחיים?
מה כן?
"היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" – זאת היתה הסיסמה של ההשכלה, ושהיתה העיקרון שהדריך רבים מהיהודים באירופה. "היה מזרחי בביתך ומערבי בצאתך" – זאת הסיסמה שצריכה לעמוד בפני המזרחיים, ובמיוחד בפני האנשים שמשמיעים את דיעותיהם בפני הציבור הישראלי. חשוב לקדם את התרבות של כל אחת מעדות ישראל, להכיר את ההסטוריה שלה, את המוזיקה שלה ואת האישים הבולטים בה – אבל לוותר על סדר העדיפויות שאיפיין אותה. צריך להבין שאפשר לשלב את העיסוק בתרבות של לדינו, של ערבית יהודית, של מרוקאית יהודית (וגם של יידיש) עם החיים המודרניים, בעברית ובאנגלית. אפשר לשלב שמירת מיצוות עם מחשבים וחשיבה רציונלית.
נשארה הבעיה של האפליה הסמויה, של התופעה שלמזרחי קשה לקבל עבודה ומשכורתו תהיה נמוכה יותר מאשר "האשכנזי", כלומר המערבי. בן דרור ימיני מספר על זוג שהתאהבו, היא אשכנזיה והוא מזרחי. ההורים התנגדו בתוקף לנישואיהם, ואיימו שלא יבואו לחתונה. בסוף ההורים הגיעו לחתונה. הם למדו להכיר את חתנם ולאהוב אותו. הוא החליף את שמו לשם ישראלי. כשהפך לעו"ד מצליח – חזר לשמו המקורי. חלק מהסיפור הוא הנאמנות לשמות מזרחיים, שנתקלת באפליה הסמויה. חלק מהסיפור זה נישואי התערובת, של בני עדות שונות, שלפי המחקר של פרופ' יצחק גל-נור, מהווים 40% מהנישואים בישראל. פירושו של נתון זה היא שאנשים צעירים אינם חשים את תחושות הבוז שחשו הוריהם, ושהם לא מתחשבים בהוריהם, שעדיין חשים את התחושות המגונות ההן. זה אומר שיותר ויותר ישראלים כבר אינם מזרחיים, או אשכנזיים, אלא גם וגם. רובם מעדיפים להיות מערביים. מיעוטם מעדיף להזדהות עם תחושת המקופחות של המזרחיים. על עניין האפליה הסמויה ועל דרכי המאבק בה דנתי כבר במאמר קודם, והקישור מופיע בהמשך.
לסיכום: יש לנו בעיה וצריך לטפל בה, אבל לטפל בה בכרצינות ובמקורותיה – ולא רק להטיל אשמה.
עוד
על האפליה הסמויה תוכלו לקרוא בכתובת:
על נגד אפלייה עדתית, לא בעד ש"ס תוכלו לקרוא בכתובת:
את דברי ד"ר הני זוביידה תוכלו לקרוא בכתובת:
את תשובתו של גילי חסקין תוכלו לקרוא בכתובת:
על בן גוריון ועל היחס למזרחיים לאחר קום המדינה בכתובת
על ויקטור אלוש ע"ה ועל הפנתרים השחורים תוכלו לקרוא בכתובת:
על "הרחק מהמסילה" - ההתעלמות מהשואה בלוב ובתוניס תוכלו לקרוא בכתובת:
המלצה
אם לא קראתם עדיין, או שאינכם זוכרים את מה שקראתם מזמן, אני ממליץ בפניכם לשוב ולקרוא את מרכז מורשת יהדות בבל – מוזיאון יהדות עירק בכתובת:
מידע ש-7,701(!) איש כבר עיינו בו.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 499,898 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: אקטואליה, עדות המזרח, אמנון לוי, פוליטיקה, ש'ס, בן דרור ימיני, טלביזיה, תקשורת, חינוך, חרדים, איסלם, הינדים, אונ' בן גוריון, תרבות המערב, נישואין בין-עדתיים, מחשבות והגיגים, תקשורת – שקרים,