קבלתי על עצמי לכתוב בשרביט המכתבים- על פי המלצתה של יונה דורון
מכתבים.
כאלה ששולחים ומקבלים דרך הדואר . לא אימייל אלקטרוני , לא ווטסאפ טלפוני , גם לא 'הקיר' בפייסבוק....
מכתבים הם משהו נוסטלגי, משהו שהצעירים מאוד ביננו - אינם מכירים כל כך (אם בכלל).
תמיד היו משתמשים בכוח המכתבים להעביר הודעות, למסור מסרים, להצהיר הצהרות אהבה או שאר הודעות נחוצות לקיום קשרים בין אישיים מרחוק.
למכתב היה כוח עצום בעצם הקיום שלו. הכתיבה בעפרון או עט על דף נייר חלק , שנתלש ממחברת או
הוצא מתוך חוברת מיוחדת למטרה זו , שנקרא - בלוק מכתבים .
המכתב - כתוב באותיות מסודרות, ברורות עם המון תשומת לב ומחשבה על זה שיקבל את המכתב .
הספר סוד במשפחה של הסופרת יונה דורון - שאותו התחילה במכתב שקיבל בן לאחר מות אמו .
אל דף המכתב נשפכו מילים ואותיות הקרועות מתוך רגשות אהבה, או ידידות, או חברות, או געגועים ...
כאשר נגמרו המילים שבמחשבה והתמלא הדף החלק בשורות כתובות ובחתימת הכותב ,
הוקדש גם מעט תשומת הלב לקיפול הגליון הכתוב, הכנסתו למעטפה ,
כתיבת המען - והדבקת הבול על גב המעטפה בצד ימין למעלה....
ועכשיו צריך ללכת עד לתיבת הדואר האדומה הקרובה - ולהטיל אל תוכה את המעטפה/המכתב -
וזה הזמן להתחיל בהמתנה לתשובה שתגיע בעוד ימים או שבועות....
תלוי בשרותי הדואר ובדוורים......
אני הייתי שייכת לתקופה שבה לא עבר יום ללא כתיבת איזה מכתב או שניים ביום . (לפעמים אפילו יותר). בצעירותי היו לי המון 'חברים לעט' , כאלה שגרו בערים אחרות , או בקיבוצים, או ישובים כפריים שונים שחיו קצת אחרת מעירונית כמוני, (למרות שאולי לא כל כך 'אחרת' - אלא שלהם היו משימות קצת שונות בעשייה היום יומית . לי הרי לא היה שדה תותים לעזור לקטוף ליד הבית -אחרי הלימודים, או לול תרנגולות ענק שצריך לאסוף את הביצים משם...)
במכתבים - סיפרנו זה לזה את כל 'האירועים' שחווינו .
חברים לעט -קיבלו יותר אינפורמציה במכתבים שלי -הרבה יותר מאשר אני סיפרתי או דיברתי עם חברים בסביבה הקרובה לי.
לאחר נישואינו - מנהג המכתבים לא היה שונה ביננו האיש שלי ואני... ברור שכתבנו זה לזו - ובעיקר בתקופות פרידה בזמן מילואים ומלחמה (ועברנו כמה מלחמות הידועות כאן בארצנו).
לא עבר יום פרידה אחד ללא מכתב ממני - וגם ממנו - אלא... שאת המכתבים קיבלנו לרוב לאחר שכבר נפגשנו ויצא שקראנו ביחד את הכתוב .
לי היה 'צורך' נוסף וחשוב במכתבים - ובמיוחד אלו שהיו על המעטפות שלהם בולים. (בגלל הבולים - יצרתי קשרי חברות לעט עם אנשים מכול העולם.... עד שהופיעו המחשבים ועניין המכתבים הכתובים ביד הפכו להיות מכתבים מודפסים ... שהפכו אחר כך לאימיילים....ובזאת קצתי. החשק עבר.)