בקיצור: ממשלת ישראל גורמת לכך שישראל תצטייר בעולם כמדינת אפארטהייד. $$$ [3362]
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
"אנחנו מצויים בעיצומו של מאבק גדול שמתנהל נגד מדינת ישראל, מסע בינלאומי להשחרת פניה. הוא איננו קשור למעשינו: הוא קשור לעצם קיומנו!" כך אמר נתניהו. "העוינות לישראל בארה"ב גדלה פי עשר בשנת 2014" אמר פרופ' קרי נלסון מאוניברסיטת אילינוי, אחד הלוחמים נגד תנועת ה-BDS. האם נתניהו אינו מבין שלו ולמדיניות ממשלתו יש חלק בעליה הגדולה הזאת בעוינות לישראל? האם אתם מבינים שלנתניהו ולמדיניות ממשלתו יש חלק בעליה הגדולה הזאת בעוינות לישראל?
"צוק איתן" או מערכת הבחירות
בדיון בטלביזיה בערוץ 10, אמר מואב ורדי כי גל החרם, שאנו חשים בו בימים האחרונים, הוא תוצאה של "צוק איתן". לעומתו טען יוסי פרנק כי גל החרם הוא תוצאה של מערכת הבחירות. האמת היא ששניהם צודקים. במהלך הבחירות הצהיר נתניהו: "אם אני אבחר לראשות הממשלה – לא תקום מדינה פלסטינית!" ההצהרה הזאת שימשה הוכחה, לכאורה, לכך שישראל היא המונעת את השלום, ולא הפלסטינים. ביום הבחירות שלח נתניהו מסרון SMS למאות אלפי ישראלים ובו כתב: "הערבים נוהרים לקלפיות" וכך שיכנע כמה מאות אלפי ישראלים להצביע בעדו, אבל ההצהרה הזאת הרגיזה את ברק אובמה, נשיא ארה"ב, ושימשה הוכחה, לכאורה, לכך שישראל היא מדינת אפארטהייד. אחרי הבחירות חזר בו נתניהו מדבריו, אבל אף אחד לא קיבל את זה ברצינות, והנזק כבר נגרם. במהלך "צוק איתן", משך 50 יום, ראו בכל העולם, בכל מקלטי הטלביזיה בעולם, תמונות זוועה מעזה, איך ישראל הורסת בתים, הורגת אזרחים ורוצחת ילדים. 72 אלף בתים נהרסו ברצועת עזה, 2,200 פלשתינאים נהרגו, מהם 500 ילדים. אבל אף פעם לא הראו, בשום תוכנית טלביזיה, כיצד חמאס משגר 4,600 רקטות לעבר ערי ישראל, שכן אלה, ברובן, יורטו ע"י "כיפת ברזל", או נפלו בשטח פתוח ולא גרמו כל נזק. מבחינתנו, אנו הגבנו על הרקטות שנורו עלינו. מבחינתם של הפלשתינאים, הם הצליחו לגרום לישראל לייצר עבור ה-BDS סרטוני תעמולה נגד ישראל, ולהביא להקרנתם ברחבי העולם – משך חמישים יום.
ישראל כבר 48 שנים
"צוק איתן" ומערכת הבחירות סיפקו לאויבי ישראל נשק רב-עוצמה, אבל לא רק שני אירועים אלה. ישראל בונה התנחלויות בשטחי הגדה שנכבשו במלחמת ששת הימים. זה לא נראה טוב בעולם. מה שחמור יותר הוא המשך הבנייה בהתנחלויות המבודדות, מחוץ לגושי ההתישבות, במקומות שנועדו למנוע את הקמת המדינה הפלשתינאית (עם רצף בשטחיה) – וזאת ההוכחה הברורה לכך שמדינת ישראל היא המתנגדת לשלום. מדינת ישראל שולטת כבר 48 שנים בכל הערבים שיושבים בגדה, 2.6 מיליון איש, אינה מקנה להם זכויות אזרח, ואם המצב הזה יימשך - ישראל תהיה מדינה בה ליהודים יש זכויות מליאות ולערבים אין זכויות אזרח – וזה נקרא "מדינת אפארטהייד". דוברי ישראל טוענים כי תועמלני ה-BDS מפיצים שקרים. רבותי, מה שציינתי עד עכשיו – זה לא שקרים. זה אומנם לא כל האמת, אבל אלה עובדות, חצי אמת, שכל אדם ישר ששומע אותם מרגיש צורך לצאת לעזרת הפלשתינאים המסכנים ולהשתתף בחרם על ישראל, על מוצריה, על אמניה ועל המדענים החיים בה. אני מדבר על הסכנה של הצלחת הקמפיין של "מלחמת עולם נגד ישראל" כבר תשע שנים, מאז 13.7.2006. אירועים של חרמות מתרחשים כל הזמן, וחלקם מתוארים בבלוג הזה בכתובת
הממשלה החליטה עכשיו על קמפיין נגדי, כדי לשכנע את האנשים שה-BDS אינם צודקים. הממשלה הקצתה לכך 100 מיליון שקל. אבל אם אלה העובדות – יהיה קשה מאוד לשכנע את מאות מיליוני האנשים, צופי הטלביזיה בכל רחבי העולם, שה-BDS אינם צודקים. גם ההשוואה בין מצבם של תושבי ההתנחלויות לבין מצבם של הכפרים הערביים הסמוכים להן, גם השוואה זאת, בלי נופך שיקרי, מהווה ארגומנט חזק בשירות ה-BDS.
מה שהיה
קוראי הבלוג הזה אולי זוכרים את מה שכתבתי פה בעיקבות "מצור הכוסברה" על רצועת עזה, דו"ח גולדסטון (וההימנעות מלחקור את ההאשמות הכתובות בו) וכן "משט המרמרה" – כל אחד משלושת האירועים הללו הועילו לחמאס ולתומכיו להגדיל את העוינות נגד ישראל, בקרב צופי הטלביזיה בעולם, בקרב הצעירים בארה"ב, ובמיוחד בקרב הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות בארה"ב – אלה שיהיו מנהיגי יהדות ארה"ב בדור הבא. ואז בא "צוק איתן" והגדיל את העוינות לישראל פי עשר. ואז באו הבחירות בישראל, וה-BDS חשים הצלחה גדולה, הצלחה שדוברי ממשלת ישראל, וגם התקשורת הישראלית נוטים להמעיט בתיאורה ובחשיבותה.
נכון, האנטישמיות ושינאת מדינת ישראל הן הבסיס לגל החרמות ולעוינות נגד ישרעאל, אבל אלה מהוות רק חלק מהסיפור הזה. "איננו קשור למעשינו" אומרים נתניהו ואנשיו. לא נכון. ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ואהוד ברק תרמו לתופעה הזאת, וגרמו להתעצמותה בעשרות מונים. שורש הכישלון שלנו הוא בהפסקת מלחמת "עופרת יצוקה" לפני חיסול שילטון החמאס בעזה. מה שקרה לנו מאז (ברובו), כמעט כל הרעות אשר באונו, לא היו מתרחשות אם צה"ל היה משלים את המשימה ומחסל את החמאס ואת שילטונו ברצועת עזה. אבל מאז אנו הולכים מדחי אל דחי, וה-BDS הולך מהצלחה אל הצלחה.
למה אין עם מי לדבר?
אבל, תאמרו לי, אבו מאזן והפלשתינאים הם אלה שמונעים את השלום. נכון. לאבו מאזן, כמו לערפאת לפניו, יש קושי עצום, לבוא אל מיליוני הפליטים הפלשתינאים שיושבים במחנות הפליטים ברחבי המזרח התיכון, שיושבים ומחכים ל"זכות השיבה" (עליה מחנכים אותם מגיל הגן) – ולהגיד להם: אתם לא תשובו לבתים שאותם עזבו אבותיכם בשנת 1948. אבל כעת המצב הוא שגם אבו מאזן ואנשיו, וגם החמאס ומנהיגיו, משוכנעים בכך שאין להם שום סיבה לבוא ולנהל מו"מ עם ישראל על פיתרון של שלום. כל העולם רואה שנתניהו הוא המתנגד הגדול לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים - גם בבניה בהתנחלויות המבודדות, וגם בהצהרתו שלא תקום מדינה פלסטינית. בזמן "צוק איתן" היתה דרישה, גם בארה"ב, להפסיק לספק לישראל חלקי חילוף לנשק המשמש לה ל"הרג אזרחים פלשתינאים". מאז "צוק איתן" בכל מדינות העולם, פרט לארה"ב, דעת הקהל עוינת את מדינת ישראל. הפוליטיקאים - לא, אבל עם הזמן ייאלצו גם הפוליטיקאים להיכנע לדעת הקהל. לכן הפלשתינאים יכולים לשבת בשקט, ולראות כיצד ה-BDS, הולך ומתקרב למטרתו – חיסולה של מדינת ישראל, ע"י חרמות, כמו שחוסלה דרום אפריקה של האפארטהייד. זה לא יקרה מחר. זה לא יקרה בשנים הקרובות, אבל בעיניהם, בטוח שזה יקרה במוקדם או במאוחר. בעיניהם, ישראל כבר הצליחה לכרוך, במו ידיה, את חבל התליה על צווארה, והם רק צריכים לראות איך החבל הולך ומתהדק, איך עוד ציבורים ועוד מדינות מצטרפות לחרם. אני מקווה שהפלשתינאים טועים, וזה לא יקרה, אבל ממשלת ישראל עושה כל מה שהחמאס מבקש, מפציצה אלפי בתים שחמאס ירה מהם רקטות, בונה בהתנחלויות המבודדות ומצהירה (ציפי חוטובלי) שכל הארץ, מן הים עד הירדן, היא כולה שלנו.
הישראלים אינם מבינים
מה שהכי חמור בסיפור הזה שכמעט כל אזרחי ישראל אינם מבינים את המצב החמור בו אנו נמצאים, ואת המידרון שבו אנו מתגלגלים. אז בפיפ"א נמנעה המפולת, אבל הפלשתינאים הצליחו להביא את הנושא הזה לכותרות, להשמיע את האשמותיהם – וזה הישג תעמולתי לא קטן, גם בלי סילוקה של ישראל מן ההתאחדות. אז בקנדה החליטו עובדי הדואר שלא יטפלו בדואר אל ישראל וממנה. למי זה מזיז? אז מגדלי הפלפלים בערבה מתקשים למכור את תוצרתם בעולם. לא נורא. אז אמנים מהעולם מבטלים הופעות בישראל ואמנים ישראליים מתקשים להופיע בעולם בגלל הפגנות של פרו-פלשתינאים. ומדענים ישראליים מתקשים להשיג שיתופי פעולה ולפרסם את מחקריהם. זאת אנטישמיות ואין מה לעשות. אבל זה לא. זה אנחנו במו ידינו מסייעים לחמאס ול-BDS להציג אותנו כמדינת אפארטהייד. אנו במו ידינו הפצצנו בעזה, גרמנו למותם של 500 ילדים, ולא הבנו, שבכך אנו עושים את רצונו של החמאס.
עוד
מאמרים קודמים שלי בנושא הזה, מאז 13.7.2006, תוכלו לקרוא, אם תעשו קליק על התגית
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 575,026 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
תגיות: אקטואליה, פוליטיקה, מלחמת עולם נגד ישראל, ביבי, ברק אהוד, פלשתינאים, צוק איתן, עופרת יצוקה, תובנות, מחשבות והגיגים,