באת אלי מרוסק ... ואספתי את הרסיסים שלך מהריצפה ... אחד אחד ... חיברתי רסיס לרסיס ... ואיחיתי אותם עבורך ... וריפאתי אותך ... ונתתי לך קרקע בטוחה. כרית לישון עליה. צלחת לאכול ממנה. הרוותי את צמאונך. ניגבתי לך את הדמעות שלא ירדו. בלי שתרגיש. אך אבוי. לא נזהרתי והרסיסים שלך פצעו אותי. חתכו אותי. ולא שמתי לב. לא שמתי לב שדם החל לרדת מאצבעותיי. דם שנתפשט. אך הייתי עיוורת לו. לא ראיתי. הייתי עסוקה בלרפא אותך. והדם הלך ונתפשט גם ללב. וכשכבר הרגשתי בכאב - זה היה מאוחר מדי. שכבתי על רצפתי. מתבוססת בדם. בדם שלי ... מהרסיסים שלך ... 

חורף, יום ראשון..
דווקא ביום הזה, חבר לעבודה מחתן את הבת שלו.
מי לעזאזל עושה חתונה ביום ראשון?
אין דרך לברוח מהאירוע הזה וצריכים ללכת.

אנחנו מגיעים לאולם.
כולם יפים..יפות, לבושים במיטב הבגדים..
אבל היא בלטה מכולם.
בשמלה האדומה שלה.
דפקה הופעה.

בשמלת מיני אדומה...ללא שרוולים, שבירור לא נועדה לעונה הזו של השנה
היא נראית באמצע שנות ה 30 , שיער חלק שחור.
גוף חטוב ורגליים ארוכות...שמסתיימות בנעלי עקב אדומות ותואמות.
רציתם או לא רציתם, העיניים נמשכו אליה כמו מגנט.

נתקלתי בה כבר בבופה, מצחקקת עם מישהו לא מוכר שעמד בסמוך.
היא פוסעת לאחור ודורכת לי על הרגל.
אויש, סליחה...היא מחייכת ומתנצלת.
מניחה לי יד על הכתף , טופחת עליה.
לא נורא, אני מחייכת אליה בחזרה.
היא מפזזת הלאה ודמותה נעלמת בין שאר האנשים.

אז יש לנו טיקט שקיבלנו בכניסה.
הושיבו אותנו בשולחן 27.
עוד כמה חבר'ה מהעבודה..אבל כולם בני 60 פלוס.
השיחה בשולחן משעממת. רובה ככולה בענייני עבודה.
באים לאירוע..ומדברים על עבודה. משהו דפוק אצלם אלו.
מתנחמת בזה שלפחות זה לפחות ליד היציאה.
רחוק מהדי.ג'יי המעצבן שהעלה את הסאונד לרמות בלתי נסבלות.

מישהו מנסה להדחף במעבר הצר שבין הכיסאות מאחריי.
הכיסא שלי נהדף קדימה.
"למה בכח..?" אני אומרת ומפנה את ראשי.
זו שוב היא.
בשמלה האדומה.
"עוד פעם את?" היא מחייכת אליי. " וואי...מצטערת. אין לי מזל איתך" .
"אני אתי" היא פונה לשאר השולחן מציגה את עצמה.
"דברו איתי אם חסר לכם משהו" .
היא שוב נעלמת..
משאירה אחריה שובל של ריח בושם מתקתק.

תוך כדי שהמנה השניה מוגשת לשולחן, אני קמה והולכת לשירותים.
פותחת את דלת השירותים וצבע אדום מקבל את פניי.
היא בפנים, ליד אחד הכיורים. מתקנת את האיפור שלה מול המראה.
היא מפנה את ראשה לעברי..מזהה כעת.
"תקשיבי, אנחנו מוכרחות להפסיק להפגש ככה" היא אומרת לי.
-כן, פעם שלישית גלידה. " אני אומרת וצוחקת.

אני שואלת מה הקשר שלה לבעלי השמחה או האולם.
היא קרובת משפחה של החתן מסתבר.
עסקה לפני שנים בהפקת אירועים, אז המשפחה מינתה אותה לארגן ולדאוג לאירוע הזה.
"משפחה...את יודעת, אני לא יכולה להגיד להם לא".
היא שואלת באיזה צד של המוזמנים אני, וככה פתאום אנחנו מקשקשות לנו על הא ועל דא.
"רגע...אני מעכבת אותך..רוצי מהר לפני שיברח לך" היא צוחקת.
היא מניחה את ידה עליי, הודפת אותי לכיוון תאי השירותים.
אני נכנסת אל תא השירותים, יוצאת ממנו כדי לגלות אותה עומדת עדיין שם. מול הראי.
אני שוטפת ידיים והיא מקפלת את האיפור אל תוך התיק הקטן שלה.
היא מביטה במראה, מעבירה את שתי ידיה על השיער..
"נו...איך זה נראה, בסדר?" , היא פונה אליי.
"- בסדר? את מושלמת!" אני עונה..ואז מבינה גם מה אמרתי.

אנחנו מביטות זו בזו.
בלי מילים.
שנינו תוהות אחת לגבי השניה.
חושבות אותו הדבר..אבל אף אחת לא מעזה לשאול או להגיד מילה בעניין.

"את פה עם מישהו? שלא יחפש אותך.." אני שוברת את השתיקה.
"- אהה..ממש לא. אין לי גבר בחיים"  היא מישירה את עינה אל עיניי.
קיבלתי את התשובה שרציתי.
"ואת? את פה עם מישהו?" היא מבררת.
-הבעל שלי...
"שלא יברח לך" היא אומרת לי.
- הוא עד עכשיו לא ברח..אז הוג כבר לא יברח , אני עונה.
היא צוחקת בקול.
גם היא קיבלה את התשובה שרצתה.

דלת השירותים נפתחת ושתי נשים נכנסות פנימה.
היא אוספת את התיק הקטן שלה אליה, מוציאה ממנו חפיסת סיגריות.
"בואי.." היא אומרת לי, מושכת את ידי אחריה אל עבר היציאה מהאולם.
ידה האחת מנפנפת בקופסת הסיגריות..ובשניה היא מנפנפת להוא, מנידה בראש לאחר.
כולם ראו והבינו שהיא יצאה להפסקת סיגריה.
רק אני מבינה שמדובר במשהו אחר לגמרי.

התור ליד המעלית מסביר מהר מאוד שמפה לא תהיה ישועה.
אנו פונות לעבר המדרגות.
היא שמה פניה מטה,אני מושכת אותה מעלה..לעבר הקומה העליונה.
אנשים מטיילים מטה מההאולם לחניון ובדרך ההפוכה.
למעלה ריק..לא יפריעו לנו.

הקומה מעל היא קומת המשרדים של האולם.
גם שם יש תכונה של אנשים.
אנחנו מטפסות עוד קומה...מדלגות על פני המדרגות.
בקצה המדרגות דלת זכוכית מעוצבת...יש!!! היא לא נעולה.
אנחנו נכנסות פנימה אל המסדרון..הוא חשוך כולו.
אור קלוש שחודר מבעד לדלת מאיר את פניה כעת.
עיניה ופניה בורקות.
אם מהתרגשות ואם מהאיפור שעליהן.

שבריר של שניה חולף ואנחנו כבר נצמדות בנשיקה ארוכה
לשונה חודרת בזריזות אל בין שפתיי..חוקרת.
ידיי מחליקות אל ישבנה, ידיה אוחזות בכתפיי, מצמידות אותי אליה.
אנחנו מתנתקות לשאוף אוויר.
החזה שלנו עולה ויורד בהתרגשות.
אני הודפת אותה כעת כך שגבה הקיר.
ידיי עוברות על שיערה, מלטפות את פניה.
היא אוחזת בידי האחת, לוקחת אותה ומכניסה את האגודל אל פיה.
ידי השניה ממשיכה מטה.
אני מעבירה אותה על שדיה..מתעכבת עליהן.
לוחצת...מועכת.
פטמותיה מתקשות כעת אל מול בד השמלה.
שפתיי נצמדות אל צווארה.
אני שואפת לתוכי את ניחוח הבושם המשכר שלה.

ידי נכנסת אל מתחת לבד השמלה הצמודה שלה.
אני מושכת אותה מעלה..מגיעה אל המפגש שבין ירכיה.
החום שנובע ממנה עוטף את ידי.
האצבע שלי מפלסת כעת את דרכה מבעד לתחתון שלה.
אני מגששת כעת..
אצבעי שוקעת...טובעת בתוך הרטיבות שמקיפה אותה.
היא פולטת אנחה כבדה.
שיניה מתהדקות על האגודל שלי.
אני משעינה את ראשי על שדיה.
אני יכולה לחוש בהלמות ליבה .
האצבע שלי נעה בתוכה.
מחליקה פנימה והחוצה מבעד לשפתי הכוס שלה.
היא שוב נאנחת..קצב נשימותיה מתגבר.

אני מוציאה את אצבעי מתוכה.
היא עטפה ברטיבות דביקה, נוצצת בתאורה הקלושה.
אני מעלה את ידי, מורחת את הרטיבות הדביקה על שפתיה.
שפתיי נצמדות אליה שוב בנשיקה...טועמת אותה.

היא אוחזת בראשי..אנו מביטות זו בזו.
עיניה נעצמות לאיטן..והיא דוחפת את ראשי מטה.
"בבקשה...אני חייבת.." היא ממלמלת.
ידי חודרות מבעד לשמלה שלה, אוחזות בגומי המתוח של התחתונים שלה.
אני מושכת אותם מטה...כמעט עד הסוף..אבל רק כמעט.

ידי מרימות את השמלה האדומה שלה מעלה ופי נצמד אל הכוס שלה.
הריח שלה מכה באפי.
קצה לשוני פוגש בדגדגן שלה.
כתשובה...הברכיים שלה קורסות וכושלות.
ידיה אוחזות בשיערי, מצמידות את פניי חזק יותר..עמוק יותר.

היא פולטת כעת אנחות וצווחות קטנות של עונג
אני שולחת את ידי במהירות אל פיה ומכסה אותו.
הדבר האחרון שאנחנו צריכות זה שמישהו ישמע אותנו.

היא משפשפת את האגן שלה אל מול פניי.
תנועותיה הופכות מהירות יותר.
היא נאבקת לפשק את רגליה יותר, אך התחתונים שעל קרסוליה מגבילים את תנועותיה.
הלשון שלי נדחפת כעת אל תוכה.
שפתיי יונקות אותה, שואבות את המיצים שלה אל פי.
היא קרובה לגמור...
תנועותיה הופכות מהירות יותר כעת ובלתי נשלטות.
היא מתפוצצת .....
ידי שנמצאת על פיה..חוסמת את הצעקה שהופכת לקריאה חנוקה.

אני מתרוממת ונעמדת למולה, חשה את הדביקות שמרוחה על פני.
"חכי..." היא אומרת לי.
היא שולפת מהתיק שלה חבילת מגבונים קטנה, שולפת אחד ומנגבת בו את פניי.
אנחנו שוב מתנשקות...
אנחנו נשענות בגבינו אל הקיר זו ליד.
"זה היה...אופפ....הייתי צריכה..." היא לוחשת לעברי, ולא משלימה את המשפט.
היא לא צריכה.
אני מבינה בדיוק על מה היא מדברת.

"שנחזור..?" אני שואלת.
-ומה איתך? היא תוהה.
"לא היום....לא עכשיו..." אני עונה.
היא מנערת את רגליה, משחררת את התחתונים.
היא מתכופפת ואוספת אותם, ודוחסת אותם לכדור קטן ודוחפת אותם לתוך ידי.
"תשמרי לי עליהם, עד שאבוא לקחת אותם חזרה" .
אני צוחקת..
אנחנו מנצלות את ההזדמנות ומחליפות מספרי טלפון זו עם זו...
חייב הרי להיות לזה המשך.

אנחנו חוזרות אל האולם, נתקלות בדרך במלצר מופתע שלא מבין מאיפה צצנו פתאום.

היא נפרדת ממני בקריצה ממשיכה פנימה.
אני חוזרת אל השולחן שלי..מתיישבת.
"איפה נעלמת לעזאזל? שואל הגבר שלי..."כבר הוציאו מנה שלישית"
- אני לא רעבה. כבר אכלתי...
אני נותנת לו לו מכה קטנה בברך.
הוא משפיל את מבטו מטה ואני מראה לו מה אני אוחזת בכף ידי.
"חסרת תקנה את...פשוט חסרת תקנה"
הוא מניד בראשו במבט מעושה של חוסר אונים..
בדרך חזרה, הוא הרי ירצה שאספר לו...

יומיים חלפו...והטלפון שלי מצלצל.

"הלו....." אני עונה
- היי, מה שלומך?
- מי זו?
- זו אני...אתי. מהאולם.
- אהההההה.....שמלה אדומה.
היא צוחקת מעבר לקו.
"תקשיבי...." היא אומרת בקול רך. "השארתי משהו אצלך זוכרת? אני רוצה לבוא לקחת..."

היי היי לכולם :)

לא בא לי להתחיל בתיאור על עצמי. מה אני קיצ'ית? אני אתחיל בלתאר מה זה הפרעת אישיות גבולית ואציין לפני שאני לא מומחית לתחום שקשור אפילו במקרה לפסיכיאטריה, אז תכלס אני מציגה סיכום קטן ללא מבינים כמוני על ההפרעה:

הפרעות אישיות הן קבוצה של "כותרות", כשכל כותרת מכילה בתוכה בעיה אישיותית שיחסית נפוצה. בניגוד לדיכאון, חרדה, סכיזופרניה, הפרעות אישיות הן לא מחלה. אי אפשר לטפל בהן בתרופות (אבל אפשר להקל על התסמינים בעזרתן), אלא רק בטיפול פסיכולוגי. בד"כ כל הפרעה מתייחסת לתבנית התנהגותית שפוגעת באדם ובסביבתו. הפרעות האישיות מחולקות לשלוש קבוצות- מתוכן קבוצה B שמכילה את ההפרעות הדרמטיות, לא יציבות בהתנהגותן, רגשניות וכ'ו. כאן נמצאת ההפרעה שאנחנו מדברים עליה.

הפרעת אישיות גבולית היא אחת מההפרעות הכי רציניות. היא מאופיינת באי יציבות במצבי הרוח, התנהגות, תפקוד ועוד, ובד"כ אי היציבות גוררת פעולות אימפולסיביות ומערכות יחסים לא יציבות. לאדם עם הפרעת אישיות גבולית יש סיכוי יותר גבוה לחלות מדיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, ולהתמכר לחומרים מסוכנים. על מנת שאדם יאובחן כסובל מההפרעה, הוא צריך לקיים לפחות חמישה מתוך תשעת התסמינים הבאים:

1. נסיונות נואשים למנוע פרידה מאדם או פחד לא פורפוציונלי מנטישה (חרדת נטישה)
2. מערכות היחסים בד"כ אינטנסיביות ולא יציבות, בעיקר בעקבות שינוי מיידי מהערצת האדם השני לשנאה יוקדת (ולהפך, בדרך כלל השינוי הזה חוזר על עצמו ומיידי)
3. בעיות זהות עצמית, או שהזהות העצמית משתנה לעתים קרובות ולוא יציבה
4. אימפולסיביות לפחות בשני תחומים שמובילה לפגיעה עצמית (התמכרות לסמים, אלכוהול, חיתוך עצמי, הפרעות אכילה וכדומה)
5. מחשבות אובדניות או איומים להתאבד, ופגיעה עצמית (כאן הכוונה פגיעה ישירה בגוף, דברים כמו חיתוך עצמי, יצירת כוויות וכדומה)
6. אי יציבות בעקבות רגשות קיצוניים שיכולים להמשך החל משעה (ואפילו פחות) לכמה ימים
7. תחושת ריקנות
8. בעיות בשליטה בעצבים
9. פארנויה בעקבות לחץ או הפרעות דיסוסיאציביות  (מונחים מקצועיים שכרגע אני לא ארחיב עליהם. מי שמעונין- חיפוש מהיר בגוגל ויש לכם את זה)

מקורות:

• https://en.wikipedia.org/wiki/Borderline_personality_disorder
• http://www.spectrumbpd.com.au/pages/about-borderline-personality-disorder-bpd/formal-diagnostic-criteria-for-bpd.php

אני אסיים את ההגדרה הרשמית שלי כאן ואנסה להסביר מנסיון אישי שלי ומהכרות שלי עם עוד אנשים שסובלים כמוני בצורה לא פורמלית על ההפרעה: מדובר באנשים עם בעיות בשליטה ובזיהוי רגשות. בעיני, כולנו ילדים שלא למדו ויסות רגשות בזמן, וזה מתפוצץ לנו בפנים כשאנחנו נכנסים לעולם האמיתי שבו מצופה מכולם להתנהג בהתאם לקוד מסוים. אנחנו קיצוניים, דרמטים, מפוחדים ומבודדים. ראיית העולם שלנו מורכבת משחור ולבן- או שמשהו מושלם או שהוא הדבר הכי נורא שקיים. בגלל זה יש לנו נטיה לשנות את דעותינו על דברים מקיצון אחד לשני בגלל פרט קטן ממש, וקשה לנו לראות את שני הצדדים של סיטואציה או של אדם בבת אחת. בד"כ השינויים הקיצוניים האלה בראיה וברגשות מובילים למין "התפוצצות" רגשות שיוצאת בדרכים שונות בהתאם לאדם, יכול להיות פגיעה עצמית, כעס בלתי נשלט, אלימות, הרעבה וכ'ו. במקרים קיצוניים בסיטואציה הזאת נכנסים גם פעולות ונסיונות אובדניים.

בקיצור, כיף חיים. עכשיו אני ואיך אני משתלבת בתוך הגועל הזה:

קוראים לי מיקי (לא באמת. במציאות השם שלי הרבה פחות מגניב) ואני בת 22 במקור מהמרכז וכרגע בחיפה. כרגע סטודנטית לתואר ראשון בתקופת מבחנים (לא מדברים על זה) וחיה עם בן זוג שלי ושני חתולינו. אובחנתי לפני שנים ע"י פסיכיאטרית כסובלת מדיכאון, חרדה והפרעת אישיות גבולית, ולפני שנה נוספה לרשימה הפרעת דחק פוסט- טראומטית. חוץ מזה יש לי גם הפרעות אכילה שבכוונה הסתרתי מהפסיכיאטרית (סתם חרדות שלי, תכלס אין סיבה אז אל תעשו את זה כדי שיוכלו להתאים לכם טיפול כמו שצריך). 

כבר רואים את הסתירה? "אי יציבות במערכות יחסים" לעומת "חיה עם בן זוגי" ו"אי יציבות תפקודית" לעומת "סטודנטית". אני לא מתכוונת להצדיק את עצמי ואת האיבחון שלי כרגע כי אני יודעת שאני אכנס לסרטים שאני מגזימה ומשקרת לכולם בפרצוף (שפוי לחלוטין) ומרגישה גם שזה מיותר. אבל אני מבטיחה לכם, זה שם. ההפרעה הזאת נמצאת איתי בכל שיחה עם בן זוגי, בכל עבודה שאני כותבת, בכל יום ובכל רגע שאני מסוגלת לחשוב בו (אפילו אם לא בבהירות). היא הפכה את העולם הפנימי שלי לגהנום שלא נגמר.

ואני אסיים פה כי בא לי להתחיל לחפור פה על המון דברים שקשורים אבל מרגיש לי מוגזם, אז זהו להיום ולילה טוב! :)

יש ימים שהילדים מטרפים אותי. וזה בסדר. קרה, קורה  ויקרה לכולם.

יש ימים שהם מטרפים אותי עד שאני מאבדת את זה לגמרי. מתפוצצת עליהם ואז בורחת אל החדר כדי לנשום רגע.

ותוך כדי הנשימות פתאום אני חווה "הארה" ומבינה מה היתה הבעיה, מאיפה הכל התחיל ואיך הייתי צריכה לנהוג.

אני נושמת עוד כמה נשימות והולכת להתפייס עם הילד הפגוע/הפוגע התורן, ומנסה להחזיר את הבית ואת כל יושביו למצב רגיל.

וכולי תקווה שהם לא יסתכלו עלי בתור האמא המשוגעת הזו, שאולי היא קצת לא צפויה, ואין לדעת מתי היא רק תצעק, ומתי היא כבר תצווח את נשמתה.

הייתי רוצה לדעת לעצור רגע אחד לפני ההתפוצצות. לעצור רגע אחד לפני, להיכנס רגע לחדר, לנשום נשימות עמוקות ולחוות את אותה ההארה הזו, שבזכותה אני מבינה מה הרגע קרה ומה לעשות. רק בלי שאתפוצץ עליהם לפני.

הערב הזה התחיל לכיוון הפיצוץ.

האמצעי קינא לקטן, הציק, שיגע, הרגיז את כולם, ואני לבד במערכה מול שלושתם, כי הבעל לא בבית, ויחזור רק מחר.

ובין כל ההמולה איכשהו הצלחתי להבין שאולי הוא מקנא (בתחפושת שקניתי באותו היום לקטן), אולי הוא גם מתגעגע לאבא שלו, ואולי שילוב של הרבה דברים אחרים.

הוא בכה וצעק, בכה והשתולל, בכה והפריע לכולם,

ובמקום ללכת לישון הוא בכה וצעק לי שאבוא להיות איתו.

בד"כ במצב כזה אני מתעקשת שיהיה בשקט כמה דקות, ורק אז אגיע אליו, כדי שיבין שהצעקות לא עוזרות לו.

אבל אחרי כמה דקות של ההתעקשות הזו שלי, פתאום ראיתי בצעקות האלו שלו מעין קריאה לעזרה- של ילד שצריך עכשיו את אמא שלו לצידו ולא מצליח להירגע בעצמו.

שמתי רגע את כובע האמא המחנכת בצד, באתי אליו וחיבקתי אותו חזק.

הוא ייבב חרישית מין בכי כזה של "עצוב לי עכשיו. אני לא רוצה אותך, אבל אל תלכי - אני צריך אותך לידי"

ואני נשארתי לצידו,

בהתחלה עוד ניסיתי לדובב אותו, עד שהבנתי שזה לא הזמן.

נשארתי לחבק אותו עד שנירדם.

אז אמנם אני בקונפליקטים חינוכיים שלא יתרגל ושלא יחשוב ששבכל פעם שהוא צועק אני אבוא אליו, אבל איכשהו...איכשהו יש לי תחושה שהפעם הצלחתי.

*החברה המושלמת

לפעמים אני בוכה כשאת לא לצידי

לפעמים אני עצובה כשאת לא לידי.

אבל עלייך חושבת ומיד מחייכת

כי אל ליבי את תמיד נמשכת.

את החברה הכי מושלמת,

דוגלת תמיד רק באמת.

אין כמוך בכל העולם

את הכי טובה מכולם.

את המתנה ששלח לי אלוהים

את בשבילי החצי המשלים.

את הדבר הכי טוב שלי קרה

כשאת לא איתי לי את חסרה.

את כבר יותר מחברה

אנחנו ביחד בטוב וברע.

כשאני איתך אנחנו בלב אחד

את פשוט- משהו מיוחד.

אוהבת אותך

תמיד תמיד איתך

לאן שתלכי אלך

תמיד פה בשבילך...

השנה החורף די מאכזב אבל לפחות יצא לנו פעם אחת (28.01.17) להתענג על שלג בגליל העליון. מחלון ביתנו ראו את ההרים המולבנים והיעד היה הר אדיר 1000 מטר מעל פני הים. סוג של אירופה לעניים... לא שאני מתלונן. העליה להר כשהכביש מושלג ואינו מפולס היא מסוכנת. אין לי ספק שעם רכב פרייבט רגיל לא הייתי מנסה להגיע אל המצפה בראש ההר האדיר.הטמפרטורה וכמות האנשים היו בהתאם... נמוכות :-). יש לנסוע בזהירות.

עולים אל הפסגה

הוצאתי את מילקי לחלץ עצמות :-)

מעפילים עוד בגובה...

מעט לפני הבסיס יש שילוט לכיוון המצפור לזכר הלוחמים שנפלו במלחמת לבנון השנייה.

עד הפעם הבאה 

הרבה דיו נכתב בשנה שנתיים האחרונות על מצוקת הלבוש של נשים במידות שהוגדרו על ידי מישהו נדיב במיוחד כמידות גדולות: רשתות האופנה מקטינות את המידות, וכל קשר בין המידה המקומית למידה הבינלאומית הוא מקרי בלבד; מחיר הבגדים במידות הגדולות גבוה לאין ערוך מהמחיר של בגדים "רגילים" בלי קשר לאיכות הפריט או לכמות הבד שבאמת יש בו; העיצובים הם הרבה פעמים לנשים גבוהות, רחבות, ללא מגוון של גזרות שמתאימות למבני גוף שונים; רשתות אופנה מסרבות לכלול מידות מעבר למידה 42 מוקטנת "כי זה לא המיתוג שאנחנו משדרים"; והתסכול, התסכול, התסכול, והתסכול.

לשמחתי הרבה כל הדיבורים הובילו לגל של אופנה ייעודית לנשים שמידותיהם מציאותיות לחלוטין גם אם מוגדרות במונחים מעליבים, בשורה של אירועים, ירידים, מכירות, ומעצבים שמעצבים בגדים יפים, שכיף ללבוש אותם, וגם אפשרי.

כידוע לקוראי בלוג זה הכותבת הינה קטנה אך לובשת מידה גדולה, ולכן רשתות כמו פוקס, רנואר, קסטרו, TNT, הוניגמן, זארה, H&M וכו' הן מחוץ לתחום הקניה עבורה לבגדים. והנה קרה נס לא ברור בכמה מישורים, ואתמול התחדשתי לי בקפוצון של הודיס. כן, כן, מהרשת של בר רפאלי. 

מי שמכיר אותי היטב יודע שאני בן אדם עם עמדות עקרוניות לגבי רוב הדברים, ושיש לי דיעה מאוד ברורה לגבי האופנה שפשטה בשנים האחרונות על מדפי הבגדים והארונות, אופנה הבייסיק. כל אחת צריכה פרטי בייסיק שונים כדי להשלים מראה, אבל היי, זה לא אופנה, זה אקססורי. ובטח ובטח שאין כאן שום מחשבות עיצוביות. לוקחים דגם בסיסי, מייצרים בסין בשלושה או ארבע צבעים חלקים, משנים את המיפתח כדי שיהיו שתי דוגמאות שונות, והנה אופנת החורף. ולקיץ - אותו דגם, אותם שני מפתחים, לפעמים אותם צבעים, חותכים שרוול לקצר - ואפס אופנת הקיץ. בשנה הבאה אותו דבר רק עם שלושה צבעים אחרים. אופנה של עצלנים.והחנויות שמוכרות את אותה אופנה של עצלנים, במחירים מופקעים ואיכות לא ברורה תמיד, צצות כמו פטריות אחרי הגשם.

שלא תבינו לא נכון, אני מאוד בעד ללבוש נח. אין לי שום דדבר נגד טריקו, סווטשירט, וטרנינג כפריטי לבוש. אני שמחה שנערות ונשים לובשות קזואל, נינוח, יומיומי. כי כשאת נוחה את הכי יפה. כי צריך להתלבש בנוחות ולא לפי צו שהכתיב איזה גבר שמוכר לנו חלומות שלא קיימים. כי כשאת נינוחה את במיטבך, את יכולה להתרכז בלהיות את ולעשות את המקסימום שאת יודעת בכל מה שאת עושה, כי כשאת נינוחה את לא מתעסקת בשטויות אלא במהות. אבל אם נראה הכל בפרופורציה - זו עדיין לא אופנת עילית, או מעוצבת במיוחד. וכשהאופנה הזו מגיעה בגדלים שבהם נשים ונערות רגילות לא נכנסות כי הן מידה 42+ בינלאומית אז יש בעיה. כי גם נשים מעל מידה 42 זכאיות להיות נינוחות ואופנתיות.

אז מה קרה פתאום? לפני שנתיים קיבלתי קפוצון במסגרת המסע לפולין, ולהפתעתי גיליתי שהוא אחד הפריטים החמימים והנוחים שיש לי. וכך מצאתי את עצמי הולכת איתו לעבודה, ולישיבות, ולטיולים, ולארוחות משפחתיות. דע עקא שלקפוצון יש מאחור על הגב סמל ענק של השומר הצעיר, מקדימה יש תמונה של נספי שואה, וכולו אומר רצינות ועקרונות שאני לא בטוחה שהם נר לרגלי. ובכל מקרה בגיל 50+ הרגשתי קצת פתאטי ללכת עם בגדי תנועה. ולכן החלטתי שהגיע הזמן לרכוש לי קפוצון אחר צבעוני ונחמד. ואתמול במפתיע עברתי דרך הקניון של התחנה המרכזית, ולמרות שהמחיר לא הכי הכי נמוך גם בשביל סוף עונה, ושהמידות הן של בחורות רזות,  בגלל הצבעים היפים, ובגלל ששמתי לב שלמרות הכל יש כמה עיצובים לפריט הזה, החלטתי להיות נועזת ולנסות למדוד. וכך מצאתי את עצמי עם קפוצון חדש דנדש סגול, עם שני ריצרצים, גסקא בכתפיים (מעניין עם בר יודעת שככה קוראים לזה), וכובע מחמם. 

מי שלא נמצא שם לא יכול להבין איך למרות כל העקרונות הרמתי את השקית עם הסמל של החנות בגאווה ובשמחה גדולה. כן גם אני לובשת בר רפאלי. ומה עם כל העקרונות? ניתן להם קצת לנוח עכשיו. לפעמים מותר.

     לפעמים כשרוצים להודות.. ויש תחושה,שהמילים בלבד לא ימלאו ויעבירו את עצם העיניין,כאן בדיוק נכנסת ה"מתנה  הקטנה" שמכינים אותה עם הרבה תשומת לב ותודה גדולה...וזה בדיוק מה שהרגשתי כשהחלטתי להכין את מחברת הזכרונות עם תוספת כרטיס תודה תואם.,,בחרתי להכין בסגנון וגוונים שאהובים על המקבל [וגם עלי..:-)] ואת מילות התודה הוספתי כמובן בחלקו הפנימי של הכרטיס.הכל הוכן בתודה גדולה לאדם יוצא דופן/רופא נפלא.

את הכרטיס עיצבתי עם אלמנטים שהכנתי בתבניות ותחרה, על רקע מיושן כמו גם את מחברת הזכרונות ,אותה בחרתי לעצב עם תוספת של  סגירה מגנטית בעיצוב דמוי חגורה,.ואמירות עם ערך מוסף.

וכמו תמיד צילמתי מכל צד..

מצרפת מבחר מצילומי מחברת הזכרונות ,,

המראה מהצד עם צביעת שולי הדפים ליצירת מראה מיושן..

צידי הכריכה..

המראה מאחור

הסגירה המגנטית במצב פתוח..

במבט אופקי,,כאן ניתן לראות את ה"חגורה המגנטית" שסוגרת סביב.

למחברת צירפתי סימניה,עם ציפוי אקרילי..צילומים מ-2 צידי הסימניה...

וכמובן שצירפתי כרטיס תודה..

והסט בצילום משותף..:-)

וכל שנותר זה להוסיף מילה אחת קטנה שאומרת הכל

                         תודה.

ולכולנו מאחלת סופ"ש נעים ומאושר:-)

עם זכרונות טובים בהתהוות:-)

ערב נעים וחמים:-)

 צילה:-)

פגישה עם דמות עלומה

הייתי רוצה להיפגש עם שהרזד,
שהרזד מאלף לילה ולילה
לשאול אותה מס שאלות:
מאיפוא  היה לה  האומץ להינשא למלך
ביודעה שהוא מוציא בתולות להורג.
מה גרם למלך לאהוב אותה ולחוס על חייה
האם בזכות יופייה או בשל אופייה ואצילותה.
לשאול אותה מאין לה  אלפי הסיפורים שסיפרה למלך,
איך זכרה את כולם

ואיך ידעה כל לילה לעצור בדיוק בשיא המתח
ועוד איך גרמה לו לרצות לשמוע את המשך וסוף הסיפור

לילה אחרי לילה-אלף לילות ועוד אחד

אם יש סוד  בהתנהלותה ,מהו?.

שהרזד, אם היית אכן  קיימת
ואם כל הסיפורים אודותיך אמת הם
דעי שאני מעריצה אותך
אולי פעם בגלגולים אחרים עוד ניפגש

חברתך אילה המכונה  שחרזדה

טום ברנד (קווין ספייסי) הוא מיליארדר נועז אשר הגיע הכי גבוה שניתן בתחומו. החברה בבעלותו עומדת להשלים הישג עצום - גורד השחקים הגבוה ביותר בחצי הכדור הצפוני. אך אורח החיים המכור לעבודה של טום ניתק אותו ממשפחתו, במיוחד מאשתו היפה לארה (ג'ניפר גארנר) ומבתו המעריצה אותו רבקה (מלינה וייסמן). לכבוד יום ההולדת ה-11 של רבקה היא מבקשת את המתנה שהיא מבקשת בכל שנה - חתול. טום שונא חתולים, אבל הוא נותר ללא מתנה ליום הולדתה של בתו ובצעד נואש הוא מגיע לחנות לחיות מחמד מיסטית המלאה בחתולים יוצאי דופן ואקזוטיים. בעל החנות - פליקס פרקינס (כריסטופר ווקן), מראה לו חתול מיוחד ובדרך למסיבה של בתו, טום עובר תאונה איומה. כשהוא שב להכרתו הוא מגלה כי איכשהו, הוא כעת לכוד בגוף החתול שאומץ על ידי משפחתו.

סרטים לצפייה ישירה

טריילר

ז'אנר: קומדיה, משפחה, פנטזיה

זמן צפייה: 87 דק'

שפה: אנגלית

כוכבים: קווין ספייסי, כריסטופר ווקן, ג'ניפר גארנר, סרג' האוד, ג'יי פטרסון, רובי אמל

מתורגם

כמו התקף חרדה בעוצמה נמוכה, שנמשך ונמשך בלי סוף. נזכרת בתחושות האלה ומבינה איך באחת נהיו לי כל כך הרבה שיערות לבנות. ולפני זה הייתי נראית הכי צעירה. אולי גם קמטים.
כמו במלחמת לבנון השנייה, חרדה מתמשכת של חודש, חוסר יכולת לתפקד, לאכול, שלא נדבר על ליהנות. אי נוחות, אי שקט, מתח, ניסיון לזוז בתקווה שזה יעזור, אבל זה לא משנה איפה אני נמצאת. עדיף הטירוף, השיגעון, רק לא הפחד הוא גומר אותי. עדיף הדיכאון על החרדה. על העוררות הגבוהה הזו, להיות במצב מלחמה מתמיד, דרוכה, קפוצה, ערוכה לקרב, לא משנה איך אני נראית, איך יצאתי מהבית. כל כך רוצה שזה ייגמר, יעבור, גם במחיר של איזו תאונת דרכים שתגאל אותי מיסוריי. נעלמת כל שמחת החיים, והחיות, הרצונות והיצרים, התיאבון.
הCBT עזר לי בכל כך הרבה היבטי חיים, לפעמים אפילו שינה לי אותם במובנים מסוימים, רק לא בזה. 

יושבת פה עם החבר המקסים שלי, הוא על המחשב שלו, אני על שלי. פעם ראשונה שככה.

מלאה באהבה ובנעימות, מלאה בחרדות ופחדים, כרגיל. האם זה מה שאני רוצה, האם אני זה מה שהוא רוצה.

האם הוא אוהב אותי מספיק, עוד לא אמר לי שהוא אוהב אותי בכלל. גם אני לא אמרתי. מחכה שהוא יגיד.

כועסת עליו קצת או אולי נעלבת, כי לה הוא רוצה לשדך את חבר שלו, ולחברה שלי לא. כי הוא מעשן סמים.

תמיד כשאני איתו. חוששת שאני לא מספיקה. כרגיל. שהוא צריך עוד. שלא מספיק נעים לו איתי.

שאני לא מספיק והוא צריך את הנעימות הזאת של הסמים, או את הרגיעה. לא יודעת. כי לא עשיתי מעולם.

למרות שאנחנו זוג עדיין פוחדת לדבר איתו על הפגישה הבאה, אנחנו גרים רחוק. פוחדת שזה ייגמר.

שהנעימות הזאת תיגמר. 

שואלת את עצמי האם אני רוצה להיות איתו כל החיים. האם אני רוצה לעשות איתו ילדים. האם הוא איתי.

לא רוצה שהנעימות הזו תיגמר לעולם.

יש לי חברה שהיא סל של סיפורים

איכשהו תמיד, אנשים. בכל מיני מקומות ובכל מיני גילאים מגיעים אליה ומספרים לה סיפורים.

לא סתם סיפורים פרי דמיונם שלהם או של אחרים אלא סיפורי חיים.

אנשים שהיא בכלל לא מכירה.  מתיישבים לידה, באוטובוס, ברכבת, על ספסל בגן, בתור לכל עניין ודבר. 

קרה כבר מקרה שבו היא פגשה איש זקן ברחוב של ארץ רחוקה,

ואחרי מספר מילים בשפה מגומגמת ולא מוכרת, הואהזמין אותה לביתו לשתות אתו תה ולהקשיב לסיפורו.

הם מתיישבים והוא מתחיל לספר והיא לא יודעת את שפתו ובכל זאת מבינה המון מסיפורו.

הם מספרים

והיא, בעיקר מקשיבה.

שואלת לפעמים שאלה קטנה. אך בעיקר לא מפריעה.

וככה כמו בגדים מקופלים בארון

כך אצלה הסיפורים.

מקופלים אצלה בראש. לפי נושאים, צבעים, לפעמים לפי ריחות, לעיתים לפי עונות....

וכשאני באה אליה ומבקשת סיפור

היא מבררת בעדינות, כמעט מבלי שארגיש,

מה מצב רוחי? איזה ריחות,? רחשים, משבים הבאתי איתי.

לפעמים תוך כדי חיבוק היא מריחה את שער ראשי,

היא נושמת אותי עמוק אליה ואז נעצמות לה העיינים לרגע.

זה הזמן שבו היא מדפדפת באין רואים, בין הסיפורים, פותחת את הקפלים, מציצה פנימה.

עם חכה עדינה היא דגה סיפור שיתאים לי, לזמן הזה, לפה.

 סיפור כזה שירתק וילטף (אם צריך) או יבעט (אם מתבקש), או ירקיד (אם עולה מתוכי).

היא מספרת ואני נסחפת כאותם רגבי אדמה הנשטפים עם המים במדרונות ההרים.

הולכת אחריה לכל מקום בו היא מובילה אותי, בשבילים, בהרים, ביערות, בנחלים, בסימטאות של כפר או עיר רחוקה שמעולם לא שמעתי את שמה.

כשהיא מספרת, אני עוצמת את העיניים ורואה הכל. אם צריך טועמת את הטעמים, עומדת חשופה ברוח, או כלואה בחדר אפל.

הולכת איתה עד קצה התבל ויודעת שהיא תשיב אותי בחזרה בבטחה אל הכורסה במרפסת ביתה.

וכשאפתח את העיינים אראה אותה ואת הנוף המהמם שאחרי גבה.

יש לי חברה שהיא סל של סיפורים.

יש לי חברה שמביאה לי

הרבה שמחה.

עם סיפורי מסע

עם סיפורי מקום כמו מים זורמים ביער קסום

עם סיפורי אהבה גם בעת שקיעה

ובעיקר

סיפורים

על אנשים

מכל הסוגים ובכל הגילאים.

משנכנס אדר...

אז ..

הרבו בשמחה.

הפוסט הזה היה אמור להתפרסם בסוף חודש דצמבר 2016, אבל עקב חוסר זמן הוא מתפרסם רק עכשיו. 

לכבוד סוף שנת 2016, להלן  פוסט מיוחד עם רשימה של 20 המנות הטובות ביותר שאכלתי בשנת 2016 (יש גם כמה בודדות מסוף 2015...).

אמנם בשנת 2016 יצאתי פחות למסעדות אבל עדיין נתקלתי בהרבה מנות נפלאות. גיבשתי רשימה של 20 מנות שהשאירו חותם בפה ובזיכרון. חלק מהמנות נאכלו במסעדות טובות, אבל חלקן הן מנות פשוטות שאכלתי בחומוסיות, במאפיות וכו'. המבחן היחיד היה הטעם. מה שהיה טעים בטירוף והשאיר טעם של מאוד- נכנס לרשימה הזו.

יש לציין שחלק המנות פורסמו כבר בבלוג, אבל חלקן לא פורסמו עדיין והפעם הראשונה שהן מופיעות היא בפוסט הזה.

חילקתי את המנות ל-3 קטגוריות- ראשונות, עיקריות וקינוחים. מעבר לכך, הסדר הוא אקראי.  

נצא לדרך:

ראשונות 

פוקצ'ה של מסעדת רפאל/מסעדת שמונה:

אחח הפוקצה של רפאל. מדובר באחת מהמנות המזוהות כבר שנים עם המסעדה. אמנם התאכזבתי מהביקור האחרון לי במסעדה, אבל אי אפשר לקחת מרפאל את הפוקצ'ה האלמותית. חמה, פריכה, אוורירית, ומאוד מאוד טעימה. הבעיה הכי גדולה היא שהיא עלולה לסתום אתכם כבר בתחילת הארוחה אז כדאי להיזהר ולא לאכול יותר מדי

מקום נוסף שראויה לציון הפוקצ'ה שלו היא מסעדת שמונה הנהדרת בכיכר רבין בת"א. הפוקצ'ה שם דומה מאוד לזו של רפאל. ומקבלים אותה ע"ח הבית. 

חומוס גרגירים במסעדת אל שייך (איכסל 3 נצרת)

איך אפשר רשימה כזו בלי חומוס? התשובה פשוטה- אי אפשר.

חומוס זה המאכל האהוב עלי. אני יכול לאכול חומוס בבוקר, בצהריים ובערב. אין כמעט שבוע, מקסימום שבועיים, שחולפים בלי שאכלתי חומוס. מבין כל החומוסיות בהן הייתי בשנת 2016, זאת שהצטיינה מעל כולן היתה חומוסיית אלשייח הנצרת. החומוס שם, אותו אכלתי בבוקר, היה בעל טעם עמוק ומובחן, טרי מאין כמותו ובעל טעם ממכר. מסוג המאכלים שאוכלים ואי אפשר להפסיק. בחמש מילים: החומוס הטוב ביותר שאכלתי בישראל. 

פטריית פורטובלו במילוי מחית פטריות בג'ירף:

מה עושה כאן רשת הג'ירף? זו לא רשת עממית שמגישה אטריות עם כל מיני רטבים? אז זהו, שלא רק. מי שלא אכל את מנת פטריית הג'ירף, כדאי שיאכל.

המדובר בפטרייה פורטובלו גדולה המכילה תערובת המבוססת על מחית פטריות. היא מצופה בפירורי לחם ומטוגנת בשמן עמוק. התוצאה היא פטרייה קראנצ'ית עם טעמים עמוקים של פטריות, בצל, יין לבן ועוד, שפשוט מתפוצצים בפה.  

רביולי כמהין בהוטל מונטיפיורי :

המנה הראשונה ולא האחרונה של הוטל מונטיפיורי ברשימה הזו. קל מאוד להרוס רביולי או להפוך אותו למשעמם. מלית משעממת, רוטב משעמם ועוד. לא במקרה הזה. מדובר ברביולי בעל שילוב של גבינה, אספרגוס ולימון ומעט כמהין. התוצאה היא טעמים שמפעילים את כל בלוטות הטעם, וביחד עם הבצק הנפלא של הרביולי- מדובר במנה אדירה.

למי שירצה, אפשר גם לקחת שתי מנות וזה יכול להיות מנה עיקרית (אפילו שיש כאן מספיק מנות שוות אחרות..)

כיסוני בשר עם לחמעג'ון במסה:

על אף שמדובר במסעדה ותיקה (12 שנה) וחלק מהמנות קיימות הרבה זמן, השף אביב משה תמיד יודע גם איך לחדש. יש הרבה מנות מעניינות במסה, אחת מהן היא  כיסוני בשר, מנה חדשה יחסית. כיסוני בשר כוללים מלית עשירה וטעימה, והרוטב הוא רוטב מורכב ומופלא שמשלב חמצמצות מתיקות ומעט פיקנטיות. קשה להפריז בסופרלטיבים לרוטב הזה. דוגמא מעולה לאיך לוקחים אוכל פשוט יחסית (כיסוני בצק עם בשר), והופכים אותו לאוכל של מסעדת שף. בצד גם מגיעים שני לחמעג'ונים קטנים ומעולים.

 עצה שלי למי שהולך למסה: תתמקדו במנות הראשונות. הן מעניינות וטעימות יותר מהעיקריות

סלט פטוש- מסעדת עוד (נצרת):

מסעדת עוד נפתחה במהלך 2016 במלון לגאסי החדש בנצרת. ביקרתי שם בסוף השנה והתרשמתי לחיוב מרוב המנות (פוסט יעלה בקרוב). אחת המנות היתה סלט פטוש, מדובר בסלט פשוט יחסית שכולל עגבניות, מלפפונים, פלפל, קרוטונים. הכל היה טרי  וטעים (כולל העגבניות. למרבה הצער זה כבר נדיר למצוא במסעדות עגבניות שיש להן טעם), אבל מה שייחד את הסלט זה התיבול שכלל שמן זית, לימון וסומק. התיבול הוא מושלם ומקפיץ את הסלט כמה רמות למעלה. אם כל יום הייתי מקבל סלט כזה- הייתי הופך לטבעוני..

סלט שורשים- אובן קובן 

עוד סלט ברשימה. סלט השורשים של מסעדת אובן קובן היפנית כולל פפאיה, גזר, צנון, נבטים, שקדים ובצל ירוק. אבל כמו שקורה בדרך כלל בסלט מוצלח- מה שמייחד אותו זה התיבול. הרוטב כאן נקרא "ג'ינגר גומה". הוא כולל ג'ינגר, ליים ויתכן שעוד כמה דברים. ביחד נוצר סלט מעולה, שכל ביס בו הוא שונה. לא לפספס.

עיקריות 

לזניה ברוטב עגבניות וחצילים במסעדת לה לזניה:

מסעדת לה לזניה, ברחוב דיזנגוף בתל אביב, נמצאת מתחת לרדאר ולא בצדק. המסעדה מנוהלת על ידי משפחה איטלקית חביבה, והיא מתמחה בלזניות חלביות (המקום כשר). 

אכלתי שם שתי סוגי לזניות- לזניה עגבניות וחצילים ולזניה ריקוטה ותרד. לזניה זה בדרך כלל מאכל טעים, אבל לעתים קרובות יש בה שלוש בעיות: היא משעממת- טעם אחד, בדרך כלל רוטב עגבניות, משתלט על הטעם; הרוטב לא מוצלח ובעל טעם מתכתי או מתוק/חמוץ מדי; היא מתפרקת ונהפכת לעיסה או דייסה.

אבל לא במקרה הזה. לזנית העגבניות והחצילים היתה כל מה שאפשר לרצות מלזניה טובה. הלזניה היתה גבוהה ולא התפרקה. רוטב העגבניות והבשמל היו מתקתקים ועשירים והשתלבו ביחד בצורה נפלאה. הבצק היה פריך, טעים ולא כבד, הגבינות הוסיפו לחגיגה, והכל השתלב בהרמוניה מופלאה לכדי שלמות. זה בהחלט הרגיש כמו לזניה שהייתי מקבל בטרטוריה קטנה באיטליה. בראביסימו!

צלע חזיר הוטל מונטיפיורי: אכתוב את מה שכתבתי בפוסט המקורי שפרסמתי:

"הטעם היה כל כך מדהים, כל כך עשיר וממכר שברגעים אלה אני נזכר בו ובא לי ללכת לאכול שוב את המנה. בשר סיסי, רך ומלא טעם, שבתוכו מתבאת גבינת מנצ'גו עזת טעם. אם זה לא מספיק, רצועות בייקוון מוסיפות טעם מעושן נפלא. השילוב בין בשר לגבינה מומסת מעולם לא היה טוב יותר. מנה לפנתיאון."

צ'יקן טיקה מסאלה בהוטל מונטיפיורי:

פעם שלישית להוטל. המצוינות כאן היא ברוטב, שכולל ציר עמוק שמבוסס על יוגורט, חלב קוקוס, קארי, עגבניות וליים. בפה מורגשת חגיגה של טעמים. המנה מוגשת עם אורז ונאן (לחם הודי).

קארי מסמאן במסעדת איוטאיה: 

מסעדה קטנה ונחבאת אל הכלים בהוד השרון, שהתפרסמה  לראשונה בביקורת של אבי אפרתי בוואלה.

תבשיל הקארי מסמאן כאן אלוהי. המורכבות של הטעמים גורמת להתפוצצות טעמים בפה.

השנה אכלתי את המנה בכמה הזדמנויות שונות- בטייגר לילי, מינה טומיי, טאיזו, טופולופומפו, אובן קובן. כולם היו טובים (מבין החמישה זה של מינה טומיי מנצח), כולם משתמשים בדרך כלל במרכיבים דומים לתיבול- קארי, חלב קוקוס, למון גראס או ליים, ועוד כל מיני תבלינים, אבל זה של איוטאיה פשוט טעים יותר (בהרבה). סעו להוד השרון, זה שווה את זה.

מיט בר תל אביב- המבורגר עם פטריות ומח עצם.

המבורגר. אחד המאכלים שאני הכי אוהב. המבורגרים גרועים ובינוניים יש בארץ בשפע, המבורגרים טובים יש גם לא מעט, אבל המבורגר מעולה באמת אני יכול לספור על כף יד אחת. אין כמעט המבורגרים מצוינים בארץ, בעיקר בגלל איכות הבשר בקר בישראל שאינו מהמשובחים. וגם אם אכלתם המבורגר מצוין במקום מסוים, ממש לא בטוח שבביקור הבא תקבלו אותה מנה. איכות הבשר לא תמיד יציבה.

אבל אם יש מקום אחד שעליו אני יכול להמליץ בלב שלם- זו ההמבורגר של מסעדת מיט בר בתל אביב. בתפריט יש שתי מנות המבורגר- המבורגר בלחמניה אותו אכלתי מספר פעמים והוא מצוין, אבל עצה שלי- קחו את ההמבורגר ביין אדום. היין האדום משדרג אותו פלאים. אוכלים אותו במזלג והוא פשוט נפלא. אני לא אוהב לצאת בהכרזות מהסוג הזה, אבל אחרי מספיק המבורגרים שאכלתי- זה של מיט בר הוא ההמבורגר הטוב בישראל.

קורדון בלו- בראסרי:

עוד מנה מושחתת מבית היוצר של הזוג ברודו, אחרי הצלע חזיר בהוטל מונטיפיורי.

הקורדון בלו של בראסרי מכיל חזה עוף ממולא בכמות נכבדה של גבינה ובייקון מעושן.  כשהביצוע של המנה הזאת מושלם, כמו בבראסרי-  מדובר במנה אלוהית. 

דיאנא- קבב טלה

הקבב טלה של מסעדת דיאנא בנצרת הוכתר כבר לפני שנים כקבב הטוב בארץ. לצערי, לא תמיד הכתרים שקושרים בתקשורת זה באמת מה שקורה בפועל (למשל, ההמבורגר של הדסון שאינו מצדיק את הבאז סביבו) אבל במקרה הזה הבאז מוצדק. הקבב כאן עשוי מטלה, הוא מצוין ומתובל בעוצמה בין היתר בבצל, עשבי תיבול ובהרט. גם הצלעות טלה טובות (בתמונה- מנה משולבת של קבב וצלעות) אבל הקבב פנטסטי. לכו על הקבב

קינוחים 

כנאפה: ממתקי אל מחרום/אחמד מחרום/אל מוכתאר בנצרת; בסבוסה בממתקי אלמחרום בנצרת (אלמחרום ואחמד מחרום נמצאים בצומת הרחובות תופיק זיאד ויוחנן פאולוס, אלמוכתאר ביוחנן פאולוס 112)

אחד הקינוחים האהובים עלי זה כנאפה. גבינה מלאת טעם, שערות קדאיף קראנצ'יות. כשאוכלים את זה חם חם, זה תענוג. יש בזה משהו ממכר. בנצרת יש כמה מאפיות בהן הייתי- אלמחרום, אחמד מחרום, אל מוכתאר והן עושות כנאפה נהדרת.

בנוסף, בממתקי אל מחרום טעמתי בסבוסה אלוהית. עוגת סולת רכה ומתוקה בטעם קוקוס. זה מתוק מאוד אבל טעים בטירוף, האמינו לי. למעלה מפוזרים קצת פירורי פיסטוק. לא לפספס (הבסבוסה בתמונה השניה במרכז)

בננה לוטי- איוטאיה:

בננה לוטי, הקינוח התאילנדי המפורסם. אני אוהב בננה לוטי אבל לא תמיד זה מצליח. באיוטאיה זה מצליח והביצוע כאן מצוין. מדובר בקינוח ענק שיספיק ל-2-3 אנשים בקלות. יש גם גרסה טובה של הקינוח בטייגר לילי.

סברינה במסעדת גריג:

מסעדת גריג נפתחה במהלך 2016 על ידי בחור יוצא מסעדת מול ים, עידו פיינר. ביקרתי בה פעם אחת והתרשמתי לטובה מרוב המנות, כשגולת הכותרת היתה קינוח הסברינה. מדובר בקינוח שמכיל כמה סברינות קטנות ומצוינות, פירות, סורבה וקרם פיסטוק. אני אוהב קינוחים מגוונים וזה של גריג  בהחלט מומלץ

איים צפים- פאסטל:

מדובר בקינוח שכולל רוטב של מלבי, מרנג רך, שערות קדאיף, דובדבני אמרנה ורוטב תות. המלבי והמרנג שונים ממלבי ומרנג רגילים וטובים יותר, וביחד עם שאר המרכיבים- יוצרים מנה עם שילוב טעמים מיוחד וטעים.

קראק פאי באובן קובן:

קראק פאי היא מנה שהתפרסמה במסעדת קפה 48 של יונתן בורוביץ. לא אכלתי שם. אבל באובן קובן, מסעדה יפנית ברח' הארבעה בתל אביב, בה אכלתי מספר פעמים.

כשראיתי בקינוחים קראק פאי הופתעתי. לא מדובר בקינוח יפני וגם לא אסייאתי. בכל אופן הזמנתי את הקינוח. יש לציין שזו הפעם הראשונה בה אני טועם את הקינוח. יחד עם זאת זה יהיה עוול לא לכלול אותו ברשימה הזו. הקראק פאי של אובן קובן פריך, נימוח, מתוק וממכר לחלוטין. כמו שכתבתי לעיל  על הסברינה- אני בדרך כלל מעדיף קינוחים מורכבים, שלא כוללים רק טעם חד גוני של מתוק, אבל בקראק פאי של אובן קובן יש משהו ממכר לחלוטין ואני מוכן לאכול אותו בכל הזדמנות. בצד מוגשת קצפת. שחיתות מושלמת.

לימונשלי הוטל מונטיפיורי:  

פעם רביעית (ואחרונה) ברשימה הזו להוטל מונטיפיורי. אם זה טוב, אז זה טוב. קינוח הלימונשלי המפורסם של המסעדה משלב בין קצפת, קרם לימון ושברי עוגיות סבלה. קרם הלימון עשיר מאוד, העוגיות פריכות ומתקתקות והקצפת מוסיפה עוד קצת מתיקות. בהרבה מקומות אחרים יש קינוחים די דומים, אבל כרגיל בהוטל מונטיפיורי- הביצוע מושלם, הטעמים נפלאים והתוצאה היא קינוח פנטסטי. אין לי הסבר מדויק מדוע הקינוח הזה היה טוב יותר מבחינתי מכל קינוח לימון אחר, שאכלתי אבל זה מה שהיה. יצירת מופת.

היי

כשנכנסתי הבייתה שמתי לב שיש לי מעין רטיבות בתקרה של הפרוזדור, לא יכול להיות, מהייכן זה מגע?

כשנכנסתי לחדר חשכו עניי, ולמה אני מבחינה רק כעת, כי כל התקופה שדוד בן זוגי ז"ל,היה חולה

לא היה לו נוח  שאפתח את התריס בחדר שישן כי זה הפריע לו מאוד, אז בדרך כלל או היה חשוך, או האור של הטלויזה,

הפריע לו מאוד, כעת משאני פותחת את התריסים ממש חשכו  עניי,

עליתי לשכנה  היא שוכרת את הדירה מעליי, בלי כל עניין הורדתי אותה לדירתי, ראתה מה קורה,

ובקשתי ממנה שבבוקר תרים טלפון לבעל הדירה ותודיע לו על המצב, ואני רציתי לפניי פסח לסייד מעט ולסדר את הבית,

שיהיה לי נעים ,

הבית מעליי שייך לקרן קיימת, והם משכירים את הדירה, אני מקווה שיגיעו השבוע הזה, עד יום חמישי, במידה ולא אני אגש למשרדים ואראה מי אחראי על הדירות, זה מה שהיה חסר לי,

נראה לי כאלו יש אחראי עליי, שברגע שאני מעט נחה מעניינים, ישר שולחים אותו עליי, "תמציא לאילנה בעיה", חלס, יש עוד

מליוניי אנשים בעולם, הכל עליי? מה קורה? הלו ?

אני מנסה למצוא מעט הומור , כי אחרת לא אצא מזה, מצדי שיחרב מליון בית, אני לא כועסת, אלו דברים שאפשר לסדר עם שפכטל,

ולא אז לא, לא הולכת לריב או להתווכח על כלום, אני עייפה מותשת , ורוצה רק מנוחה לגופי ונפשי, כי אם לי יקרה חלילה משהו,

לי אין מי שירים אותי, לכן אני חייבת לעצמי, לשמור על עצמי, במאת האחוזים,

חוץ מזה הכל בסדר, החיים זורמים ולאט לאט אני מתרגלת למצב החדש, ומקווה שהכל יסתדר,

יום קר היום, ובכל זאת יום רביעי, היום האהוב עליי בשבוע, זה היום בו אלוהים ברא את השמש, לכן ביום רביעי תמיד יש לי תחושה

שהיקום מחייך אליי,

אז בברכת ערב טוב

והרבה אהבה לאנשים הטובים

וללא טובים הלוואי שילמדו טוב מהו

ייאלה אני מתברברת יותר מדיי היום

אז ביוש

אילנה פונטיאק

אחת החנויות האהובות עליי היא המקס סטוק. בין אם זה לגן, לבית, ליצירה ולילדים... אני תמיד יוצאת עם ידיים מלאות.

באחד משיטוטיי באיזור חומרי היצירה מצאתי את גברת קרש הנחמדה הזו

אמנם לא היה לי רעיון מה לעשות איתה אבל החלטתי שבשביל 2.5 ש"ח אני אקנה ורעיון בטוח יבוא בהמשך (המחשה לסיפור כבר יש לי)

ואכן הוא בא , כאשר נגמר לנו הפנקס עליו אנחנו רושמים את רשימת הקניות השבועית. הפנקס מוצמד למקרר עם מגנט וכל פעם מוסיפים עוד פריט לרשימה.

אז החלטתי לגנדר את גברת קרש עם קצת סומק ואודם  ומאחור הדבקתי מגנט

יש מגנט קטן איפה שהעט אז גם היא מוצמדת ולא בורחת

עכשיו גברת קרש יכולה להמשיך בחיפושיה אחר מר מערוך .... או ללכת לטבול לבדה בכנרת

איך השדרוג? יצירה מהנה ושימושית בפחות מ- 10 ש"ח

אמנם המקס סטוק טרם הגיע לרעננה והם עדיין מאלצים אותי לנסוע לכפר סבא/פתח תקווה אבל אם צריך יש את החנות 'מוזלים' שהיא גם לא רעה בכלל

אף פעם לא הייתי פופולרית.

אף פעם לא הלכתי עם מותגים. אף פעם לא ידעתי איך להתנהג כמו כל ה"קוליים".

בתיכון הייתי הולכת עם גי'נסים רגילים, לא מותגים, מהתיכון ועד היום,

יש מותגים שאנשים סביבי מדברים עליהם שאני לא מכירה,

ושוב חוזרת לי ההרגשה של אז, של לא שייכת, של "לא קולית", כי אני לא לובשת את מה שנכון,

לא מתנהגת נכון, ולא עושה את מה שצריך כדי להתקבל לח'ברה המקובלים.

תמיד כעסתי על ההורים שלי, שלא קונים לי את מה שנכון, שבגללם אני לא מקובלת.

אני זוכרת שכשנכנסתי לקבע, המשכורת הראשונה שלי הלכה על בגדים מקסטרו,

וגם השנייה.... לאט לאט הרגשתי שייכת (היום אני מבינה שלא באמת הרגשתי שייכת - אלא שכנעתי את עצמי שאני שייכת).

בזמנו גם יצאתי עם מישהו שהלך רק עם מותגים,

שכל החברים שלו תמיד הלכו לקניות וחזרו ממותגים, שידעו "איך להתנהג".

היום הלכתי לחנות הבגדים של בר רפאלי, אורבניקה, לראשונה בחיי.

ולמה הלכתי? כי הייתי צריכה איפור והבנתי שיש שם איפור בזול מאוד.

הלכתי אחר הצהרים עם הבנים שלי,

ממוקדת מטרה - הולכת, קונה איפור ויוצאת מהחנות (קניתי איפור ב-25 ש"ח).

להפתעתי ראיתי המון אנשים שמסתובבים בחנות הענקית הזו ופשוט משוטטים....

פעם מסתכלים על הפריט ההוא ופעם על ההוא, ומסתובבים עם עגלות מלאות בדברים,

ואני תוהה לעצמי - הם באמת צריכים את כל זה?

אנשים אולי קונים דברים כדי להרגיש שייכים? הם מרגישים כמו שאני הרגשתי,

שצריך לקנות הרבה דברים, כדי להיות יפה? מקובל? שייך?

כמה כסף עולה להיות שייך? כמה כוח נפשי צריך כדי להיות שייך?

כמה מאמץ נדרש כדי להיות שייך?

אני כבר השלמתי עם עצמי, היום אני בקושי קונה בגדים (למה צריך כל הזמן לקנות? 

מה רע במה שיש בארון?)

אני כבר הבנתי שלא המותגים יעשו אותי שייכת, אלא אני עצמי מרגישה שייכת עם האנשים הנכונים לי.

אני היום לא מתביישת להגיד שאני קונה בגדים במחסני ביגוד,

שאני קונה פעם או פעמיים בשנה מעט בגדים סתם להתחדש (וזה גם בכרטיסי מתנה מהעבודה),

לא מתביישת להאמין שהבגדים לא עושים את האדם, אלא האדם עושה את מה שהוא כלפי כולם.

החברים של הבן שלי (בן 4) לבושים מאוד יפה, מגיעים לגן עם זארה ועוד מותגים שאני אפילו לא זוכרת את השם שלהם,

האם זה עושה אותם שווים יותר? האם זה עושה את גיא שלי שווה פחות?

אז אף פעם לא הייתי מקובלת, וכנראה אף פעם לא אהיה,

אבל אני שלמה עם עצמי ומקובלת עם האנשים שבאמת אוהבים אותי.

מה אתכם?

האם אתם גם משקיעים כסף, מאמץ וזמן כדי להרגיש מקובלים?

קינוח?? כי הוא כל כך מתוק וטעים שאני הולכת להכין אותו גם לפורים למשלוחי מנות

מה צריך:

1 חבילה מופשרת לילה במקרר.

300 נרם תערובת של פיצוחים //אגוזי מלך קצוצים גס//פיסטוק קצוץ גס //חצי כוס שומשום קלוי// אגוזי לוז קצוצים גס וקלויים.אתם יכולים גם לערבב עם תערובת הפיצוחים פירורים של עוגיות פתי בר

חצי כוס א' סוכר

חצי כפית קינמון

חצי כפית הל

לסירופ:

כוס סוכר

כוס מים

חצי לימון סחוט

שמן למריחת הדפים

אופן ההכנה:

לפתוח את חבילת הפילו ולכסות עם מגבת לחה.

תכינו תבנית מרופדת בנייר אפיה

למאפה ארוך ניקח דף פילו נמרח בשמן נכסה עם דף נוסף וגם אותו נמרח במעט שמן

נערבב את תערובת האגוזים א' הסוכר והתבלינים.נפזר מהתערובת כשאתם משאירים שוליים  מכל הצדדים ללא המילוי.

ניקח כף עץ ארוכה או כל מקל שתמצאו במטבח שיספיק לאורך המאפה.נשים את המקל בקצה ונגלגל עליו את הבצק עם המילוי לרולדה.

נרים בשתי ידיים ונניח בתבנית תוך כדי שאנחנו מכווצים את המאפה משני הצדדים (כמו שסוגרים מניפה ואז שולפים בזהירות את המקל.

קיבלנו דפי פילו מכווצים ונאים.

לחזור על אותה פעולה עד לסיום הדפים.

אם אתם רוצים מאפה קצר פשוט לקחת דף אחד של פילו למרוח בשמן לקפל לחצי לשים מילוי ולגלגל באותה צורה.

אופים ב180 מעלות כ20-25 דקות או עד הזהבה.

את הסירופ לבשל כ5 דקות על להבה נמוכה בזמןשאתם אופים  את המאפה ולמרוח בנדיבות על המאפה בעודו חם.

להגיש עם פיסטוק מעל

לא נשאר לי מילוי מספיק ומילאתי בממרח טחינה.. יצא מתוקקקק וטעיםםם בטרוףףף.

תהנו

שלכם מכל ה טובה

חשבתי אולי אני מגזים,

תהיתי,מה עושים?

ככה לא בונים יחסים!

החלטתי להוריד הילוך,

והתפללתי להיפוך,

רק ככה יחזור לי החיוך.

ואכן כך בדיוק קרה,

התהפכה לה הקערה,

ומערכת היחסים הסתדרה.

שני דברים לי זה הוכיח,

שאפ פעם אל תכריח,

ותמיד תשאף לשיח.

גם מה שנראה שביר,

להיות ברור וישיר!

סופ דבר הכל פתיר...

מאות תמונות של שטרות, מטבעות ובולים, תמונות מהאוסף שלי,
תמונות של שטרות נדירים מהמנדט, מישראל ומארה"ב.
שטרות עם מספרים מיוחדים, צילומים איכותיים של מטבעות ישראליים ועוד.
קישורים לאתרים, פורומים וקטלוגים לשטרות, מטבעות ובולים.
צילומי דפים של קטלוגים ישנים של שטרות, מטבעות ובולים.

בתמונה: שטר ה-50 ש"ח שהופץ ב-16.9.2014 ושטר ה-200 שיופץ לקראת ראש השנה התשע"ו

שטר ה-50 ש"ח החדש שהופץ לציבור ב-16.9.2014:

תמונה של 2 צידי השטר להגדלת ענק - להגדלה השנייה בחרו את המקום שתרצו להגדיל:

דוגמא למה שרואים אחרי הגדלה שנייה במקום שבוחרים:

סדרה של 14 שטרות במספרים עוקבים - להגדלה השנייה בחרו את המקום שתרצו להגדיל:

לחצו על התמונה שלהלן כדי לראות תמונות והסברים על שטר ה-50 ש"ח החדש
עם חתימת נגידת בנק ישראל קרנית פלוג שיונפק ב-16.9.2014

תמונה איכותית של חזית שטר ה-50 ש"ח החדש שיונפק ביום שלישי 16.9.2014 - לחצו להגדלה:

לחצו על התמונה כדי לראות את הסרטונים שבנק ישראל פרסם ב"יוטיוב" :
יש שני סרטונים (באורך כ-½3 דקות) שכוללים הכל - אחד עם תרגום וללא קול והשני עם הסבר קולי.

לחצו על התמונה שלהלן להודעה הרשמית של בנק ישראל:

שטרות ה-50 ש"ח החדשים שהפצתם תחל ב-16.9.2014 מוכנים להפצה
התמונה שלהלן בה חבילות של 1000 שטרות כ"א של ה-50 ש"ח החדשים פורסמה בפורום השטרות באתר "קולקט" על-ידי רוזן

אורך שונה לכל אחד מהשטרות מהסדרה החדשה:

לחצו בתמונה שלהלן לפרסום רשמי של בנק ישראל בתקשורת:

לחצו על התמונות להגדלה:

 שטר ה-50 ₪ החדש שהונפק ב-16.9.2014: 

 נכון להיום קיימים מטבעות משנת התשע"ד: 
    10 אגורות, ½ ש"ח, 1 ש"ח ו-5 ש"ח.       

להטוטים עם שטרות כסף שביצעתי בשנת 1988  

https://www.youtube.com/watch?v=lwCOYaIP-m4&feature=share

בשנת התשע"ד הוטבעו מעות בעריכים 10 אג' 1/2 ₪ 1 ₪ 5 ₪ ו-10 ₪.
להלן תמונה שצילמתי של שלושה מטבעות התשע"ד: 10 אגורות + ½ ש"ח, 1 ש"ח:

בנק ישראל פירסם את תמונות שטר ה-50 ₪ מהסדרה החדשה:

הפרטים מאתר בנק ישראל בקישור:
http://www.boi.org.il/he/NewsAndPublications/PressReleases/Pages/02-03-2014-50nisbanknote.aspx

השטרות החדשים של ישראל: 200 ש"ח + 50 ש"ח שיופצו במחצית השנייה של שנת 2014:

סדרת מטבעות התשע"א שצילמתי:

צילמתי ביום חמישי 22.8.2013 את כל סדרת המטבעות שהוטבעה לשנת התשע"ב:
10 אגורות (הוטבע בקוריאה), ½ ש"ח (קוריאה), 1 ש"ח (גרמניה), 5 ש"ח (קוריאה), 10 ש"ח (פינלנד).

לשנת התשע"ב לא הוטבע מטבע של 2 ש"ח

צילמתי ב-25.9.13 את סדרת מטבעות התשע"ג שהוטבעו עד עתה:

מטבע 10 ש"ח התשע"ב שצילמתי - המטבע הוטבע בפינלנד:

מטבעות התשע"ב שצילמתי - 10 אג` (קוריאה), 5 ₪ (קוריאה), 10 ₪ (פינלנד):

צילום המטבע ½ש"ח (הוטבע בקוריאה) באדיבות חבר פורום המטבעות של "קולקט"

צילום 10 ש"ח התשע"ג באדיבות חבר מפורום המטבעות של "קולקט"

הוטבעו גם מטבעות של 1 ש"ח ו-5 ש"ח התשע"ג

צילמתי את שני המטבעות שלהלן ביום חמישי 22.8.2013 בבוקר.
הפצת מטבעות אלה החלה רק בימים האחרונים:

½ ש"ח התשע"ב - הוטבע בקוריאה ו-10 אגורות התשע"ג - גם הוטבע בקוריאה

צילמתי מטבעות של 10 אגורות משש השנים האחרונות:

מטבע 10 אגורות תשע"ד יופץ בעוד קרוב לחצי שנה:

בעוד יותר משנה יונפקו לציבור מטבעות 10 אגורות משנת התשע"ה:

שווי השטר שבשתי התמונות מאות אלפי דולר - ידוע על קיומם של 5 שטרות כאלה - כל היתר הושמדו

http://www.sothebys.com/en/auctions/ecatalogue/2012/judaica-n08922/lot.172.lotnum.html

השטר שבתמונות הוצע למכירה ב-eBay ב-7,290 $

http://www.ebay.com/itm/ISRAEL-PALESTINE-CURRENCY-BOARD-10-POUNDS-1929-VF-P-9b-/300660622188?pt=Paper_Money&hash=item4600c5036c

השטר שבתמונות הוצע למכירה ב-eBay ב-6,995 $

http://www.ebay.com/itm/Palestine-Currency-Board-5-Pound-1944-/120854731584?pt=Paper_Money&hash=item1c2380db40

השטר שבתמונות הוצע למכירה ב-eBay ב-5,495 $

http://www.ebay.com/itm/Bank-Leumi-50-Lirot-1952-Pick-23a-AU-/120851307875?pt=Paper_Money&hash=item1c234c9d63

סדרת השטרות משנת 1952 שבתמונה הוצעה למכירה ב-9,800 $ באתר eBay

http://www.ebay.com/itm/QPM-ISRAEL-LEUMI-1952-FULL-TOP-PMG-SET-/230738342244?pt=Paper_Money&hash=item35b913b164

סדרת השטרות משנת 1955 שבתמונה הוצעה למכירה ב-449.99 $ באתר eBay

http://www.ebay.com/itm/ISRAEL-1955-FULL-SET-P24-P25-P26-P27a-P28a-XF-UNC-500-pr-1-5-10-50-lirot-/170764980667?pt=Paper_Money&hash=item27c262d1bb

השטרות הישראליים הגנוזים של עזה והגדה (לחצו על התמונה לכתבה עם תמונות):

בדקו אצלכם ואולי גם תמצאו שטרות יקרי ערך

תוכלו לראות את שווי השטרות שלכם בקטלוג אתר "קולקט"

הקישור לקטלוג שטרות המנדט הנקוב בדולרים:

http://www.collect.co.il/content.aspx?id=112

ככל שמצב השטר טוב יותר - שוויו יקר יותר

הקישור לקטלוג שטרות ישראל הנקוב בש"ח (אלא אם כן מצויין אחרת לחלק מהשטרות):

http://www.collect.co.il/content.aspx?id=92

תוכלו להתייעץ עם מומחי פורום השטרות בקולקט בצירוף תמונת השטרות שלכם בקישור:

http://www.collect.co.il/forum.aspx?f=5

קישור לקומונה-פורום לשטרות ומטבעות ב"תפוז" בו חברים גם המומחים הגדולים בארץ בתחום:

http://www.tapuz.co.il/communa/userCommunaMsges.asp?Communaid=40795&smsMsg=

קטלוג "שקל" לשטרות ומטבעות ישראל והמנדט:

http://sheqel.info/

הצעות מכירה של שטרות ישראליים באתר eBay:

http://www.ebay.com/sch/Israel-/3436/i.html?_armrs=1&_dmd=1&_mdo=Coins-Paper-Money&_mspp=&_pcats=58516%2C3411%2C11116

אם תרצו לדעת בכמה מוצע שטר כמו שלכם - תקלידו בחיפוש ערך ושנה

מדליות פרטיות בישראל:
https://www.facebook.com/groups/288751991249328/

להלן תמונות של שטרות שצילמתי מחלק קטן מהאוסף שלי:

שטיח של שטרות במצב חדש ומעליהם חבילות של שטרות במצב חדש וכמה שטרות בודדים במצב משומש

כל השטרות במצב חדש
 

סט מספרים זהים עם מספר סדורי נמוך - 0000000162

סט מספרים זהים 0000019701

כל השטרות מחוברים

מאה שטרות של 20 ש"ח עם הכיתוב 60 שנה למדינת ישראל - שווי שטר במצב חדש כ-25 ש"ח בלבד - אל תשלמו יותר.
מאות סוחרים נתקעו עם כמויות גדולות של שטרות כאלה. כדאי לאסוף דווקא שטרות כאלה בלי הכיתוב במצב חדש לגמרי.
יש סוחרים שמוכרים חבילה של מאה שטרות כאלה לפי 21 ש"ח לשטר, הוא נסחר בין סוחרים סביב 21-22 ש"ח לשטר אחד.

שטר במצב חדש עם מספר יפה - 86288888

סרקתי וערכתי עם הצייר: סדרת 1958-1960 - שווי השטרות נמוך גם במצב חדש
 

שטרות של דולרים אמריקאיים עם מספרים יפים

שטר נדיר של 5000 דולר משנת 1934 עם מספר סידורי 00000020:

 שטר 100 דולר מהסדרה הצבעונית שהונפק ב-8 באוקטובר 2013 בארה"ב

פרטים על השטר שהונפק ב-8 באוקטובר 2013 בקישור:
http://www.newmoney.gov/newmoney/default.aspx

שטר 100 דולר עם כוכב שמצאתי בתוך סדרת שטרות עם אותיות מסדרה 2009 במקום שטר שהיה חסר בסדרה:

סרקתי סריקה איכותית את השטר החדש של 100 דולר - להלן תמונות
עם קובץ מוקטן שכוללות סדרת שטרות וחלקים מוגדלים של השטר:

בפס הכחול הפעמונים הופכים למספרי 100 ולהפך - הסרטתי וערכתי לתמונה-סרטון בקובץ GIF

חבילות של שטרות של 2 דולר:

שטר נדיר של 10,000 דולר משנת 1934

תמונות עם הסברים על סימני הביטחון של כל סדרת שטרות היורו בקישור:
http://www.ecb.int/euro/html/security_features.en.html

http://www.boi.org.il/he/NewsAndPublications/PressReleases/Pages/14112012-a.aspx

אם יש לך מטבעות מיל מהמנדט - אולי יש לך גם את המטבע הנדיר משנת 1947 ?

מחירי שטרות ובולים בשנת 1974:

קטלוג מנדט משנת תשכ"ה:

שווי כל סדרת בולי מנדט נוף שצילמתי שווה 50-70 ש"ח ללא חותמת ועם דבק 
 בלי בול ה-90 מיל שהבהרתי ששוויו לפחות 300 ש"ח לא חתום ועם דבק מקורי
(עם חותמת או בלי דבק שווי בולי הסדרה ובול ה-90 מיל כמחצית מהסכומים שנזכרו)

שני מטבעות שנמצאים באוסף שלי: מטבע 500 פרוטה מכסף מקום המדינה - הוטבעו 33,812 מטבעות כאלה.

יש לכם מטבע דומה 250 פרוטה ? - אם בתחתית שלו יש את האות H - אז המטבע שלכם ממתכת הכסף - הוטבעו 44,125 כאלה .
אם בתחתיתו אין כלום (הוטבעו 524,000) או שיש נקודה (הוטבעו 1,496,000) - אז שווי המטבע בקושי 2 ש"ח בלבד במצב משומש.

המטבע הכי יקר בעולם

לוח לשנת 2013 עם תאריכים עבריים ועם ציון החגים:

תמונה שיכולה להיות הרקע של שולחן העבודה שלכם:

שווי שטרות עם הכיתוב הוא עד 25 ש"ח לשטר במצב חדש לגמרי - תלוי בכמות.
אני קניתי את החבילות שבתמונה לפי 21 ש"ח לשטר. יש סוחרים שתקועים עם
כמויות גדולות של שטרות כאלה שהונפקו בכמות גדולה מאוד. יש אספנים קטנים
שהוציאו כמויות גדולות מהכספומט ומציעים אותם למכירה במחירים לא הגיוניים

כתבה מ-10.5.13 ב"ידיעות אחרונות" על כוונה להנפיק מטבעות חדשים:

תמונות שצילמתי מאוסף המטבעות שלי:

אירו - סריקה איכותית + הגדלה + קישור לתמונה איכותית עם הגדלה מיוחדת

קישור לתמונה איכותית - יש לגלול עם העכבר כדי להגדיל את התמונה ולראות
חלקים ממנה בהגדלת ענק ולהזיז לקטע שתבחרו לראות בריבוע השחור הקטן:

https://plus.google.com/photos/118169539222143986190/albums/5934869195621626177/5934869200069282530?partnerid=gplp0&pid=5934869200069282530&oid=118169539222143986190

שטרות 100 דולר מסדרה 2009 שסרקתי בסריקה איכותית
והקטנתי לקובץ קטן לפרסום בבלוג + קטעים בהגדלה:

להלן תמונות של מארזי מטבעות 2 ש"ח שצילמתי בתקופה שהונפקו לראשונה לציבור:

קופסא שקיבלתי מסניף בנק בה אוכסנו 40 גלילי מטבעות של 2 ש"ח:

גלילי המטבעות בתוך הקופסא (רק תמונה זאת מכל
הסדרה של ה-2 ש"ח צולמה על-ידי עורך קטלוג "שקל"):

הכיתוב על אחת מדפנות הקופסא שקיבלתי מסניף בנק:

החותמת שהייתה על הקופסה שקיבלתי:

גליל אחד מה-40 שבקופסא שבו נמצאים 25 מטבעות של 2 ש"ח:

מטבעות 2 ש"ח שהוצאתי מאחד מכמה מהגלילים שהיו לי:

גיליון בולים שהופץ על-ידי השירות הבולאי ב-26.5.13:

בולים שהופצו ב-5.2.2013 על-ידי השירות הבולאי - ניתן להגדיל את התמונות בלחיצה עליהם עם העכבר:

פרחים בסכנת הכחדה תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: ראנת אבודרהם דדון ערך נקוב: 2 ש"ח שיטת ההדפסה: בלט -רוטציה    גרברה - מן המניין - גליון חריג תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: טוביה קורץ מירי ניסטור ערך נקוב: 4.8 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט    גרברה - מן המניין - גליון חריג תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: טוביה קורץ מירי ניסטור ערך נקוב: 1 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט    גרברה - מן המניין - גליון חריג תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: טוביה קורץ מירי ניסטור ערך נקוב: 0.50 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט    גרברה - מן המניין - גליון חריג תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: טוביה קורץ מירי ניסטור ערך נקוב: 0.40 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט    גרברה - מן המניין - גליון חריג תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: טוביה קורץ מירי ניסטור ערך נקוב: 0.30 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט    גרברה - מן המניין - גליון חריג תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: טוביה קורץ מירי ניסטור ערך נקוב: 0.20 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט    מי ים מתקני התפלה אספקת מי שתייה תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: שלומית בן צור גוסטבו ויסלנר ערך נקוב: 30 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט הסבר: גליון מקושט    בית הספר הריאלי העברי בחיפה והצנע לכת תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: מלי ומומי אלון ערך נקוב: 4.20 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט    מים - מקור החיים תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: שלומית בן צור גוסטבו ויסלנר ערך נקוב: 3 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט הסבר: גליון מקושט    המכס בישראל תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: יגאל גבאי ערך נקוב: 9.5 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט    50 שנה לערד תאריך הנפקה: 05/02/2013 מעצב: זינה וצביקה רויטמן ערך נקוב: 2 ש"ח שיטת ההדפסה: אופסט    פרחים בסכנת הכחדה תאריך הנפקה: 01/01/2013 מעצב: ראנת אבודרהם דדון ערך נקוב: 2 ש"ח שיטת ההדפסה: בלט -רוטציה